|
טקסט הדף מנוקד
אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא דְּדָמְיָא לַהּ חָשֵׁיב לַהּ וְלִיחְשֹׁב נָמֵי כּוֹתֵשׁ אָמַר אַבָּיֵי שֶׁכֵּן עָנִי אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּלֹא כְּתִישָׁה רָבָא אָמַר הָא מַנִּי רַבִּי הִיא דְּאָמַר אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת וְאִי חָשֵׁיב כּוֹתֵשׁ הָוְיָא לֵיהּ אַרְבָּעִים וְלַיפֵּיק חֲדָא מֵהָנָךְ וּלְעַיֵּיל כּוֹתֵשׁ אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְאַבָּיֵי
תָּנוּ רַבָּנַן הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי אוֹכָלִין בּוֹרֵר וְאוֹכֵל בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ וְלֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר חַיָּיב חַטָּאת מַאי קָאָמַר אָמַר עוּלָּא הָכִי קָאָמַר בּוֹרֵר וְאוֹכֵל לְבוֹ בַּיּוֹם וּבוֹרֵר וּמַנִּיחַ לְבוֹ בַּיּוֹם וּלְמָחָר לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר חַיָּיב חַטָּאת מַתְקִיף לַהּ רַב חִסְדָּא וְכִי מוּתָּר לֶאֱפוֹת לְבוֹ בַּיּוֹם וְכִי מוּתָּר לְבַשֵּׁל לְבוֹ בַּיּוֹם אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא בּוֹרֵר וְאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר וּכְשִׁיעוּר לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר חַיָּיב חַטָּאת מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף וְכִי מוּתָּר לֶאֱפוֹת פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף בּוֹרֵר וְאוֹכֵל בַּיָּד בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ בַּיָּד בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר פָּטוּר אֲבָל אָסוּר וּבְנָפָה וּבִכְבָרָה לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר חַיָּיב חַטָּאת מַתְקִיף לַהּ רַב הַמְנוּנָא מִידֵּי קָנוֹן וְתַמְחוּי קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא בּוֹרֵר וְאוֹכֵל אוֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסוֹלֶת בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ אוֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסוֹלֶת פְּסוֹלֶת מִתּוֹךְ אוֹכֶל לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר חַיָּיב חַטָּאת מַתְקִיף לַהּ אַבָּיֵי מִידֵּי אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי בּוֹרֵר וְאוֹכֵל לְאַלְתַּר וּבוֹרֵר וּמַנִּיחַ לְאַלְתַּר וּלְבוֹ בַּיּוֹם לֹא יִבְרוֹר וְאִם בֵּירַר נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר וְחַיָּיב חַטָּאת אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לְהוּ שַׁפִּיר אָמַר נַחְמָנִי הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אוֹכָלִין וּבֵירַר וְאָכַל וּבֵירַר וְהִנִּיחַ רַב אָשֵׁי מַתְנֵי פָּטוּר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מַתְנֵי חַיָּיב רַב אָשֵׁי מַתְנֵי פָּטוּר וְהָא תָּנֵי חַיָּיב לָא קַשְׁיָא הָא בְּקָנוֹן וְתַמְחוּי הָא בְּנָפָה וּכְבָרָה כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר שַׁבְּתָא דְּרַב בִּיבִי הֲוַאי וְאִיקְּלַעוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי שְׁדָא קַמַּיְיהוּ כַּלְכַּלָּה דְפֵירֵי וְלָא יָדַעְנָא אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת אָסוּר אִי מִשּׁוּם עַיִן יָפָה הוּא דְּמִכַּוֵּין חִזְקִיָּה אָמַר הַבּוֹרֵר תּוֹרְמוֹסִים מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּיב לֵימָא קָסָבַר חִזְקִיָּה אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת אָסוּר שָׁאנֵי תּוֹרְמוֹסָא רש"י
אע''ג דאיכא. אחריתי בהדה דדמיא לה חשבינהו לתרווייהו כאבות ואע''ג דחדא נינהו: וליחשב נמי כותש. חטין במכתשת להסיר קליפתן דהואי במקדש בסממנין אלא לאו משום דדמיא לדש לא חשיב לה דהא נמי מיפרקה מלבוש היא: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. לכך אע''ג דהואי במקדש ואב מלאכה היא כיון דתנא ליה דש לא תנא לה וזורה ובורר ומרקד סידורא דפת נינהו וכיון דהוו במקדש והכא אתחיל בסידורא דפת תנינהו כדאמרינן גבי אופה דה''ל למתני מבשל ולא אופה דלא הוה במקדש אלא משום סדורא דפת נקט ואתא הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנין אבל כתישה עשירים הוא דלתתי וכתשי לעשות סלת נקיה אבל עניים לא טרחי הלכך לא תנא לה ומיהו ודאי אב מלאכה היא ובכלל דש היא: רבי היא. דיליף לקמן בפרק הזורק (דף צז:) דברים הדברים אלה הדברים למניינא: וליפוק חדא מהנך. או זורה או בורר או מרקד דהוו חדא ליפוק מינייהו חדא וליתני הך דהכי עדיף למיתני תרתי מהא ותרתי מהא מלמיתני ולמיכפל תלתא זימני בחדא ואיכא חדא דלא כפיל ביה מידי: היו לפניו מיני אוכלין גרסי' ול''ג שני: ולא יברור. לקמיה פריך מאי קאמר ברישא תנא בורר והדר תנא לא יברור: ולמחר. לצורך מחר: וכי מותר לאפות ולבשל לבו ביום. וה''נ אב מלאכה היא כיון דאמרת ולמחר חייב חטאת: פחות מכשיעור. פחות מכגרוגרת: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה בפרק בתרא דיומא (דף עד.) והיכי קתני בורר לכתחלה: בקנון. כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושים אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי: פטור אבל אסור. מותר לכתחלה לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל: מידי קנון ותמחוי קתני. ה''ה נמי דפריך מידי נפה וכברה קתני אלא חדא מינייהו נקט: אוכל מתוך הפסולת. לא דרך ברירה היא: ובורר ומניח לאלתר. לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררין: לאוצר. להצניע: נחמני. אביי: והתניא. לעיל חייב ואי בבורר ומניח לאלתר מותר לכתחלה הויא ופטור אבל אסור ליכא: שבתא דרב ביבי הואי. הגיע יומו להיות עומד ומשמש על התלמידים: ושדא קמייהו. ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד אלא שטחן והם נוטלים ואוכלים ובשטוח זה נפרש האוכל מאליו: הבורר תורמוסין. לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה:
תוספות
אע''ג דאיכא דדמיא לה חשיב. והא דלא חשיב שובט ומדקדק לפי שהם לגמרי בכלל מיסך ואורג ולא חשיב נמי מנפץ אע''ג שבמשכן היו מנפצין פשתן לעשות יריעות ושאר דברים משום דהיינו דש ממש אלא שזה בתבואה וזה בפשתן אבל זורה ובורר ומרקד הם שלשה דברים: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. וא''ת מ''מ ליחשיב כתישת סממנין דהוה במשכן ואע''ג דעני אוכל פתו בלא כתישה לענין סממנים מלאכה חשובה היא ואומר ר''י דלאו דוקא אוכל פתו אלא ה''ה דעני צובע בסממנים בלא כתישה וא''ת מרקד נמי לא ליתני שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה כדאמר בסוף פרקין ויש לומר דרוב עניים אין אוכלין בלא הרקדה אלא שלענין חלה מצטרפין הסובין דקרינן ביה מלחם הארץ כיון דיש עניים שאוכלים בעיסה בלוסה ור''ת פירש בע''א ולא נתיישב לר''י: היו לפניו שני מיני אוכלין גרסי'. וכן פירש ר''ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר כו': בורר ומניח. פי' לצורך אחרים: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. והמתרץ ס''ד דפחות מכשיעור הוי דרך אכילה: מתקיף לה רב המנונא מידי קנון ותמחוי קתני. פי' הקונט' דה''נ הוה מצי למיפרך מידי נפה וכברה קתני וקשה לר''י מאי קמשני רב המנונא לדידיה נמי תקשה מידי [אוכל] מתוך פסולת קתני ועוד בסמוך פירש הקונטרס והתניא חייב דהיינו הך דהכא ומשני דבנפה וכברה מיירי והיכי משני הכא מידי נפה וכברה קתני ונראה לרבינו יצחק דדוקא מקנון ותמחוי פריך וה''פ מידי קנון ותמחוי קתני כיון דנחת לפרושי דיני ברירה דביד מותר ובנפה וכברה חייב חטאת לא היה לו להניח מלשנות קנון ותמחוי דפטור אבל אסור: בורר ואוכל אוכל מתוך פסולת. משמע דאוכל מתוך פסולת אין דרך ברירה בכך וקשה דבריש פרק תולין (לקמן קלח.) אמרי' מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת וי''ל דהתם בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה דהתם במשמר איירי וקשה לרשב''א דתנן בפ''ק דביצה (דף יד:) הבורר קטניות בי''ט ב''ש אומרים בורר אוכל ואוכל וב''ה אומרים בורר כדרכו ואמר בגמרא בד''א כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל ד''ה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת ואי בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה היכי שרי לב''ש הא אינהו אסרי לברר כדרכו וצ''ע שם: והתניא חייב. פי' בקונטרס דהיינו ברייתא דלעיל וקשה לר''י דלמאי דמוקמינן לה בנפה וכברה משמע דוקא לבו ביום אסור אבל לאלתר אפי' בנפה וכברה שרי ובפ''ק דביצה (גם זה שם.) משמע דבנפה וכברה אסור בכל ענין דתנן ב''ה אומרים בורר כדרכו בקנון ובתמחוי אבל לא בנפה ובכברה ולא מפליג בין לאלתר לבו ביום ועוד לכאורה לעולא דלעיל הוי בורר לבו ביום כמו לאלתר לאביי וא''כ שרי לעולא בנפה וכברה אפי' לבו ביום ובמתני' דביצה אסר לכל הפחות לבו ביום ונראה לר''י דברייתא דלעיל איירי בבורר ביד והכא דמוקמי לה בנפה וכברה ברייתא אחריתי היא ואפי' לאלתר חייב חטאת וכן משמע מתוך פירוש ר''ח דפירש שיש ג' דינין בבורר לאלתר דביד מותר לכתחלה בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור בנפה וכברה חייב חטאת: ולא ידענא אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור. פי' לא ידענא מה שלא ביררם תחלה קודם שהביאם לפניהן אבל אין לפרש מה שלא ביררם בשעה שהניח לפניהם דא''כ מאי קאמר אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור דהא לכ''ע שרינן אוכל מתוך פסולת לאלתר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|