לא אמר ולא כלום, שאין זו לשון גירושין. וכן אם אמר לה לשפחתו כשרוצה לשחררה בלשון "הרי את מותרת לכל אדם" — לא אמר ולא כלום.

ולאחר שהקדמנו דברים אלה הברורים לנו, יש לשאול: אם אמר לה לאשתו "הרי את לעצמך" מהו דינו? מי אמרינן [האם אנו אומרים] שרק לענין מלאכה קאמר [אומר] לה, כלומר, ששכר מלאכתה יהיה לעצמה, ולא תעשה מלאכה עבורו, או דילמא [שמא] לגמרי קאמר [אמר] לה שהיא לעצמה, כלומר, שהיא מגורשת.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה דתניא [ששנינו בברייתא]: גופו (עיקרו) של גט (שטר) שחרור הוא הלשון: "הרי אתה בן חורין", או "הרי אתה לעצמך". ומכאן נלמד: השתא [עכשיו, הרי] ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה [שקנוי לו לאדון גופו] של העבד, כי אמר ליה [כאשר אומר לו] האדון "הרי אתה לעצמך" — שהוא לעצמו לגמרי קאמר ליה [אומר לו] ומשתחרר בכך, אשה שלא קני ליה [קנוי לו לבעלה] גופה, לא כל שכן, שמגרשה לגמרי?

ובאותו ענין אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אמר לעבדו "אין לי עסק בך" מאי [מה] דינו? מי אמרינן [האם אנו אומרים] אין לי עסק בך — לגמרי קאמר ליה [אומר לו] ושחררו בכך, או דילמא [שמא] למלאכה קאמר ליה [אומר לו], כלומר, שהוא משחרר אותו מן החובה לעשות לו מלאכה, אבל לא שחרר אותו מעצם העבדות?

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב אשי ואמרי [ויש אומרים] שאמר לה [זאת] רב חנין מחוזאה לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: המוכר עבדו לגוי — יצא העבד לחירות, שקנסו את האדון משום שהוא מפקיע בכך את העבד מן המצוות, וצריך העבד בכל זאת גט שחרור מרבו ראשון כדי שייחשב כבן חורין לגמרי,

אמר רבן שמעון בן גמליאל והוסיף על דין זה: במה דברים אמורים שלא כתב עליו על העבד אונו (שטר) כאשר מכרו לגוי, אבל אם כתב עליו אונו — זה עצמו שחרורו. שואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] אונו? ומשיבים: אמר רב ששת: דכתב ליה [שכותב לו] "כשתברח ממנו — אין לי עסק בך" ומכאן משמע שלשון "אין לי עסק בך" היא לשון שחרור.

א אמר אביי: המקדש אשה במלוה שהלווה בזמנו כסף לאשה ואומר לה שבסכום הזה שהלווה לה תתקדש לו — אינה מקודשת, לפי שאינו יכול לקדש אלא במתן כסף או שווה כסף בשעת קידושין, ואף שהיא חייבת לו כסף, אין המלוה עתה כסף ממש אלא רק התחייבות מצד האשה, ובשעת קידושין בעצם אינו נותן לה דבר. אבל אם מקדשה בהנאת מלוה שהלווה לה — מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית, שנמצא הבעל מרוויח דבר מן ההלוואה.

שהלווה ומבררים: האי [זו] הנאת מלוה, היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אילימא דאזקפה [אם תאמר שזקף, קבע עליה] רבית בשעת ההלוואה, כגון שאמר לה שמלווה לה ארבע מטבעות בתמורה לחמשה שתתן לו בזמן הפרעון והוא מקדשה בשכר הויתור שמוותר לה על המטבע הנוסף — הא [הרי] רבית מעלייתא הוא [מעולה, גמורה, היא] ולא "הערמת ריבית" בלבד. ועוד, כאשר מוותר לה על המטבע הנוספת, הרי מכל מקום הוא מוותר בכך רק על התחייבות שיש לה כלפיו, אבל אין הוא נותן לה דבר משלו, ואם כן היינו [זהו] מלוה שבו, כאמור, אינה מקודשת!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן דארווח [שריווח, הרחיב, דחה] לה זימנא [את הזמן], שהגיע זמן הפרעון בזמן מסויים, והוא אומר לה שבשכר ההנאה שיש לה, מדחיית זמן הפרעון, תתקדש לו, ואם כן נמצא שהוא מקדש אותה במה שנותן לה עכשיו.

ב אמר רבא: אם אמר אדם לחבירו "הילך (הרי לך) מנה על מנת שתחזירהו לי"; במכר, אם נותן מנה זה על מנת לקנות בו דבר — לא קנה, שהרי לא נתן למוכר דבר, וכן באשה שנתן לה בקידושיה כסף על מנת להחזיר — אינה מקודשת, בפדיון הבן שנתן לכהן דמי פדיון חמישה סלעים על מנת להחזיר — אין בנו פדוי,

ואם עשה כן בתרומה שנתנה לכהן על מנת להחזיר יצא ידי נתינה מעיקר הדין, וכאשר מקבל את התרומה בחזרה הריהי מעתה שלו ואף שאסור לו לאוכלה מפני קדושת תרומה — יכול הוא למוכרה לכהנים. ואולם אסור לעשות כן לכתחילה, מפני שכהן זה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות, שמן הסתם ישלם לו בעל התרומה עבור שירות זה ונעשה ככהן העובד בגורן על מנת שיתנו לו תרומה, והרי הוא מבזה בכך את כבוד הכהונה.

לעיקרם של הדברים שואלים: מאי קסבר [מה סבור] רבא? אי קסבר [אם סבור הוא] שמתנה על מנת להחזיר שמה (נחשבת) מתנה — אם כן, לא רק בתרומה אלא אפילו כולהו נמי [כולם בכל שאר המקרים גם כן] תחשב מתנה גמורה, ואי קסבר [ואם סבור הוא] שלא שמה מתנה — אפילו לענין תרומה נמי [גם כן] לא תחשב כנתינה כלל.

ועוד, הא [הרי] רבא עצמו הוא שאמר: מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה! שאמר רבא: האומר לחבירו "הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי" ונטלו המקבל ובירך עליו והחזירו — יצא ידי חובה. ואם לאו [לא] החזירו — לא יצא, שהרי לא ניתנה לו המתנה אלא על מנת שיחזיר. ומכל מקום משמע שלדעת רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה!

אלא אמר רב אשי: בכולהו קני [בכולם הוא קונה] לבר [חוץ] מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין אלא בקנין גמור. אמר ליה [לו] רב הונא מר בריה [בנו] של רב נחמיה לרב אשי: הכי אמרינן משמיה [כך אומרים אנו משמו] של רבא כוותיך [כשיטתך] ולא כנוסח שאמרו תחילה.

ג אמר רבא: אמרה אשה לאדם "תן מנה לפלוני