שר' אליעזר מתיר אותה לכל אדם חוץ מאותו האיש שעליו התנה, וחכמים אוסרים עליה להינשא, לפי שלדעתם גט זה אינו כשר.

ומבררים במה נחלקו ר' אליעזר וחכמים לדעת ר' יוסי בר' יהודה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר? — תנאי זה הריהו מידי דהוה אכל [כמו שהוא בכל] תנאי דעלמא [סתם], שרשאי להתנות בהם את הגירושין והגט כשר. ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? — בכל תנאי דעלמא [סתם] לא שייר ליה [אינו משייר לו] בגט עצמו, ואין התנאים שמתנה נוגעים לעצם הגירושין, הכא [כאן] התנאי שייר ליה [משייר] בגט עצמו, שגירושה וניתוקה ממנו אינם שלמים, ולכן הגט פסול בתנאי שכזה.

ושואלים עוד: ומתניתין דאוקימנא [ומשנתנו שהעמדנו] את מובנה שאומר לה הבעל: "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר שמכשיר את הגט? והרי אין כאן כריתות!

אמר ר' ינאי משום (בשם) זקן אחד: אמר קרא [הכתוב] בפרשת גירושין: "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד, ב), ללמדנו שאפילו אם לא התירה אלא לאיש אחר מסויים בלבד — הרי זו מגורשת. ורבנן אמרי טעמא [וחכמים אומרים, ביחס לטעם] של ר' אליעזר: האי [זה] שכתוב "איש אחר "אין כוונתו איש אחד, אלא — לכל איש ואיש.

ור' יוחנן אמר, טעמא [הטעם] של ר' אליעזר מהכא [מכאן], ממה שנאמר בכהנים: "ואשה גרושה מאישה לא יקחו" (ויקרא כא, ז), ללמדנו: אפילו לא נתגרשה אלא מאישה אף שלא הותרה באותו גט לאחרים — נפסלה מן הכהונה, אלמא הוי גיטא [מכאן שגט הוא], וכל שכן גט שבו הותרה לכולם חוץ מאדם אחד.

ושואלים: ורבנן וחכמים] מה הם משיבים על כך? ומשיבים: איסור כהונה שאני [שונה] שאמנם לענין דיני כהונה היא נאסרת כגרושה, אבל אין גט זה נחשב כגט כשר.

א בעי [שאל] ר' אבא: אם התנה תנאי כזה בקידושין, שאמר שהיא נאסרת בקידושין אלא לכל אדם חוץ מפלוני, היאך (איך) יהיה הדין? וצדדי השאלה: תיבעי [תישאל] השאלה לדעת ר' אליעזר, תיבעי [תישאל] לדעת רבנן [חכמים].

ומפרטים: תיבעי [תישאל] לדעת ר' אליעזר, שאפשר לומר: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' אליעזר הכא [כאן] להכשיר בגירושין כאלה, אלא משום דכתיבי קראי [שנאמרו כתובים] שמהם למדים (כדעת ר' ינאי או ר' יוחנן) שגט כזה נחשב לגט. אבל התם [שם], בקידושין, קנין מעליא בעינן [מעולה אנחנו צריכים] ואם משייר בקדושין ואינו אוסרה לכל אדם — אין זה קנין מעולה. או דלמא [שמא] יש להתבסס על הגזירה השווה "ויצאה... והיתה" ("ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר". דברים כד, ב) ולפיה משווים דיני הגירושין לדיני הקידושין, וכשם שבגירושין תנאי כזה כשר לר' אליעזר — אף בקידושין יהיה כשר.

וכן תיבעי [תישאל] השאלה לדעת רבנן [חכמים]: עד כאן לא שמענו כי קאמרי רבנן הכא [אמרו חכמים כאן] ואסרו בגט זה אלא משום דבעינן [שאנו צריכים] שתהא בגט כריתות, הפסק גמור בין האיש לאשתו, וליכא [ואין כאן], אבל התם [שם], בקידושין, קנין כל דהו [שהוא] מספיק. או דלמא [שמא] כיון שנאמר "ויצאה... והיתה" הרי מה שאינו כשר בגירושין אינו כשר גם בקידושין.

לבתר דאיבעיא ליה [לאחר שנשאלה לו השאלה], הדר פשטה [חזר ופתר אותה] כך: בין לר' אליעזר בין לרבנן [לחכמים] בעינן [צריכים אנו] שיתקיים "ויצאה... והיתה" וכמחלוקתם בגט כן חולקים גם בקידושין.

אמר אביי: אם תמצא לומר כי איתא [יש לקבל] להלכה את דברי ר' אבא, ודין הקידושין כדין הגירושין, הרי לשיטת ר' אליעזר אם

בא ראובן לאישה וקידשה חוץ משמעון אחיו, שהתנה שקידושיו אינם אוסרים אותה על שמעון, ובא שמעון אחיו וקידשה חוץ מראובן, ומתו שניהם בלא בנים — הרי זו מתיבמת ללוי אחיהם, ואין אני קורא בה "אשת שני מתים", שאמרו חכמים שאשה שמת בעלה ונזקקה ליבום, ועמד אחד מאחיו וקידשה, ומת גם הוא — אסורה על האח השלישי, לפי שהתורה אמרה "אשת המת", ואשה זו — אשת שני מתים היא.

מאי טעמא [מה טעם] אינה נחשבת במקרה זה אשת שני מתים? — קידושי [קידושין] של ראובן אמנם אהנו [הועילו] וחלו בה, אבל קידושי [קידושין] של שמעון לא אהנו [הועילו] כלל, שהרי לא אסרה בקידושיו על כל אדם יותר משאסרה כבר ראובן בקידושיו.

ושואלים: ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה] במקרה שדיבר עליו ר' אבא? ומשיבים: כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם, דקידושי [שקידושין] של ראובן אהנו למיסרא אעלמא [הועילו לאסור אותה על הכל] חוץ משמעון, וקידושי [וקידושין] של שמעון אהנו למיסרא [הועילו לאסור אותה] על ראובן, וחלו איפוא הקידושין של שני האחים, ואם מתו שניהם — אסורה להתייבם לאח השלישי משום "אשת שני מתים".

בעי [שאל] אביי: אמר לה לאשה שמגרש אותה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה "הרי את מותרת לראובן ושמעון", מהו הדין?

מי אמרינן [האם אנו אומרים] מאי [מה] שאסר קודם שרא [התיר] עכשיו ומותרת לכל, או דלמא [שמא] מאי [מה] שאסר קודם שרא [התיר] שמותרת לראובן ושמעון, ומאי דשרא [ומה שהתיר] אסר, וכוונתו שאסורה לכל אדם חוץ מראובן ושמעון? אם תמצא לומר