סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

פירוש שטיינזלץ

ועם כל זה הריהו מביאו בכך לחיי העולם הבא.

א אמר ר' אבהו: כגון אבימי ברי [בני] קיים מצות כיבוד כראוי. ומספרים: חמשה בני סמכי הוה ליה [בנים סמוכים להוראה היו לו] לאבימי בחיי אביו ר' אבהו, והוא עצמו היה איפוא כבר אדם מבוגר ואדם סמוך, וכי הוה אתא [וכאשר היה בא] ר' אבהו אביו, קרי אבבא [וקורא בפתח] שרוצה להכנס, רהיט ואזיל ופתח ליה [היה אבימי עצמו רץ והולך ופותח לו] ואמר [והיה אומר] בינתיים: אין, אין, עד דמטאי התם [כן, כן, עד שאגיע לשם, לפתח], כדי שלא יחשוב אביו אף לרגע שאין משגיחים בו.

יומא חד [יום אחד] אמר ליה [לו] ר' אבהו לאבימי בנו: אשקיין מיא [השקה אותי מים]. אדאייתי ליה [עד שהביא לו] את המים נמנם בינתיים ר' אבהו. גחין קאי עליה [היה אבימי גוחן, ועומד עליו] עד דאיתער [שנתעורר אביו]. איסתייעא מילתיה [הסתייע לו הדבר] ובזכות מצוה זו דרש אבימי באותה שעה את "מזמור לאסף" (תהלים עט).

אמר ליה [לו] רב יעקב בר אבוה לאביי: כגון אנא [אני] שאני חביב ביותר על הורי, שעד דאתינא מבי [שאני מגיע מבית] הרב אבא מדלי [אבי מביא] לי כסא [כוס] ואמא מזגה [ואמי מוזגת] לי לי], היכי איעביד [איך אעשה]? אם אקבל מהם, האם יש בכך משום חסרון כבוד להם? אמר ליה [לו]: מאמך קביל [קבל] את הכיבוד הזה, ומאבוך [ומאביך] לא תקבל שכיון דבר [שבן] תורה הוא חלשה דעתיה [תחלש דעתו] אם יראה שאין אתה מתייחס אליו בכבוד הראוי.

מסופר: ר' טרפון הוה ליה ההיא אמא [היתה לו אם] דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא [שכל פעם שהיתה רוצה לעלות למיטה] גחין וסליק לה [היה מתכופף והיתה עולה עליו], וכל אימת דהות נחית, נחתת עלויה [וכל פעם שהיתה יורדת מן המיטה. היתה יורדת עליו]. אתא וקא משתבח בי מדרשא [בא והשתבח בבית המדרש] שהוא מקיים מצות כיבוד הורים בשלימות. אמרי ליה [אמרו לו]: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד. כלום זרקה ארנקי (ארנק) של כסף בפניך לים ולא הכלמתה על כך?

רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה [כאשר היה שומע את קול רגלי אמו] כשהולכת, אמר: איקום מקמי שכינה דאתיא [אקום מפני השכינה שבאה]. אמר ר' יוחנן: אשרי מי שמעולם לא חמאן [ראה אותם] את אביו ואמו, מפני שקשה מאד לכבדם כראוי. מספרים שר' יוחנן עצמו לא ראה את הוריו מעולם, כי [כאשר] עברתו אמומת אביו, כאשר ילדתומתה אמו. וכן היה לאביי. ותוהים: איני [כך הוא] שאביי לא ראה את אמו? והאמר [והרי היה אומר] אביי פעמים רבות את המשפט: אמרה לי אם! ומשיבים: ההיא מרבינתיה הואי [אותה "אם" אומנתו היתה] ולא אמו.

רב אסי הוה ליה ההיא [היתה לו אותה] אמא זקינה. אמרה ליה [לו]: בעינא [רוצה אני] תכשיטין. עבד [עשה] לה. אמרה לו: בעינא גברא [רוצה אני איש] להינשא לו, אמר לה: נייעין [אחפש] לך. אמרה לו: בעינא גברא דשפיר כותך [רוצה אני איש שיהיה יפה כמותך] ואז ראה שדעתה מבולבלת ולא יוכל לספק כל רצונותיה, שבקה ואזל לארעא דישראל [עזבה והלך לארץ ישראל].

שמע דקא אזלה אבתריה [שמע שהיא הולכת אחריו] ועולה גם היא לארץ ישראל. אתא לקמיה [בא לפני] ר' יוחנן, אמר ליה [לו]: מהו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כדי לקבל את פניה? אמר ליה [לו]: אסור. שאל: לצאת לקראת אמא מהו? אמר ליה [לו]: איני יודע. אתרח פורתא [המתין רב אסי מעט], הדר אתא [חזר ובא אליו]. אמר ליה [לו] ר' יוחנן: אסי, נתרצית (החלטת שברצונך) לצאתהמקום יחזירך לשלום, ולא אמר יותר.

אתא לקמיה [בא רב אסי לפני] ר' אלעזר לפי שלא ידע רב אסי כיצד לפרש את משמעות דברי ר' יוחנן אלה. ואמר ליה [לו]: חס ושלום, דלמא מירתח רתח [שמא הוא כועס עלי] על שרציתי לצאת? אמר ליה [לו] ר' אלעזר: מאי [מה] אמר לך בדיוק? אמר ליה [לו]: המקום יחזירך לשלום. אמר ליה [לו]: ואם איתא דרתח [יש מקום לומר שכעס]לא הוה [היה] מברך לך [אותך], ובודאי היתה כוונתו להתיר לך ברצון גמור לצאת. אדהכי והכי [בינתיים] עד שיצא לקראת אמו שמע לארונא דקאתי [שארונה בא], שמתה והביאו את ארונה לארץ. אמר: אי ידעי אילו הייתי יודע] לא נפקי [הייתי יוצא], שאחרי מותה לא היה צריך לצאת לכבודה מן הארץ.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מכבדו את אביו בחייו, ומכבדו במותו. מכבדו בחייו כיצד? הנשמע בדבר אביו למקום, כלומר, ההולך בשליחות אביו למקום מסויים, לא יאמר לאנשים שהוא בא אליהם כדי לזרזם: "שלחוני בשביל עצמי", או "מהרוני בשביל עצמי", או "פטרוני וגמרו את העסק בשביל עצמי". אלא כולהו [כולם] יאמר בלשון: "עשו זאת בשביל אבא", וזו דרך כבוד.

במותו כיצד מכבדו? — היה אומר דבר שמועה מפיו של אביו, לא יאמר "כך אמר אבא", אלא יאמר "כך אמר אבא מרי (מורי), הריני כפרת משכבו". והני מילי [ודברים אלה] שאומר בסגנון זה דווקא תוך שנים עשר חדש למותו, ואולם מכאן ואילך אומר "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".

תנו רבנן [שנו חכמים]: חכם הדורש ברבים — משנה שם אביו, שכאשר הוא אומר דבר בשם אביו אינו מזכיר את אביו בשמו, וכן משנה את שם רבו ולא יקרא לו בשמו. תורגמן שמתרגם את דברי החכם אינו משנה לא את שם אביו ולא את שם רבו. ושואלים: אבוה דמאן [באביו של מי] מדובר? אילימא אבוה [אם תאמר שמדובר באביו] של המתורגמן שהזכירו הרב בדרשה — אטו [וכי] התורגמן לאו בר חיובא [לא בן חיוב] הוא במצות כיבוד אב, וכיצד יזכיר המתורגמן את אביו בשמו?

אלא אמר רבא: הכוונה לשם אביו של חכם, ושם רבו של חכם. כי הא [כמו זה] שמר בר רב אשי כי הוה דריש בפירקא [כשהיה דורש בדרשה הקבועה] והיה אומר הלכה בשם אביו רב אשי, איהו אמר [הוא היה אומר]: כך אמר אבא מרי [אבי מורי], ואמוריה אמר [והמתורגמן שלו היה אומר]: הכי [כך]. אמר רב אשי שהבן לא הזכיר את שם האב, אבל המתורגמן רשאי להזכירו בשמו.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו מורא ואיזהו כיבוד? מורא אביו הוא: לא עומד במקומו הקבוע של אביו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו להביע דברים כנגד דברי אביו, ולא מכריעו, שלא יכריע דברים בויכוח שמתווכח אדם אחר עם אביו. איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה את אביו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא בכל צרכי הבית.

איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר