|
טקסט הדף מנוקד
נוֹטֵל אֶת הַכִּיסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִחֲדָן לְהַטְמָנָה אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן אִיתְּמַר נָמֵי כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי אַסִּי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִחֲדָן לְהַטְמָנָה אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן רָבִינָא אוֹמֵר בְּשֶׁל הֶפְתֵּק שָׁנוּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי גִּיזֵּי צֶמֶר שֶׁל הֶפְתֵּק אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם הִתְקִינָן בַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מְטַלְטְלִין אוֹתָן
תָּנָא רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה קַמֵּיהּ דְּרַב חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה צָרִיךְ לְקַשֵּׁר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לְקַשֵּׁר הוּא תָּנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִיתְּמַר רַב אָמַר קוֹשֵׁר וּשְׁמוּאֵל אָמַר חוֹשֵׁב וְרַב אַסִּי אָמַר יוֹשֵׁב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִישֵּׁר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִישֵּׁב בִּשְׁלָמָא רַב הוּא דְּאָמַר כְּתַנָּא קַמָּא וּשְׁמוּאֵל נָמֵי הוּא דְּאָמַר כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּמַאן הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא יוֹצְאִין בְּפָקוֹרִין וּבְצִיפָא בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן בְּשֶׁמֶן וּכְרָכָן בִּמְשִׁיחָה לֹא צְבָעָן בְּשֶׁמֶן וְלֹא כְּרָכָן בִּמְשִׁיחָה אֵין יוֹצְאִין בָּהֶם וְאִם יָצָא בָּהֶן שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צְבָעָן בְּשֶׁמֶן וְלֹא כְּרָכָן בִּמְשִׁיחָה מוּתָּר לָצֵאת בָּהֶן אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְּיָדוֹ אֲבָל מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ אֲבָל אִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מִבְּעוֹד יוֹם מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ שְׁמַע מִינָּה וּמַאן תְּנָא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרוּם לְשׁוּם עֵצִים וְאָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו צְאוּ וְחַשְּׁבוּ כְּדֵי שֶׁנֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְלָא יָדַעְנָא אִי בֵּית הַמִּשְׁתֶּה הֲוָה אִי בֵּית הָאֵבֶל הֲוָה מִדְּקָאָמַר אִי בֵּית הַמִּשְׁתֶּה הֲוָה אִי בֵּית הָאֵבֶל הֲוָה דַּוְקָא בֵּית הָאֵבֶל אוֹ בֵּית הַמִּשְׁתֶּה דִּטְרִידִי אֲבָל הָכָא קָשַׁר אִין לֹא קָשַׁר לָא אָמַר רַב יְהוּדָה מַכְנִיס אָדָם מְלֹא קוּפָּתוֹ עָפָר וְעוֹשֶׂה בָּהּ כׇּל צָרְכּוֹ דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּמָר זוּטְרָא רַבָּה וְהוּא שֶׁיִּחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית אֲמַרוּ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כְּמַאן כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאִי כְּרַבָּנַן הָאָמְרִי בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּבָעֵינַן מַעֲשֶׂה אֶלָּא מִידֵּי דְּבַר מֶיעְבַּד בֵּיהּ מַעֲשֶׂה אֲבָל מִידֵּי דְּלָא בַּר מֶיעְבַּד בֵּיהּ מַעֲשֶׂה לָא נֵימָא כְּתַנָּאֵי בַּכֹּל חֹפִין אֶת הַכֵּלִים חוּץ מִכְּלֵי כֶסֶף בִּגְרַתְקוֹן הָא נֶתֶר וָחוֹל מוּתָּר וְהָתַנְיָא נֶתֶר וָחוֹל אָסוּר מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה וּמָר סָבַר לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה וְלָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא רַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְהָא דְּשָׁרֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא סֵיפָא אֲבָל לֹא יָחוֹף בָּהֶם שְׂעָרוֹ וְאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשְׁרָא קָשָׁרֵי דִּתְנַן רש"ינוטל את הכיסוי. אלמא בהנך דטמן נמי קאסר לטלטולי אלא על ידי כיסוי: יחדן להטמנה. לעולם: רבינא אומר. לעולם כדקאמר רבא אם טמן בהן מותר לטלטל דכמאן דיחדן להכי דמו ורבא לאו אמתניתין קאי דמתניתין בגיזין של הפתק דודאי עתיד להחזירן משם ולא יחדן לכך: הפתק. מערכה גדולה שעורכין ומושיבין להקצותן לסחורה שקורין ט''ש בין של בגדים בין של צמר בין של חגבים ובשר מלוח: חריות. ענפים קשים כעץ משהוקשו שדראות של לולבין ונפלו עלין שלהן קרי להן חריות: שגדרן. כל (לקיטת) [קציצת] תמרים קרי גדירה: צריך לקשר. לקשרם יחד מבעוד יום להוכיח שלישיבה עומדים ואם לא קשרם יחד אסור לטלטלן למחר דלא הוי יחוד במחשבה: ורב אסי אמר ישב. עליהן מבעוד יום: ואע''פ שלא חישב. עליהן לישב למחר גלי דעתיה דלישיבה קיימי: פקורין. פשתן סרוק שנותנין על המכה: בציפא. צמר מנופץ הניתן על המכה: בזמן שצבען בשמן. גלי דעתיה דלמכה קיימי להניחן עליה בשבת דלאו לרפואה נינהו אלא שלא ישרטו מלבושיו את מכתו והוה ליה כמלבוש דעלמא אבל לא צבען בשמן דלאו מלבוש נינהו הוה ליה משאוי ואין יוצאין בו לר''ה: ואם יצא בהן כו'. היינו כרב אסי דאמר ישב אע''פ שלא קשר ולא חישב: אף אנן נמי תנינא. כרב אסי: קש. סתמיה לטינא קאי ללבנים או להסקה ומוקצה הוא ואם היה נתון על המטה ולא לשכב עליו ובא בשבת לשכב עליו והוצרך לנענעו ולשוטחו לשכיבה שלא יהא צבור וקשה: לא ינענעו בידו. שאסור לטלטלו: אבל מנענעו בגופו. כלאחר יד: או שהיה עליו כר או סדין. ששכב עליו מבעוד יום ואע''פ שלא יחדו לכך ולא חישב עליו דהיינו כרב אסי: ומאן תנא. דלעיל דאמר צריך לקשור ופליג אדרבן שמעון: ולא ידענא. זעירי קאמר לה: דטרידי. ולא יכלו לקשור מבעוד יום והתם הוא דשרי בלא קישור אבל בעלמא לא: מכניס מלא קופתו עפר. לכסות בו צואה ורוק ומערה העפר בביתו לארץ ונוטלו תמיד לכל צרכיו: והוא שייחד לו קרן זוית. דהוי כמוכן ועומד לכך אבל נתנו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית ומוקצה ואסור: כרבן שמעון. דשרי במחשבה בעלמא שאין מעשה מוכיח שעומד לעשות צרכיו: דבר מעביד מעשה. שבן מעשה הוא שיכול לעשות בו מעשה הוכחה: לימא כתנאי. הא דרב יהודה במידי דלאו בר מעשה: חפין. משפשפין את הכלים בשבת לצחצחן: חוץ מכלי כסף בגרתקון. כמין עפר שגדל בחביות של יין וקורין לו אלו''ם והוא עיקר תקון כלי כסף וגורר אותו שהכסף רך והוא ממחק שהוא אב מלאכה: אבל נתר וחול מותר. דלא גריר ליה לכסף: מאי לאו. הא דתניא אסור לאו משום דגריר ליה אלא משום מוקצה קאסר ליה ותנא דשרי כגון שהכניס מלא קופתו לכך ועירה על גבי קרקע ומאן דאסר קסבר בעינן מעשה וזה לא יכול: לא דכולי עלמא. במידי דלאו בר מעשה לא בעינן מעשה דאית להו הא דרב יהודה וטעמא מאן דאסר דזימנין דגריר ואף על גב דלא מיכוין לגרור אסור כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ומאן דשרי כר''ש ומיהו גרתקון אסור דודאי גריר ומודה ר''ש בפסיק רישיה ולא ימות: לא יחוף בהן. בנתר וחול שערו בשבת מפני שמשירו: תוספותאלא אי איתמר כו'. אין גירסא זו נכונה דלכאורה משמע שלרבא עצמו היה מקשה וטפי הוי ניחא אי הוה גרס אלא אמר רבא אבל לפי זה הוה צריך לומר דרבינא לפלוגי אתא: רבינא אומר בשל הפתק שנו. ומילתא דרבא כדקאמר מעיקרא ובשאינה של הפתק ותימה דרבא קאמר לא שנו משמע דאמתניתין קאי והא מתניתין מיירי בשל הפתק וי''ל דרישא מיירי בכל גיזי צמר בין של הפתק בין שאינם של הפתק דאין מטלטלים אותן וקאמר רבא לא שנו בהנהו שאינה של הפתק אלא שלא טמן בהן אבל טמן בהן מטלטלים אותן והא דקתני סיפא כיצד הוא עושה כו' בשל הפתק קאמר ואע''פ שטמן בהן אין מטלטלין כיון שלא הזמינן: ורב אסי אמר ישב אע''פ שלא קשר ושלא חישב. רבינו שמשון הזקן פסק כרב אסי מדקאמר בסמוך רב אשי שהוא בתראה מתני' נמי דיקא ור''ת פוסק כרב מכח קושיא כמו שמפורש בפרק כל הכלים (לקמן דף קכו. בד''ה ר''י אומר ושם): בפקורין ובציפא. פר''ח כיפה שיש בה שער ונותנין אותה בראש הקרח ונראה שהוא שער ראשו: אבל לא צבען בשמן אין יוצאין בהן. לאו דוקא אין יוצאין דאפילו לטלטלם אסור לפי שאינם מוכנים אלא נקט אין יוצאין אגב רישא ובסמוך נמי דקאמר אבל יצא בהן שעה אחת מבעוד יום לאו דוקא יצא דהוא הדין ישב בהן בביתו: ואם יצא בהן שעה אחת כו'. אע''פ שלא צבע ולא חישב היינו כרב אסי דאמר ישב אע''פ שלא חישב ולא קישר קשה לר''י רישא דקתני יוצאין בהן בזמן שצבען מאי אריא צבען אפילו חישב נמי דהא כיון דמתיר יצא אע''פ שלא צבע ולא חישב כל שכן חישב ולא צבע דלכאורה ישיבה גריעא ממחשבה וכן נמי יציאה ותירץ דהאי דקאמר צבען לא לצאת בהן בשבת אלא כדי לצאת בהן מבעוד יום ואחר כך נמלך ואפ''ה יכול לצאת בהן בשבת: ולא ידענא אי בית האבל הוה. פי' אי משום בית האבל התיר אי משום בית המשתה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|