|
טקסט הדף מנוקד
כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי
שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרֵי בַּר מָר בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אוֹ לָא אַדְּהָכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵרְאוּבֵן מַעֲלֶה שָׂכָר לְשִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ הָכִי קָאָמַר נִמְצָא הַבַּיִת שֶׁל שִׁמְעוֹן מַעֲלֶה לוֹ שָׂכָר תַּרְתֵּי הָא דְּקָיְימָא לְאַגְרָא הָא דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא אִתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מִבְּנֵי הָעִיר מַעֲלֶה שָׂכָר לַבְּעָלִים בְּעָלִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ הָכִי קָאָמַר נִמְצְאוּ לוֹ בְּעָלִים מַעֲלִין לָהֶן שָׂכָר תַּרְתֵּי הָא דְּקָיְימָא לְאַגְרָא הָא דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁאִיָּה יוּכַּת שַׁעַר אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי לְדִידִי חֲזֵי לֵיהּ וּמְנַגַּח כִּי תוֹרָא רַב יוֹסֵף אָמַר בֵּיתָא מְיַתְּבָא יָתֵיב מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא מִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ בְּצִיבֵי וְתִיבְנָא הָהוּא גַּבְרָא דִּבְנָה אַפַּדְנָא אַקִּילְקַלְתָּא דְיַתְמֵי אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ לֵימָא קָסָבַר רַב נַחְמָן הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר הָהוּא מֵעִיקָּרָא קַרְמְנָאֵי הֲווֹ דָּיְירִי בֵּיהּ וְיָהֲבִי לְהוּ לְיַתְמֵי דָּבָר מוּעָט אֲמַר לֵיהּ זִיל פַּיְּיסִינְהוּ לְיַתְמֵי וְלָא אַשְׁגַּח אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית וְכוּ' אָמַר רַב וּבְמַחְזֶרֶת וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ מַחְזֶרֶת נָמֵי פָּטוּר וְלִשְׁמוּאֵל הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב כְּגוֹן דִּשְׁבַקְתַּהּ לִרְחָבָה וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ מַחְזֶרֶת רַב אָמַר חַיֶּיבֶת וּשְׁמוּאֵל אָמַר פְּטוּרָה וְלִשְׁמוּאֵל מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיְּיבָא כְּגוֹן דִּשְׁבַקָה לִרְחָבָה וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִפֶּתַח הַחֲנוּת מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ פְּשִׁיטָא בְּמַחְזֶרֶת וְקָאָמַר (מָר) מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית אִין מַה שֶּׁהִזִּיקָה לָא הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ דְּקַיְימָא בְּקֶרֶן זָוִית אִיכָּא דְּאָמְרִי מַחְזֶרֶת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיֶּיבֶת כִּי פְּלִיגִי בְּמַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָכִי אִתְּמַר אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַחְזֶרֶת אֲבָל מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים חַיֶּיבֶת לֵימָא בְּבוֹר בִּרְשׁוּתוֹ קָמִפַּלְגִי רַב דְּאָמַר פָּטוּר קָסָבַר בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ חַיָּיב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חַיָּיב קָסָבַר בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ פָּטוּר אָמַר לְךָ רַב לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ רש"יאין צריך להעלות לו שכר. ועוד אמר אבא מרי דהשוכר בית מראובן כו' ונמצאת בית של שמעון והוא שכרה מראובן מעלה שכר לשמעון: תרתי. בתמיה כלומר תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי דהאי דשכר בית שמעון מראובן הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון וקאמר צריך להעלות לו שכר ורישא קאמר אין צריך: הא דקיימא לאגרא. מעלה שכר לשמעון דהוה ליה זה נהנה וזה חסר: הדר בחצר חבירו. דלא קיימא לאגרא שלא מדעת אין צריך להעלות שכר: שנאמר ושאיה יוכת שער. שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא בית שהוא שאוי ויחיד מאין אדם יוכת שער מזיקין מכתתין אותו: ביתא מיתבא יתיב. בית שהוא מיושב בדירת בני אדם יתיב ישובו קיים לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו: דקמשתמש בו. בעל הבית בציבי ותיבנא שהיו עציו ותבנו בתוכו וזה הלך ודר בו משום שאיה ליכא הואיל ומשתמשין בו משום ביתא מיתבא איכא דאין זה ישוב וזה שדר בו יפה עשה וההנהו: אקילקלתא. אשפה דמתרגמינן אקילקלתא מאשפות ירים אביון (תהלים קיג): קרמנאי. שם אומה. ל''א קדמונאי קדמונים היו יושבין בו ומעלים שכר ליתומים והוה ליה קיימא לאגרא: אמר רב ובמחזרת. ראשה מרחבה לצידה של רחבה ואכלה פירות קתני מתניתין דמשלמת מה שהזיקה אע''ג דכולה קיימא ברחבה: פטורה. הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה דאורחה הוא להחזיר ראשה ושן ברה''ר היא: וקמה בצידי רחבה. שאין דרך שוורים ללכת שם הלכך לאו כר''ה דמי: באפי נפשה. לאו אמתניתין: מחזרת. שהחזירה ראשה ואכלה בצידי רחבה: פשיטא במחזרת. דהא פתח חנות בתוך הרחבה ליכא ולא משכחת לה אלא במחזרת וקתני מה שנהנית כו': דקיימא. חנות בקרן זוית כגון מבוי קטן הכלה במבוי גדול וקיימא חנות בראש מבוי קטן ומשוך קצת כלפי פנים וכשנכנסה בהמה ממבוי גדול לקטן פגעה בפירות מיד דרך הלוכה דלאו מחזרת היא: כ''ע לא פליגי דחייב. דלא היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה: במקצה מקום. שכנס לתוך שלו ובנה והניח מקרקעו לרה''ר ושטח שם פירות ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן: לימא. רב ושמואל בחופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו קמפלגי ובפלוגתא דרבי ישמעאל ור''ע דפליגי בה לקמן בפרק שור שנגח את הפרה (דף מט:) דרב סבר חייב ומשום הכי פטורה הך בהמה דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור שאם הוחלקה בהן בהמה חייב שהרי הפקיר רשותו הלכך לא היה לו לעשות כן וקי''ל בהמניח את הכד (לקמן דף ל.) כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו חייבין לשלם וכל המחזיק בהן זכה: ושמואל סבר פטור. הלכך בהמה שאכלתן חייבת שהרי ברשות עשה ורשות הרבים נמי לא הוי שאין זה דרך הילוכה: תוספותכהדיוט מדעת דמי. פ''ה דדעת שכינה איכא וקשה דשלא מדעתו לאו דוקא אלא אורחיה דמילתא נקט וה''ה מדעתו אלא נראה כהדיוט מדעת דמי כלומר דדעת שכינה איכא שלא יהנה אדם בלא מעילה: ויהבי להו ליתמי דבר מועט. ומחמת כן חייב לשלם מה שנהנה אע''פ שלא חיסר כל כך וכן מוכח כולה שמעתין כדאמרינן לעיל משום שחרוריתא דאשייתא: ובמחזרת. פי' בקונטרס דדוקא במחזרת אבל אכלה בלא חיזור כגון שצידי הרחבה בולטין ואכלה מאותה בליטה משלמת מה שנהנית בפי'. אחר של רש''י פירש דמחזרת חייבת משום קרן דמשונה הוא וקשה לפירושו דלעיל אמרינן כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק הכא נמי אורחיה לחזור ואפילו לעלות בצידי רחבה ועוד דמשלמת מה שהזיקה משמע נ''ש ועוד דמשמע בסמוך דחיובא דמקצה מקום לרה''ר כחיוב מחזרת ונראה לר''י דצידי רחבה חשיבי חצר הניזק שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו כנגד פתח ביתו בצידי רחבה ולרב אפילו במקום שיכול לאכול בחיזור חשיב חצר הניזק וחייבת נזק שלם מטעם שן ולשמואל מקום שיכולה לאכול בחזרה חשיב לה כרשות הרבים: מפתח החנות. הן תריסי החנויות שמניחין לפני החנויות כשפותחין אותן ונותנין שם פירות: מה שנהנית. לא רצה להעמיד כגון שפתח החנות בולט לתוך הרחבה ויכולה לאכול בלא חיזור דמודה רב דפטור לפי שאין דרך החנות להיות בולט כל כך: דקיימא בקרן זוית. כגון מבוי עקום וכשמגעת לעקמומיתה קודם שתפנה לצד אחר אוכלת מפתח החנות כנגדה בלא חיזור ובתוך החנות משלמת מה שהזיקה אע''פ שאוכלתן בלא חיזור דחצר הניזק ממש הוי ובירושלמי משני הך פירכא דמפתח החנות אליבא דרב כגון שהיה חמור טעון גדיים ובשעת עמידתו פשטו צואריהן ואכלו לפ''ה אתי שפיר דלגבי חמור שאוכל בחיזור חשיב קרן ולגבי גדיים דאכלי כי אורחייהו חשיב שן ולפי' ר''י צ''ל דכל מה שהגדיים יכולין להגיע ולאכול חשיב רה''ר אפילו לחמור שאין יכול לאכול בלי חיזור כי זה דוחק לומר דגבי חמור חשיב חצר הניזק ולגבי גדיים שעל גביו חשיב רשות הרבים: כי פליגי במקצה מקום כו'. שכנס לתוך שלו והניח מקרקעו לבני רה''ר ולא שהפקיר רשותו דא''כ. הוי רה''ר גמור אלא הניח לשטוח שם פירותיו אבל כ''ז שאין פירות שם יש רשות לבני רה''ר להלך שם ומסקינן פלוגתא דרב דאמר דחשיב שן ברה''ר אפילו אין יכולין לאכול בלא חיזור דלא דמי למחזרת בצידי הרחבה דחייב דצידי הרחבה הם גבוהים ורחבים ומובדלים ממנו וחשובים חצר הניזק אבל מקצה מקום שוה הוא לרשות הרבים ושמואל אמר חייבת משום שהפירות מונחין ברשותו והוי חצר הניזק אף על פי שיש רשות לבהמות לדרוס אצלה: דרב סבר בור ברשותו חייב. ולכך פטור דחשיב כמו כורה בור שאם הוחלקה בהמה באותם פירות חייב הלכך כל הקודם זכה כדין תקלה ברשות הרבים כדפירש בקונטרס ובהמה שאכלה פטורה ורב לטעמיה דאמר בפרק המניח (לקמן דף ל:) זכה בין בגופן בין בשבחן ואין לתמוה איך מפטר מפירות הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|