|
טקסט הדף מנוקד
קְטַנָּה מִן הָאֵירוּסִין אֵין עוֹשִׂים בָּהּ מַאֲמָר אֶלָּא מִדַּעַת אָבִיהָ וְהַנַּעֲרָה בֵּין מִדַּעַת עַצְמָהּ בֵּין מִדַּעַת אָבִיהָ (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקִידּוּשִׁין)
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן קִידּוּשִׁין דְּמִדַּעְתַּהּ אָבִיהָ וְלָא הִיא גֵּירוּשִׁין דִּבְעַל כֻּרְחַהּ בֵּין הִיא בֵּין אָבִיהָ הֲרֵי מַאֲמָר דְּמִדַּעְתַּהּ וְקָתָנֵי בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ הָתָם בְּמַאֲמָר דִּבְעַל כֻּרְחַהּ וְרַבִּי הִיא דְּתַנְיָא הָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ רַבִּי אוֹמֵר קָנָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קָנָה מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי גָּמַר מִבִּיאָה דִיבָמָה מָה בִּיאָה דִיבָמָה בְּעַל כֻּרְחַהּ אַף הָכָא נָמֵי בְּעַל כֻּרְחַהּ וְרַבָּנַן סָבְרִי יָלְפִינַן מִקִּידּוּשִׁין מָה קִידּוּשִׁין דְּמִדַּעְתַּהּ אַף הָכָא נָמֵי דְּמִדַּעְתַּהּ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי סָבַר מִילֵּי דִיבָמָה מִיבָמָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף וְרַבָּנַן סָבְרִי קִידּוּשִׁין מִקִּידּוּשִׁין הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא כִּדְקָא מְתָרֵץ רַבִּי יוֹחָנָן מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקִידּוּשִׁין אֶלָּא נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ הָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת אִי רַבִּי יְהוּדָה מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקִידּוּשִׁין מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּגֵירוּשִׁין מִיבְּעֵי לֵיהּ אִין הָכִי נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא מַאֲמָר דְּדָמֵי לְקִידּוּשִׁין תְּנָא נָמֵי מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקִידּוּשִׁין וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי שְׁנָא מַאֲמָר הוֹאִיל וּזְקוּקָה וְעוֹמֶדֶת הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי רַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לָא תִּיקְשֵׁי לָךְ מֵעִיקָּרָא שָׁאנֵי מַאֲמָר הוֹאִיל וּזְקוּקָה וְעוֹמֶדֶת תְּנַן הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ אִין בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ לָא תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ הָא נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְהָקָתָנֵי סֵיפָא הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ וְאָמְרִינַן מַאן תַּנָּא הִתְקַדְּשִׁי הִתְקַדְּשִׁי וְאָמַר רַבָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְכִי תֵּימָא כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה וּבִפְרָטֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּמִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא זֶה הַכְּלָל כָּלַל אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת פָּרַט חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁבוּעָה לֹא לָךְ לֹא לָךְ לֹא לָךְ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא לָךְ לֹא לָךְ לֹא לָךְ וְלֹא לָךְ שְׁבוּעָה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד אֶלָּא כּוּלַּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וּבִשְׁלִיחוּת סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אַסִּי לָא עָל לְבֵי מִדְרְשָׁא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא אֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמוּר הָאִידָּנָא בֵּי מִדְרְשָׁא אֲמַר לֵיהּ אַף אֲנָא לָא עֲיַילִ[י] רַבִּי אָבִין הוּא דְּעָיֵיל וַאֲמַר חַבְרוּתָא כּוּלַּהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן וּצְוַוח רֵישׁ לָקִישׁ כִּי כְרוּכְיָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אָבִין בַּר סַמְכָא הוּא אֲמַר לֵיהּ אִין כְּמִין יַמָּא לְטִיגְנֵי הוּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲנָא לָא רַבִּי אָבִין בְּרַבִּי חִיָּיא וְלָא רַבִּי אָבִין בַּר כָּהֲנָא אֶלָּא רַבִּי אָבִין סְתָם לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִירְמֵא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן רש"יקטנה. שהיא שומרת יבם מן האירוסין דעדיין רשות אביה עליה כל זמן שלא השיאה: והנערה בין מדעת אביה וכו'. אלמא היכא דמפקעת עצמה מרשות אב קיימי נמי רבנן במילתייהו: קידושין דמדעתה. דבעינן דעת המקנה: אביה ולא היא. שהתורה זיכתה לו אבל גירושין שישנה בעל כרחה בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא: ורבי היא. דאמר מאמר תופס ביבמה בעל כרחה אם זרק לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי: רבי אמר קנה. כשאר מאמר להיות צריכה גט למאמר זה אם בא לחלוץ לה: ביאה. דיבמה קניא לה בעל כרחה דנפקא לן מויבמה בפ''ק דיבמות (דף ח:): וה''נ מסתברא. דהא דקתני גבי מאמר בין היא בין אביה במאמר על כרחה קאי אבל בשאר קידושין אביה ולא היא כר' יוחנן: מדקתני סיפא. בההיא והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקידושין: ההיא ר' יהודה היא. וא''ת במאמר מ''ט מודה ומ''ש מאמר מגירושין הרי שניהם על כרחה לקמיה פריך לה ומשני שכן זקוקה ועומדת: מה שאין כן בגירושין מיבעי ליה. ואפילו בגירושין דאיתנהו בעל כרחה פליג ר' יהודה נמי ואמר אין שתי ידים זוכות כאחת: מ''ש מאמר. כיון דבגירושין פליג דאיתנייהו בעל כרחה ומ''ש מאמר דמודה בה: הואיל וזקוקה ועומדת. לפיכך תופס בה בכל דהו: השתא דאתית להכי. דתלית טעמא משום דזקוקה ועומדת לרבי יוחנן נמי לטעמיה קמא דיהיב רבי יוחנן למלתייהו דרבנן דגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה וקידושין מפקעת עצמה ואותיבנא ממאמר דמפקעת עצמה לא תיקשי דאיכא לשנויי נמי שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת: בה ובשלוחה לא. אלמא נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה וקס''ד דברי הכל היא: התקדשי לי כו'. אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אין מצטרפין לש''פ דכיון דאמר בכל חדא התקדשי כל חדא הוו קידושין באפי נפשייהו: מאן תנא. דבעינן התקדשי התקדשי ואי לא אמר התקדשי לכל חדא אלא התקדשי לי בזו ובזו הוו מצטרפי לפרוטה: ר''ש היא דאמר. גבי חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש בידך ואמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד: ובפרטי סבר לה כר''ש. דלא חשיב פרטא עד שיאמר לכל אחד ואחד שבועה: כלל אינו חייב אלא אחת. ובשבועות מפרש איזהו כללו של ר''מ ופרטו: שבועה. שאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך: חייב. אשם גזילות: לא לך לא לך. דוקא בלא וי''ו אבל ולא לך ולא לך כללא הוי: לא לך ולא לך שבועה. דבעינן שבועה באחרונה אבל אם הזכיר שבועה תחלה לא שדינן אכולהו וכללא הוי: אלא. מתני' דהתקדשי התקדשי ר''ש היא: ובשליחות סבר לה כרבי יהודה. דאביה ולא היא: אנא נמי לא הואי בי מדרשא אבל רבי אבין הוה בבי מדרשא. והוא אמר לי לאחר שיצא שחברו כל חבורות של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא: כי כרוכיא. תרגום של עגור גרוא''ה בלע''ז: ויצאה והיתה. כך היה צועק הא כתיב ויצאה והיתה הויה כיציאה מה גירושין בין היא בין אביה אף קידושין בין היא בין אביה: אמר ליה ואבין בר סמכא הוא. בלשון שאילה קאמר ליה ובקי אתה ברבי אבין זה שיש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח: כמין ימא לטגני. לא היתה לו שהות שכחה בנתים שכשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד כשולה דג מן הים והמחבת נתונה על האור לתתו בתוכו בשמן לטגנו טגני פריזר''א בלע''ז: אנא לא ר' אבין ברבי חייא. בשמועה זו של ר' אבין לא שמעתי איזה אבין הוא: תוספותבמאמר דבע''כ ורבי היא. וא''ת א''כ מאי קאמר קטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה מדעתה ומדעת אביה ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אביה וי''ל דהכי קאמר צריך להודיע לה או לאביה ואח''כ יקדשנה בעל כרחה: מאי שנא מאמר. פירו' אמאי מחלק מאמר מגירושין אי משום דמאמר בע''כ גירושין נמי בע''כ נינהו: רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת. כך גירסת הקונט' ופי' דבענין זה הוי פרטא אבל אמר שבועה לא לך ולא לך כללא הוי ואינו חייב אלא אחת דוי''ו מוסיף על ענין ראשון ור''ת גורס איפכא דאדרבה כשאומר ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא לך אינו חייב אלא אחת: צווח ר''ל ויצאה והיתה. ואע''ג דאפילו ר''ל לא מקיש הויה ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע''י עצמה לרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת על ידי עצמה מ''מ יש לנו להשוותם בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה א''כ אין לנו לחלק בין קידושין לגירושין בנערה דנהי נמי דמחלקין גבי קטנה היינו משום שאין לה יד לקבל קידושין אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת: כמין ימא לטיגני. פי' בקונטרס לא היתה שהות שכחה בנתים כמו שולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן ור''ח פירש דשני מקומות הם וקרובים זה לזה כלומר אין אדם משקר כה''ג דכיון דמקום קרוב הוא סבר אי משקרנא אתי אינש אחרינא ומכחישני הילכך לא משקר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|