נדרים עו ע"א

נדרים עו ע"א - Steinsaltz

The Gemara rejects this conclusion and refers back to the baraita. Say the latter clause of that baraita: They said to Rabbi Eliezer: If one immerses an impure vessel to purify it, shall one immerse a vessel in advance so that when it will become impure it will then be purified? Learn from this clause of the baraita that according to Rabbi Eliezer, vows nullified preemptively take effect momentarily and are then immediately nullified. The Rabbis’ objection is that according to Rabbi Eliezer, prior immersion should purify an item that momentarily became impure.

The Gemara rejects this conclusion: One could say that the Rabbis could not determine the reasoning of Rabbi Eliezer, and this is what they said to him: What do you hold? If you hold that preemptively nullified vows take effect momentarily and are then nullified, then the example of a vessel will be your refutation, i.e., will serve to refute your opinion. If you do not hold that they take effect, but rather that they do not take effect at all, then the example of a ritual bath will be your refutation.

Come and hear: Rabbi Eliezer said to them: And just as ritually impure seeds, once one has sown them in the ground, become pure, then with regard to those which are already sown and then come into contact with impurity, should they not all the more so be pure? Similarly, vows that have been preemptively nullified should be nullified, since a husband can nullify vows after they have been taken. Learn from this baraita that according to Rabbi Eliezer preemptively nullified vows do not take effect at all, just as seeds that were already sown do not become impure at all.

The Gemara comments: And the Rabbis, do they not teach halakhot based upon an a fortiori inference of this sort? But isn’t it taught in a baraita: Can a person sell his daughter as a maidservant when she is a young woman? You can say an a fortiori inference to show that he cannot: A maidservant who was already sold goes free upon becoming a young woman; with regard to one who has not been sold, is it not logical that she cannot be sold once she already is a young woman? This baraita shows that the Rabbis do utilize similar a fortiori inferences.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עו - א

אימא סיפא, - ומקשינן על ראיה זו, שמהסיפא של הברייתא ישנה ראיה הפוכה:

אמרו לו לרבי אליעזר - הקשו חכמים על דברי רבי אליעזר, שהוכיח במשנה שאפשר להפר לפני שנדרה מכך שאפשר להפר לאחר שכבר נדרה:

וכי תוכיח גם מכך שאם מצינו שמטבילין כלי טמא כדי ליטהר, יטבילו אף כלי טהור שלכשיטמא אז, תועיל טבילתו עתה ליטהר? והלא אין הדין כך ולא מועילה טבילה לכלי טהור אלא רק לטהר כלים טמאים.

ונמצינו למידים, שאין להוכיח מכך שאפשר לבטל דבר שכבר חל על כך שיהא אפשר לבטל דבר שעדיין לא חל.

ומוכיחה הגמרא מדברי הסיפא, ראיה הפוכה לספק דידן.

חזינן מקושית חכמים על רבי אליעזר, שלדעת רבי אליעזר היה צריך להיות הדין שתועיל טבילה אף לכלי טהור כדי לטהרו מטומאה עתידית.

ומשמע מלשון הברייתא "לכשיטמא - ליטהר", שאף אילו היתה מועילה טבילה על כלי טהור, היה הכלי נטמא ואחר כך נטהר.

ואם כן, שמע מינה שלדברי רבי אליעזר חיילין הנדרים לאחר ההפרה ואחר כך בטילים.

ונמצא שדברי הברייתא סותרים מהרישא לסיפא.

אמרי [מתרצים בני הישיבה את סתירת הברייתא]:

רבנן, לא קיימי להון בטעמיה דרבי אליעזר [לא ידעו מהי שיטת רבי אליעזר].

והכי קאמרי ליה: מאי סבירא לך?

הקשו לו, ממה נפשך:

אי סבירא לך דחיילין הנדרים ובטלין מיד, תהוי כלי תיובתך - יהיה קשה על דבריך מטבילת כלים.

ואי לא סבירא לך דחיילין - ואם אתה סובר שאין חלים הנדרים כלל, תהוי מקוה תיובתך - יהיה קשה על דבריך ממקוה.

ולפיכך אין ראיה לספק שהסתפקנו בו מדברי חכמים.

ופשטינן מברייתא.

תא שמע:

אמר להם רבי אליעזר לחכמים [הוכיח להם דאמרינן קל וחומר כזה].

הרי הדין הוא שאם נגעה טומאה בזרע הזרוע באדמה, לא נטמא הזרע, ודורשים דין זה מקל וחומר.

ומה זרעים טמאים שנטמאו קודם זריעתם, דינם הוא שכיון שזרען בקרקע טהורין משום שלומדים זאת מהפסוק "אשר יזרע - טהור הוא".

זרעים שזרועין ועומדים בשעה שנטמאו, לא כל שכן שלא יטמאו?

וחזינן שאפשר לעשות קל וחומר מכך שאפשר לבטל דבר שכבר חל ^[46].

ומוכיחה מכך הגמרא על ספק דידן:

הרי הדין הוא שזרעים הזרועים בקרקע, אינם נטמאים כלל. ומכך שמדמה רבי אליעזר את דין הזרעים לדין הפרת נדרים, שמע מינה שרבי אליעזר סובר שלא חיילין הנדרים כלל לאחר שהופרו.

ומקשה הגמרא על דעת רבנן:

וכי רבנן לא דרשי קל וחומר כזה?

והא תניא: יכול ימכור אדם את בתו לאמה העבריה אף כשהיא נערה?

אמרת קל וחומר: אם מכורה כבר, יוצאה כאשר היא נעשית נערה.

מי שעדיין אינה מכורה - אינו דין שלא תימכר כאשר היא נערה?.

וחזינן, שאף רבנן מודים לכך שאפשר לעשות קל וחומר מכך שאפשר לבטל דבר שכבר חל.

הערות

^[46] ורבנן סוברים שאין להביא ראיה משם, כיון שאף זרעים שזרועים בשעה שנטמאו נכללים בכלל הפסוק "על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא" ואין צורך בקל וחומר לומר שלא חלה עליהם טומאה [ר"ן]

אימא סיפא [אמור את סופה] של ברייתא זו: אמרו לו לר' אליעזר: אם מטבילין כלי טמא ליטהר מטומאתו, יטבילו כלי קודם לכך לכשיטמא ליטהר? שמע מינה [למד מכאן] לענייננו כי אף לדעת ר' אליעזר הנדרים הללו חיילין [חלים] ומופרים מיד, שהרי חכמים מקשים עליו מדין כלי שייטמא וייטהר מיד לאחר מכן.

אמרי [אומרים] בתשובה לכך: רבנן [חכמים] לא קיימי [עמדו], לא נתברר להון בטעמיה [להם בטעמו] של ר' אליעזר, שלא ידעו מה בדיוק הוא סבור, והכי קאמרי ליה [וכך אומרים הם לו] : מאי סבירא לך [מה סבור אתה]? אי סבירא לך דחיילין [אם סבור אתה שהנדרים חלים] ובטלין [ובטלים] — תהוי [תהיה] הדוגמה של כלי תיובתך [קושיה עליך], אי לא סבירא לך דחיילין [אם אין אתה סבור שהם חלים] אלא אתה חושב שהם בטלים מעיקרם — תהוי [תהיה] הדוגמה של מקוה תיובתך [קושייתך].

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו עוד בענין חילופי הדברים בין החכמים, אמר להם ר' אליעזר: ומה זרעים טמאים, כיון שזרען בקרקע נעשו טהורין, זרועין ועומדים שנגעה בהם טומאה — לא כל שכן שלא ייטמאו? ולענייננו שמע מינה [למד מכאן] שסבור ר' אליעזר כי הנדרים שמפר הבעל מראש לא חיילין [חלים] כלל, כדרך שהזרועים ועומדים אינם נטמאים כלל.

ולעצם המחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים, שואלים: ורבנן לא דרשי [וכי חכמים אינם דורשים] קל וחומר באופן זה, שאם דבר מתבטל על ידי מעשה כלשהו, יפה כוחו של מעשה זה לגרום שלא יתרחש הדבר מעיקרו? והא תניא [והרי שנינו בברייתא] : יכול ימכור אדם את בתו לאמה כשהיא נערה? אמרת (אומר אתה) קל וחומר יש בדבר: אם האמה כשהיא מכורה כבר בהיותה קטנה, יוצאה כשנעשית נערה, זו שאינה מכורה — אינו דין שלא תימכר כאשר נעשית נערה? משמע שגם חכמים לומדים קל וחומר באותה דרך!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבלו כלי לכשיטמא ליטהר. פי' אחר שיטמא יטהר בטבילה זו:

ש"מ חיילי. מדקאמרי ליה רבנן לר"א לדבריך יטבילו כלי שאחר שיקבל טומאה יטהר בטבילה זו כמו בנדרי אשתו שאתה אומר שמפר לה נדרים של עתיד דבתר דפקעי חיילי:

אמרי רבנן. דבי מתיבתא מתרצין דמהכא אין להוכיח דרבנן לא קים להו בטעמא דר"א אי סבר דחיילי ובטלי אי לא חיילי כלל ומייתי לה תיובתא ממקוה אי סבר דלא חיילי ומטבילת כלי אי סבר דחיילי וגירסא זו לא נראה דהך פירכא גופה דפרכי רבנן מכלי אי סבר' דחיילי מצו למיפרך ממקוה אי סבר' לא חיילי מקוה יוכיח שאין מציל על הטהור מלקבל טומאה ואי סברת דחיילי ופקעי אכתי מקוה יוכיח שמעלה טמא מטומאתו ואינו מטהר את הטהור אם טבל במקוה לכשיטמא שיטהר ואמאי שבקי מקוה דאיירי ביה ונקטי כלי הלכך נראה כגרסת רבינו יצחק בר יהודה. ת"ש אמרו לו לר"א ומה אדם שאינו מעלה את הטמאין מטומאתן פי' אם בלע טבעת טמאה טמא מת והזה ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמו שהיתה ולא נטהרה בטבילה והזאת האדם שבלעה כדאיתא בפ' בהמה המקשה (חולין עא:):

מציל את הטהורים מליטמא. אם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת והקיאה לא נטמאת דטהרה בלועה לא מטמאה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן הטובלים בו אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא כגון אם עמד כל גופו במקוה ונגע בידו אחת בשרץ ובידו אחרת נגע בכלי שמקצתו חוץ למקוה יציל עליו שלא יקבל טומאה בעודו במקוה לטמא הכלי בעודו במקוה ובת"כ דרשי' והנוגע בנבלתם יטמא אפילו הוא בתוך המים וא"כ ה"נ לית לן למידן ק"ו אם מפר נדרים משתדור דבשביל זה יפר עד שלא תדור דמקוה יוכיח אלמא דר"א קאמר דלא חיילי דומיא דמקוה ותו מייתי ליה מכלי אי סבר דחיילי:

ת"ש אמר להו ר"א ומה זרעים כו'. השיב להם ר"א שמצינו שדנין ק"ו כי ההוא דבנדרים דהא דקי"ל דזרעים זרועים אינן מקבלין טומאה לא אתיא אלא מהאי ק"ו מה זרעים טמאין כיון שזרען בקרקע טהורין כדתניא בתורת כהנים מנין לזרעים טמאים שזרען בקרקע שהן טהורים שנאמר על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא יכול אפי' לא השרישו ת"ל הוא בהוייתו יהא:

זרועין ועומדין לא כ"ש. שלא יקבלו טומאה וכי היכי דאודיתו בהאי ק"ו אודו נמי בהא דאם מפר נדרים כו':

ש"מ לא חיילי. דומיא דזרעים דאינן מקבלין טומאה כלל:

אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה. כדדרשינן בפ"ק דקדושין (דף ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות:

סוגיא זו האמורה כאן בענין מקוה יש בו חלוק גרסאות שצריך להעירך בהן והוא שבמקצת ספרים גורסים אמרו לו לרבי אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל בטבילה ואינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם טובל כשהוא טהור על טומאה העתידה אינו כלום אף אני אביא בעל שאף על פי שמפר נדרי אשתו משנדרה עד שלא תידור מיהא אינו מיפר אלמא לא חיילי כלומר שהרי אם תמצא לומר בטבילת מקוה שתועיל על העתיד על כרחך אתה מפרש שלא תהא הטומאה חלה בו וכמו שאמר שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שלא לחול עליו טומאה והשיבוה מסיפא דקאמר אמרו לו לרבי אליעזר אם מטבילין כלי טמא ליטהר מטומאה שבו יטביל כלי טהור ליטהר כשיטמא אלמא חיילי דהא קאמר ליטהר כשיטמא ר"ל שהטומאה תחול ותטהרנה טבילה זו של מפרע וקצת מפרשים מוחים בגרסא זו ואין מחאתם אלא מפני שלא הפרישו בלשון בין על הטהורים מליטמא ובין ליטהר לכשיטמא והם סוברים שהכל ענין אחד ושנוכל לדקדק מזו מה שדקדקנו מחברתה וקשה להם לפרש למה דקדקו מזו דחיילי ומזו דלא חיילי ומכל מקום כבר הוצאנו הענין מדקדוק הלשון על הדרך שכתבנו ואע"פ שבתוספות מקשים שהרי מכל מקום אף במקוה היה יכול לומר על הטהורים ליטהר לכשיטמאו מכל מקום הוא מביאה מן הלשונות האמורים בה:

ומכל מקום ברוב ספרים גרסא אחרת בנוסח זה אמרו לו לרבי אליעזר ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתם אינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל אם נגע בשרץ בעודו במקוה וכמו שאמרו בתורת כהנים והנוגע בנבלתם יטמא אפילו הם בתוך המים אדם שאינו מעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל כגון שבלע טבעת טמאה וטבל שאע"פ שאין הטבעת מטמאתו עוד בעודו במעיו אף על פי שהוא קיים מכל מקום עדין הוא בטומאתו ואם הקיאה טמאתהו ביציאתה ואין טבילתו עולה לטבעת שבתוכו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא תציל עליה ותהא טמאה אף בעודה במעיו ואינו כן אלא כל זמן שאינו מקיאה הרי היא בטהרתה אלא שאם הקיאה בעוד שהוא טמא נטמאת ממנו הא אם לא הקיאה עד שטהר הוא הרי היא טהורה כמו שהיתה ואין דנין בה קל וחומר ואף אני אביא בעל ומכל מקום מדקאמר במקוה על הטהורים מליטמא שמע מינה לא חיילי ואהדר ליה מסיפא על הדרך שפירשנו ומה שכתבנו במקוה ובאדם וטבעת הלכה פסוקה היא וכבר ביארנו ענין הטבעת במסכת חולין בפרק המקשה ע"א ב':

זרעים טמאים שזרעם בקרקע כל שהשרישו טהרו מטומאתם והביאוה בתורת כהנים מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא יכול אפילו לא השרישו תלמוד לומר הוא בהוייתן יהו הא כל שהשרישו טהרו מטומאתם וכל שכן שאם הזרעים זרועים ועומדים ונגעה בהם טומאה במחובר שאינם מקבלים טומאה:

זה שכתוב בתורה שהאב מוכר את בתו דוקא כשהיא קטנה אבל משהגדילה ונעשת נערה אע"פ ששולט עליה בכל שבח נעורים אינו רשאי למכרה והוא שאמרו מכורה קודם לכן יוצאה ר"ל בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

הכי גרסינן שמע מינה לא חיילי. מדמדמי להו לזרעים זרועים שאין להם טומאה כלל שמעינן דלא חיילא. ואף על גב דאיכא למימר מקוה יוכיח לא הניח רבי אליעזר מלדון וקסבר דהוכחה דמקוה ודכלי טהור אינה דהתם גזרת הכתוב היא כדכתיב קרא שאמרה תורה להטביל לכשיטמא. עד כאן. שטה.
וזה לשון הריטב"א ז"ל: ותימה אמאי לא אמרינן בהאי קל וחומר דזרעים מקוה יוכיח שמעלה טמא מטומאתו ואינו מציל לטהור מליטמא. וי"ל דמקוה לא דמי לזרעים דנפסל בחסרון. עד כאן.
ורבנן לא דרשי' קל וחומר קא סלקא דעתין דקל וחומר כי האי גוונא דהוא מיניה וביה ואינו על דבר אחר כגון קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום לא דרשינן. עד כאן. הרי"ץ ז"ל. ותימה אם כן מאי קאמרינן ליה כלי יוכיח מקוה יוכיח. יש לומר פלפולא בעלמא. וא"ת מכל מקום אכתי קשה דאיכא למדרש בהנך קל וחומר ולא דרשינן ואפילו הכי דרשינן ליה לגבי בוגרת מכורה כבר יוצאה וכו'. וי"ל דשמא איכא שום טעמא בהנך דלא דרשינן בהו קל וחומר. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרא"ם ז"ל: ומקשי רבנן לא דרשי קל וחומר כי האי גוונא דדריש ליה רבי אליעזר גבי נדרים והתניא וכו'. וישיבו לעצמם מקוה יוכיח. ומתרץ בעלמא דרשי קל וחומר כהאי גוונא וקל וחומר דרבי אליעזר דזרעים לית ליה פרכא ושאני הכא דלית להו לרבנן דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפרנו כדתנן בהדיא במתניתין דטעמא דרבנן מהכא והאי דקאמרי ליה מקוה יוכיח פלפולא בעלמא שיודעים היו שקל וחומר טוב והוכחת מקוה אינה כדפרישית דגזרת הכתוב היא ולא פליגי עליה אלא משום דמעטיה קרא. עד כאן. וגם עיין לעיל בדיבור המתחיל הכי גרסינן שמע מינה לא חיילי וכו'.

גמרא ובטלין תהוי כלי תיובתיך אי לא ס"ל דחיילין תהוי מקוה תיובתיך כצ"ל:

רש"י בד"ה אינו דין כו' יוצאה עכשיו כצ"ל:

ברא"ש בד"ה אמרי' כו' תיובתא ממקוה כצ"ל:

בא"ד דחיילי וגירסא זו כצ"ל יהודה ת"ש כצ"ל כלל הס"ד:

ר"ן ראוי למקוה שיציל כצ"ל:

בא"ד לפרכינהו ומרכבי ליה כצ"ל לעיל הס"ד חיילי הס"ד בעיני הס"ד סימנין הס"ד:

ר"ן ברה"ע דרשינן בספרא מוהנוגע כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה זרועין ועומדין. ואתון מודיתו לי בהאי ק"ו דאי לא נהי כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה ש"מ חיילי בסופו. דבתר דחיילי פקעי. כצ"ל:

רא"ש ד"ה אמרי רבנן. וגי' זו ל"נ כו' דפרכי רבנן מכלי אי סבר דחיילי כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה מציל את הטהורים. כגון כו' ונגע ידו אחת בשרץ ובידו אחרת נגע בכלי כו'. תמוה דהא הנוגע בשרץ או אפי' בנבלה א"מ כלי אפי' בחבורין כדאיתא בריש כלים ובפ"ה דזבים מ"י. ולהגיה במת ת' בשרץ יקשה דהא בטומאת מת לא נטהר במקוה לחודה אלא בהצטרפות הזאה ג' וז'. וא"כ איך נוכל למילף דמקוה לבדה תציל מלהטמא. לכן נראה להגיה בזב וכיוצא בו. אבל ל"נ דנ"מ דלא ליבעי הערב שמש:

ודע שראיתי חידוש גדול בכ"מ פ"ו מהל' אה"ט הט"ז דאפי' פי' ממטמאיו בעודו האדם או הכלי במקוה עדיין טמאים ומטמאין עד אחר עלותם מהמקוה וכן מטין שם דברי הרמב"ם והוא פלא:

אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא. שיטהר ע''י טבילה זו דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי אשתו לאמר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא: אמרי רבנן לא קים להו בטעמא דר''א וכו' והכי קאמרי ליה תיהוי כלי תיובתיך. מסיפא דברייתא דמכלי טמא יש תשובה להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי רישא דמקום תיובתיך דדייקינן מיניה דחיילי: כיון שזרען בקרקע טהורים. שעלו מטומאתן והזרעים טהורים: זרועים ועומדים. במחובר: לא כ''ש. שלא יקבלו טומאה שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אף בנדרים מופרים ועומדים לא כ''ש דלא חיילי: ורבנן לא דרשי ק''ו. בתמיה כי האי גוונא דדריש ר''א בנדרים: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה. אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים: מכורה כבר יוצאה. עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי' (קדושין ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות: אינו דין שלא תימכר. לאחר כשהיא נערה משום האי טעמא שאם מכורה כבר יוצאה עכשיו אף כאן נמי יהא יכול להפר לה קודם שנדרה הואיל ויפה כחו שאפי' לאחר שנדרה והגיע לכלל איסור יכול להפר לה ביום שמעו:

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
איסורו עדיין ממה שכבר חל מקוה יוכיח שמטהר את הטמאים אחר שירדה להם טומאה ואינו מציל על הטהורים שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יבא לידי טומאה אם יגע אחר כן בשרץ דאדרבה דרשינא בספרי מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הם בתוך המים: ש''מ לא חיילין. דהא אמרו לו מקוה יוכיח שאינו מציל אלמא לפום ק''ו דר''א היה ראוי למקוה שיציל ולא יבא טובל לכלל טומאה כי היכי דבעל מעכב נדרי אשתו שלא יחולו ומקצת נסחי גרסי הכי ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו מציל על הטהורים מליטמא אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא והכי פירושו ומה מקוה אע''פ שמעלה את הטמאים מטומאתן אין מציל על הטהורים מליטמא כדדרשינן מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך המים אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן שאם בלע אדם טהור טבעת טמאה והקיאה עדיין טומאתה עליה אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא יציל את הטבעת מלקבל טומאה ואפי' הכי מציל דטהרה בלועה לא מטמאה כדאיתא בפרק בהמה המקשה (חולין עא:) אלמא ליכא למידן ק''ו כי האי גוונא ממה שחל כבר למה שלא חל עדיין דהאי כדיניה והאי כדיניה ולאו בקולא וחומרא תלי הכא נמי אע''ג שבעל מפר נדרים שבאו לכלל איסור לא דיינינן ק''ו שיפר אותן שלא באו לכלל איסור ואיכא תו הכא גירסא אחרינא דגרסי הכי ומה אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן מציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא ופשוטה היא עם מה שכתבתי דה''ק ליה אי ק''ו דידך איתיה נדון נמי קל וחומר במקוה שיציל על הטהורים מליטמא ואפי' הכי את גופך מודית דלא דיינינן ליה דודאי מקוה אינו מציל אע''פ שמעלה בעל נמי לא מעכב חלות נדריה אע''פ שמפר אותן ונראה לי להך גירסא דנהי דהוה סגי להו לרבנן למידן כי האי גוונא מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא דק''ו דדאין ר''א במתני' בכי האי גוונא בלחוד איתיה ובכי הא בלחוד שפיר מוכחי רבנן לר''א דמדהא ליתיה דידיה נמי ליתיה אפי' הכי אלומי הוא דמאלמי לפרכייהו ומרכבי ליה להאי ק''ו אתרי רכשי מחומרא וקולא דמאי דחייל ומאי דלא חייל דומיא דק''ו דדאין ר''א ומחומרא וקולא דאדם ומקוה ומוכח ליה דאע''ג דהאי ק''ו עדיף טפי מדידיה אפ''ה לא דיינינן ליה דאלמא ליכא למידן קולא וחומרא ממאי דחייל אמאי דלא חייל דהאי כדיניה והאי כדיניה וכל שכן דליכא למידן קל וחומר דר' אליעזר דקליש טפי אי נמי האי קל וחומר אתי למיפרך ק''ו דר''א דברייתא דמה במקום שאין מפר נדרי עצמו משידור והוי האי ק''ו דומיא דההוא ממש: אימא סיפא אם מטבילין כלי ליטהר יטבילו כלי וכו'. רבנן נמי הוא דפרכי לר''א פירכא אחרינא דלפום קל וחומר דידיה הוה מצינן למידק דכיון שמטבילין כלי טמא ליטהר כ''ש שמטבילין אותו שלאחר שיטמא יעלה מטומאתו ואת גופך מודית דלא דיינינן כי האי גוונא אלמא ק''ו דידך ליתיה: שמע מיניה חיילין. מדאמרו ליה לכשיטמא ליטהר דאי לא הוה להו למימר יטבילו כלי שיציל עליו מליטמא כדאמרינן לעיל: אמרי. בני הישיבה דמהא ליכא למשמע מיניה: ת''ש אמר להן ר''א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין. נפקא לן מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא: זרועין ועומדין. ונגעה בהם טומאה אחר מכן לא כ''ש שיהיו טהורין ואתון מודיתו לי בהאי ק''ו דחיילא נהי דאית לכו בזרעים טמאים שנטהרו מטומאתן בזריעה זרועין ועומדין מנא לכו אלא ודאי ק''ו כי ה''ג מיניה וביה דייניתו ואמאי לא מודיתו לי בקל וחומר דמתני': ש''מ לא חיילין. דודאי בזרעים טמאים הכי דיינינן שלא תחול בהם טומאה דאי חיילא במאי פקעה ור''א זרעים הוא דמדמה לנדרים אלמא ס''ל לר''א בנדרים דלא חייל: ורבנן לא דרשי ק''ו. אמאי פליגי עליה דר''א וכי לא מודו אינהו נמי דדרשינן ק''ו ממה שחל על מה שלא חל והתניא דדיינינן ק''ו כי האי גוונא ונראה בעיני דמש''ה פריך הש''ס מהך ברייתא טפי מק''ו דזרעים דאמר להם ר''א משום דלא קים להו להש''ס דעתייהו דרבנן בזרועין ועומדין ומשום הכי פריך מהך ברייתא דליכא מאן דפליג עלה אי נמי אפשר דסבירא להו לרבנן דלזרועין ועומדין לא צריך קל וחומר דמקרא דעל כל זרע זרוע גופיה נפקי כך נראה בעיני: מכורה כבר יוצאה. בסימנין: שאינה מכורה. בעודה קטנה: אינו דין שלא תמכר. אחר שהביאה סימנין והכא נמי אית לן למדרש קל וחומר אם מפר נדרים שחלו אינו דין שיפר נדרים שלא חלו:

נדרים עו ע"א