אם לקח (קנה) בשוגג, שלא ידע שהן מעות מעשר שני — יחזרו דמים למקומם, כלומר, המיקח בטל שמיקח טעות היה, שלא היה מקבל הכסף רוצה לטרוח בו לעלות לאכלו בירושלים. אם היה זה במזיד — תעלה הבהמה ותאכל במקום, בירושלים. אמר ר' יהודה: במה דברים אמורים — במתכוין ולקח מתחילה את הבהמה הזו לשם שלמים, שמתחילה התכוון להביא את הבהמה לירושלים, אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין, בין אם היה זה שוגג, שלא ידע שהן של מעשר, בין אם היה זה במזיד — יחזרו דמים למקומם.

ותוהים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו] במשנתנו שר' יהודה אומר שמעשר שני אם הוציאו במזיד — קידש בו את האשה, ואין אומרים שהוא כקנין שהמיקח בטל! אמר ר' אלעזר: צריכים לפרש כי אשה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחללין על ידה, על ידי עצם הקידושין, במה שהסכימה לקבל את המעשר השני בקידושיה, והרי זה כאילו היה תנאי מפורש שהיא עולה ואוכלתו בירושלים.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' ירמיה: והרי בהמה טמאה, עבדים וקרקעות, שאדם יודע שאין מעות מעשר שני מתחללין עליהן, ותנן [ושנינו במשנה]: אין לוקחים (קונים) בהמה טמאה עבדים וקרקעות במעות מעשר שני אפילו בירושלים. ואם לקח — יאכל כנגדן, כנגד דמיהם, פירות אחרים, כלומר, שיקח מעות באותו סכום ויחלל את המעות שביד המוכר על מעות אלו ויעלם לירושלים ויקנה בהם דבר מאכל, ואם אנו אומרים שאדם יודע שאין הכספים מתחללים על בהמה טמאה מדוע לא נאמר שהמוכר יודע שהכסף שבידו הריהו כסף מעשר שני, והוא עצמו מעלהו ואוכלו בירושלים, כדרך שאמרנו באשה?

אלא יש לומר כי הכא [כאן] באשה חבירה (מלומדת) עסקינן [עוסקים אנו] דידעה [שיודעת] את דיני המעשר, והיא אכן מקבלת אותם על דעת כן. אבל סתם אדם אינו יודע, והמוכר סבור שנתחללה קדושת המעות על הבהמה הטמאה.

ועל מה שאמר מר [החכם]: אם לקח יאכל כנגדן שואלים: ואמאי [ומדוע] יעשה כן? נאמר שיחזרו דמיו למקומם, כי התם [כמו שאמרנו שם] בקונה בהמה במעות מעשר שאפילו ידע שהם מעות מעשר — קונסים את המוכר שיחזיר את המעות!

אמר שמואל: