וכל כך למה — לפי שאין עונין "אמן" במקדש, משום כך אין הפסק בין ברכה אחת לשניה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין עונין "אמן" במקדש — שנאמר: "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם" (נחמיה ט, ה), שזו היתה לשון ברכה במקדש. ומנין שעל כל ברכה וברכה שבמקדש אומרים העם דברי תהלה — שנאמר: "ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט, ה), לומר: על כל ברכה וברכה תן לו תהלה לעצמה, אבל "אמן" לא היו אומרים.

א משנה ברכות כהן גדול ביום הכפורים כיצד? חזן הכנסת (שמש בית הכנסת) שהיה בהר הבית נוטל ספר תורה ונותנה לו לראש הכנסת (פרנס הממונה על בית הכנסת), וראש הכנסת נותנה לסגן הכהן הגדול, והסגן נותנה לכהן גדול,

וכהן גדול עומד ומקבל ממנו, וקורא בתורה פרשת "אחרי מות" (ויקרא טז, א-לד) ו"אך בעשור" (ויקרא כג, כו-לב). וגולל את התורה ומניחה בחיקו, ואומר: יתר ממה שקריתי לפניכם, כתוב כאן בספר התורה. ואת ההמשך "ובעשור" (במדבר כט, ז-יא) שבחומש הפקודים (ספר במדבר) קורא על פה.

ומברך עליה על התורה שמנה ברכות: ברכה על התורה, ועל העבודה, ועל ההודייה, ועל מחילת העון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל ירושלים, והשאר תפלה.

ב גמרא על הסדר הזה, שמכבדים את ראש הכנסת והסגן בקבלת ספר התורה קודם שנותנים אותו לכהן הגדול, מעירים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שחולקין כבוד לתלמיד אף במקום המצאו של הרב.

אמר אביי: בדרך כלל אין עושים כן, וכאן כולה משום כבודו של כהן גדול הוא, שרואים כמה וכמה מעלות יש עד שמגיעים למעלתו שלו.

שנינו שכהן גדול עומד ומקבל וקורא. ומעירים: "עומד" — מכלל הדברים אתה למד שעד עכשיו יושב הוא? והאמר מר [והרי אמר החכם]: אין רשות ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר: "ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי" וגו' (שמואל ב ז, יח)!

ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] רב חסדא שהמלך אף שאינו מבית דוד שהיה קורא פרשת "הקהל" היה יושב בעזרת נשים והיא לא התקדשה בקדושת מקדש, ושם מותר לשבת, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בעזרת נשים, ושם הכהן הגדול יושב.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: והיכן קורין בו בספר התורה ביום הכיפורים — בעזרה, ר' אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית קוראים בו, שנאמר: