מואבים עצמן שהם שגרמו לדבר, לא כל שכן שיש להילחם בהם?

על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. וטעמו של דבר: שתי פרידות (=גוזלות, כלומר, ילדות) טובות יש לי להוציא מהן, את רות המואביה שהיא תהיה אם שושלת בית דוד, ואת נעמה העמונית אשת שלמה שממנה נמשכה שושלת בית דוד, ולכן אין להרוג אותם כדי שלא יאבדו אלה.

והוסיף עולא, והלא דברים קל וחומר: ומה בשביל שתי פרידות טובות בלבד חס הקדוש ברוך הוא על שתי אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי (רב שמואל בר יהודה), אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב — על אחת כמה וכמה דהוה [שהיתה] חיה, ואם מתה — כך ראוי היה, ואין להצטער על כך.

ואגב שהוזכרו מואב ועמון, מביאים את מה שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ומשלם לכל אדם על מעשה טוב, אפילו שכר שיחה נאה, כלומר, אפילו על כך שאומרים דבר בלשון נקייה.

שאילו בכירה שבבנות לוט דקאמרה [שאמרה] וקראה לבנה שילדה מאביה "מואב", שיש בכך רמז שהוא בן האב, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט), ויש לדייק מכאן: מלחמה הוא שלא יעשו איתם, הא אנגריא עביד בהו [הרי עבודת כפיה ושאר דברים עשה בהם].

ואילו הצעירה דקאמרה [שאמרה] וקראה לו "בן עמי" שיש בכך רק רמז שהוא ממשפחתה, בשכר שהשתמשה בלשון נקיה אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא למשה "וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם" (דברים ב, יט), כלומר, אל תתגר בם בעמונים כלל, אף שלא למלחמה, שאפילו אנגריא לא תעביד בהו [עבודת כפיה אל תעשה בהם].

ועוד בענין זה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה הבכירה לצעירה שהרי התכוונה למצווה, כדי להביא ילדים לעולם — קדמתה ארבע דורות להיכנס מזרעה לישראל, והם: עובד (בנה של רות המואביה), ישי, דוד ושלמה, ואילו צעירה לא נכנס לישראל מזרעה עד רחבעם בן שלמה, דכתיב [שכן נאמר] "ושם אמו נעמה העמנית" (מלכים א יד, לא).

א תנו רבנן [שנו חכמים]: שור של ישראל שנגח שור של כותי (שומרוני) — הרי הוא פטור עליו, ואולם שור של כותי שנגח שור של ישראל, תם — משלם חצי נזק, ומועד — משלם נזק שלם. ואין דינו של כותי לגמרי כגוי שאף על התם משלם נזק שלם.

ואילו ר' מאיר אומר: שור של ישראל שנגח שור של כותי — פטור לגמרי, ושל כותי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד — משלם נזק שלם שדינם כגויים.

ושואלים: למימרא דסבר [האם לומר, ללמוד מכאן שסבור] ר' מאיר: כי הכותים גרי אריות הן, שעצם התגיירותם של הכותים מתחילתה מחמת אונס היתה, ואין ממש בגרותם, ולכן גם לענין תשלומי נזק דינם כדין גויים?

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו: כל הכתמים (כתמי דם על בגדים, שיש לשער שהם כתמי דם נידה) הבאים מהעיר רקם — טהורים, מפני שהתושבים הם גוים, ובגדים מוכתמים אלה שלהם הם, ואינם מטמאים. ר' יהודה מטמא אותם, מפני שלדעתו תושבי רקם הן גרים, וטועים ששכחו את יהדותם, אבל כיון שהם יהודים — דמם מטמא.

והלכה נוספת בענין זה: כתמים שבאו מבין הגוים טהורים. באו בגדים עם כתמים מבין ישראל ומבין הכותים — ר' מאיר מטמא, שר' מאיר סבור שהכותים חשודים על הפקרת כתמיהם. וחכמים מטהרין, שלא נחשדו ישראל על כתמיהן, שאינם מפקירים ומשליכים אותם, כדי שלא יטמאו בהם אחרים, ואף כותים בכלל זה.

אלמא [מכאן] כי סבר ר' מאיר כותים גרי אמת הם, שלולא כן דינם כגויים, שאינם מטמאים כלל. ואם כן כיצד להסביר את דעתו של ר' מאיר בעניין נזיקין?

אמר ר' אבהו: לדעתו של ר' מאיר גרי אמת הם, ומעיקר הדין היו צריכים להיות כישראל, ששור שהזיק אותם — חייב, ואם שור תם שלהם נגח — משלמים חצי נזק בלבד. אלא קנס הוא שקנס ר' מאיר בממונם לתת להם מעמד של גויים, כדי שלא יטמעו (יתערבו) בהם ישראל על ידי נישואים.

מתיב [מקשה] על כך ר' זירא ממה ששנינו: ואלו נערות שיש להם קנס, שהאונס אותן חייב לשלם קנס ככתוב בתורה, לא רק אם אנס נערה כשירה מישראל אלא גם הבא על הממזרת ועל הנתינה (מצאצאי גבעונים) ועל הכותית. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] כי קנס ר' מאיר בממונם לעשותם כגויים, הכי נמי נקנוס [כך גם כן שיקנוס] את הכותית האנוסה שלא תקבל את הקנס האמור בתורה, כדי שלא יטמעו בהן שידעו שאינם כישראל!

אמר אביי: מה שלא ביטלו לדעת ר' מאיר תשלום קנס זה, הוא כדי