למה לי? שמע מינה [למד מכאן] שללמד ענין תנאי כפול הוא דאתא [שבא], שאם לא יקיימו את התנאי ינחלו יחד עם אחיהם בארץ כנען דווקא ולא בארץ הגלעד.

ור' חנינא בן גמליאל (אמר): אי [אילו] לא כתב רחמנא [היתה כותבת התורה] "בארץ כנען", הוה אמינא [הייתי אומר] "ונאחזו בתככם" (במדבר לב, ל) כוונתו — בארץ גלעד, שיחלקו בה עם שאר השבטים. אבל ארץ כנען — כלל לא יקבלו בה נחלה. ושואלים: ור' מאיר מה הוא אומר על כך? ומשיבים: לדעתו "בתככם" — כל היכא דאית לכו משמע [מקום שיש לכם בו אחוזה משמע] ובכלל זה ארץ כנען. ולפיכך לא בא הביטוי "ארץ כנען" אלא לכפול את התנאי.

תניא [שנויה ברייתא] בענייננו: אמר ר' חנינא בן גמליאל: משל למה הדבר, תנאי בני גד ובני ראובן, דומה — לאדם שהיה מחלק נכסיו לבניו, אמר: פלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יתן מאתים זוז ויירש שדה פלונית, ואם לא יתן — יירש עם אחיו בשאר נכסים.

מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים — כפילו גרם לו. כלומר, זה שהוסיף וכפל האב והסביר מה יהא כשלא יתן. שאם לא היה כופל דבריו, ולא היה הבן נותן מאתים זוז לא היה נוטל כלום בשאר הנכסים.

ומקשים: והא לא דמיא [והרי אינו דומה] המשל למתניתין [למשנתנו]; התם קתני [שם במשנה שנה]: יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו, וכל שכן בארץ הגלעד, אלמא [מכאן] שכפילה לארץ גלעד נמי מהני [גם כן מועילה] שיחלקו בה עם שאר השבטים, שאלמלא כן לא היו בני גד ובני ראובן נוטלים חלק אף בגלעד,

והכא קתני [וכאן שנה]: מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים שכבר חילק לאחיו — כפילו גרם לו, אלמא [מכאן] שכפילה דווקא לשאר נכסים הוא דקמהני [שמועילה], אבל בחלק המגיע מן השדה שהיה צריך למלא בו תנאי היה זוכה בכל מקרה ולפי דרך זו, גם אלמלא הכפל היו בני גד וראובן נוטלים חלק בארץ הגלעד!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] שאמר ר' חנינא במשנה — אמר מקמי דנימא ליה [לפני שאמר לו] ר' מאיר שלשיטתו די היה לכתוב "ונאחזו" ואז היה במשמע שבלי הכפל לא יטלו בשניהם,

הא [זה] המשל שאמר בברייתא — לבתר דנימא ליה [זה לאחר שאמר לו] ר' מאיר "ונאחזו". וענה לו ר' חנינא ש"ונאחזו" הכוונה לגלעד והכפל לארץ כנען, ולזה מתאים המשל. ומעתה באים לדון בשיטות אלה.

בשלמא [נניח] לשיטת ר' מאיר המצריך תנאי כפול היינו דכתיב [זהו שנאמר] בדברי הקדוש ברוך הוא לקין "אם תיטיב — שאת, ואם לא תיטיב — לפתח חטאת רבץ" (בראשית ד, ז). אלא לר' חנינא למה לי לפרט את שני הצדדים? ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] בלי כפל הדברים: אם תיטיב — תקבל אגרא [שכר], אם לא תיטיב — אין לך לא אגרא [שכר] ולא דינא [דין (עונש)], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כפל הדברים שאם אינו עושה טוב הרי הוא נענש.

ועוד, בשלמא [נניח] לשיטת ר' מאיר — היינו דכתיב [זהו שנאמר] בדברי אברהם לאליעזר כששלחו להביא אשה ליצחק "אז תנקה מאלתי" (שם כד, מא), אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי? והלא מכלל הן אתה שומע לאו! ומשיבים: איצטריך [צריך] הדבר לאומרו, שאם היה אומר רק "ולקחת אשה לבני" (שם לח)

סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו מייתי בעל כרחייהו [במקום שנוח לה עצמה ולא נוח להם לבני המשפחה יביא אותה בעל כורחם], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגם במקרה כזה אין עליו חובה להביאה.

ושואלים על הכתוב באותה פרשה: "ו אם לא תאבה האשה ללכת אחריך" (שם ח) למה לי? ומשיבים: איצטריך [צריך] הדבר לאומרו, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה [במקום שנוח להם ולא נוח לה] — נייתי [שיביא] אותה בעל כרחה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר' מאיר — היינו דכתיב [זהו שנאמר] "אם בחקתי תלכו" (ויקרא כו, ג) יבואו עליכם הברכות וכתוב גם "ואם בחקתי תמאסו" (שם טו) תבואנה עליכם הקללות, אלא לשיטת ר' חנינא בן גמליאל למה לי כל זה? ומשיבים: אצטריך [הוצרך] הדבר לאומרו, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: אם בחקתי תלכו — הרי לכם ברכה, ואולם אם בחקותי תמאסו — אין לכם לא ברכה ולא קללה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שיש קללה בדבר.

ועוד, בשלמא [נניח] לדעת ר' מאיר היינו דכתיב [זהו שנאמר] "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו" (ישעיה א, יט), "ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו" (שם כ), אלא לדעת ר' חנינא בן גמליאל למה לי לכפול? ומשיבים באותה דרך: אצטריך, סלקא דעתך אמינא [צריך הדבר, שמא יעלה על דעתך לומר] "אם תאבו" — תהא לכם טובה, "ואם תמאנו" — לא תהיה לכם לא טובה ולא רעה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.

אגב הזכרת הפסוק הזה שואלים: מאי [מה] פירוש המילים