|
טקסט הדף מנוקד
כְּדַעֲבַד לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לִדְבֵיתְהוּ
תָּנוּ רַבָּנַן לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב וְאִם יָצְתָה חַיֶּיבֶת חַטָּאת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא תֵּצֵא וְאִם יָצְתָה פְּטוּרָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב לְכַתְּחִלָּה בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר מַשּׂוֹי הוּא וְרַבָּנַן סָבְרִי תַּכְשִׁיט הוּא דִּילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא לֵיהּ וְאָתְיָא לְאֵתוֹיֵי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מַאן דִּרְכֵּהּ לְמִיפַּק בְּעִיר שֶׁל זָהָב אִשָּׁה חֲשׁוּבָה וְאִשָּׁה חֲשׁוּבָה לָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא כְּלִילָא רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי דַּאֲנִיסְכָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר כִּי פְּלִיגִי דַּאֲרוּקְתָּא מָר סָבַר אֲנִיסְכָּא עִקָּר וּמָר סָבַר אֲרוּקְתָּא עִקָּר רַב אָשֵׁי מַתְנֵי לְקוּלָּא דַּאֲרוּקְתָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי כִּי פְּלִיגִי דַּאֲנִיסְכָּא מָר סָבַר דִּילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא וְאָתֵי לְאֵתוּיֵי וּמָר סָבַר מַאן דִּרְכֵּהּ לְמִיפַּק בִּכְלִילָא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה וְאִשָּׁה חֲשׁוּבָה לָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר בַּר חָנָה לְרַב יוֹסֵף בְּפֵרוּשׁ אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כְּלִילָא שְׁרֵי אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב אֲתָא גַּבְרָא רַבָּה אֲרִיכָא לִנְהַרְדְּעָא וּמִטְּלַע וְדָרֵשׁ כְּלִילָא שְׁרֵי אֲמַר מַאן גַּבְרָא רַבָּה אֲרִיכָא [דְּאִיטְּלַע] לֵוִי שְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתִיב רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא וְלָא הֲוָה לֵיהּ אִינִישׁ לְלֵוִי לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵי לְהָכָא וְדִילְמָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי אַפָּס כִּדְקָאֵי קָאֵי וְלָא הֲוָה לֵיהּ אִינִישׁ לְלֵוִי לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵי לְהָכָא אִם אִיתָא דְּרַבִּי חֲנִינָא שְׁכֵיב לֵוִי לְרַבִּי אַפָּס מִיכָּף הֲוָה כְּיִיף לֵיהּ וְתוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא לָא סַגִּי דְּלָא מָלֵיךְ דְּכִי הֲוָה קָא נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אָמַר חֲנִינָא בְּרַבִּי חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ וּכְתִיב בְּהוּ בְּצַדִּיקִים וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְגוֹ' דְּרַשׁ לֵוִי בִּנְהַרְדְּעָא כְּלִילָא שְׁרֵי נְפוּק עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע כְּלִילֵי מִכּוּלַּהּ נְהַרְדְּעָא דְּרַשׁ רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בְּמָחוֹזָא כְּלִילָא שְׁרֵי וּנְפַקוּ תַּמְנֵי סְרֵי כְּלִילֵי מֵחֲדָא מְבוֹאָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַמְרָא שְׁרֵי אִיכָּא דְאָמְרִי דַּאֲרוּקְתָּא וְאָמַר רַב סָפְרָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַטַּלִּית מוּזְהֶבֶת וְאִיכָּא דְאָמְרִי דַּאֲנִיסְכָּא וְאָמַר רַב סָפְרָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַאַבְנֵט שֶׁל מְלָכִים אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי קַמְרָא עִילָּוֵי הֶמְיָינָא מַאי אֲמַר לֵיהּ תְּרֵי הֶמְיָינֵי קָאָמְרַתְּ אָמַר רַב אָשֵׁי הַאי רְסוֹקָא אִי אִית לֵיהּ מַפְרְחָיָיתָא שְׁרֵי וְאִי לָא אֲסִיר וְלֹא בְּקַטְלָא מַאי קַטְלָא מְנַקְּטָא פָּארֵי נְזָמִים נִזְמֵי הָאָף וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם הָא יֵשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם חַיֶּיבֶת אַלְמָא לָאו תַּכְשִׁיט הוּא וּרְמִינְהוּ תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים טְמֵאִים וְאֵלּוּ הֵן תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים קַטְלָאוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְטַבַּעַת בֵּין שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם בֵּין שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְנִזְמֵי הָאָף וְאָמַר רַבִּי זֵירָא לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי נְחֶמְיָה הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמוֹג טְמֵאָה הִיא שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָמָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בְּטַבַּעַת הַלֵּךְ אַחַר חוֹתָמָהּ בְּעוֹל הַלֵּךְ אַחַר סִמְלוֹנָיו רש"יכדעבד ליה ר' עקיבא לדביתהו. במסכת נדרים (דף נ.): כלילא. על פדחתה היא קושרתו מאזן לאזן יש שכולו טס זהב שקורין לימ''א ויש שעושין ממשי טווי עם הזהב שקורין פריז''ש: דניסכא. טס העשוי כולו מניסכא דהיינו זהב או כסף דבר הניתך: דאסיר. מגו דחשיב גזירה דילמא שלפא ומחוייא: דארוקתא. רצועה שמצויירת בזהב ובאבנים טובות: אניסכא. דאית ביה עיקר ומחויא ליה ומר סבר ארוקתא הוא עיקר דידיה ולא חשיב ליה ולא מחויא ליה: כולי עלמא לא פליגי דשרי. דארוקתא עיקר: בפירוש אמרת לן משמיה דרב. לפני חלייך קודם ששכחת תלמודך: כלילא שרי. אלמא דרב אשי עיקר דמוקי פלוגתא בדניסכא אבל בארוקתא מודה רב ואיכא לאוקמי לדידיה בארוקתא: גברא רבה אריכא ומטלע. לוי איטלע דאחוי קידה קמיה דרבי: נח נפשיה דרבי אפס. במסכת כתובות בהנושא (קג:) אמרינן דכי שכיב רבי אמר רבי חנינא בר חמא ישב בראש ולא קיבל עליו ר' חנינא שהיה רבי אפס גדול ממנו שתי שנים ויתיב רבי אפס ברישא ומתוך שהיה רבי חנינא חשוב לא נכנס לבית מדרשו והיה יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי אצלו: וקאתי להכא. שלא היה רבי חנינא גדול הימנו לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף ליה לוי ובא לכאן: לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה. שהרי זקן ממנו: קמרא. אבנט חשוב יש שעושין אותו טס של זהב ויש שעושין אותו רצועה משבצות זהב ואבנים קבועות בו: מידי דהוה אטלית מוזהבת. דהוי תכשיט ושריא ולמישלף ואחויי נמי לא חיישינן שאין דרך להתיר אזורו בשוק ויפלו בגדיו: אאבנט של מלכים. שעשוי כולו דניסכא וכל ישראל בני מלכים ראוים לו: תרי המייני קאמרת. הא ודאי משאוי הוא ואסור לשון תלמידי רבינו יצחק נ''ע [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר והראשון נראה לי משום דגבי הצלת דליקה מנינן לר' יוסי שמנה עשר כלים והתם חד חגור הוא דמנינן בכל כתבי הקדש (לקמן דף קכ.) ואי שני חגורות שרי לכתחילה נימני התם תרי: רסוקי. חתיכת מעיל רחבה: אי אית ליה מפרחייתא. רצועות קצרות תלויות בה לקושרה בהם ולהדקה סביבותיו: שרי. דמיהדק שפיר וליכא למיחש דילמא משתרי קטרי ונפיל ואתי לאיתויי: מפרחייתא. פינדצ''א בלע''ז: מנקטא פארי. מושטניצ''א והוא בגד שיש לו שנצים כעין מכנסים ומכנסת בו רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה והבגד תלוי על לבה והוא חשוב ומצוייר בזהב וי''מ כמין חצי עגול עשוי כמין כלבוס אוחזת בו מפתחי חלוקה והפגם בולע צוארה והוא של זהב לוי''ה: נזמי האף. אבל נזמי האוזן מותרין לכתחלה דטריחא לה מילתא למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין: ולא בטבעת שאין עליה חותם. קתני מתניתין דאם יצאת פטורה דתכשיט הוא לה ומשום דילמא משלפא ומחויא הוא דמיתסר: הא יש עליה חותם חייבת חטאת. דלאו תכשיט הוא והוי משאוי: נזמים. נזמי האוזן: וטבעת בין שיש כו'. כלומר וטבעת שאמרנו בין שיש עליה כו': הא רבי נחמיה. דאמר עיקר טבעת אדעתא דחותם הוא חייבת חטאת דחותם לאשה לאו תכשיט הוא דאין דרך לאשה לחתום ולשלוח שלוחים שאין חותם עשוי אלא לאדם גדול וממונה והא דקתני תכשיט הוא רבנן דאמרי גופה של טבעת עיקר ואדעתא דטבעת נפקא ביה וטבעת ודאי תכשיט הוא: טמאה. דטבעת עיקר והוה ליה פשוטי כלי מתכות: היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה. דהוה ליה פשוטי כלי עץ: הלך אחר סמלוניו. ואם של מתכות הם טמא: סמלוניו. העול שלהם לא היה פגום כשלנו אלא חלק ונוקבים בו שני נקבים וביניהם כעובי עורף השור ותוחבין בהן שתי יתדות והם סימלונין: תוספותמאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה. אומר ר''י דדוקא בכלילא שרי שמואל הכא וכן רבי אליעזר דוקא בעיר של זהב שאין כל הנשים רגילות בהן אלא אשה חשובה אבל שאר תכשיטי נשים אסירי אפי' לאשה חשובה דאין לחלק בין הנשים והביא ראיה מס''פ כירה (לעיל דף מו:) דקאמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ומה דחק לומר כן כיון דחזי לנשים חשובות דאפי' לרבנן דאסרי בעיר של זהב לאשה חשובה מודו בשאר תכשיטים אליבא דשמואל דשרי כלילא אפילו לרבנן: אאבנט של מלכים. שמלבושם הוא ואין להם אבנט אחר ה''נ שרי האי קמרא לאיתתא דמלבושה היא ולא משלפא ומחויא: תרי המייני קאמרת. לשון אחד פי' בקונטרס לאיסור ואע''ג דחשיב בפ' כל כתבי (לקמן דף קכ:) בי''ח כלים פונדא וחגור ופי' התם בקונט' דפונדא הוא אזור היינו כגון שיש בגד מפסיק בינתים אבל תרי המייני זה על גב זה אסור ולא דמי לכמה מלבושים שאדם לובש בשביל הקור אבל תרי המייני מה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא: מנקטא פארי. פירורי הפת ותכשיט הוא: נזמי האף. ונזמי האוזן שרו כדפי' בקונטרס ואע''ג דאמר לקמן הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן ואמר בגמ' דשל מיני צבעונים אסירי דילמא משלפי הואיל ותכשיט נינהו התם יותר קל ליטלם מנזמי האוזן: הא יש עליה חותם חייבת חטאת. אסיפא סמיך דקתני בהדיא דחייבת חטאת: רבי נחמיה מטמא. נראה לר''י דברישא מטהר דלא בעי למימר הלך אף אחר חותמה אלא דוקא אחר חותמה שהוא עיקר וכן משמע בהדיא בתוספתא דמסכת כלים דתניא טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג רבי נחמיה מטהר. שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|