|
טקסט הדף מנוקד
שִׁית זוֹנָה וּנְצוּרַת לֵב
הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת כְּבוּלוֹת מַאי כְּבוּלוֹת שֶׁמְּכַבְּלִין אַלְיָה שֶׁלָּהֶן לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי כָּבוּל לִישָּׁנָא דְּלָא עָבֵיד פֵּירֵי הוּא דִּכְתִיב מָה הֶעָרִים [הָאֵלֶּה] אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי אָחִי וַיִּקְרָא לָהֶן אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה מַאי אֶרֶץ כָּבוּל אָמַר רַב הוּנָא שֶׁהָיוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּכוּבָּלִין בְּכֶסֶף וּבְזָהָב אֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב (כִּי לֹא) יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו מִפְּנֵי שֶׁמְּכוּבָּלִין בְּכֶסֶף וּבְזָהָב לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו אֲמַר לֵיהּ אִין כֵּיוָן דְּעַתִּירֵי וּמְפַנְּקִי לָא עָבְדִי עֲבִידְתָּא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אֶרֶץ חוֹמְטוֹן הָיְתָה וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ כָּבוּל דְּמִשְׂתָּרְגָא בַּהּ כַּרְעָא עַד כַּבְלָא וְאָמְרִי אִינָשֵׁי אַרְעָא מְכַבַּלְתָּא דְּלָא עָבְדָא פֵּירֵי כְּבוּנוֹת מַאי כְּבוּנוֹת שֶׁמְכַבְּנִין אוֹתָן לְמֵילָת כְּדִתְנַן שְׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן מַאי צֶמֶר לָבָן אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי כְּצֶמֶר נָקִי בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמְכַבְּנִין אוֹתוֹ לְמֵילָת וְהָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת אִיתְּמַר רַב אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשַׁיהּ רַב אָמַר לְיַבֵּשׁ מוּתָּר וְלֹא לֵחָלֵב וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אָסוּר וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַהָא עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ אֲבָל לֹא לֵחָלֵב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ כָּךְ הֲלָכָה אֲבָל מִי מֵפִיס אֵיזוֹ לְיַבֵּשׁ וְאֵיזוֹ לֵחָלֵב וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵין מִכְּיָרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אָסוּר אָמַר שְׁמוּאֵל וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא מַתְנִי' וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה לֹא יֵצֵא גָּמָל בִּמְטוּלְטֶלֶת לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל וְכֵן שְׁאָר כׇּל הַבְּהֵמוֹת לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בָּזֶה וְיִמְשׁוֹךְ אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשׁוֹךְ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרוֹךְ גְּמָ' תָּנָא לֹא יֵצֵא הַגָּמָל בִּמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשׁוּרָה לוֹ בִּזְנָבוֹ אֲבָל יוֹצֵא הוּא בִּמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ וּבְחוֹטַרְתּוֹ אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא יוֹצֵא הַגָּמָל בִּמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשׁוּרָה לוֹ בְּשִׁילְיְיתָא לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל אָמַר רַב יְהוּדָה עָקוּד עֲקֵידַת יָד וָרֶגֶל כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם רָגוּל שֶׁלֹּא יָכוֹף יָדוֹ עַל גַּבֵּי זְרוֹעוֹ וְיִקְשׁוֹר מֵיתִיבִי עָקוּד שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם רָגוּל שֶׁלֹּא יָכוֹף יָדוֹ עַל גַּבֵּי זְרוֹעוֹ וְיִקְשׁוֹר הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא עָקוּד עֲקֵידַת יָד וָרֶגֶל אוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם רָגוּל שֶׁלֹּא יָכוֹף יָדוֹ עַל גַּבֵּי זְרוֹעוֹ וְיִקְשׁוֹר וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא וְסֵיפָא נִיחָא מְצִיעֲתָא קַשְׁיָא אֶלָּא הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא עָקוּד עֲקֵידַת יָד וָרֶגֶל כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם רָגוּל שֶׁלֹּא יָכוֹף יָדוֹ עַל גַּבֵּי זְרוֹעוֹ וְיִקְשׁוֹר וְלֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים מַאי טַעְמָא אָמַר רַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּמַאן דְּאָזֵיל לְחִינְגָּא אֲבָל מַכְנִיס אָמַר רַב אָשֵׁי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְעִנְיַן כִּלְאַיִם כִּלְאַיִם דְּמַאי אִילֵּימָא כִּלְאַיִם דְּאָדָם וְהָתְנַן אָדָם מוּתָּר עִם כּוּלָּם לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ אֶלָּא כִּלְאַיִם דַּחֲבָלִים וְהָתַנְיָא הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת אֵינָהּ חִיבּוּר לְעוֹלָם כִּלְאַיִם דַּחֲבָלִים וְהָכִי קָאָמַר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרוֹךְ וְיִקְשׁוֹר אָמַר שְׁמוּאֵל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא [חֶבֶל] מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל טִפְחַיִים אָמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל טֶפַח וְתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל טִפְחַיִים שְׁמוּאֵל הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן רש"ישית זונה. נוטריקון דשחוזות: שית. בית הבשת: שכבולין. לשון כבלי ברזל קשורה: ויקרא להם. בעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא: מכובלין. מעוטפין ומקושרין: עבידתא. אנגריא של מלך: חומטון. מלחה ומתבקעת: דמשתרגא בה כרעא. טובעת בה הרגל: עד כבלא. פרק התחתון שקורין קויל''ה: שמכבנין. קושרין בגד סביבו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף: למילת. לעשות מצמרו כלי מילת: מכבנין. על שעושין כמין קרסי מתכת לחבר הבגד כמו תנתן כבינתי לבתי (גיטין דף טו.) נושק''א בלע''ז: באנפי נפשה. ולא אפלוגתא דמתני': ואיכא דמתני. להא דשמואל אהא: כך הלכה. דליבש מותר ולחלב אסור: אבל מי מפיס. מי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלב והרואה אותם צרורות ליבש אומר דלחלב הוא ואתי למישרי תרווייהו: כת''ק. דמתני' דשרי בתרוייהו: מתני' מטולטלת. י''מ פושל''א שתחת זנבו וי''מ מרדעת והאחרון נראה בעיני דאי רצועה שתחת הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך תפול וטעמא דמתני' משום שמא תפול ומייתי לה הוא: לא עקוד ולא רגול. מפרשינן בגמ' שעוקדים ידיהם עם רגליהם בכבלים שלא יברחו: ולא יקשור גמלים זו לזו וימשוך. האחד כדמפרש בגמרא: ובלבד שלא יכרוך. החבלים בכרך אחד ובגמרא מפרש טעמא: גמ' בזנבו ובחוטרתו. דכיון דקשורה בשניהם לא נפלה: חוטרתו. חלדרוב''א שיש לכל גמלים על גביהם: בשלייתה. דכיון דכאיב לא מנתחא לי' ול''נ מטולטלת כר קטן מלא מוכין נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית הרצועה הבשר לפי שהמשוי שעל גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי צוארה אלא שהרצועה מעכבתו: יד ורגל. אחד מן הידים ואחד מן הרגלים כובל ביחד: יד על גב זרועו. אחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר כדי שלא יהו לו אלא ג' רגלים לברוח: שתי ידים. כאחד או שתי רגלים כאחד: ואכתי לא דמי. האי תנא לדרב יהודה: רישא וסיפא ניחא. כדרב יהודה אבל מציעתא דקתני או שתי ידים או שתי רגלים קשיא לדרב יהודה דלא קרי עקוד אלא יד ורגל כיצחק בן אברהם דכתיב (בראשית כב) ויעקד כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו: לחינגא. לשוק למוכרם חינגא ע''ש שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם: לענין כלאים שנוי. האי שלא יכרוך דמתני' לא שייך ביה איסור שבת אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל: כלאים דחבלים. שיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן וקסבר דבר שאין מתכוין אסור: אי נימא כלאים דאדם. דכי כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד: והתנן אדם מותר עם כולם. עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלא אסרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים: התוכף. בגדי צמר ופשתים: בתכיפה אחת. כגון ע''י מחט פעם אחת או שקשר קשר אחד: אינו חיבור. דכתיב (דברים כב) צמר ופשתים יחדו לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים: כריכה וקשירה. בשתי תכיפות: שלא יצא חבל. ראש החבל לא יצא מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמלים: שמואל. דאמר טפח לאורויי הלכה למעשה אתא לאשמעינן דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור: תוספותעד כבלא. מפרש ר''י עד השוק כדאמר בפ' במה אשה (לקמן דף כג:) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק: רב אמר ליבש מותר כו'. וא''ת לימא מר הלכה כמר וי''ל משום דאיכא דמפכי להו לתנאי: הלכה כר' יהודה בן בתירא. הא .. דנקט ר' יהודה בן בתירה ולא נקט ר' יוסי משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא דלא שייך התם מי מפיס ור' יוסי אוסר משום דילמא נפיל: ר''ת גריס אמר רב הלכה כת''ק ושמואל אמר כו' וכן כי אתא רבין א''ר יוחנן הלכה כתנא קמא ואתי שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל דלעיל אהא: והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך. וא''ת אפי' יהא אדם נמי אסור תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי' לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרי' בפרק בתרא דמכות (דף כב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופים וי''ל דה''ק אילימא כלאים דאדם והא דקתני ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר כדאוקימנא לעיל (פ''ב דף כג:) ולא בשמן שריפה דאיירי ביו''ט ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י''ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|