ממנעי [יימנעו] אנשים ולא עבדי [ייעשו] אפוטרופסים, שהרי האפוטרופוס עלול להפסיד מנכסיו בגלל היותו אפוטרופוס, אם משלם עבור נזקי שור היתומים. ור' יוסי בר חנינא אמר: גובים מעליית אפוטרופוס, ואין לחשוש שאנשים יימנעו מלהיות אפוטרופסים בגלל הפסד ממונם, כי הם חוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי [כאשר הם יגדלו].

א ומעירים: ולעיקרה של השאלה אם מעמידים להן לאלה שאינם בני דעת אפוטרופין לשור תם שנגח כדי לגבות מגופו, תנאי [מחלוקת תנאים] היא.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שור שנתחרשו (שנעשו חרשים) בעליו, וכן שור שנשתטו בעליו, וכן כשהלכו בעליו למדינת הים, כיצד נוהגים בו אם נגח? יהודה בן נקוסא אמר בשם סומכוס: הרי הוא בתמותו עד שיעידו בו בפני הבעלים. וחכמים אומרים: מעמידין להן אפוטרופין, ומעידין בהן בפני אפוטרופין, ועל ידי כך נעשה השור מועד.

ואם נתפקח החרש, או נשתפה השוטה, או שהגדיל הקטן וכן אם באו בעליו של השור ממדינת הים, יהודה בן נקוסא אמר בשם סומכוס: חזר השור לתמותו כפי שהיה קודם, עד שיעידו בו שלוש פעמים בפני בעלים, ככתוב בתורה. ר' יוסי אמר: הרי הוא, השור, בחזקתו ומועד הוא.

ובפירוש ברייתא זו אמרו: מאי [מה פירוש] "הרי הוא בתמותו" דקאמר [שאמר] סומכוס? אילימא דלא מייעד [אם תאמר שאינו נעשה מועד] כלל, ונשאר לעולם תם — הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנינו בסוף הברייתא] בדברי סומכוס עצמו: חזר לתמותו, מכלל דאייעד [שנעשה מועד] קודם לכן!

אלא מאי [מה פירוש] "הרי הוא בתמותו" — הרי הוא בתמימותו (בשלימותו), שלא מחסרינן ליה [מחסרים אנו אותו] ואין גובים בפועל מגופו של השור, אלא הניזק ממתין עד שיחזרו הבעלים. אלמא [מכאן] שהוא סבור שאין מעמידין אפוטרופוס לשור תם לגבות מגופו. וחכמים שחולקים על סומכוס אומרים: מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס. אלמא [מכאן] שלדעתם מעמידין אפוטרופוס לשור תם לגבות מגופו.

ושואלים: וסיפא במאי קמיפלגי [ובסופה של הברייתא, במה, באיזה עיקרון, נחלקו]? ומשיבים: לענין רשות משנה איכא בינייהו [יש ביניהם מחלוקת], כלומר, נחלקו האם שינוי בעלות ("רשות") גורם גם לשינוי מעמדו של השור. שסומכוס סבר [סבור]: רשות משנה, ואילו ר' יוסי סבר [סבור]: רשות אינה משנה, שדינו של השור נקבע לפי השור עצמו ואינו משתנה עם שינוי בעליו.

ב ובענין זה מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: שור של חרש או של שוטה וכן שור של קטן שנגח, ר' יעקב משלם חצי נזק.

ומיד תוהים על הלשון: ר' יעקב מאי עבידתיה [מה מעשהו], מדוע משלם ר' יעקב? אלא תקן הלשון ואימא [אמור] כך, ר' יעקב אומר: משלם חצי נזק.

ומעתה נבדוק: במאי עסקינן [במה אנו עוסקים], באיזה מקרה מדובר כאן? אי [אם] בשור תם — פשיטא [פשוט] הדבר, דכולי עלמא נמי [שהרי לדעת הכל גם כן] חצי נזק הוא שמשלם ומה חידש ר' יעקב? ואי [ואם] בשור מועד מדובר, יש לברר כיצד היה הדבר, אי [אם] מדובר במקרה דעבדי ליה [שעשו לו] שמירה ושמרוהו כראוי — כלל כלל לא בעי [צריכים] לשלומי [לשלם], ואי [ואם] מדובר שלא עבדי ליה [עשו לו] שמירה כראוי — כוליה [כל] הנזק בעי שלומי [צריך לשלם]!

אמר רבא: לעולם תפרש את דברי ר' יעקב שמדובר בשור מועד, והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] — דעבדי [שעשו] לו שמירה פחותה (כלומר, שמירה רגילה), ולא עבדי ליה [עשו לו] שמירה מעולה.

ור' יעקב סבר לה [סבור בענין זה] כר' יהודה שאמר: צד תמות במקומה עומדת. כלומר, גם כאשר נעשה השור מועד, לא יצא לגמרי מדין תם שהיה לו מקודם, ומחצית הנזק גובים כאילו היה זה שור תם, ומגופו. ועוד סבר לה [סבור בענין זה] ר' יעקב כר' יהודה שאמר: מועד סגי ליה [די לו] בשמירה פחותה, ולכן בזמן ששמר שמירה פחותה — פטור הוא על צד המועד שבו, אך חייב על צד התמות שבו.

וסבר לה [וסבור בזה] ר' יעקב עוד כרבנן דאמרי [כדברי חכמים שאמרו]: מעמידין אפוטרופוס לשור תם לגבות מגופו. ומשום כך ר' יעקב אומר ששור מועד ששמרו שמירה פחותה משלם חצי נזק מגופו.

אמר ליה [לו] אביי לרבא: והאם לא פליגי [נחלקו] ר' יהודה ור' יעקב בכך? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: שור של חרש שוטה וקטן שנגח, ר' יהודה מחייב, ור' יעקב אומר: חצי נזק הוא שמשלם! אמר רבא בר עולא: אין כאן מחלוקת, אלא מה שמחייב ר' יהודה ולא פירש מה מחייב — הוא שפירש ר' יעקב והסביר כמה חייב לדברי ר' יהודה.

ושואלים: ולדעת אביי שאמר פליגי [שחלוקים] ר' יעקב ור' יהודה, במאי פליגי [במה, באיזה עיקרון חלוקים הם]?

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] במקרה שהיה שור מועד ולא נטריה [שמרו] כלל, ואז חייבים לשלם נזק שלם.

ר' יעקב סבר לה [סבור] כר' יהודה בחדא [בענין אחד] ופליג עליה בחדא [וחולק עליו בענין אחד]. ופירוט הדברים, סבר [סבור] כר' יהודה בחדא [בענין אחד] שאילו ר' יהודה סבר [סבור]: צד תמות במקומה עומדת ולזה מסכים ר' יעקב. ופליג עליה בחדא [ואולם חולק עליו בענין אחד], שאילו ר' יהודה סבר [סבור]: מעמידין להן אפוטרופוס לשור תם לגבות מגופו, ור' יעקב סבר: אין מעמידין, ולכן לא משלם אלא פלגא [החצי] של המועד, וחציו האחר, צד תמות שבו — אינו משלם, שהרי אין הבעלים שם, ואין יכול לגבות.

אמר ליה [לו] רב אחא בר אביי לרבינא: בשלמא [נניח] לשיטת אביי דאמר פליגי [שאומר שחלוקים הם] — שפיר [יפה] הפירוש, אלא לדעת רבא דאמר [שאומר] שלא פליגי [חלוקים], אדמוקי לה [עד שהוא מעמיד ומפרש אותה], את הברייתא הראשונה, בשור מועד — נוקמא [שיעמיד ויפרש אותה] בשור תם,