של (התלוי על) דלת — טהור, כי הפעמון בטל לגבי הדלת, והדלת עצמה אינה נחשבת לכלי אלא לחלק מן הבית, ולכן דינה כמותו, שמאחר והוא מחובר בקרקע אינו מקבל טומאה וכן דין כל המחובר לו.

ואם לקח זוג של דלת ועשאו לבהמה — טמאה, כלומר הריהו מקבל טומאה, ואילו זוג של בהמה ועשאו לדלת, אף על פי שחיברו לדלת ואף קבעו במסמרים — הריהו נשאר טמא, שדינו עדיין כזוג של בהמה, שכל הכלים יורדין לידי טומאתן להיחשב ככלים גמורים או ככלים המסוגלים לקבל טומאה במחשבה בלבד, שעל ידי החלטה להקצותם לצורך מסויים שעל ידו יקבלו טומאה הריהם מוכשרים מיד לקבל טומאה, ואין עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה שעושים בגוף הכלי, אבל שינוי ייעוד בלבד אינו מועיל. ולענייננו, הלא נאמר כאן שזוג בהמה מקבל טומאה בניגוד למה ששנינו בברייתא הקודמת!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שהזוג טמא הרי זה באופן דאית ליה [שיש לו] עינבל, ואילו הא [זה] ששנינו שהזוג טהור הרי זה באופן דלית ליה [שאין לו] עינבל.

ושואלים: מה נפשך, בכל אופן קשה הדבר, שכן אי מנא [אם הפעמון כלי] הוא, אם כן אף על פי דלית ליה [שאין לו] עינבל יקבל טומאה. ומצד אחר, אי לאו מנא [אם לא כלי] הוא — וכי העינבל משוי ליה מנא [הוא שעושה אותו כלי]?!

ומשיבים: אין [כן], אכן העינבל קובע לגבי טומאת הפעמון. וכמו שר' שמואל בר נחמני אמר בשם ר' יונתן. שאמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יונתן: מנין למכשיר המשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא (מקבל טומאה) לפי שהוא נחשב לכלי — ממה שנאמר : "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נידה יתחטא, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" (במדבר לא, כג). ודורשים: "כל דבר" — אפילו דיבור, כלומר, כלי המשמיע קול ("דבר") יבא באש לטהרו.

ואולם עדיין יש מקום לבירור, במאי אוקימתא [במה העמדת, הסברת] את הברייתא — בדלית ליה [בזוג שאין לו] עינבל, אם כן אימא מציעתא [אמור את אמצעה של הברייתא] ששנינו בה: שאדם לא יוצא בזוג שבצוארו, אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו, ולענין טומאה זה וזה מקבלין טומאה. ומעתה אי דלית ליה [אם מדובר באופן שאין לו עינבל מי מקבלי האם הוא מקבל טומאה?

ורמינהו [ומשליכים, מקשים] על כך ממה ששנינו בתוספתא: העושה זגין (פעמונים) למכתשת ולעריסה ולמטפחות ספרים שעוטפים בהם את ספרי התורה, ולמטפחות תינוקות — כל אלה אם יש להם עינבל — טמאין (מקבלים טומאה), ואם אין להם עינבל — טהורים (אינם מקבלים טומאה). ואם לאחר שנטמאו ניטלו עינבליהן — עדיין טומאתן עליהם. הרי שאף בפעמוני אדם העינבל קובע אם הפעמון נחשב לכלי!

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בזוג של תינוק, דלקלא עבידי ליה [שלקול עושים לו את הפעמון], ואם אין הפעמון משמיע קול — אין בו שימוש ואינו בר קבלת טומאה. אבל אצל גדול הזוג עצמו תכשיט הוא ליה [לו] אף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] עינבל.

א שנינו בתוספתא שאמר מר [החכם] שפעמונים שנטמאו ולאחר מכן ניטלו עינבליהן עדיין טומאתן עליהן. ותוהים: למאי חזו [למה ראויים הם] אחר שניטלו עינבליהם? והרי כשבורים הם ולכאורה נטהרים הם בכך! אמר אביי: הטעם לכך שטומאתם בעינה עומדת, הואיל שההדיוט יכול להחזירו לעינבל זה ולקובעו בזוג. שלדעת אביי כל כלי שנתפרק, אם יכול כל אדם (שאינו אומן) להרכיבו מחדש אינו קרוי שבור ולא בטלה טומאתו.

על הסבר זה מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו: הזוג והעינבל הם חיבור זה לזה;

ומכאן — שאם הפרידם שוב אינם נחשבים כמחוברים! והוא מוסיף, וכי תימא, הכי קאמר [ואם תאמר כי כך אמר, נתכוון לומר]: ש"חיבור" משמעו — אף על גב דלא מחבר [אף על פי שאינו מחובר] — כמאן דמחבר דמי [כמו שמחובר הוא נחשב], ואולם הרי שנינו: מספורת (מספריים) של פרקים (שאפשר לפרק את להביה) ואיזמל של רהיטני (הסכין שבמקצוע) מהווים חיבור לטומאה כאשר הם מחוברים, ואין הם מהווים חיבור להזאה. שבזמן שמטהרים את הכלי מטומאת מת ומזים עליו מי חטאת (במדבר יט) יש להזות על כל חלק לעצמו.

ואמרינן [ואמרנו] בבירור הדבר: מה נפשך, בכל אופן שתסביר ותאמר אין זה מובן, שכן אי [אם] חיבור הוא — ייחשב אם כן חיבור אפילו להזאה, ואי [ואם] לא חיבור הוא — אפילו לטומאה נמי [גם כן] לא ייחשב כחיבור!

ואמר רבה: דבר תורה (מיסוד ההלכה האמור בתורה), בשעת מלאכה, כששני החלקים מחוברים הרי זה נחשב כחיבור בין לטומאה בין להזאה. ושלא בשעת מלאכה — אינו נחשב כחיבור לא לטומאה ולא להזאה. ואולם גזרו חכמים להחמיר על טומאה שלא בשעת מלאכה שייחשב הכלי כמחובר משום טומאה שהיא בשעת מלאכה. וכן על הזאה שהיא בשעת מלאכה שלא תועיל לכל החלקים אם הזה על חלק אחד בלבד משום הזאה שלא בשעת מלאכה, שנחשב הכלי כמפורק. ומכל מקום למדנו שחיבור מסוג זה נחשב רק כאשר שני החלקים מחוברים בפועל, אך כשהחלקים נפרדים אפילו עשויים הם להתחבר בקלות — נחשב הכלי כשבור, ויש איפוא לדחות את הסברו של אביי.

אלא אמר רבא: יש להסביר באופן אחר: