שדאמר: שוכר כשומר חנם דמי [נחשב] לענין אחריות — ליתני [שישנה]: חוץ משומר חנם והשוכר,

ואי [ואם] כשיטת ר' יהודה שאמר: שוכר כנושא שכר דמי [נחשב] — ניתני [שישנה]: חוץ משומר חנם, אבל לשיטתו צריך היה להוסיף עוד ולשנות: וכולן במועדין פטורין לענין כופר, שהרי ר' יהודה סבור (במשנה הבאה) ששור מועד די לו בשמירה פחותה. ואם כן, ברייתא זו לפי איזו שיטה היא?

אמר רב הונא בר חיננא: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' אליעזר היא, שחלק על ר' יהודה בדין שור מועד ואמר: מועד אין לו שמירה אלא סכין. כלומר, אין שום שמירה למועד שתהא מועילה להסיר מן הבעלים (ולענייננו, מן השומרים) את האחריות ואת חובת הכופר, ואולם לענין שוכר סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' יהודה, שאמר: שוכר כנושא שכר דמי [נחשב].

אביי אמר: לעולם תפרש את הברייתא כשיטת ר' מאיר, ומה שהיה קשה לך בדינו של השוכר — יש לשנות את גרסת הברייתא, וכמו שהיה מחליף רבה בר אבוה את גירסת הברייתא ביחס לדעות ושמות אומריהן, ותני [וכך היה שונה]: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר שכר, ור' יהודה אומר: כשומר חנם.

א אמר ר' אלעזר: מסר הבעלים את שורו לשומר חנם, הזיק השור — חייב השומר בתשלומי הנזק, הוזק השור — פטור.

ומבררים, אמרי [אומרים]: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דקביל עליה [אם מדובר כאן שקיבל השומר עליו] את שמירת נזקיו — אפילו הוזק נמי ליחייב [גם כן שיתחייב], ואי [ואם] שלא קביל עליה [קיבל עליו] שמירת נזקיו — אפילו הזיק נמי ליפטר [גם כן שייפטר] מכל תשלום!

אמר רבא: לעולם תפרש שמדובר כאן שקיבל עליו שמירת נזקיו, והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] — כגון שהכיר בו השומר בשור שהוא נגחן. וסתמא דמילתא [וסתמו של דבר] מניחים אנו כי בשור כזה שלא אזיל איהו ומזיק אחריני [ילך הוא, השור, ויזיק אחרים] — קביל עליה [קיבל עליו אחריות לשמירתו], שהרי הכיר בו שהוא נגחן, אבל דאתי אחריני ומזקי ליה לדידיה [שיבואו אחרים ויזיקו אותו עצמו], את השור הנגחן — לא אסיק אדעתיה [העלה על דעתו], וממילא לא קיבל עליו להתחייב בשמירה על כך.

ב משנה קשרו בעליו את השור במוסרה (חבל) ונעל בפניו את הדלת כראוי, ויצא השור והזיק, אחד שור תם ואחד שור מועד — חייב, שאין זו שמירה מספיקה ועדיין אחראי הוא על נזקיו, אלו דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר: אם היה זה שור תם — חייב, ואולם מועד — פטור, שנאמר בחיוב שור מועד: "ולא ישמרנו בעליו" (שמות כא, לו), ואילו במקרה זה שבמשנה שמור הוא זה, שהרי נקט אמצעים מסויימים של שמירה עבורו.

ר' אליעזר אומר: אין לו למועד שמירה אלא סכין (כאשר שוחטים אותו), כלומר, לגבי מועד כל שמירה אינה פוטרת את הבעלים מאחריות לנזקים.

ג גמרא ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? — קסבר [סבור הוא] סתם שוורים לאו [לא] בחזקת שימור קיימי [עומדים], שאין דרך אנשים לשמור שווריהם, ואמר רחמנא [ואמרה תורה]: תם ניחייב [יהיה חייב] עליו, דניבעי ליה [שנצריך לו] לפחות שמירה פחותה (מזערית) בחבל, הדר אמר רחמנא [חזרה ואמרה תורה] "ולא ישמרנו" גבי [אצל] מועד, לומר דניבעי ליה [שנצריך לו] לא שמירה פחותה בלבד אלא מעולה, ויליף [ולמד] בגזירה שווה נגיחה לתם נגיחה למועד, ללמוד מכאן שגם שור תם וגם שור מועד צריכים שמירה מעולה. ולכן כל מי ששמר את שורו שמירה שאינה מעולה — חייב באחריות.

ואילו ר' יהודה סבר [סבור]: סתם שוורים בחזקת שימור קיימי [עומדים], שאנשים שומרים עליהם שמירה כלשהי, פחותה, ובכל זאת אמר רחמנא [אמרה התורה]: תם נשלם [ישלם], ומכאן נלמד דניבעי ליה [שנצריך עבורו] שמירה מעולה. הדר אמר רחמנא [חזרה ואמרה תורה] "ולא ישמרנו" גבי [אצל] מועד, להדגיש שוב: דנעביד ליה [שיעשה לו] שמירה מעולה, אם כן הוי [הרי זה] ריבוי אחר ריבוי, וכלל בידינו שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, וכוונתו: מיעט הכתוב לשמירה מעולה, שאצל מועד אין צורך בשמירה מעולה, אלא בשמירה כלשהי יוצא מידי אחריותו, שיותר מכן אינו יכול לשמור.

וכי תימא [ואם תאמר]: הלא נאמרה נגיחה לתם ונגיחה למועד להשוות את דיניהם — מכל מקום הא מיעט רחמנא [הרי מיעטה התורה] במועד, בהדגשה "ולא ישמרנו": לזה, למועד, ולא לאחר, לתם.

ושואלים: והא מיבעי ליה [והרי צריך אותו] ללאו, לעצם ההלכה שמתחייב על שלא שמרו שמירה מעולה! ומשיבים: אם כן, שרק לכך נצרך הכתוב נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] "ולא ישמור" מאי [מה] משמעות "ולא ישמרנו"? — כוונתו להדגיש: לזה ולא לאחר.

תניא [שנויה ברייתא] שיש בה שיטה רביעית, ר' אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד ששמרו שמירה פחותה — פטור.

מאי טעמא [מה טעם] הדבר — מצד אחד סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' יהודה שאמר: מועד בשמירה פחותה סגי ליה [די לו], ומצד אחר יליף [ולמד] נגיחה לתם ונגיחה למועד בגזירה שווה, ומכאן הוא מסיק שכשם ששור מועד די לו בשמירה פחותה — כך שור תם די לו בשמירה פחותה.

ובבירור דעתו של ר' יהודה אמר רב אדא בר אהבה: לא פטר ר' יהודה אלא צד (חלק) העדאה שבו. שמה שאמר ר' יהודה ששור מועד פטור עליו אם שמרו שמירה כלשהי — הרי זה רק לגבי מחצית הנזק הנוספת שמתחייב בה בהיותו מועד, אבל צד תמות במקומה עומדת, שהחיובים החלים עליו בהיותו תם לא פקעו, ואם לא שמר את השור המועד שמירה מעולה — יהיה חייב לשלם כתם, חצי נזק.

אמר רב: שור שהיה מועד לנגוח בקרן ימין — אינו מועד לקרן שמאל.

אמרי [אומרים]: אליבא דמאן [לפי שיטת מי] אמר זאת? אי אליבא [אם לפי שיטת] ר' מאיר — האמר [הרי אמר] ר' מאיר: אחד תם ואחד מועד שמירה מעולה בעי [צריך הוא]! אי אליבא [אם לפי שיטת] ר' יהודה, מאי אריא [מה שייך, מדוע דווקא] קרן שמאל? אפילו בקרן ימין נמי [גם כן] אית ביה [יש בו] בשור צד תמות ואית ביה [ויש בו] צד מועדת! שהרי נשאר צד תמות בכל מועד, אפילו באותה קרן!

אמרי [אומרים]: לעולם דעתו כר' יהודה, ולא סבירא ליה [ואינו סבור] כשיטתו של רב אדא בר אהבה, שצד תמות אינו בטל, והכי קאמר [וכך הוא אומר]: כי האי גוונא [באופן זה] הוא דמשכחת ביה [שאתה מוצא בו] בשור צד תמות ומועדת, כגון שהוא מועד לקרן אחת ולא לשניה,