ור' ישמעאל סבר לה [סבור] בהלכה אחרת כר' עקיבא. ומסבירים את הדברים: ר' אלעזר סבר לה כר' ישמעאל בענין אחד, שאמר: כותים גירי אריות הם מחמת פחד, ומעולם לא נתגיירו באמת ולענין הלכה נשארו גוים גמורים. ור' ישמעאל סבר לה כר' עקיבא, שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. וכיון שבמשך הדורות נתערבו ישראלים בין הכותים הרי הם כולם ספק ממזרים.

ושואלים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר' ישמעאל כר' עקיבא בענין זה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן משום (בשם) ר' ישמעאל: מנין לגוי, או עבד שבאו על הכהנת, או על הלויה, או על בת ישראל — שפסלוה מן הכהונה — שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל

"(ויקרא כב, יג), ללמד: דווקא אם היתה נשואה למי שיש לו דין אלמנות וגרושין, כלומר, אדם מישראל, הריהי חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, יצא גוי ועבד שאין לו דין אלמנות וגרושין שאז נפסלת בביאה זו ואינה חוזרת לאכילת תרומה.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שר' ישמעאל סבר לה כר' עקיבא שהולד ממזר מגוי ועבד, אם כן לשם מה צריך לראיה זו? השתא [עכשיו] הרי אם ממזר הוי [הוא] הולד שנולד מביאת גוי, מיפסל בביאתו מיבעיא [שפוסל הגוי והעבד בביאתו נצרכה לומר]?!

אלא, יש לומר שר' אלעזר סבר לה [סבור] כר' ישמעאל, שאמר כותים גירי אריות. ור' אלעזר עצמו סבר לה כר' עקיבא שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

ומקשים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר' אלעזר כר' עקיבא? והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הילל בדין צרות, אם צרתה של יבמה שאסורה ליבם משום ערוה חייבת או פטורה מייבום, מכל מקום מודים הם שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת! ואם כן לדעת ר' אלעזר גוי ועבד, כיון שאין בביאתם עונש כרת — ממילא אין הולד מהם ממזר!

אלא, כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אבא בר זבדא, אמר ר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יעקב בר אידי, אמר ר' יהושע בן לוי: שלש מחלוקות, שיטות, בדבר;

ר' ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, וכהנים שנטמעו בהם בזמן עזרא — כהנים פסולים היו, שנאמר: "ויעשו להם מקצותם כהני במות" (מלכים ב, יז, לב), ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מה פירוש "מקצותם" — מן הקוצים שבעם, כלומר, מן הפגומים והפסולים. ומשום הכי פסלינהו [כך פסל אותם], לא משום הכותים עצמם שהם גויים, ואם נתגייר אחד מהם — הריהו גר גמור, אלא משום שמעורבים בהם פסולי ישראל. ושמא כותי זה הבא לשאת אשה הוא ממשפחה ישראלית פסולה.

ואילו ר' עקיבא סבר [סבור]: כותים גירי אמת הן, וכהנים שנטמעו בהן — כהנים כשרים היו, שנאמר: "ויעשו להם מקצותם כהני במות", ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שהוא מפרש "מקצותם" — מן הבחירים (הקצה העליון) שבעם. ואלא מפני מה אסרום לבוא בקהל אם אין בהם חשש מצד גירות ולא מצד ישראל שמעורבים בהם — מפני שהיו נוהגים שלא כהלכה, שהיו מייבמים את הארוסות שאת מצוות הייבום היו מקיימים רק באלמנה מן האירוסין