לא, אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל, תאמר בשומר שכר שאינו משלם תשלומי כפל?

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי לסטים מזויין גנב הוא, נמצא כי גם בשומר שכר יש דין של משלם תשלומי כפל — בטוען טענת לסטים מזויין!

אמר ליה [לו] רב יוסף: הכי קאמר [כך הוא אומר], כך יש להבין את הברייתא: לא, אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בכל טענותיו, בכל מקרה שנמצא שטען טענת שקר שהחפץ נגנב ממנו, תאמר בשומר שכר שאינו משלם תשלומי כפל בכל טענת גניבה שקרית אלא בטוען טענת לסטים מזויין.

איתיביה [הקשה לו] אביי לרב יוסף ממה ששנינו בברייתא אחרת: נאמר בתורה, בדין שואל חפץ או בעל חיים מחבירו: "ונשבר או מת... שלם ישלם" (שמות כב, יג) ואמרו חכמים במדרש הלכה: אין לי אלא שבורה ומתה שחייב עליה השואל, גניבה ואבידה מנין שגם כן חייב עליהן? אמרת (אומר אתה) קל וחומר: ומה שומר שכר שפטר בו שבורה ומתה שאינו חייב באחריותה, בכל זאת חייב בגניבה ואבידה, שואל שחייב אפילו בשבורה ומתה — אינו דין שחייב בגניבה ואבידה? ומסכמים שם: וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה, שבוודאי חייב השואל אף על גניבה ואבידה.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שלסטים מזויין גנב הוא, אמאי [מדוע] אין עליו, על קל וחומר זה, תשובה? הלא איכא למפרך [יש מקום להקשות]: מה לשומר שכר שיש בו צד חומרה שאין בשואל, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין, ואילו שואל אינו משלם על כך כפל אלא רק קרן!

אמר ליה [לו] רב יוסף: קסבר האי תנא [סבור תנא זה] כי תשלום קרנא [קרן] שמשלם שואל על טענה זו בלא שבועה, עדיפא [עדיף, חמור יותר] מתשלום כפילא [כפל] שמשלם טוען טענת גנב, שאינו מתחייב בו אלא בשבועה. ולפיכך אין בתשלום כפל כזה של שומר שכר כדי לפרוך את הקל וחומר לשואל.

ומעירים: לימא מסייע ליה [האם לומר שאפשר לסייע לו] לרב יוסף, הסבור שלסטים מזויין גנב הוא, ממה ששנינו: השוכר פרה מחבירו ונגנבה, ואמר הלה (השוכר): הריני משלם עבורה ואיני נשבע שנגנבה הפרה, שאיני רוצה להישבע, ואחר כך נמצא הגנב — משלם הגנב את תשלומי הכפל לשוכר ולא לבעלים.

ומעירים: סברוה [סברו] הלומדים שרצו לסייע לרב יוסף, כי ברייתא זו כשיטת ר' יהודה היא, שאמר: שוכר כנושא שכר דמי [נחשב] שחייב בגניבה ואבידה, ומדקתני [וממה ששנה]: ואמר "הריני משלם ואיני נשבע", מכלל הדברים נשמע דאי בעי פטר ליה נפשיה [שאם היה השוכר רוצה, היה פוטר עצמו] בשבועה ולא היה צריך לשלם.

ונברר: היכי דמי [כיצד היה הדבר בדיוק]? האם לא כגון דקא טעין [שטוען] טענת לסטים מזויין שכשומר שכר אינו חייב באחריות על כך, וקתני [ושנה]: ואחר כך נמצא הגנב — משלם תשלומי כפל לשוכר, שמע מינה [למד מכאן] כי לסטים מזויין גנב הוא!

אמרי [אומרים] ודוחים הוכחה זו: מי סברת [האם סבור אתה] כי ברייתא זו היא כדעת ר' יהודה שאמר: שוכר כנושא שכר דמי [הוא נחשב]? דלמא [שמא] תנא זה כשיטת ר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], שאמר: שוכר כשומר חנם דמי [נחשב], ומשום כך הוא נפטר מאחריות גם בטענת גניבה רגילה.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] כמו שהיה מחליף רבה בר אבוה ותני [ושונה] את הדברים בחילוף הדעות: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר שכר, ר' יהודה אומר: כשומר חנם, ונמצא שאף אם ברייתא זו היא כדעת ר' יהודה, אין ממנה סיוע לרב יוסף.

ר' זירא אמר: אפילו אם אין הופכים את השיטות, אפשר לפרש את הברייתא שלא כדברי רב יוסף, ולומר: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בטוען השוכר טענת לסטים מזויין ומשום כך יכול היה להיפטר בשבועה — ונמצא שהיה זה לסטים שאינו מזויין אלא גנב, ולכן משלם הגנב תשלומי כפל לשוכר.

א שנינו במשנה: נפלה הבהמה לגינה ונהנית — משלמת, כלומר, בעליה משלמים רק על מה שנהנית. אמר רב: כאן מדובר בנחבטה, שנפלה על הירקות ועל ידי כך נחבטה פחות, ונהנתה מזה שלא ניזוקה, ועל כך משלמים הבעלים.

ומעירים: מדברי רב יש לדייק: אבל אם אכלה באותה גינה אפילו מה שנהנית אינה משלמת. לימא [האם לומר] כי רב הולך פה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] בענין נזקים שנגרמו לבהמה כשאכלה פירות של אדם אחר, שאמר רב שיכול בעל הפירות לטעון: היה לה שלא תאכל. ואף פה, בעל הבהמה יכול לומר: בהמה זו נפלה שלא באשמתי, ואם אכלה — אין זו אשמתי?

אמרי [אומרים] בתמיהה: הכי השתא [כך אתה משווה] בין הדברים? אימור [אמור] שאמר רב התם [שם] שיכול אדם לטעון "היה לה שלא תאכל" — היכא דאיתזקא [במקום שניזוקה] היא הבהמה בפירות חבירו, דמצי אמר ליה מריה דפירי [שיכול לומר לו בעל הפירות] לבעל הפרה: לא משלמנא [אין אני משלם] על מה שניזקה בהמתך באכילתה, כי היה לה שלא תאכל. אבל לאזוקי [כאשר מזיקה] היא אחריני [אחרים], דפטירה לשלומי מי [שתיפטר לשלם בטענה זו האם] אמר רב? אין הדבר מתקבל כלל.

אלא יש לדחות דיוק זה בדברי רב, ולומר כי בלשון