אמר ר' יוסי: אין אלו נדרי ענוי נפש. ואלו הן נדרי ענוי נפש: כגון שאמרה "קונם פירות העולם עלי" — הרי זה יכול להפר, מפני שבודאי יש בכך עינוי נפש. אבל אם אמרה "קונם פירות מדינה זו עלי" — יביא לה מפירות מדינה אחרת. וכן אם אמרה "קונם פירות חנווני זה עלי" — אינו יכול להפר, שאין זה עינוי נפש, שהרי יכול לקנות פירות מחנווני אחר. ואם לא היתה פרנסתו (צרכי מחייתו) אלא ממנו מחנווני זה — הרי זה יפר, אלו דברי ר' יוסי.

א גמרא שואלים על המשנה: וכי רק נדרי ענוי נפש הוא שמפר, ונדרים שאין בהן ענוי נפש אינו מפר? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: מה שנאמר: "בין איש לאשתו בין אב לבתו" (במדבר ל, יז) — מלמד שהבעל מפר נדרים שבינו לבינה, גם אם אין בהם עינוי נפש, אלא שהם פוגעים ביחסים ביניהם!

אמרי [אומרים]: הלין והלין [אלה ואלה] מפר, מיהו [אבל] יש הבדל ביניהם; כי נדרים של ענוי נפש, כשהוא מפר — מפר לעולם. אבל נדרים שאין בהן ענוי נפש אלא רק בינו לבינה, כדאיתה תחותיה [כאשר היא תחתיו, נשואה לו] — הויא [הרי זו] הפרה, מכי [מזמן] שמגרש לה (אותה) — חייל עלה [חל עליה] נדרה. וזה, כאמור — בדברים שבינו לבינה שאין בהן ענוי נפש. אבל בדברים שבינו לבינה ויש בהן גם ענוי נפש — לא חייל [חל] עליה נדרה גם לאחר שיצאה מרשות בעלה.

ושואלים: ודברים שאין בהן ענוי נפש, כי [כאשר] מגרש לה (אותה), האם חיילא עלה [חלים עליה]? והא תנן [והרי שנינו במשנה] שכשאשה אסרה בקונם את מעשה ידיה לבעלה, ר' יוחנן בן נורי אומר: יפר את הנדר, שמא יגרשנה ותהא אסורה לו מאותה שעה לעולם במעשה ידיה, ולא יוכל להחזירה. אלמא [מכאן] אנו למדים: כי [כאשר] מגרש לה [אותה] ומפר לה מעיקרא [מתחילה] בזמן שהיא תחתיו — הויא [הרי זו] הפרה לעולם. ואין אומרים שכיון שאין בנדר עינוי נפש יחול הנדר לאחר הגירושין!

על כן אמרי [אומרים] באופן אחר: הלין והלין [אלה ואלה] נדרי עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה, הפרתו הויא [הריהי] הפרה לעולם. אלא, יש הבדל אחר ביניהם: נדרי ענוי נפש כשמפר הריהו מפר לגמרי, בין לעצמו כאשר היא נשואה או ראויה להינשא לו, ובין לאחרים כאשר תינשא לאיש אחר. ואילו נדרים שאין בהן ענוי נפש, לעצמו בצד שהנדר נוגע אליו — מפר לעולם, אבל דברים שנוגעים לאחרים אינו מפר. ולפי זה הכי קתני [כך שנה במשנה]: אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו ובין לאחרים — נדרים שיש בהן ענוי נפש.

ב שנינו במשנה בכלל נדרי עינוי נפש כשאמרה "אם ארחץ", ור' יוסי חולק ואומר שאין זה נדר עינוי נפש. ושואלים: היכי קאמר [כיצד היא אומרת]? שהרי כשאומרת "אם ארחץ" משמע שלא זה הוא עיקר נדרה, אלא נדרה בדבר מסויים, שנתלה באם תרחץ או לא תרחץ. אילימא [אם תאמר] שאמרה בלשון "קונם פירות עולם עלי אם ארחץ" — למה לה הפרה כלל? לא תרחץ ולא ליתסרן [ייאסרו] פירות העולם אלו עלה [עליה]!

ועוד יש לשאול מצד אחר: בהא לימא [בנדר כגון זה יאמר] ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש? הלא יש לחשוש דלמא רחצה ואיתסרו [שמא תרחץ וייאסרו] פירות עולם עלה.