חיישינן [חוששים אנו] שמא פייס את אשתו בינתיים ובא עליה, ונמצא הגט גט ישן. ור' יוחנן אמר: אפילו מכאן ועד עשרה ימים הכשיר ר' שמעון, ומדוע אין מקום לחשש פיוס? — כי אם איתא [יש, קרה] הדבר שפייס, קלא אית ליה למילתא [קול, פירסום, יש לו לדבר זה] והיו הכל יודעים זאת.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: אמר הבעל לעשרה אנשים "כתבו גט לאשתי", אמר ר' יוחנן: כוונתו שכולם חותמים בגט, שנים מהם חתומים בו משום עדים שתפקידם הוא להעיד על הדבר, וכולם (השאר), אינם חתומים בגט אלא משום תנאי שהרי תלה בכך את הגט, ובלי זה לא יהא זה גט, אך לא התכוון שכולם יהיו עדים ממש. וריש לקיש אמר: כולם משום עדים.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שלא אמר להו [להם]: "כולכם כתבו גט לאשתי "— והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אמר לעשרה: "כתבו גט לאשתי" — אחד כותב ושנים חותמין, ואין צורך שיחתמו כולם! אלא מדובר שאמר להו [להם] "כולכם", ועל כך שנינו במשנה להלן שאחד כותב וכולם חותמים.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם הלכה למעשה] בין ר' יוחנן וריש לקיש אם השאר חתומים בגט משום עדים או משום תנאי? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] במקרה דחתום בי תרי מינייהו ביומיה [שחתמו שניים מהם בו ביום] ואינך [והאחרים] מכאן ועד עשרה ימים ולא ביום הכתיבה; מאן דאמר [לדעת מי שאומר] שחתימת האחרים היא משום תנאי — הגט כשר, שהרי יש חתימה של שני עדים על הגט ביום הכתיבה ואילו התנאי גם הוא התקיים. ומאן דאמר [ולדעת מי שאומר] משום עדים — פסול, מפני שלדעתו התכוון הבעל שגט זה ייחתם בעשרה עדים דווקא, וכיון שלא כולם חתמו בזמן הראוי — בטל הגט.

אי נמי [או גם כן] יש ביניהם הבדל אחר: כגון שנמצא אחד מהם, מן העשרה הללו קרוב, או פסול לעדות מטעם אחר, למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שחתימת האחרים היא משום תנאי — כשר, שהרי חתימתו של הקרוב או הפסול אינה עדות אלא כדי לקיים את התנאי, ויש שני עדים כשרים חתומים על הגט. למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהוא משום עדים — פסול כדין כל כת עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול.

ומוסיפים: אף לדעת האומר ששאר העדים הם משום תנאי, אי חתום [אם חתם] בתחילה של גט כזה קרוב או פסול, אמרי לה [יש אומרים] שהגט כשר, ואמרי לה [ויש אומרים] שהוא פסול. טעמם של אמרי לה [יש אומרים] שהוא כשר — שכן תנאי הוא. שכיון שעשרה אלה לא נועדו לשמש עדים אלא למלא את התנאי, אין הבדל אם חתמו בתחילה או בסוף. ואילו טעמם של אמרי לה [יש אומרים] שהוא פסול — משום החשש שמא אתי לאיחלופי [יבואו להחליף אותו] בשטרות דעלמא [סתם] ויבואו להכשיר עדים פסולים.

מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם] לעשרה "כתבו גט לאשתי", חתום בי תרי מינייהו ביומיה [חתמו שניים מהם בו ביום] ואינך [והאחרים] מכאן ועד עשרה ימים, אתא לקמיה [בא לפני] ר' יהושע בן לוי, לשאול מה דינו של גט זה. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי: