הכי קאמר [כך אמר]: כל האסורים לבא בקהל כהונה, מאי נינהו [מה הם] — אף גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, ודלא [ושלא] כדברי ר' שמעון בן יוחי, שמתיר אותה לכהונה — מותרין לבוא זה בזה, כלומר, באסורים לבוא בקהל.

ושואלים: ונוקמה [ונעמידנה] את ההלכה הזו גם בבת שלש שנים ויום אחד, ואפילו לר' שמעון בן יוחי! ומשיבים: אם כן מצידה (מצד עצמה) הלכה זו היא תברה [שבורה, סתורה], שאם היינו מבינים את משמעות הדברים במובן ש"אף גיורת בת שלוש שנים ויום אחד מותרת לבוא זה בזה" היינו מדייקים:

אלא טעמא [הטעם, דווקא] שבת שלש שנים ויום אחד היא שמותרת לבוא זה בזה עם האסורים לבוא בקהל, הא [הרי] אם היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שמותרת לבא בקהל כהונה — אסורה לבוא זה בזה? ויש להקשות: הרי פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לדעת ר' שמעון בן יוחי שמותרת לבא בקהל כהונה ומותרות לבא זה בזה גם בפסולים! ואם כן לא נוכל להעמיד את המשנה גם באופן זה.

ושואלים עוד: וכללא [והאם כלל] הוא שכל האסורים לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה? והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה וחללה וזונה שאסורים לבא בקהל כהונה, ואסורים לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו [ועוד] האם תדייק מכאן: הא [הרי] זה מותר לבוא בקהל כהונה אסור לבוא בפסולים לקהל? והרי גר שמותר בכהנת ומותר בממזרת!

אלא אמר רב נתן בר הושעיא: הכי קאמר [כך אמר] התנא במשנה: כל שכהן אסור לישא את בתו, ומאי ניהו [ומיהו זה] — גר שנשא גיורת. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב האוסר בני שני גרים לכהונה — מותרין לבא זה בזה בפסולי קהל, שאין הגרים נחשבים "קהל".

ושואלים: וכללא [וכלל] הוא שכל שכהן אסור לישא את בתו מותרים לבא זה בזה? הרי חלל שנשא בת ישראל, שכהן אסור לישא את בתו משום שהיא חללה, ואסורין נמי [גם כן] לבא זה בזה, שהרי הבת הזאת נחשבת כישראלית, ואסור לה להינשא לפסול! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] כי הלכה היא זו כר' דוסתאי בן יהודה האומר שבת חלל מישראלית מותרת לכהונה, ואם כן אין החלל בגדר "כהן אסור לישא את בתו".

ומקשים: והרי חלל שנשא חללה וכהן אסור לישא בתו שהיא חללה, ואסור נמי [גם כן] לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו [ועוד]: נדייק מהלכה זו הא [הרי] מי שהוא מותר לבוא בכהונה אסור לבוא בפסולים? והרי גר שנשא בת ישראל, וכהן מותר לישא בתו, ומותרין לבא זה בזה בפסולי קהל!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הסבר אחר למחלוקת תנא קמא ור' יהודה: הכא [כאן] לענין ממזר מאיש שבא על אחותו וממזר מאשת איש איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל:

תנא קמא סבר [סבור]: אפילו ממזר מאחותו נמי הוי [גם כן הוא נחשב] לממזר. ור' יהודה סבר: מאשת איש הוי [הריהו] ממזר, מאחותו — לא הוי [אינו] ממזר.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] התנא בכך? הלא תנינא [שנינו] דבר זה בברייתא: איזהו ממזר — כל שהוא נולד באיסור של "לא יבא" (דברים כג, ב), כלומר, אם עבר על איסור ביאה כלשהו, אפילו בלאו, הרי הוולד מנישואין הללו ממזר, אלה דברי ר' עקיבא.

שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים על הביאה, והלכה כדבריו. ר' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ואם כן השאלה אם מי שנולד מאחותו (שהוא חיוב כרת ולא מיתת בית דין) נחשב לממזר כבר נדונה, ותלויה במחלוקת תנאים, ואם כן יש לדחות מה שאמרנו.

אלא אמר רבא: בדין גר עמוני ומואבי איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, והכי קאמר [וכך אמר]: כל האסורים לבא בקהל, ומאי ניהו [ומה הם]: גר עמוני ומואבי — מותרין לבא זה בזה.

ושואלים: אי הכי [אם כך] מאי [מה פירוש] ר' יהודה אוסר? הלא ודאי גם הוא מתיר גר עמוני בממזרת, שהרי אינו ראוי לבוא בקהל! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי שר' יהודה אוסר בדרך כלל גר בממזרת, בכל זאת הני מילי [דברים אלה] אמורים בסתם גר שראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי שאין ראויין לבא בקהל — לא נאסרו לשאת ממזרת.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ילד בן תשע שנים ויום אחד שביאתו לענין איסור נחשבת ביאה שהיה גר עמוני, או גר מואבי, או גר מצרי , או גר אדומי, או שהיה כותי, או נתין, או חלל, או ממזר שבאו על הכהנת או על הלויה או על בת ישראל — פסלוה מן הכהונה על ידי ביאה זו. ר' יוסי אומר: כל שזרעו פסול שגם הילדים שלו פסולים לכהונה — פוסל את זו שבא עליה מהכהונה, וכל שאין זרעו פסול — אינו פוסל. רבן שמעון בן גמליאל אומר: