הרי זו סופגת את הארבעים (לוקה ארבעים מלקות, כדין העובר על סתם "לאו" שבתורה), משום שעברה על האיסורים החלים על הנזיר. הפר לה בעלה את נדר הנזירות והיא לא ידעה שהפר לה, והיתה שותה יין ומיטמאה למתים — אינה סופגת את הארבעים, שהרי לא עברה על איסורי נזיר, כיון שהופר נדרה.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמפר רק לככר שמתענה בה ואין מפר לשאין מתענה בה, אם כן, גם כאשר הפר בעלה נדר נזירות, דלמא [שמא] רק מן יין דאית [שיש] לה צערא [צער] כשאינה שותה אותו — הפר לה, אבל מן חרצן ומן זג — לא הפר לה, דהא לא אית [שהרי אין] לה צערא [צער] אם לא תאכלם. וכיון שגם אכילת חרצן וזג נאסרת בכלל הנזירות, אם אכלה אותם תספוג את הארבעים!

אמר רב יוסף: כאן שונה הדבר, משום שאין נזירות לחצאין, שאין אדם יכול להיות נזיר ולאסור עצמו רק בחלק מאיסורי הנזירות, ומשום כך כשהפר לה בטלה הנזירות כולה. אבל אם היתה נודרת נדר סתם — יכול הבעל להפר רק את החלק שיש לה עינוי בו.

אמר ליה [לו] אביי: האם אפשר לדייק מדבריך שאכן אין נזירות לחצאין, ואולם, הא [הרי] קרבן לחצי נזירות איכא [יש]?! אלא אמר אביי: יש לתקן ולומר: אין נזירות לחצאין, ואין קרבן לחצאין.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה לקרבן נזיר ואחר כך הפר לה בעלה את נדר הנזירות — מביאה חטאת העוף, ואינה מביאה עולת העוף. ואי אמרת [ואם אומר אתה] אין קרבן לחצי נזירות, אמאי [מדוע] מביאה חטאת העוף?

ודוחים: ואלא מאי [מה] תאמר — שיש קרבן לחצי נזירות? אם כן שלש בהמות בעי לאתויי [צריכה היא להביא] חטאת עולה ושלמים, כדין נזיר שהשלים את נזירותו! אלא, לעולם אין קרבן לחצי נזירות. וחטאת העוף דמתיא [שמביאה] — משום שחטאת העוף באה גם על הספק, לכן מביאה אותה גם על מקצת נזירות שנהגה.

וחוזרים לדיון העיקרי, איתיביה [הקשה לו] רב אסי לר' יוחנן עוד ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת, ואחר כך הפר לה בעלה — מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמפר רק לדבר שמתענה בו ואין מפר לשאין מתענה בו,