שור תם של הדיוט ושור פסולי המוקדשין שנגחו שניהם שור אחר, ומאי ניהו [ומה הוא] שור פסולי המוקדשים שמדובר בו כאן — כגון שור בכור שנעשה בעל מום, ונפסל בכך להקרבה, ואולם נשארה בו קדושה ראשונה שהיתה בו, שלא פריק ליה [פודה אותו], שהרי בכור אין לו פדיון. ושור כזה שנגח, אין הכהן המחזיק בו חייב לשלם, שאין זה "שור רעהו", ונשאלה השאלה: כיצד ישלם בעל שור החולין שנגח יחד איתו? אביי אמר: משלם חצי נזק, רבינא אמר: משלם רביע (רבע) נזק.

ומסבירים את מחלוקתם: הא והא [זה וזה], אביי ורבינא, מדברים במקרה שהיה זה שור החולין שנגח שור תם, אלא הא [זה] רבינא סבור כדעת רבנן [חכמים] ששני הצדדים אחראים כל אחד לחצי נזק, וכיון שהיה שור החולין שור תם — משלם מחצית מן הנזק שאחראי לו, שהוא רביע. והא [וזה] שאמר אביי הוא כדעת ר' נתן שכל אחד אחראי לכל הנזק, וכיון ששור החולין הריהו תם — ישלם מחצית.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] שאינם חולקים, הא והא [זה וזה], אביי ורבינא, סבורים כרבנן [כחכמים], אלא הא [זה, רבינא] מדבר בשהיה שור החולין שור תם ואז משלם מחצית מן המחצית, והא [זה, אביי] מדבר בשור חולין מועד, ולכן משלם חצי הנזק.

איכא דאמרי [יש שאומרים] בגרסה אחרת, שכך היתה המחלוקת, אביי אמר: משלם חצי נזק, רבינא אמר: כוליה [כל] נזק. ומסבירים את מחלוקתם: הא והא [זה וזה] מדברים בשור מועד, אלא, הא [זה, אביי] סבור כרבנן [כדברי חכמים] שעל כל אחד מהם יש חצי אחריות, ולכן משלם חצי נזק, והא [וזה רבינא] כדעת ר' נתן שכל אחד אחראי לנזק כולו, וגובים ממזיק אחד כאשר המזיק האחד פטור מתשלום.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] שאינם חולקים, וכי הא והא [זה וזה] סבורים כר' נתן, אלא הא [זה, רבינא] דיבר במועד המשלם נזק שלם, והא [וזה אביי] בתם המשלם רק חצי נזק.

א ועוד בענין דומה אמר רבא: שור ואדם שדחפו דבר לבור. לענין נזקין שגרמו — כולן האדם הדוחף, בעל השור, ובעל הבור חייבין. לענין ארבעה דברים: שבת, צער, ריפוי, בושת, ודמי ולדות באשה שהפילה את עוברה — אדם חייב, ובעל השור ובעל הבור פטור, שהרי לא הטילה התורה עליהם חובת תשלום על נזקים אלה.

לענין תשלום כופר אם נהרג שם אדם, וכן לענין שלשים שקלים של עבד שמת בבור מדחיפתם — שור חייב, אדם ובור פטורים. לענין כלים שנפלו שם, וכן לענין שור פסולי המוקדשין שנפל שם — אדם ושור חייבין, ובור פטור.

ומסביר רבא: מאי טעמא [מה טעם] הדבר שבשור פסולי המוקדשים בעל הבור פטור? — אמר קרא [הכתוב] בבור: "והמת יהיה לו" (שמות כא, לד) — ללמדנו שחיוב תשלומים בבור הוא רק במי שהמת שלו, יצא זה (שור פסולי המוקדשים) שאין המת שלו, שהרי אסור למכור נבלתו של שור פסולי המוקדשין, ואם כן אין לבעל הבור ממנו כל הנאה, והנבילה אינה שייכת עוד לאיש.

ושואלים: למימרא, דפשיטא ליה [האם לומר שפשוט לו] לרבא דין זה? והא מיבעיא בעי ליה [והרי נשאלה שאלה זו] לרבא, דבעי [ששאל] רבא: שור פסולי המוקדשין שנפל לבור מהו? האם האי [כתוב זה] "והמת יהיה לו" כוונתו במי שהמת שלו וללמדנו: יצא שור זה שאין המת שלו ולכן אינו משלם עבורו. או דילמא [שמא] מה שנאמר "והמת יהיה לו" ללמד הלכה זו שהבעלים מטפלין (מתעסקים) בנבילה הוא דאתא [שבא], כלומר, שהנבילה שלו, והמזיק משלם לו את ההפרש?

ומשיבים: זו אינה קושיה, אמנם בתחילה היה רבא מסופק בכך, אלא בתר דבעיא הדר פשטה [אחרי ששאל אותה, חזר ופתר אותה], את בעייתו, והחליט שהכתוב בא ללמדנו שחיוב בור הוא במי שהמת שלו, ולמעט שור פסולי המוקדשים.

ושואלים: אלא מעתה הלכה זו שבעלים מטפלין בנבילה מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] נלמד הדבר מן הכתוב "והמת יהיה לו" שנאמר בשור (שמות כא, לו). ושואלים: מאי חזית [מה ראית] לומר שבכתוב "והמת יהיה לו" הכתוב בשור מפקת ליה [מוציא אתה ומפרש אותו] שבא לענין בעלים מטפלין בנבילה, "והמת יהיה לו" הכתוב בבור מפקת ליה [מוציא אתה ומפרש אותו] שבא לענין מי שהמת שלו? איפוך אנא [אהפוך אני] ואומר להיפך!

ומשיבים: מסתברא [מסתבר] הדבר שפטור גבי [אצל] בור הואיל והקל הכתוב בדינו ופטר בו את הכלים שנפלו ונשברו. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שפטור גבי [אצל] שור, שכן פטר בו חצי נזק בשור תם! ומשיבים: כוליה [כל] הנזק מיהת [על כל פנים] לא אשכחן [מצאנו] שיהא בעל השור פטור לגמרי, ואילו בבור מצאנו שיש דברים שאינו חייב עליהם כלל, ומסתבר לומר שבבור מקילה התורה יותר מבנזקי שור.

ב שנינו במשנה: נפל לתוכו, לבור, שור וכליו ונשתברו — חייב על השור ולא על הכלים. ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר' יהודה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יהודה מחייב על נזקי כלים בבור.

ומסבירים, מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של חכמים]: — שאמר קרא [הכתוב]: "ונפל שמה שור או חמור" (שמות כא, לג) ומדייקים: "שור" — ולא אדם שעל מותו אין חייב בעל הבור, "חמור" להדגיש — ולא כלים. ור' יהודה דורש: "או" שנאמר בכתוב "שור או חמור" הרי זה בא לרבות את הכלים. ושואלים: ורבנן [וחכמים] כיצד מפרשים הם "או" זה?