ולדה כמותה מנלן [מניין לנו]? ומשיבים: שאמר קרא [הכתוב] לגבי עבד עברי הנשוי לשפחה כנענית: "האשה וילדיה תהיה לאדניה" (שמות כא, ד), משמע שילדיה של השפחה מן העברי הולכים אחריה והם עבדים.

גויה מנלן [מניין לנו] שאין קידושין תופסים בה? אמר קרא [הכתוב]: "ולא תתחתן בם" (דברים ז, ג), לומר שאין בהם דין חיתון. ושואלים: אשכחנא [מצאנו] איפוא מכאן שלא תפסי [תופסים] בה קידושי [קידושין], ואולם דין זה שולדה כמותה מנלן [מניין לנו]?

אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: שאמר קרא [הכתוב] באותו ענין "בתך לא תתן לבנו... כי יסיר את בנך מאחרי" (שם ג–ד), וכיון שהמקרא חושש כי לאחר שתתחתן הבת עם גוי יסיר גוי זה את ילדיו מעבודת ה', משמע כי בנך, כלומר, בן בנך הבא מישראלית קרוי בכתוב בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך, אלא בנה.

אמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן] כי בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך לכל דבר. ושואלים: נימא קסבר [האם לומר שסבור] רבינא כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר? שאפשר ללמוד מדבריו שכיון שהוא קרוי "בנך" הרי הוא ישראל וחל עליו הכלל שבמשנה: כל מי שאין לה עליו קידושין — הולד ממזר.

ודוחים: נהי [אם אמנם] שכשר לא הוי [איננו], ממזר גם כן לא הוי [איננו], אלא רק פסול מיקרי [הוא נקרא] שכיון שאין קידושין לגוי, אין הנולד לו נכנס בגדר "אין לה עליו קידושין ויש לאחרים קידושין". אבל מכל מקום לידתו היתה בעבירה, ולכן הוא פסול.

ושואלים לגופם של דברי ר' יוחנן: ההוא [אותו] כתוב "לא תתחתן" בשבעה גוים של עמי כנען כתיב [נאמר], שאר אומות מנלן [מניין לנו] שגם כן אין קידושין תופסים בהם? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] בטעמו של איסור החיתון: "כי יסיר את בנך מאחרי", ומטעם זה אנו אומרים שיש לרבות את כל המסירים אף מאומות אחרות.

ושואלים: הניחא [זה נוח] לשיטת ר' שמעון דדריש טעמא דקרא [שדורש את טעם הכתוב], ולכן כיון שהטעם הוא משום הסרת הלב, שוב אין להבדיל בין כנענים לאומות אחרות. אלא לרבנן [לד עת חכמים] שאינם דורשים טעמי הכתובים ואין הכתוב עוסק אלא בעמי כנען, מאי טעמא [מה טעם] מה מקור האיסור בשאר האומות?

ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] באשת יפת תואר: "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה" (שם כא, יג), מכלל הדברים אתה למד דמעיקרא [שמתחילה] לפני שנעשתה ישראלית לא תפסי [תופסים] בה קידושין, על אף שלקחה כבר לתוך ביתו, ולחלק מן הדעות אף בא עליה.

ועוד שואלים: אשכחן [מצאנו] אפוא שלא תפסי [תופסים] בה קידושין, אך דבר זה שולדה כמותה מנלן [מניין לנו]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "כי תהיין לאיש... וילדו לו", (שם טו), לומר: כל היכא דקרינן ביה [מקום שאנו קוראים בו] "כי תהיינה", כלומר, שיש לנשים הויית נישואין, קרינן ביה [קוראים אנו בו] גם "וילדו לו", שהילדים נחשבים ומתייחסים אחריו. וכל היכא דלא קרינן ביה [ובכל מקום שאין אנו קוראים בו] "כי תהיינה" — גם לא קרינן ביה [אין אנו קוראים בו] "וילדו לו", והילדים מתייחסים אחר אמם.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה דורש, בדין שפחה נמי [גם כן] נלמד מכאן שוולדה כמוה ואין צורך בראיה המיוחדת שהבאנו מן הכתוב "האשה וילדיה". ומשיבים: אין, הכי נמי [כן, כך הוא גם כן], שמכאן אנו למדים גם את ההלכה שוולד השפחה מתייחס אחריה. ושואלים: אלא הכתוב "האשה וילדיה תהיה לאדניה" (שמות כא, ד) למה לי? שהרי לפי מה שאמרנו אינו מלמדנו דבר לענין יוחסין! ומשיבים: נחוץ הוא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: