סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַעֲשֶׂה מוֹצִיא מִיַּד מַעֲשֶׂה וּמִיַּד מַחְשָׁבָה מַחְשָׁבָה אֵין מוֹצִיאָה לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד מַחְשָׁבָה בִּשְׁלָמָא מִיַּד מַעֲשֶׂה לָא מַפְּקָה דְּלָא אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל מַעֲשֶׂה אֶלָּא מִיַּד מַחְשָׁבָה מִיהָא תַּפֵּיק
שָׁאנֵי מַחְשָׁבָה דְּטוּמְאָה דְּכִי מַעֲשֶׂה דָּמֵי וְכִדְרַב פָּפָּא דְּרַב פָּפָּא רָמֵי כְּתִיב כִּי יִתֵּן וְקָרֵינַן כִּי יוּתַּן הָא כֵּיצַד
כִּי יוּתַּן דֻּומְיָא דְּכִי יִתֵּן מָה יִתֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ אַף יוּתַּן דְּנִיחָא לֵיהּ
רַב זְבִיד מַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתְּתָא אַהָא וְכֵן הִיא שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ וְהָלְכָה הִיא וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ קִידּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ אֵין קִידּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין
לֹא קִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ וְחָזְרָה בָּהּ מַהוּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חוֹזֶרֶת וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חוֹזֶרֶת אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לָא אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ בִּיטֵּל אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם בִּיטֵּל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה אָמַר רָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקָּדַם בַּעַל הַבַּיִת וְתָרַם אֶת כִּרְיוֹ דְּהָוֵה לֵיהּ מַעֲשֶׂה
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הַכֵּלִים יוֹרְדִים לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה וְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מוֹצִיא מִיַּד מַעֲשֶׂה וּמִיַּד מַחְשָׁבָה מַחְשָׁבָה אֵינָהּ מוֹצִיאָה לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד מַחְשָׁבָה בִּשְׁלָמָא מִיַּד מַעֲשֶׂה לָא מַפְּקָה לָא אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל מַעֲשֶׂה אֶלָּא מִיַּד מַחְשָׁבָה מִיהָא תַּפֵּיק
אֲמַר לֵיהּ שָׁאנֵי מַחְשָׁבָה דְּטוּמְאָה דְּכִי מַעֲשֶׂה דָּמֵי וְכִדְרַב פָּפָּא דְּרַב פָּפָּא רָמֵי כְּתִיב כִּי יִתֵּן וְקָרֵינַן כִּי יוּתַּן הָא כֵּיצַד כִּי יוּתַּן דֻּומְיָא דָּיִתֵּן מָה יִתֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ אַף יוּתַּן נָמֵי דְּנִיחָא לֵיהּ
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לְךָ בָּטֵל הוּא הֲרֵי זֶה בָּטֵל תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ תְּיוּבְתָּא
וְהִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר שָׁאנֵי נְתִינַת מָעוֹת לְיַד אִשָּׁה דִּכְמַעֲשֶׂה דָּמֵי אֲפִילּוּ הָכִי אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר
קַשְׁיָא הִילְכְתָא אַהִילְכְתָא אָמְרַתְּ הִילְכְתָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן וְקַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּרַב נַחְמָן דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וִיגָרֵשׁ בּוֹ
רַב נַחְמָן אָמַר חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ רַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ וְקַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן נְהִי דְּבַטְּלֵיהּ מִתּוֹרַת שְׁלִיחַ מִתּוֹרַת גֵּט לָא בַּטְּלֵיהּ
מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי אָמַר רַב מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי לְעוֹלָם וּשְׁמוּאֵל אֲמַר מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פָּקְעִי קִידּוּשֵׁי שֵׁנִי וְגָמְרִי קִידּוּשֵׁי רִאשׁוֹן
יָתֵיב רַב חִסְדָּא וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ קִידּוּשֵׁי שֵׁנִי בְּמַאי פָּקְעִי אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף מָר אַרֵישָׁא מַתְנֵי לַהּ וְקַשְׁיָא לֵיהּ רַב יְהוּדָה אַסֵּיפָא מַתְנֵי לַהּ וְלָא קַשְׁיָא לֵיהּ
מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכוּ' אָמַר רַב מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת לְעוֹלָם וּשְׁמוּאֵל אָמַר מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים פָּקְעִי קִידּוּשֵׁי שֵׁנִי וְגָמְרִי קִידּוּשֵׁי רִאשׁוֹן
לְרַב מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי תְּנָאָה הֲוַאי אִי חֲזָרָה הֲוַאי לִשְׁמוּאֵל פְּשִׁיטָא לֵיהּ דִּתְנָאָה הֲוַאי
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט דִּבְרֵי חֲכָמִים רַבִּי אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט
וְנֵימָא רַב הֲלָכָה כְּרַבָּנַן וְנֵימָא שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי צְרִיכָא דְּאִילּוּ אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבָּנַן הֲוָה אָמֵינָא הָתָם דִּלְרַחוֹקַהּ קָאָתֵי אֲבָל הָכָא דִּלְקָרוֹבַהּ קָאָתֵי אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דִּתְנָאָהּ הֲוַאי
וְאִי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי הֲוָה אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה אֲבָל הָכָא דְּיֵשׁ קִידּוּשִׁין לְאַחַר שְׁלֹשִׁים אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב צְרִיכָא
אָמַר אַבָּיֵי וּלְטַעְמֵיהּ דְּרַב בָּא אֶחָד וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם

רש"י

מעשה מוציא מיד מעשה. התחיל לשוף ביטל מהם תורת גמר מלאכה לשם כלי בין שירד להו ע''י מעשה שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין עוד תיקון בין שירד להו ע''י מחשבה: מחשבה אינה מוציאה. חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה: דכי מעשה דמיא. דרחמנא קרייה מעשה דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע''ג דמחשבה בעלמא הוא דאפילו נפלו ממילא וניחא ליה הוי הכשר ומיקרי כי יותן: להא שמעתתא. דרבי יוחנן וריש לקיש: וכן היא שנתנה כו'. משנה היא לקמן בפ' בתרא: וחזרה בה. בין בפני שליח בין שלא בפניו: אינה חוזרת. ולקמן מותבינן ליה מהא דהשולח גט: ואפילו בקמייתא. גבי מתני' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה קי''ל הילכתא כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור: מהו שיחזור ויגרש בו. בגט לאחר שאמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא: לעולם. אין בטלין לאחר ל' שהרי ניתן לה זמן לחול בתוך ל' שיהו כולן פנויין מקידושי ראשון: ושמואל אמר כו'. לקמן פריך עלה רב חסדא: מר ארישא. דמתני' דלא אמר מעכשיו מתני לה להך פלוגתא ומשום הכי קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה: מקודשת ואינה מקודשת לעולם. ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קידושי שניהם ואסורה לשניהם בלא גט האחד כדמפרש טעמא לקמן: ושמואל אמר. אינה בספיקא אלא עד שלשים יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי למפרע: מספקא ליה. האי לאחר שלשים אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו: אי חזרה הוי. ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספיקא דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואם חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי: לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי. הילכך כל ל' יום הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו: גט ואינו גט. מספקא ליה האי ולאחר מיתה אי הוי תנאה מהיום יהיה גט אם אמות ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו יום אי חזרה הוי וחזר בו ממהיום ואמר זה גיטך לאחר מיתה ולא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה דכיון דמית היכי מגרש: כזה גט. דתנאה הוי: התם. הוא דאיכא לספוקי ולמימר חזרה הוי משום דלרחוקה אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהכי הדר ביה ממעכשיו אבל הכא דלקרובה קאמר כל מה דמצי לקרובה מקרב לה וכי אמר לאחר שלשים לא הדר ביה ממעכשיו: התם. הוא דאמר תנאה הוא ולא חזרה דאדם יודע דאין גט לאחר מיתה ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר: אבל הכא. דיש קדושין לאחר ל' יום אם לא קדשה אחר בנתיים אימא דילמא הוי חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך שלשים יום קמשמע לן: ולטעמיה דרב. דמספקא ליה בחזרה ותנאה בא אחד ואמר מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרים שכלו של שני בתוך של ראשון ואם דראשון חזרה הוו להו דשני קידושין דהא ראשון הדר ביה ממעכשיו:

תוספות

מיד מחשבה מיהא תפיק. תימה ליפרוך נמי גבי תרומה לעיל לר''י דקאמר אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אבל אם משתרם ביטל תרומתו תרומה ואפילו תרם השליח במחשבה דהא תרומה ניטלת באומד ומחשבה אלמא לא אתי דיבור ומבטל דיבור וי''ל דמחשבה דתרומה היה יודע דכמעשה דמי דכתיב (במדבר יח) ונחשב לכם והוי כאילו תרם בידים ואפילו מעשה אינו מוציא אפילו תרם אח''כ כריו אחר מחשבת השליח אבל גבי טומאה אין המחשבה מטמאתו אבל מביאתו לידי תורת קבלת טומאה ואותה הבאה יכולה להתבטל דהכל מודים דע''י המעשה מתבטלת א''כ תתבטל על ידי מחשבה: לא קידשה עצמה וחזרה בה מהו. נראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי לי שליח לקדשני לא מצי' חוזרת: אם ביטל עד שלא תרם כו'. הכא לא משני כדלעיל שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי היינו משום דהכא ליכא נתינת מעות אלא דיבור לבד: מתורת גט לא בטליה. פי' דמסתמא אינו מתכוין לבטל אלא השליח ולפי זה אם אמר בפירוש אני מבטל הגט עצמו שהוא בטול ופסול לגרש בו ובפרק השולח (גיטין דף לב:) גריס גיטא גופיה מי קא בטל משמע שאין הגט מתבטל וצריך לפרש אתה סבור שהגט יכול ליפסל בביטול ולא היא דהרי הוא כמו מעות שאינן מתבטלות דמאחר דהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו ואם ירצה יחזור ויגרש בו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר