מוקים לה [מעמיד אותה] את ההלכה שלו בלויה ובת ישראל, שנאמר במשנה שבודק עוד דור אחד ואפשר להתאים את דבריו לדברי המשנה. אלא מתניתא נימא פליגא [הברייתא האם נאמר שהיא חולקת] על המשנה? ודוחים: לא, מאי [מה פירוש] "עוד אחת" שבמשנה — כוונתו זוג אחת, כלומר, עוד שתי אמהות מכל צד.

אמר רב יהודה אמר רב: משנתנו זו היא דברי ר' מאיר היא, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות ואין צורך לבדוק. ומקשים: איני [האם כך] אמר רב? והאמר [והרי אמר] רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו מדברת דווקא במשפחה כשקורא עליו ערער, כשיש מישהו שמערער על יחוס המשפחה, אבל כשאין ערעור, לדעת כולם בחזקת כשרות הן עומדות! ומשיבים: מאן דמתני הא [מי ששונה זו] בשם רב — לא מתני הא [אינו שונה זו].

איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער, במקרה זה צריך לבדוק אחריה לפי כולם, ואם כן אין כאן סתירה אלא השלמת דברים.

א שנינו במשנה שאין בודקין מן המזבח ולמעלה. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של דבר — אי לאו דבדקוה [אם לא שהיו בודקים אותו] בבית דין הגדול בייחוסו לא הוו מסקי ליה [היו מעלים אותו] לעבוד. ועל מה ששנינו במשנה ולא מן הדוכן ולמעלה, שואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומשיבים: שאמר מר [החכם] בתוך תיאור הלשכות שבמקדש: ששם בלשכת הגזית היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה והיו בודקים יחוסם של כל העובדים במקדש.

ועל מה ששנינו במשנה ולא מסנהדרין ולמעלה, שואלים: מאי טעמא [מה טעם] אין בודקים? ומשיבים: דתני [ששנה] רב יוסף ברייתא זו: כשם שבית דין מנוקין בצדק — כך מנוקין מכל מום שאין בהם פגם יוחסין. אמר מרימר: מאי קראה [מהו הכתוב] המרמז על כך — שנאמר "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד, ז).

ושואלים: אימא מומא [אמור שהכוונה למום] ממש, כלומר, שהכוונה היא שהיושבים בסנהדרין אסור שיהיו בעלי מומים בגופם! אמר רב אחא בר יעקב: דבר זה אינו צריך לימוד מכתוב זה, כי כבר אמר קרא [הכתוב] בהאצלת הרוח על זקני העם בימי משה רבינו: "והתיצבו שם עמך" (במדבר יא, טז), שיש לפרש "עמך" — בדומים לך, שגם הם צריכים להיות בשלימות הגוף כמשה רבינו, ומכאן למדים שחכמי הסנהדרין אסור שיהא בהם מום גופני.

את הראיה הזו דוחים: ודלמא [ושמא] הם שונים משום שהיה צריך שתהיה עליהם השראת שכינה היו צריכים להיות מנוקים ממום, אבל אין ללמוד מכאן לגבי דיינים סתם! אמר רב נחמן, אמר קרא [הכתוב] במקום אחר: "והקל מעליך ונשאו אתך" (שמות יח, כב), כוונתו בדומים לך, שמנוקים ממומי הגוף. ובפסוק זה מדובר במינוי דיינים ללא השראת שכינה.

ב שנינו במשנה שכל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים משיאין אותו לכהונה. ושואלים: למימרא דלא מוקמינן [האם לומר מכאן שאין אנו מעמידים] שוטרים וממונים מפסולים? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: הכל כשרים לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות. והוינן בה [והיינו עוסקים] בה, בהלכה זו: "הכל" לאיתויי מאי [להביא, להוסיף, את מה]? ואמר רב יהודה: לאיתויי [להביא, לרבות] ממזר, שכשר לדון בדיני ממונות. משמע שאפילו ממזר יכול להיות משוטרי הרבים! אמר אביי: במשנה מדובר בשוטרי הרבים בירושלים, שהיו מדקדקים שיהיו כל דייניהם מיוחסים. וכן תני [שנה] רב שמעון בר זירא בקידושי דבי [בברייתא של קידושין שנשנתה בבית מדרשו] של לוי: בשוטרי הרבים בירושלים.

ג שנינו במשנה שאת גבאי הצדקה משיאים לכהונה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומשיבים: כיון דמנצו [שהם רבים] בהדי אינשי [עם בני אדם] שאמר מר [החכם]: הגבאים הממונים על כך ממשכנים על הצדקה, שרשאים לקחת משכון מאדם שנתחייב לתת צדקה ואינו נותן, ואפילו היה הדבר בערב שבת שאז אנשים טרודים וממהרים, ואם איתא דאיכא [ואם יש מקום לומר שיש] במשפחת הגבאי איזה פסול משפחה — אית ליה קלא [יש לו קול], שאם היה בו פגם משפחה היה הדבר מתגלה לרבים בשעת מריבה.

מסופר: אושפזיכניה [מארחו] של רב אדא בר אהבה גיורא הוה [גר היה] והוה קא מנצי איהו [והיו רבים הוא] ורב ביבי, מר [אדם זה] אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא [אני עושה את השררה של העיר], אני אהיה פרנס העיר, ומר [וחכם זה] אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא [אני עושה את שררת העיר]. אתו לקמיה [באו לפני] ר ב יוסף שיכריע ביניהם. אמר להו [להם]: תנינא [שנינו]: "שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך" (דברים יז, טו), לומר: כל משימות (מינויים) שאתה משים — ולא של מלכות בלבד לא יהיה אלא מקרב אחיך, ולכן אין ממנים גר לשררה על ישראל.

אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה: ודין זה הוא אפילו אם אמו של אותו גר מישראל? אמר ליה [לו] רב יוסף: אם אמו מישראל — "מקרב אחיך" קרינא ביה [קוראים אנו בו]. הלכך [משום כך] שהתברר שאותו גר היתה אמו מישראל וראוי להתמנות על הציבור, רב ביבי דגברא רבא [שאדם גדול בתורה] הוא ליעיין במילי דשמיא [יתעסק בעניני שמים], בענייני העיר הנוגעים למצוות, ומר [ואדוני], אותו גר שהיה מארחו של רב אדא בר אהבה ליעיין במילי דמתא [יעסוק בענייני העיר] האחרים. אמר אביי כלקח מסיפור זה: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה [לכן, מי שמחזיק תלמיד חכם כאורח], לאשרי [שיאכסן אצלו אדם] כרב אדא בר אהבה דידע למהפיך ליה בזכותיה [שיודע להפוך בזכותו], שהרי בגללו קיבל המארח את שררת העיר.

מסופר: ר' זירא מטפל בהו [היה מטפל בהם] בגרים, ונותן להם תפקידים, וכן רבה בר אבוה מטפל בהו [בהם]. במערבא [בארץ ישראל] אפילו ריש כורי [ממונה על המידות] לא מוקמי מינייהו [היו מעמידים מהם, מגרים]. בנהרדעא אפילו ריש גרגותא [ממונה על השקיית שדות העיר] לא מוקמי מינייהו [היו מעמידים מהם].

שנינו במשנה שר' יוסי אומר: אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי אין צורך בבדיקת יחוסו למעלה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — שם היו דייקי ומחתמי [מדקדקים בעדים ואחר כך מחתימים אותם] ולכן מי שחתם שם כעד ודאי כשר היה.

ד שנינו במשנה שר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך אין צריך לבדוק ביחוסו. אמר רב יהודה אמר שמואל: מדובר שם בחיילות (גדודי צבא) של בית דוד שהיו מיוחסים. אמר רב יוסף: מאי קרא [מה הכתוב] המלמדנו דבר זה — שנאמר: "והתיחשם בצבא במלחמה" (דברי הימים א ז, מ). ושואלים: וטעמא מאי [וטעם הדבר למה] היו צריכים בעלי יוחסין? אמר רב יהודה אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן במלחמה.

ומקשים: והאיכא [והרי יש] בין גיבורי דוד צלק העמוני (שמואל ב כג, לז), מאי לאו דאתי [האם לא הכוונה שהוא בא] מעמון והיה גר? ודוחים: לא, הכוונה היא דיתיב [שישב, התגורר] בעמון אבל הוא עצמו היה יהודי. והאיכא [והרי יש] אוריה החתי (שם, לט), מאי לאו דאתי [האם לא שהוא בא] מחת? ודוחים: לא, דיתיב [שהיה יושב, מתגורר] בחת.

ועוד שואלים: והאיכא [והרי יש] אתי הגיתי (שם טו, יט)! וכי תימא הכי נמי דיתיב [ואם תאמר כך גם כן הפירוש שהיה יושב, מתגורר] בגת, אבל היה יהודי — והא [והרי] בפתרון השאלה כיצד יכול היה דוד להשתמש בעטרת מלכם, אלילם של בני עמון, והרי אסור ליהנות מעבודה זרה, אמר רב נחמן: אתי הגיתי בא ובטלה מדין עבודה זרה. שהלכה היא שדווקא אם גוי מבטל עבודה זרה, כגון על ידי מעשה בזיון — בטל האיסור ממנה, ומכאן מוכח שהיה איתי הגיתי גוי!

ועוד יש להקשות שאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים (אנשים צעירים) היו לו לדוד במחנהו, וכולם בני יפת תואר היו, שנולדו מאשת יפת תואר והיו גויים, וכולם היו מסתפרים קומי, ומגדלים בלורית היו כגויים, וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות בצבאו של דוד, והן הן בעלי אגרופים של בית דוד שהיה בית דוד נשען על כוחם של אלה. משמע שבצבא דוד היו גם חיילים שלא היו מיוחסים! ומשיבים: ארבע מאות אלה לא היו ממש עם צבאו של דוד, אלא דאזלי לבעותי עלמא [שהיו הולכים בראש להפחיד את הכל] ולא היו מנויים ברשימת אנשי הצבא של המלך.