ר' אלעזר אומר: אף הנחש, ומשמע שגם הוא מסכים ששאר החיות מועדות הן, אלא שמוסיף עליהן את הנחש. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו] במשנתנו: ר' אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים, והנחש מועד לעולם, הרי שלדעת ר' אלעזר שאר החיות אינן מועדות!

ומתרצים: תני [שנה] כך, ר' אלעזר אומר: נחש, כלומר, רק הנחש, הוא המועד לעולם.

א ובקשר לאמור במשנתנו כי הארי הריהו מועד מתחילתו, אמר שמואל: ארי השייך לאדם מסויים, שהזיק בהיותו ברשות הרבים, אם היה זה באופן שדרס ואכל, כלומר, שהמם תחילה את הבהמה במכה, ואחר כך נשך ממנה ואכלה — פטור הבעלים. אולם אם תחילה טרף אותה בשיניו והרגה ואחר כך אכל אותה — חייב.

ומסבירים: אם דרס ואכל — פטור, כיון דאורחיה למידרס [שדרכו לדרוס] הוה ליה [הרי הוא] כמו בהמה שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה [שהרי הוא] נזק שן ברשות הרבים, ופטור. ואילו טרף — לאו אורחיה [לא דרכו] הוא זה, ונזק בלתי רגיל שעושה בעל חיים מדעתו — קרן הוא וברשות הרבים חייב.

ושואלים: למימרא [האם ניתן לומר] מכאן שטריפה לאו אורחיה הוא [אין זה דרכו]? והכתיב [והרי נאמר] "אריה טרף בדי גרותיו" (נחום ב, יג), משמע שארי טורף! ומשיבים: הכוונה היא בשביל גורותיו, ובשבילם הוא הורג תחילה ומביא את הטרף. ומקשים: והלא נאמר "ומחנק ללבאתיו" (נחום ב, יג)! ומסבירים: הכוונה היא גם כן בשביל לבאותיו הוא עושה כן, שחונק את טרפו, אבל אין זה דרכו לעצמו. ומקשים: והלא נאמר שם "וימלא טרף חריו"! ומשמע שמביא טריפה שהרג עבור עצמו! ומשיבים: הכוונה היא — בשביל חוריו, כלומר, בשביל גוריו הנמצאים שם. ומקשים: והרי נאמר שם "ומענתיו טרפה", כלומר, שמביאו למעונו טריפה, שהרגה קודם! ומסבירים: אף כאן כוונת הכתוב היא שטורף רק בשביל מעונותיו להביא לגוריו.

ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] בקשר לנזקי שן: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, אם טרפה בהמה ואכלה בשר — משלם נזק שלם, ומשמע אם כן שדרכה לטרוף ולאכול, ולכן חייב בתשלום נזק שלם, ככל שן!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — באופן שטרפה והרגה כדי להניח את הטרף לאחר מכן, ודבר זה הוא דרכה של חיה, ולכן דינו כדין שן. ומקשים: הא [הרי] "אכלה" קתני [שנה] ולא שהניחה! ומשיבים: בשנמלכה ואכלה, שמתחילה טרפה כדי להניח, ואחר כך נמלכה ואכלה ממנו.

ושואלים: מנא ידעינן [מניין אנו יודעים] שאכן נמלכה החיה ומשום כך אנו מחייבין את בעליה בתשלום הנזק? ועוד, בהלכה זו של שמואל נמי [גם כן], דלמא הכי [שמא כך] הוא שהארי טרף על מנת להניח ונמלך לאחר מכן ואכל, ואם כן מדוע נחייבו ברשות הרבים כדין קרן?

אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני [שנה]. כלומר, את הברייתא יש להבין לא כהמשך אחד, אלא כפסק הלכה הנחלק לשני צדדים שונים, וכך יש לשנות: בהמה שטרפה להניח, או דרסה ואכלה — משלמת נזק שלם.

רבינא אמר: כי קא אמר [כאשר אומר] שמואל שארי שטרף אין זו דרכו, הרי זה בארי תרבות שגודל בין בני אדם, ואליבא [ועל פי שיטתו] של ר' אלעזר, שאמר שארי כזה לאו אורחיה [אין זה דרכו] לטרוף.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שמדובר בארי תרבות שאינו מועד כלל לתקוף, אם כן אפילו אם דרסה נמי ליחייב [גם כן שיתחייב] עליה ברשות הרבים, שהרי אין זו דרכו, ואין לכך דין שן אלא דין קרן!

אלא הסברו של רבינא לאו [לא] על דברי שמואל אתמר [נאמר], אלא אמתניתא [על הברייתא]. וכך יש להבין: כי תני מתניתא [כאשר שנה את הברייתא] בחיה שנכנסה לחצר הניזק שמשלם נזק שלם, אין זה משום שדרכה לטרוף, אלא מדובר בארי תרבות, ואליבא [ולפי שיטתו] של ר' אלעזר שאמר: לאו אורחיה [אין זה דרכו].

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאין זה דרכו, רק חצי נזק בעי לשלומי [יצטרך לשלם] כדין קרן, ולא נזק שלם! ומשיבים: מדובר כאן בבעל חיים דאייעד [שנעשה מועד] לכך.

ושואלים: אי הכי, מאי האי דקתני לה [אם כך, מה זה ששנה אותה, את ההלכה הזו] גבי [אצל] תולדה של שן שהיא מועדת לעולם? שהרי לפי הסבר זה גבי [אצל] תולדה של קרן בעי למיתנייה [צריך היה לשנות אותה]! ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר לפי פירוש זה.

ב משנה מה בין תשלומי נזקי שור תם לתשלום נזקי מועד?

— אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו של השור, ואילו המועד משלם נזק שלם מן העלייה, מנכסיו של בעל השור.

ג גמרא ומבררים את המשנה: מאי [מה פירוש] "עלייה"? אמר ר' אלעזר: הכוונה היא במעולה שבנכסיו, כלומר, משלם מן העידית שבנכסיו.

וכן הוא אומר: "וישכב יחזקיהו עם אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני דויד" (דברי הימים ב לב, לג), ואמר ר' אלעזר: מה פירוש "במעלה" — אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו [ומי הם] — דוד ושלמה.

כיון שהזכרנו דברים אלה ביחס לקברי בני דוד, מביאים פסוק דומה לו, שנאמר בקבורת המלך אסא: "ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים" (דברי הימים ב טז, יד), מאי [מה פירוש] "בשמים וזנים"? ר' אלעזר אמר: כוונתו זיני זיני [מינים מינים], סוגים שונים של בשמים, ר' שמואל בר נחמני אמר: כוונתו בשמים כאלה שכל המריח בהן בא לידי זימה (זנות), ולכן נקראים "זנים". כיון שהוזכרה מחלוקת בין ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני בפירוש המקראות, מביאים עוד מחלוקת דומה ביניהם.

נאמר בדברי ירמיה הנביא, כאשר ביקש מה' לענוש את רודפיו "כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי" (ירמיה יח, כב), ונחלקו מהו עניינה של מלכודת זו, ר' אלעזר אמר: כוונתו שחשדוהו מזונה, ר' שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש.

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שחשדוהו מזונה — היינו דכתיב [זהו שנאמר] "כי שוחה עמקה זונה" (משלי כג, כז) שכן "שוחה" הוא כינוי לזונה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שחשדוהו מאשת איש, מאי [מה לשון] "שוחה" שנאמרה כאן? ומשיבים: אטו [וכי] אשת איש המזנה עם זר מי נפקא [האם היא יוצאת] מכלל זונה?

ושואלים מצד אחר: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שחשדוהו מאשת איש — היינו דכתיב [זהו שנאמר] "ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות" (ירמיה יח, כג), כלומר, שזממו עליו דברים שחייבים עליהם מיתה, שהחשידוהו שבא על אשת איש, ועונשו של זה מיתה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שחשדוהו מזונה — מאי [מה פירוש] "למות"? הלא על זונה אין חייבים עונש מיתה! ומשיבים: הכוונה היא כפשוטו שהשליכוהו לבאר טיט.

דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] באותו ענין "ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם" (ירמיה יח, כג)? — כוונתו: אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה — הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים שהם רמאים ואינם צריכים לצדקה, כדי שלא יקבלו עליהן שכר על הצדקה שעשו, שיתברר שאף מצוות צדקה לא היתה בכך. ושוב לענין קבורתו של המלך חזקיהו.

נאמר בענין זה "וכבוד עשו לו במותו" (דברי הימים ב לב, לג) — מלמד שהושיבו ישיבה על קברו שיעסקו שם בתורה לכבודו.

פליגי בה [נחלקו בכך] ר' נתן ורבנן [חכמים] כיצד היה הדבר, חד [אחד מהם] אמר: שלשה ימים ישבו,