נדרים עא ע"א

נדרים עא ע"א - Steinsaltz

MISHNA: If she took a vow as a betrothed woman and then was divorced on the same day, and she was again betrothed on the same day to another man, or even to one hundred men, one after the other, on a single day, her father and her last husband nullify her vows. This is the principle: With regard to any young woman who has not left her father’s jurisdiction and entered into her own jurisdiction for at least one moment, through full marriage or reaching majority, her father and her final husband nullify her vows.

GEMARA: From where do we derive that her final betrothed can nullify her vows that were disclosed to the first betrothed? Shmuel said that the verse states: “And if she be to a husband and her vows are upon her…and he nullifies her vow” (Numbers 30:7–9), indicating that he can nullify vows that were upon her already. The Gemara asks: Perhaps this statement applies only to vows that were not discerned by the first betrothed, but vows that were discerned by the first betrothed, the final betrothed cannot nullify.

The Gemara answers: The phrase “upon her” is a superfluous part of the verse. One can derive from it that all her vows, including those of which an earlier betrothed had been aware, can be nullified by the final betrothed.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: With regard to a betrothed young woman, her father and her husband together nullify her vows. How so? If her father heard and nullified the vow for her, and the husband did not manage to hear it before he died, and she was betrothed on the same day to another man, or even one hundred times on the same day, her father and her final husband nullify her vows. If her husband heard and nullified the vow for her, and the father did not manage to hear it before the husband died, the father may go back and nullify the husband’s portion.

Rabbi Natan said: This is the statement of Beit Shammai, that each of them nullifies half of the betrothed young woman’s vow. However, Beit Hillel say that the father cannot nullify the vow on his own. The Gemara asks: About what do Beit Shammai and Beit Hillel disagree?

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עא - א

מתניתין:

נדרה והיא ארוסה, ונתגרשה בו ביום.

נדרה ולאחר מכן נתארסה בו ביום וכן אם שוב נתגרשה ושוב נתארסה אפילו למאה, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

זה הכלל, כל שלא יצאה לרשות עצמה [על ידי שבגרה או שנישאת, שאז היא יוצאת מרשות אביה] לשעה אחת - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

גמרא:

ומביאה הגמרא את דברי שמואל, שקיבל מרבו, שמשמעות המשנה היא, שיכול הארוס האחרון להפר את הנדרים שנראו לארוס הראשון [עיין ר"ן].

ומבאר שמואל את המקור לדין זה:

מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון? שנדרה עוד בהיותה תחת הארוס הראשון, ונראו לארוס ראשון בחייו.

אמר שמואל: אמר קרא, "ואם היו תהיה לאיש - ונדריה עליה".

ממשמעות הלשון "ונדריה עליה", אנו למדים שהכתוב מדבר בנדרים שהיו עליה כבר ^[21].

אך עדיין מקשה הגמרא: מנין לנו שפסוק זה אמור גם בנדרים שנראו לבעלה הראשון?

דלמא, הני מילי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון.

אבל נדרים שנראו לארוס ראשון - לא מצי מיפר הארוס השני.

ומתרצת הגמרא:

המילה "עליה" הכתובה בפסוק - קרא יתירא הוא. ודרשינן מיתור המילה, שאף נדרים שנראו לארוס ראשון, יכול להפר ארוס אחרון:

תניא כוותיה דשמואל, שביאר את משמעות המשנה שארוס אחרון יכול להפר אף נדרים שנראו לארוס ראשון, ואף הביא לכך מקור מהפסוק:

דתניא: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה.

כיצד?

א. שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל [הארוס] לשמוע עד שמת הבעל הארוס.

ונתארסה לארוס אחר בו ביום שהפר לה האב [אבל אם נתארסה למחרת, שוב אין לאב אפשרות הפרה. משום שהאב היה יכול להפר את חלקו של הבעל לאחר מיתתו, אם שמע ממות הבעל, ובכך שלא הפר במשך אותו היום אלא שתק, הרי הנדר מקוים]. ^[22]

ואפילו אם נתארסה ומת, וחזרה ונתארסה, מאה פעמים - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

ב. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל, והאשה נתארסה לבעל אחר -

חוזר האב, ומפר אף את חלקו של הבעל.

והיינו, שצריך האב להפר גם את חלק הבעל, מלבד מה שהוא צריך להפר את חלקו, למרות שכבר הפר הבעל את חלקו, כי היות ומת הבעל, בטלה הפרתו, וצריך האב לחזור ולהפר את חלק הבעל.

אמר רבי נתן על הדין השני: הן הן דברי בית שמאי.

אבל בית הלל אומרים: אין האב יכול להפר את חלקו של הבעל לבד, אלא צריך צירוף של הפרת הארוס האחרון.

ומבארת הגמרא, במה נחלקו בית שמאי ובית הלל:

הערות

^[21] ללא פסוק זה הינו אומרים שלארוס אחרון אין זכות להפר נדרים אלו ועל כן יפירם האב לבד יש שמפרשים שלולי פסוק זה היינו אומרים שלארוס אחרון אין זכות להפר נדרים אלו ואף האב אינו יכול להפר לבד שמכיון שיש לה ארוס, מעכבת המצאותו של הארוס את האב ואין לאב יכולת להפר נדריה לבד [ראשונים]

^[22] פירוש זה הוא לפי פירוש הר"ן והרא"ש סובר שמה שכתוב בו ביום הכונה היא שאם שמע הבעל את הנדר ולא הספיק להפר עד שמת ונתארסה לאחר אז יכול הארוס האחרון להפר רק אם נתארסה לו בו ביום ששמע הבעל אבל אם נתארסה לו למחרת אינו יכול להפר כיון שארוס אחרון עומד במקומו של הראשון וזכות הראשון בטילה לאחר שחלף יום שמעו

נדרה והיא באותה שעה ארוסה, ונתגרשה בו ביום מארוסה זה, וחזרה ונתארסה בו ביום לאחר, אפילו התארסה והתגרשה כך למאה אנשים בזה אחר זה בו ביום — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה בנישואין או בבגרות שעה אחת — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

ב גמרא שואלים: מנלן [מניין לנו] שהארוס האחרון מיפר נדרים שנראו (שהיו כבר לפני) לארוס ראשון ושמע אותם? אמר שמואל, אמר קרא [הכתוב]: "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה... והפר את נדרה" (במדבר ל, ז. במדבר ל, ט), לומר שהארוס מפר את נדרי ארוסתו ולא רק את אלה שנדרה משנתארסה לו, אלא אף את הנדרים שהיו עליה כבר כשהיתה מאורסת לאחר. ושואלים: דלמא הני מילי [שמא דברים אלה] אמורים דווקא בנדרים שלא נראו לארוס ראשון אף על פי שנדרה אותם קודם אירוסיה לאחרון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון להפירם — לא מצי מיפר [אין יכול להפר] ארוס אחרון!

ומשיבים: מה שנאמר "עליה" קרא יתירא [כתוב יתר] הוא, ובא ללמד שיכול להפר את כל הנדרים שעליה וגם את אלה שנראו לארוס ראשון.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כמו שיטתו] של שמואל: נערה המאורסה — אביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה, כיצד? שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל (הארוס) לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום לאחר, ואפילו מאה פעמים בזה אחר זה מת בעלה והתארסה לאחר בו ביום — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל — חוזר האב ומפר את חלקו של הבעל.

אמר ר' נתן: הן הן דברי בית שמאי, שלשיטתם כל אחד מהם מפר חצי מההפרה של הנערה המאורסה. אבל בית הלל אומרים: אין יכול להפר לבדו אלא בצירוף ארוס שני. ועולה מכאן כדברי שמואל, שאף נדרים שנדרה בפני ארוס ראשון יכול ארוס שני להפר. ושואלים: במאי פליגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו] בית שמאי ובית הלל?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:

תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כיצד שמע אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שמע בעלה ולא היפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל א"ר נתן הן הן דברי ב"ש אבל בה"א אין יכול להפר במאי קא מיפלגי ב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ומיגז גייז וב"ה סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ולא מיגז גייז.

מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון. נראה לי דוקא ארוס אחרון מיבעיא ליה אבל [אב – לפי השי"מ] לא איבעי ליה (ארוס ראשון), דהא איפשיטא להו לעיל מואם היו תהיה לאיש ובנעוריה בית אביה. וקשה לי מכל מקום כיון דעל כרחך אב מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון מקרא דהיו תהיה, אלמא הדין קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון קמיירי, ובהנהו אמרה תורה שאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ויש לומר דאי משום הא [אמינא – לפי השי"מ] דאב דוקא הוא דמרבינן לנדרים שנראו לארוס ראשון דאינהו נינהו דאיצטריך קרא לרבוי באב, דאי נדרים שלא נראו לארוס ראשון לא איצטריך קרא וכדאמרינן, דהנהו מבנעוריה בית אביה נפקא, אבל לגבי בעל (לא) דאפילו בנדרים שלא נראו [לא ידעינן אי לאו רבייה הכא קראי איכא למימר דהשתא נמי לא מרבינן ליה אלא לנדרים שלא נראו – לפי השי"מ] לארוס ראשון, דומיא דקודם הויה ראשונה, והלכך אצטריך למילף מיתורא דקרא דעליה משמע כל שעליה. כן נראה לומר.

והא דאמרינן: אבל נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון. האי לישנא לאו דוקא, אלא הכי קאמר לא בעי ארוס להפר דאב לחודיה מפר, אי נמי דוקא ובשהפר האב כבר, דאז צריך הבעל להפר עם האב ובלא שותפותיה דבעל לא מצי להפר. ואי נמי בשהפר הבעל ולא הפר האב דצריך נמי שותפותיה דבעל אחרון כיון דאיתיה, ואי בעל לא מצי מפר אין לה תקנה, והראשון נראה לי עיקר.

תניא כותיה דשמואל נערה המאורסה אביה ובעלה (הראשון) [האחרון – לפי השי"מ] מפירין נדריה, כיצד כו' ונתארסה בו ביום. פירוש משום דשמע אב, ואף על פי שכבר הפר חלקו, כיון שנתרוקן הרשות עכשיו לאב צריך האב להפר הכל ביום שתרוקן לו הרשות כיון ששמע כבר, הלכך צריך שתתארס בו ביום שמת הבעל אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה לכולי עלמא, ואפילו לבית שמאי דקסברי מיגז גייז ולא קליש, דכיון שנסתלק חלק האב לגמרי מהכא, אין כח באב לחודיה להפר כי אם בשותפותיה דבעל.

שמע בעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל, חוזר האב ומפר חלקו של בעל. כלומר חלקו של בעל וגם שלו, שהרי הוא לא הפר עדיין והא בנתארסה הוא, ואף על פי שנתארסה הוא אין ארוס שני צריך להפר לה כלל לבית שמאי ובהפרת האב סגי, ותדע לך דבנתארסה קא מיירי, דהא רישא דברייתא דלעיל לכולי עלמא היא, ולא פליגי בית הלל אלא אסיפא דברייתא וכדכתיבנא לעיל, וברישא דברייתא הא דקתני דאפילו הפר הבעל נתרוקנה הרשות לאב, ומשמע [לאב – לפי השי"מ] לחודיה, ולא לאב ולארוס אחרון, והכא פליגי בית הלל ואמרו דאביה ובעלה מפירין נדריה ואף על גב דלא פריש ונתארסה, משום דארישא דברייתא סמוך דקתני ונתארסה בו ביום, ואמרינן במאי קא מיפלגי, בית שמאי סברי בנדרים שנראו לארוס ראשון נמי נתרוקנה הרשות לאב כלומר לאב לחודיה, ומיגז גייז כלומר וסבירא להו נמי דמיגז גייז, הלכך כשהפר הבעל חלקו תחלה אכתי חלקו דאב נשאר קיים ובכחו, ולפיכך אף על גב דאיכא ארוס אב לחודיה מפר, ובית הלל סברי בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקן הרשות לאב לחודיה כל היכא דאיכא ארוס, משום דבהפרת הבעל נקלש ונגרע חלקו של אב, והלכך אין כח באב לחודיה להפר כיון דאיכא ארוס אלא שניהם מפירין, והיינו תניא כותיה דשמוא ל, מדבית הלל דסברי דארוס מפר אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון, כן נראה לי פירושה דכולה סוגיין. (ויש לי פירוש אחר כתבתיו בסוף המסכתא בסייעתא דשמיא).
וזה לשון ההשמטה:

אמר רבא אי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון ההיא מבנעוריה בית אביה נפקא כי איצטריך קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון. ואם תאמר ורבא תליא דלא כבית הלל דקתני בברייתא דלקמן שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואוקימנא פלוגתייהו בנדרים שנראו לארוס ראשון. יש לומר דהא דרבא בשלא נתארסה ואפילו הפר הבעל והוא ששמע האב ולפי פירושו של הרמב"ם ז"ל שכתבנו (בשמיטה או) [בשמועה זו] אפילו לא הספיק האב לשמוע כפי פירושנו. וכל שכן אם לא הפר לא אב ולא בעל. אם כן הא דרבא אפילו בנתארסה וכגון שלא הפר לה אב ולא בעל דהא לא קליש כלל ועל כרחך לא פליגי בית הלל אלא בשהפר הבעל ומשום דמיקלש קליש וכדמפרש בהדיא לקמן. ואם תאמר אי בנתארסה היכי מצי אב לחודיה להפר דהא מקשינן הויות להדדי ובהויה ראשונה כל שישנו לבעל אין האב מפר אלא בשותפותיה דבעל. יש לומר דהני מילי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון (בי"ה) בין שנדרה היא בפני ארוס ראשון ולא הספיק ארוס ראשון לשמוע אם כן בנדרים שנדרה היא קודם שנתארסה לראשון ונתארסה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת וטעמא דמילתא משום דכל שלא שמען בעל הראשון אינו יכול להוריש לאב אבל בנדרים שנראו לארוס ראשון אב לחודיה מפר משום דיורשן אב מבעל, ונמצאו כאן נדרים שלא נראו לארוס חמורים מנדרים שנראו לארוס ראשון. ואינו מחוור כל הצורך, דלכאורה משמע בכולה שמעתין דנדרים שלא נראו קילי טפי לגבי אב מנדרים שנראו לארוס. אף על פי שיש לישב ההלכה על דרך זה וכמו שכתבנו בפירוש השמועה. והנכון בעיני דכל נדרים שנדרה קודם מיתת הארוס ראשון בין נראו לארוס בין לא נראו לו אב לחודיה מפר דהרי אב יורשן ונתרוקן לו הרשות מבעל דאפילו אותן שלא נראו לארוס שייכות היה לו לארוס בהם שהרי אם הפר אותם האב בחיי הבעל ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל אינו מופר, וצריך הוא לחזור ולהפר חלקו של בעל כדברי בית שמאי ולבית הלל אינו יכול להפר אלמא זכות היה לו לבעל באותן נדרים אף על פי שלא שמען והילכך יש לו כח להורישן וממנו נתרוקן הרשות לאב, אבל בנדרים שנדרה היא לאחר מיתת הארוס בין מיתה להויה שנייה אינהו נינהו דהוו דומיא דקודם הויה ראשונה וצריכים אב ובעל אחרון [להפר] כקודם הויה ראשונה. אלא דקשיא לי קצת, דהא מוקמינן לקמן מתניתין דנדרה כשהיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה בששמע אב ולא שמע בעל וקתני ביה אביה ובעלה מפירין נדריה ולא סגי באב לחודיה, והרמב"ם ז"ל כן פסק. ונראה לי דעל כרחך אית לן למימר דהא ליתא, דהא בברייתא דלעיל קתני הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל. ואף על גב דאמר ר' נתן דהן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, הא קא פריש טעמא משום דהפר בעל ומיקלש קליש הא לא הפר לה אב ולא בעל לכולי עלמא אב לחודיה מפר, ואף על גב דאיכא ארוס דלא גרע לא הפר בעל לבית הלל משהפר לבית שמאי. ומכאן יש לי תשובה על דברי הרמב"ם. אלא נראה לומר דלההיא אוקמתא דאוקי מתניתין בששמע אב ולא שמע בעל מיירי כגון ששמע אב והפר. ואם תאמר אם כן למה לי נתגרשה בו ביום, איפשר לומר דנתגרשה בו ביום כדי נקטיה אלא דבעי למתני נתארסה בו ביום כלומר שנתגרשה תנא נמי נתגרשה בו ביום. עוד אני אומר דההיא אוקמתא ליתא דדחייא בעלמא היא, ומשום דאתי למיפשט ממתניתן דגירושין כשתיקה ולא כהקמה דחינן לעולם כהקמה וכגון שלא שמע בעל נתגרשה ונתארסה בו ביום כששמע אב, אבל אנן קיימא לן דגירושין כשתיקה כמימריה דשמואל דאמר גבי מתניתין מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון דאלמה קבלה שמואל דמתניתין בנדרים שנראו לארוס ראשון ואפילו הכי ארוס אחרון מפר אלמא דגירושין לאו כהקמה אלא כשתיקה ומעתה מתניתין בששמע בעל ואב וכשהפר אחד מהן או שהפר בעל דוקא ולא אב וכמו הפירוש שפירשתי אני בשמועותינו, אי נמי בששמע בעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל וכדברי בית הלל דאמרי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. כן נראה לי. עד כאן. ואם תאמר למה לן לאהדורי בתר ברייתא, דהא מתניתין היא, ולסיועי מינה דקתני נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום, וכיון דקתני נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום, אלמא כששמע הבעל היא, דאי לא למה לי בו ביום אפילו לאחר כמה נמי, ויש לומר משום דאיכא לדחוייה כדדחינן לה לקמן, דבשלא שמע ארוס ונתארסה בו ביום ושמע אב.
והא דאמרינן אמתניתין: מנא הני מילי דארוס אחרון מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון.
לאו למימרא דמתניתין מכרעא הכין אלא משום דקבלה שמואל הכין, דאפילו נראו לארוס ראשון מפר ארוס אחרון, נתארסה בו ביום משום דשמע ארוס ראשון קתני לה, ומשום הכי קאמר הכי, ומנא הני מילי דקאמרי לאו לתלמודא קאמר ליה אלא שמואל גופיה דקאמר הכין, ואיהו בעי לה ואיהו מותיב לה ואיהו מפרש לה ונסיב לה בקושיא ופירוקא כדי לברורה, ודכותה בפרק אלו מציאות [בבא מציעא כא, א] וכמה אמר רבי יצחק קב בארבע אמות, דרבי יצחק גופיה הוא דקא בעי לה כדמוכח התם.

מתני' נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום. פי' אע"ג דלא הוה לה למעבד הכי לכתחלה עד שתמתין ג' חדשים כדאי' ביבמות [מא.]:

אפי' למאה. ביום אחד זה אחר זה:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ואפי' נדרים שנראו לארוס ראשון ומת ביום שמוע עד שלא יתקיים הנדר ואע"ג דתני לעיל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שאני הכא דבשעת הפרה נתארסה לאחר ובגמ' שם מייתי לה מדכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת דהיינו שלא נשאת בינתים אביה ובעלה מפירין נדריה כלומר שניהם צריכים בהפרתה אבל נשאת בינתים שוב אין האב מפר אלא בעל בלחוד:

(שם) גמ' תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדדיה כיצד. כלומר היכן נצרכה לומר כן שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע. פי' דקא קתני ששמע ולא הספיק להפר דרישא בנדרים שלא נראו לארוס מיירי. עד שמת פי' ואפילו לאחר כמה ימים להפרת האב כדפרישית לעיל:

ונתארסה לאחר בו ביום. כלומר בו ביום שמת הבעל שאם ביום שלאחריו כבר נתקיים ע"י האב שנתרוקנה לו רשות ארוס הראשון ולא הפר לה ולהכי נקט דוקא בו ביום. ואפילו למאה אביה ובעלה מפירין נדריה (לא כ"ש) כיון שלא (ב) נדרים אלו לארוס ראשון שלא הספיק לשמוע:

הכי גרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל. פי' ונתארסה לאחר דארישא קיימינן דקתני ונתארסה חוזר האב ומפר חלקו של בעל. פי' אע"פ שכבר הפר הבעל חלקו ההיא הפרה לא מהניא ונתרוקנה רשות לאב וחוזר האב ומפר חלקו של בעל בפני עצמו וחלק שלו בפני עצמו שאע"פ שנתארסה נתרוקנה לו רשות מכיון שנראו לארוס ראשון ואינו צריך בהפרה לסיוע ארוס אחרון א"ר נתן הרי הם (ג) ב"ש אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר פי' האב לבדו בלא סיוע ארוס אחרון כיון שנתארסה בו ביום לאחר:

במאי קא מיפלגי. ב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב. פי' לאב לבדו כאילו לא היה שם ארוס אחרון כלל מכיון שנראו לארוס ראשון ואין בו חלק לארוס אחרון שהרי האב קם במקום ארוס ראשון כאילו הוא קיים ומיגז גייז פי' וסברי ב"ש נמי דאב ובעל כל חד מינייהו מיגז גייז ולפיכך צריך כל אחד להפר חלק כל אחד בפני עצמו וב"ה סברי דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקנה רשות לאב אלא לארוס וסברי נמי דלאו מיגז גייז ולפיכך צריכין שניהם להפר הכל כאחד הא כל היכא דלא נתארסה ודאי בכל הנדרים נתרוקנה הרשות לאב לדברי הכל כסתם מתני' וכמו שפירשו רבותינו ז"ל בהלכות:

כתב רבינו ז"ל הדין היא נסחא דגמרא ופירושה וכו' עד וחזינן לרבוותא בהנך מילי פלוגתא ושקלא וטריא רבתי ונסחי נמי משבשן ומיחלפן בהו טובא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ודחזי לן למסמך עלה ע"כ:

מתני' נתגרשה בו ביום. ששמע האב שאם עבר היום שוב אין יכול להפר:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שהארוס מיפר בקודמין:

כל שלא יצאה לרשות עצמה. או בבגר או בנשואין:

גמ' מנה"מ. דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון דמשמע ליה הא דקתני במתניתין בו ביום בשביל ארוס נקט דשמע ארוס ואם עבר היום הוקמו:

עליה קרא יתירא הוא. דהוה מצי למכתב ואם היו תהיה לאיש ונדריה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה והוה שמעינן מיניה דארוס מפר בקודמין מדקאמר אשר אסרה דמשמע לשעבר למה לי למכתב עליה אלא לרבות אף נדרים שנראו לארוס ראשון:

תניא כותיה דשמואל. דארוס אחרון מפר אף נדרים שנראו לארוס ראשון והא לא תקשי לך מתניתין היא דקתני בו ביום אלמא נראו לארוס ואמאי מייתי ליה סייעתא מברייתא הל"ל תנינא להא דת"ר משום דאיכא למימר דהאי דנקט בו ביום בשביל אב נקט כדמוקי לה בתר הכי והאי דקאמר מה"מ דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון לאו משום דממשמעותה דמתני' שמעינן הכי אלא שמואל הוא דסבר הכי לדרש מיתורא דעליה ואפ"ה מתני' והך מה"מ ממילתא דשמואל היא כדאיתא בריש פרק אלו מציאות [ב"מ כא.] וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות כדמוכח התם דר' יצחק גופיה בעי וכמה:

תניא כוותיה דשמואל נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כיצד שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום אפי' לק' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. והא דקתני ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת מיירי דנתארסה למחר דאי בו ביום אמאי קתני ולא הספיק הבעל אפי' שמע נמי:

ונתארסה בו ביום. מילתא אחריתי היא ולא קאי ארישא אלא מיירי ששמע הבעל ומת ונתארסה בו ביום לאחר ואפי' ק' זא"ז אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה דארוס אחרון מפר נדרים שנראין לארוס ראשון והיינו תניא כותיה דשמואל:

ה"ג שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל והך סיפא הויא כמו רישא אלא דרישא איירי בדינא דאב וארוס אחרון וסיפא איירי בדינא דאב גרידא:

אמר רבי נתן הן הן דברי ב"ש. קאי בין ארישא בין אסיפא דלב"ש מיגז גייז חלקו ונשאר חלק הבעל שלם להורישו לאחרון ברישא ובסיפא לאב גרידא אף בנדרים שנראו לארוס דבהם איירי ברישא דברייתא כדפרישית וב"ה סברי אע"ג דאביה ובעלה מפירין נדריה הכא לא מיפר לא ברישא ולא בסיפא אב לחודיה משום דאב מקלש קליש חלק הבעל ול"נ הך גירסא דהנך תרי בבי למה לי בחדא בבא שמעי' פלוגתיה דב"ש וב"ה מה לי אב ובעל ומה לי אב לחודיה וע"ק הא דקאמר וב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב כיון דבהכי לא פליגי ב"ש וב"ה וע"ק שצריך לחלוק בבא אחת לשתים ואין הלשון משמע כן ונראה דה"ג וכן נמצאת הגירסא בכל הספרים שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומיפר חלקו של בעל דכיון שלא הפר האב בחיי הבעל נתבטלה הפרת הבעל כיון שלא נגמרה ההפרה בחייו כדפי' לעיל הלכך צריך האב לחזור ולהפר חלקו של בעל:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרים וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרים שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר אמר הר"ם הנדרים אשר נדרה בפני הארוס הראשון מפר אותם ארוס אחרון לפי שאינה ברשותה לפי שהיא ברשות אביה נשארת להיות נערה העיקר אצלנו אין הבעל מפר בקודמין וכאשר נכנסה לחופה ונתיחד בהפרת נדרים בעתיד ונתרוקנה רשות האב לא יוכל להפר הנדרים אשר עברו והיא ארוסה קודם שתנשא לפי שהוא אמנם יפר לה והיא ארוסה בשותפות האב כמו שקדם ומכאן תדעו שבעל מיפר בלא שמועה לפי שתראה בכאן יפר ואע"פ שהוא לא ידע השמועה ולא שמע על אי זה דבר נשבע וכן באר בתלמוד:

אמר המאירי נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון ר"ל ארוס אחרון מפירין נדריה אע"פ ששמע בהן הראשון שגרשה שארוס אחרון מפר בקודמין אף אותם שנראו לארוס ראשון הואיל ולא קיימם ומכל מקום דוקא נתגרשה ביומה שאם לא כן הרי שתיקת הבעל כל היום הקמה היא וכן אם לא שמע ארוס ראשון אף לאחר זמן מיפר לה האחרון עם האב כל שהוא יום שמעו של אב גם כן ולמדת שהארוס מפר בקודמין אפילו נראו לארוס ראשון אחר שלא קיימם או שלא שתק להם כל יום שמיעה זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה בגירושיה כגון זו שנתגרשה מן האירוסין ושהיא נערה ונשארה ברשות אביה הרי אביה וארוס אחרון מפירין נדריה אבל אב לחודיה לא הואיל ובשעת הנדר היו שתי רשויות שולטות עליה ושאף בשעת ההפרה יש עליה שתי רשויות גם כן:

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר כל נדרים שנדרת משארסתיך עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין והוצרכו לכך מפני שאם נכנסה לרשות הבעל אינו יכול עוד להפר בקודמין וכן האב משיצאה מרשותו:

ומכאן אתה למד שנערה המאורסה אב ובעל מפירין בלא שמיעה אלא שאומרין דרך כלל אם נדרת כלום מופר ליכי וכן הדין בבעל באשתו ובאב בבתו הואיל ומכל מקום ראויים הם לשמיעה הא אם היה אחד מהם חרש אינו מיפר שכל שאינו ראוי לשמיעה שמיעה מעכבת בו ואע"פ שמשנתנו היה אפשר לפרשה בשמיעה כלומר שדרך תלמידי חכמים לחזר ולפשפש במעשה בנותיהן ואחר נדרים לבקר בשעה הסמוכה לנשואיהן וכן בארוס כדי שיפרו אם יש שם נדר ומכל מקום דוקא בשמיעה מכל מקום בגמרא שאלוה והעלו בה שבכלם כל הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו ויכול להפר בסתם כלומר אם נדרת כלום מופר ליכי או כל נדרים שנדרת בתוך ביתי יהו מופרין ואין צריך שיאמרו כן ביום אחד שהרי אין כאן שמיעה שתגביל להם זמן אלא אב אומרה קודם שתצא מרשותו וארוס אומרה קודם שתכנס לרשותו וגדולי המחברים כתבו שאף הם מפירים שלא בפניה שאף שמיעתה או ידיעתה אינה מעכבת וכמו שהתבאר באחרון של קדושין כמו שכתבנו בפרק ראשון ח' ב' בשמועת דביתהו דרבינא ובחכם מיהא אם מתיר שלא בפני הנשאל אם לאו כבר ביארנוה שם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ברייתא זו שהזכרנו בסוגיא לסייע ממנה למה שכתבנו שארוס אחרון מפר אף בנדרים שנראו לראשון אע"פ שכבר כתבנו היוצא ממנה לענין פסק מ"מ צריך אתה להזהר בביאורה שיהו דברים שכתבנו מכוונים לדעת בית הלל וכל שכן שרוב מפרשים נתבלבלו בביאורה ובנסח שבה וגרסא שלנו ומה שאנו רגילין לפרש בה דרך קצרה על פי קצת דרכים שראינו בתוספות כך היא:

שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ומת לו לאחר זמן וכשמת נתרוקן הרשות של בעל לאב ונעשה לו כיום שמועה להפר ביומו חלקו של בעל אם לא נתארסה וכשנתארסה ביום מיתת הארוס ולא הפר לה האב בין מיתה לאירוסין אביה וארוס אחרון מפירין נדריה שאם לא נתארסה באותו היום היה לאב להפר וכל שלא הפר נתקיים אחר שנתרוקן רשות הבעל אצלו:

שמע בעלה ר"ל הארוס והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל ואחר שמת הבעל שמע האב וכבר נתארסה היא לאחר חוזר האב ומפר חלקו של בעל ר"ל של ארוס ראשון עם שלו ואע"פ שבברייתא לא הוזכר בה שנתארסה נגרר הוא אחר ראש השמועה שהוזכר בה שנתארסה ואמר עליה שאין צריך כאן להפרת ארוס אחרון ובית הלל אומרין שאין האב יכול להפר בזו אלא עם ארוס אחרון ובמאי פליגי בית שמאי סברי אף בנדרים שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב אף במקום ארוס הואיל והפר הראשון משום דבעל מיגז גייז ונשאר חלקו של אב בתקפו ומיפר לבדו ולבית הלל כל שנראו לראשון לא נתרוקנה רשות לאב במקום ארוס אע"פ שהפר הראשון שהפרתו מקלשת וגרע לו כחו של אב שלא להפר לבדו וזהו הסיוע שהביאו למה שכתבנו שארוס אחרון צריך בהפרת הנדר אף באותו שנראה לראשון ואין זו בריתא שהוזכרה למעלה שאמר עליה ר' נתן הן הן דברי בית שמאי וכו' דההיא בשמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל וכמו שפרשנוה אבל זו בשמע הבעל על הדרך שפרשנו כך פרשוה בתוספות אלא שטרחו לפרשה בדרכים הרבה שאין לנו צורך בהם:

פיסקא נדרה והיא ארוסה אמר שמואל א"ק אם היו תהיה לאיש ונדרי' עלי' נדרים שהיו עליה כבר פי' והאי קרא בארוס שני קמיירי מדכתיב ואם הי' תהי':

תניא כוותי' דשמואל ל"ג אלא ה"ג תניא נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כיצד שמע אביה ואל היפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שמע אבי הוהפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל ונתארסה לאחר בו ביום חוזר האב עם בעלה האחרון ומיפר חלקו של בעל ראשון אמר ר' נתן הן הן דברי ב"ש אבל בה"א אין יכול להפר במאי קמיפלגי ב"ש סברי בנדרים שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב דמיגז גייז וב"ה סברי לאו מיגז גייז פי' ברישא כשלא הפר האב חלקו ליכא מאן דפליג שדאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ובסיפא כשהפר האב חלקו פליג ר"נ ואמר דקסברי ב"ה דשוב לא נתרוקנה הרשות לאב דמיקלש קליש כדאמרי' לעיל ואע"ג דאיכ' בעל שני בהדי' לא מצי מיפר כך נראית בעיני גירסת ברייתא זו כוך מצאתי' במקצת ספרים ושמעי' מינה דדוקא כשלא שמע הבעל אז מיפר הבעל השני אע"פ שנעשו תחת בעל ראשון ונראו לו אבל אם שמע בהם ארוס ראשון ואל הספיק להפר עד שמת ובו ביום נתארסה לשני אין יכול להפר ארוס שני ונדרה קיים עיין לקמן בהילכתא שהוכחתי שיכול להפר אע"פ ששמע:

מתניתין אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ובהפר לה האב או הארוס מיירי דאלו לא הפר לה אחד מהן הא קיימא לן דנתרוקנה (תזות) רשות לבעל בנדרין שלא נראו לארוס. הרי"ץ ז"ל.

נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום פירוש מאותו ארוס. ונתארסה בו ביום אפילו למאה פירוש שנתגרשה מזה ונתארסה לזה. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כלומר שאין אומרים בכי האי גונא מת הבעל נתרוקנה רשות לאב הואיל ובשעת הפרה היא ארוסה לאחר. זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה פירוש כגון שלא נשאת בנתים. אביה ובעלה מפירין נדריה כלומר שניהם צריכין בהפרתה דאלו נשאת בנתים איך האב מפר שוב כלל. והא דאמרינן ונתארסה בו ביום דוקא דיעבד הוא דאלו לכתחלה אסור לה להתארס עד שלשה חדשים לראשון כדאיתא ביבמות אבל אם עברה ונתארסה לא מפיקינן לה כדאיתא נמי התם. הרנב"י ז"ל.

זה הכלל כל שלא יצתה לרשות עצמה פירוש שלא נשאת (רשות עצמה). לישנא אחרינא לרשות עצמה שלא בגרה. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה אבל אם בגרה האב אינו יכול להפר. זה הכלל לא אתי שפיר לפי לשון אחר לפי שאינו מן הענין שדבר. בפרק ואלו מותרין מפרש זה הכלל לאיתויי מאי. הרא"ם ז"ל.

גמרא מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון. נראה לי דוקא ארוס אחרון מיבעיא ליה אבל אב לא איבעיא ליה דהא איפשיטא להו לעיל מואם היו תהיה לאיש ומבנעוריה בית אביה. וקשיא לי מכל מקום כיון דעל כרחין אב מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון מהדין קרא דהיו תהיה אלמא הדין קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון קמיירי ובהנהו אמרה תורה שאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. וי"ל דאי משום הא הוה אמינא דאב דוקא הוא דמרבינן לנדרים שנראו לארוס ראשון דאינהו נינהו דאיצטריך קרא לרבויי באב דאי נדרים שלא נראו לארוס ראשון לא איצטריך קרא וכדאמרינן דהנהו מבנעוריה בית אביה נפקא אבל לגבי בעל דאפילו בנדרים שלא נראו לא ידעינן אי לאו רבייה הכא קרא איכא למימר דהשתא נמי לא מרבינן ליה אלא לנדרים שלא נראו לארוס ראשון דומיא דקודם הויה ראשונה והילכך איצטריך למילף מיתורא דקרא דעליה משמע כל שעליה. כן נראה לי. והא דאמרינן אבל נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון האי לישנא לאו דוקא אלא הכי קאמר לא בעי ארוס להפר דאב לחודיה מפר. אי נמי דוקא ובשהפר האב כבר דאז צריך הבעל להפר עם האב ובלא שותפותיה דבעל לא מצי להפר. ואי נמי בשהפר הבעל ולא הפר האב דצריך נמי שותפותיה דבעל אחרון כיון דאיתיה ואי בעל לא מצי מפר אין לה תקנה. והראשון נראה לי עיקר. הרשב"א ז"ל.

ונדריה עליה. משמע נדרים שהיה עליה בהויה ראשונה יפר לה אביה וארוס אחרון בהויה שנייה. הני מילי נדרים שלא נראו לארוס שלא הפר לא האב ולא ארוס ואתא לאשמועינן שאינו צריך להפר אלא האב לבד אבל נדרים (שלא נראו) שנראו לארוס ראשון כגון שהפר אותן אחד מהן לא מצי מפר ארוס אחרון. ולשאר מפרשים נפרש הכא נראו לארוס ששמע בהן הארוס. ובלי ספק הפירוש הראשון עיקר כדקא חזינן השתא בסמוך בבריתא. עליה קרא יתירה הוא דהוה ליה למיכתב ונדריה ולישתוק מעליה והוה משמע שפיר נדרים שהיו עליה כבר (מדלא כתב ונדריה) אלא בא לאשמועינן עליה דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון.

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת. יש לגמגם אמאי קתני ולא הספיק הבעל אפילו הספיק לשמוע נמי מאחר שלא היה יום שלם בשתיקתו שהרי נתארסה בו ביום שמת הראשון. ושמא הכא שהפר ראשון כבר לא בעינן יום שלם בשתיקתו דאפילו במקצת היום הוי קיום וצ"ע. והאי דנקט ונתארסה בו ביום לאשמועינן שאם לא היה ביום אחד שוב אין מפירין לא האב ולא הארוס האב לא שכבר קיים יום שלם לאחר שנתגרשה ואף על גב דאינו יכול להפר האב לבדו בלא ארוס שני מאחר שנראו כבר לארוס ראשון מכל מקום הא קיימא לן דאם קיים אחר מהן השני אינו יכול להפר והארוס כשתתארס לו אינו יכול להפר שאינו יכול להפר לבדו. ומיהו אין להקפיד שתהיה הפרה אחרונה שמפירין האב והארוס ביום שהתחיל האב להפר לבדו כי הפרתו אינה כלום לפי שאין מפירין זה בלא זה. ורישא דברייתא זו בית שמאי ובית הלל מודו בה. הרי"ץ ז"ל.

שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל. לפי שהבעל אין יכול להפר אלא בשותפות וזה בעל הפר שלא בשותפות שכשהפר הבעל עדיין לא שמע האב והא דקתני לעיל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב כגון שחזר האב והפר חלקו של בעל עם חלק עצמו לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות. והא דקאמר בית שמאי לעיל מיגז גייז כגון ששמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שחוזר האב ומפר חלקו של בעל ואין צריך לחזור ולהפר חלקו של עצמו משום דמיגז גייז דהפרה דהפר האב בחיי הבעל הוי הפרה מעליא שהאב מיפר אפילו בלא שותפות והפרה דבעל נמי מיגז גייז כגון שהפר הבעל בזמן ששמע אב כדאמרינן לעיל כגון דנדרה מתרי זיתים. אבל הכא דשמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל קאמרי בית שמאי הואיל דבשהפר הבעל לא שמע האב שצריך האב לחזור ולהפר חלקו של בעל עם חלק עצמו וכי האי גוונא אמרינן נתרוקנה רשות לאב. פירוש.

וזה לשון הרי"ץ: חוזר האב ומפר חלקו של בעל. לפי שאין הבעל יכול להפר אלא בשתוף והוא הפר בלא שתוף שהרי האב לא שמע כלום בשעת הפרתו. והאי דקתני לעיל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב והכא קתני לבית הלל אינו יכול להפר ההיא אליבא דבית שמאי אתיא. עד כאן. ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת והיא נתארסה למחר דאלו בו ביום למה לי לא הספיק בעל לשמוע. ונתארסה בו ביום פירוש אם שמע הבעל ונתארסה בו ביום שלא נתקיים הנדר בשתיקתו של בעל אפילו למאה נתארסה זה אחר זה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה הרי תניא כותיה דשמואל דהכא בנראו לארוס מיירי ששמע הבעל מדקתני ונתארסה בו ביום וכדמפר'. שמע בעלה והפר לה סיפא דברייתא ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומיפר חלקו וחלק הבעל שכל מה שהפר הבעל קודם ששמע האב אינו כלום כדתניא לעיל שאין הבעל מפר אלא בשותפות נראה לי דהיינו משום קודמין אבל באב דלא שייך קודמין מפר בשותפות וכל זמן שלא שמע האב לא הויא הפרתו בשותפות. הן הן דברי בית שמאי שסובר שהאב יכול להפר חלקו וחלק הבעל דסברי בעל מיגז גייז והויא הפרתו כאלו היא הפרה לבדה מעיקרא מטעם דלא הויא בשותפות שנתרוקן זכות שהיה לו לבעל וזכה האב בהפרת הבעל ויש בה כדי לזכות דהא חשבינן ליה כאלו היא הפרה בפני עצמה דמיגז גייז. אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר דסברי בעל מיקלש קליש ואין די בזכות הפרתו שיזכה בה האב הואיל והפר אבל אם לא הפר נתרוקן זכותו (וזכות) של בעל כדמפקא מקרא לעיל. אבל היכא דמיפר נתקלקל הנדר קצת והפרתו אינו מופרת דלא הוה בשותפות שהרי לא שמע האב וכי האי גונא דהיפר הבעל לא אשכחן דרבי קרא. פירוש ברייתא קשה הוא בעיני ולא נתיישב לבבי היטב במאי פליגי. בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס כאלו שהפר הבעל נתרוקנה רשות לאב ויפר מיגז גייז פירוש דמיגו גייז בעל ויש די בחלק הבעל שיזכה בו כדמפרשינן. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואינו יכול להפר דקאמרי בית הלל פירושו אינו יכול להפר היטב לבדו דכיון דהפר הבעל לא אמרינן נתרוקן רשות וטעמא כדפרישית דלא מיגז גייז הילכך אינו יכול להפר האב אלא עם ארוס האחרון. והא דמפרש תלמודא דסברי בית הלל דעם בעל אחרון מפר לא מתוך דברי בית הלל למדו כן אלא סברא דאמאי לא יפר כיון שהוכחנו דארוס האחרון מפר אפילו נדרים שנראו לארוס ראשון. ברייתא זו חפשתי בתוספתא ולא מצאתי בזה הסיגנון וכן מצאתי: שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת יחזור האב ויפר חלקו של בעל רבי נתן אומר הן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אין יכול להפר אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ויראתי לשנותה דשמא אחרת היא זאת וגם יראתי להטעות בתוספתא כי נפלאת ממני. הרא"ם ז"ל.

וזה לשון שטה. ברייתא זאת חפשתי בתוספתא ולא מצאתיה (נב"ע) ונראה בעיני דזהו היא ברייתא דלעיל דמייתי תא שמע לבעיא מיגז גייז או מיקלש קליש וההוא שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב ופירושו מפר חלקו וחלק בעל דהפרת בעל כיון דלא הויא בשותפות לא מהניא מידי אי קסבר מיגז גייז. ואההיא בבא קאי רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ומהתם מוכח דבעל מיגז גייז לבית שמאי ולבית הלל מיקלש קליש כמו שפי' דאי לאו אההיא בבא קאי קשיא לי לפי מה שפי' כאן למ' בשם ר' דגבי אב פשיטא ליה מיגז גייז דבכחו דמעיקרא קאי ואם כן היכי פשיט בעל מאב. (ובק"ו) אמר המגיה אולי צריך לומר: ונקל לישבו דפשיט מבית הלל בכל שכן. אמנם נראה לי פירושו דקאי אבבא דלעיל בפירוש. ובתוספתא איתא שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת יחזור האב ויפר חלקו של בעל אמר רבי נתן הן הן כדברי בית שמאי אבל בית הלל אמרינן אינו יכול להפר אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ויראתי לשנותה דשמא אחרת היא וגם יראתי להטעות בפירוש התוספתא כי נפלאת ממני. עד כאן.
ויש גורסים בבבא זו שמע הבעל ולא הפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פירוש ונתארסה לאחר חוזר האב ומפר חלקו של בעל שהרי עדיין לא הפר כלל וחוזר אחר כך ומפר חלק הארוס בלא סיוע הארוס האחרון. אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי דסברי דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון אמרינן דנתרוקנה רשות לאב ואף על פי שנתארסה לאחר ואין צריך ארוס אחר להפר אבל בית הלל אומרים אין האב יכול להפר פירוש אלא עם ארוס שני. אלמא סברי בית הלל דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון דהיינו ששמע אותם כשמת צריך הארוס השני להפר אותם עם האב ואין האב יכול להפר לבדו והיינו כשמואל. במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה הרשות לאב פירוש לאב לחודיה. ומיגז גייז פירוש וסברי נמי דמיגז גייז. הילכך כששמע הבעל והפר חלקו תחלה אכתי חלקו דאב נשאר קיים בכוחו ולפיכך אף על גב דאיכא ארוס בלחודיה מפר. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כלומר בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקן הרשות לאב לחודיה כל היכא דאיכא ארוס שני ולא מיגז גייז אבל מיקלש קליש כלומר דבהפרת הבעל נקלש ונגרע חלקו של אב והילכך אין כח באב לחודיה להפר בלא שותפותיה דארוס אחרון. וזה הפירוש הוא לאותה גירסא שגורסים שמע בעלה והפר וכו'. אבל לגירסא שגורסים שמע בעלה ולא הפר נפרש כך בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב לבדו ולא לארוס אחרון וקסברי נמי דמיגז גייז הילכך אף על פי שנתארסה לאחר האב מפר חלקו וחוזר ומפר חלקו של בעל אפילו האי לחודיה והאי לחודיה דמיגז גייז. ובית הלל סברי כיון שנתארסה אין האב מפר לבדו אלא בשותפות שנתרוקנה רשות אף לארוס אחרון ושניהם מפירין הכל כאחד דלא מיגז גייז ולפיכך אין האב מפר חלקו והארוס חלקו אלא שניהם מפירין הכל כאחת. ומיהו אם לא נתארסה הכל מודים דנתרוקנה רשות לאב כסתם מתני'. הריטב"א ז"ל.

תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כיצד כלומר באיזו נצרכת לומר כן. שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת פירוש שמת הבעל. ונתארסה בו ביום ואפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה פירוש אותו נדר שכבר הפר לה אביה שנדרה בפני ארוס ראשון דאלו לא נתארסה הפרת אביה סגיא לה דנתרוקנה לו רשות הבעל. שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פירוש ונתארסה לאחר. חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר מפר האב חלקו שהרי עדיין לא הפר כלל וחוזר אחר כך ומפר חלקו של ארוס בלא סיוע הארוס האחרון. אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי פירוש דסבירא להו דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון כלומר ששמען הארוס אמרינן נתרוקנה רשות לאב אף על פי שנתארסה לאחר. אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר פירוש בלא סיוע ארוס האחרון. במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס פירוש דהיינו ששמען קודם שמת. נתרוקנה רשות לאב פירוש לאב לבדו. ומיגז גאיז פירוש אב כשמפר נדרי בתו מיגז גאיז הילכך מפר חלקו ואחר כך מפר חלק הבעל. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ולאו מיגז גאיז פירוש ולפיכך צריכין שניהם להפר הכל כאחד. וכתב רבי ז"ל הדין הוא נוסחא דגמרא ופירושה. בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ולא לארוס אחרון וקסברי נמי מיגז גאיז הילכך שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל אף על פי שנתארסה לאחר האב מפר חלקו ומפר חלקו של בעל אפילו האי לחודיה והאי לחודיה דמיגז גאיז. ובית הלל סברי כיון שנתארסה אין האב מפר אלא בשותפות שנתרוקנה רשות אף לארוס אחרון כלומר ולפיכך אין האב מפר חלקו והארוס חלקו אלא שניהם מפירין הכל כאחת. אבל לא נתארסה ודאי בכל הנדרים נתרוקנה הרשות לאב לדברי הכל כסתם מתניתין. וחזינא לרבוותא בהנך מילי פלוגתא ושקלא וטריא רבתי ונוסחאי דמשבשן ומיחלפן בהו טובא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ודחזי לן למיסמך עליה. הרנב"י ז"ל.

תניא כותיה דשמואל נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כיצד וכו'. ונתארסה בו ביום. פירוש משום דשמע אב ואף על פי שכבר הפר חלקו כיון שנתרוקן הרשות עכשו לאב צריך האב להפר הכל. ביום שנתרוקן לו הרשות כיון ששמע כבר הילכך צריך שתתארס בו ביום שמת הבעל אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה לכולי עלמא ואפילו לבית שמאי דקסברי מיגז גייז ולא קליש דכיון שנסתלק חלק האב לגמרי מהכא אין כח באב להפר לחודיה כי אם בשותפות דבעל. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר חלקו של בעל וגם שלו שהרי הוא לא הפר עדיין והא בנתארסה היא ואף על פי שנתארסה היא אין ארוס שני צריך להפר לה כלל לבית שמאי ובהפרת האב סגי. ותדע לך דבנתארסה קא מיירי דהא רישא דברייתא דלעיל לכולי עלמא היא דלא פליגי בית הלל אלא אסיפא דברייתא וכדכתינא לעיל. וברישא דברייתא הא קתני דאפילו הפר לבעל נתרוקנה הרשות לאב ומשמע (לאידך) לאב לחודיה ולא לאב ולארוס אחרון. והכא פליגי בית הלל ואמרי דאביה ובעלה מפירין נדריה ואף על גב דלא פריש ונתארסה משום דארישא דבריתא סמיך דקתני ונתארסה בו ביום. ואמרינן במאי קמיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה הרשות לאב כלומר לאב לחודיה ומיגז גייז כלומר וסבירא להו נמי דמיגז גייז הילכך כשהפר הבעל חלקו תחלה אכתי חלקו דאב נשאר קיים ובכחו ולפיכך אף על גב דאיכא ארוס אב לחודיה מפר. ובית הלל סברי בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקן הרשות לאב לחודיה כל היכא דאיכא ארוס משום דבהפרת הבעל נקלש ונגרע חלקו של אב והילכך אין כח באב לחודיה להפר כיון דאיכא ארוס אלא שניהם מפירין. והיינו תניא כותיה דשמואל מדבית הלל דסברי דארוס מפר אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון. כן נראה לי פירושא לכולה סוגיין. ויש לי פירוש אחר כתבתיו בסוף המסכתא. הרשב"א ז"ל.
וזה לשונו ז"ל בהשמטה: אמר רבא אי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון ההיא מבנעוריה בית אביה נפקא כי איצטריך קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון. וא"ת ורבא תליא דלא כבית הלל דקתני בברייתא דלקמן שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואוקימנא פלוגתיהו בנדרים שנראו לארוס ראשון. יש לומר דהא דרבא בשלא נתארסה ואפילו הפר הבעל והוא ששמע האב. ולפי פירושו של הרמב"ם ז"ל שכתבנו (בשמיטה או) בשמועה זו אפילו לא הספיק האב לשמוע כפי פירושנו וכל שכן אם לא הפר לא אב ולא בעל. אי נמי הא דרבא אפילו בנתארסה וכגון שלא הפר לה אב ולא בעל דהא לא קליש כלל ועד כאן לא פליגי בית הלל אלא בשהפר הבעל ומשום דמיקלש קליש וכדמפרש בהדיא לקמן. וא"ת אי בנתארסה היכי מצי אב לחודיה להפר דהא מקשינן הויות להדדי ובהויה ראשונה כל שישנו לבעל אין האב מפר אלא בשותפותיה דבעל. (י"מ) יש לומר דהני מילי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון (בי"ה) בין שנדרה היא בפני ארוס ראשון ולא הספיק ארוס ראשון לשמוע אי נמי בנדרים שנדרה היא קודם שנתארסה לראשון ונתארסה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת וטעמא דמילתא משום דכל שלא שמען בעל הראשון אינו יכול להוריש לאב אבל בנדרים שנראו לארוס ראשון אב לחודיה מפר משום דיורשן אב מבעל ונמצאו כאן נדרים שלא נראו לארוס חמורין מנדרים שנראו לארוס ראשון. ואינו מחוור כל הצורך דלכאורה משמע בכולה שמעתיה דנדרים שלא נראו קילי טפי לגבי אב מנדרים שנראו לארוס אף על פי שיש לישב ההלכה על דרך זה וכמו שכתבנו בפירוש השמועה. והנכון בעיני דכל נדרים שנדרה קודם מיתת הארוס ראשון בין נראו לארוס בין לא נראו לו אב לחודיה מפר דהרי אב יורשן ונתרוקן לו הרשות מבעל דאפילו אותן שלא נראו לארוס שייכות היה לו לארוס בהם שהרי אם הפר אותם האב בחיי הבעל ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל אינו מופר וצריך הוא לחזור ולהפר חלקו של בעל כדברי בית שמאי ולבית הלל אינו יכול להפר. אלמא זכות היה לו לבעל באותן נדרים אף על פי שלא שמען והילכך יש לו כח להורישן וממנו נתרוקן הרשות לאב. אבל בנדרים שנדרה היא לאחר מיתת הארוס בין מיתה להויה שנייה אינהו נינהו דהוו דומיא דקודם הויה ראשונה וצריכין אב ובעל אחרון להפר כקודם הויה ראשונה. אלא דקשיא לי קצת דהא מוקמינן לקמן מתניתין דנדרה כשהיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה בששמע אב ולא שמע בעל וקתני ביה אביהן ובעלה מפירין נדריה ולא סגי באב לחודיה. והרמב"ם ז"ל כן פסק. ונראה לי דעל כרחין אית לן למימר דהא ליתא דהא בברייתא דלעיל קתני הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואף על גב דאמר רבי נתן דהן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה הא קא פריש טעמא משום דהפר בעל ומיקלש קליש הא לא הפר לה אב ולא בעל לכולי עלמא אב לחודיה מפר ואף על גב דאיכא ארוס דלא גרע לא הפר בעל לבית הלל משהפר לבית שמאי. ומכאן יש לי תשובה על דברי הרמב"ם. אלא נראה לי דלההיא אוקמתא דאוקי מתני' בששמע אב ולא שמע בעל מיירי כגון ששמע אב והפר. וא"ת אם כן למה לי נתגרשה בו ביום. איפשר לומר דנתגרשה בו ביום כדי נקטיה אלא דבעי למתני נתארסה בו ביום כלומר שנתגרשה תנא נמי נתגרשה בו ביום. עוד אני אומר דההיא אוקמתא ליתא דדחייא בעלמא היא ומשום דאתי למיפשט ממתני' דגירושין כשתיקה ולא כהקמה דחינן לעולם כהקמה וכגון שלא שמע בעל ונתגרשה ונתארסה בו ביום כששמע אב אבל אנן קיימא לן דגירושין כשתיקה כמימריה דשמואל דאמר גבי מתניתין מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון דאלמא קבלה שמואל דמתניתין בנדרים שנראו לארוס ראשון ואפילו הכי ארוס אחרון מפר אלמא דגירושין לאו כהקמה אלא כשתיקה. ומעתה מתניתין בששמע בעל ואב ובשהפר אחד מהן או שהפר בעל דוקא ולא אב וכמו הפירוש שפירשתי אני בשמועותינו. אי נמי בששמע בעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל וכדברי בית הלל דאמרי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. כן נראה לי. עד כאן.

רש"י אחרון הס"ד:

בד"ה ב"ה וכו' והיפר לה ולא כצ"ל ואמרינן ב"ש הד"א:

ברא"ש בד"ה מה"מ כו' נקט דשמע כצ"ל:

בד"ה עליה קרא כו' ואפ"ה מתניתין כצ"ל וכמה הס"ד ואחר כך מ"ה ת"כ דשמואל נערה המאורסה כצ"ל דשמואל הס"ד:

ר"ן לדחויה הס"ד:

בד"ה ודלמא כו' לעיל מהיקשא כצ"ל לחודיה הס"ד אחרון הס"ד לנדריה הס"ד בעל הס"ד:

בד"ה אבל כו' ב"ש סברי נדרים כצ"ל:

ר"ן ד"ה מנה"מ. דנהי דתלי ליה אמתניתין כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה ת"כ דשמואל. אלא שמואל הוא דסבר הכי לדרש מיתורא דעליה ומהמתני' והך כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה ת"כ דשמואל נערה כו'. והא דקתני כו' מיירי דנתארסה למחר. לכאורה תמוה דא"כ הרי קיים האב חלקו של בעל דנתרוקן לו מיד במיתתו ולא הפר בו ביום וכמש"כ הר"ן. וזה דוחק לומר דכוונתו בלא ידע האב במיתתו. אבל עיין לקמן (ר"ד עב) בדבריו דמוכח דהשתא מפרש דבו ביום קאי אמיתה והאירוסין. ובו ביום פירושו ביום שנדרה ולכן אמר דבלא שמע איירי דנתארסה למחר למחרת יום נדרה אבל המיתה היתה ג"כ ביום מחר:

תוס׳ ד"ה תבעי וכו' ולשון מסכת נדרים משונה כצ"ל:

ר"ן ד"ה חוזר האב כו' דמלתא פשיטא היא שחלקו של אב בהפרה דבעל לא פקע כצ"ל:

מתני' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. אפי' מה שנדרה באירוסי ראשון: לרשות עצמה. שלא ניסת לאחד מהן או שלא בגרה בתוך הזמן אביה ובעלה כו': גמ' [ונדריה עליה]. קרא יתירא הוא דלא איצטריך למיכתב דליכתוב רחמנא ואם היו תהיה לאיש ונדריה או מבטא שפתיה אלא עליה מופנה משום נדרים שנראו לארוס הראשון דיכול להפר ארוס אחרון: תניא כוותיה דשמואל. דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מיפר בעל אחרון: ולא הספיק הבעל לשמוע כו'. דהיינו לא נראו לארוס ראשון: שמע בעלה והיפר לה. דהשתא נראו לארוס ראשון: חוזר האב ומיפר חלקו של בעל. לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות שבשעה שהפר עדיין לא שמע האב ובשביל הכי חוזר ומיפר חלקו של בעל עם חלקו: הן הן דברי ב''ש. דאפילו נדרים שנראו לארוס מיפר האב לחודיה: אבל ב''ה אומרים. אין אב יכול להפר לא חלקו ולא חלק חבירו עד שיהא ארוס אחד עמו הואיל ונראו לארוס: במאי פליגי. ב''ש וב''ה התם אמרי ב''ש גבי שמע אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר חלקו של בעל ומפרשינן התם אליבא דב''ש אינו צריך להפר חלקו אלא חלק הבעל בלבד וב''ה אומרים אין יכול להפר חלק הבעל בלבד אלא א''כ מיפר חלקו עמו והכא מוחלפת השיטה דב''ש סברי דשמע בעלה והיפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל וחזר האב ומיפר חלקו סל בעל אינו הפרה עד שיכלול חלק הפרתו והפרת בעל בבת אחת והכא קאמרי ב''ה אינו יכול להפר כלל בלא ארוס אחרון אלא הכא בהא קמיפלגי דהוו נדרים שנראו לארוס כדקתני שמע בעלה והפר לה הכא קאמרי

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
מתני' נדרה והיא ארוסה וכו' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. דארוס מפר בקודמין בשותפות והאי דנקיט נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום משום דבשמע עסקינן דשמע ארוס או שמע אב ומש''ה דוקא בו ביום אבל ביום של אחריו לא דכיון דשמע חד מינייהו ולא הפר קיימיה לנדרה ובגמרא שקלינן וטרינן הי מינייהו שמע ארוס או אביה: זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת. שלא בגרה ולא נשאת דאי בגרה או נשאת יצאה מרשות אב וארוס לחודיה לא מצי מפר: גמ' מנא ה''מ דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לראשון. דמדקתני נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום על כרחיך בשמע עסיקינן דאי לא בו ביום למה לי ונהי דאיכא לדחויי דלמא מתני' בשמע אב ומש''ה קתני בו ביום אבל שמע ארוס לעולם אימא לך דארוס אחרון לא מצי מפר אפ''ה שמואל קיבלה מרבו דכי תנא בו ביום משום שמיעת ארוס תנא ליה ומש''ה אמר מנה''מ דהאי מנא ה''מ לאו הש''ס קאמר ליה אלא כולה מדברי שמואל היא וכאילו אמר הכי אמר שמואל מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לראשון ודכותה בריש פרק אלו מציאות (ב''מ כא.) גבי פירות מפוזרים וכמה א''ר יצחק קב בד' אמות ומוכח התם דרבי יצחק גופיה בעי לה ושמעתא נמי מוכחא דדינא גופיה שמואל הוא דקאמר ליה ולאו ראיה דקרא בלחוד דאם איתא דדינא במתני' הוא ושמואל לא אמר מידי אלא דמוכח ליה מקרא היכי מייתי תניא כוותיה דשמואל מברייתא דנערה המאורסה וכו' דהא בברייתא לא מוכח ליה להאי דינא מהאי קרא דשמואל ואי האי דינא לא חזיא ליה שמואל אלא מתני' היא מאי אולמא דברייתא ממתני' אלא ודאי משום דדינא גופיה שמואל קאמר ליה דנהי דתני ליה אמתני' מיהו מתני' איכא לדחויה דבשמע אב עסקינן ומש''ה מסייעי ליה מברייתא דליכא לדחויי: ודלמא ה''מ בנדרים שלא נראו לארוס ראשון. שלא שמע אותם אבל בנדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון. דכיון דנראו לראשון לא נתרוקנה רשות לארוס אחרון אלא לאב כדמוכח לעיל (דף ע:) מהקישא דהויות הילכך נימא דנדרים שנראו לארוס ראשון ארוס אחרון כמאן דליתיה דמי ומפר אב א''נ נימא דכיון דאיכא ארוס ולא מצי מפר אב נמי לא מצי מפר דבמקום ארוס אב לא מפר לחודיה: עליה קרא יתירא הוא. לומר כל נדרים שעליה ואפי' נראו לארוס ראשון: תניא כותיה דשמואל. דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון מצי מפר ארוס אחרון: שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום. מש''ה קתני בו ביום דאי נתארסה ביום שלאחריו כיון דכשמת בעל נתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימיה לנדריה: אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. פירשו קצת הראשונים ז''ל דהך בבא קמייתא דברי הכל היא דפלוגתא דב''ש וב''ה באידך בבא בלחוד היא ותמיהני לב''ה דסבירא להו מקלש קליש כיון דשמע אביה והפר לה ואיקליש ליה האי נדרא דאכתי איתיה לאב ולא בטלה לה הפרה דיליה היכי מצו אב וארוס אחרון להפר דהא אמרי ב''ה בההיא דלעיל דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת דאין האב יכול להפר ובכי האי גוונא לא אמרי' מת הבעל נתרוקנה רשות לאב משום דכיוון דאיקליש ליה נדרא לא חשיבא להורישו לאב וה''נ כי איכא אב וארוס אחרון מאי שנא ונראה בעיני לפי דבריהם ז''ל דהיינו טעמא משום דלעיל דאיכא שינוי רשות דמנתיק ליה האי נדרא מארוס לאב כל היכא דקליש ליה לא מצי מנתיק אבל הכא דאיכא ארוס אחרון חזינן ליה להאי ארוס אחרון ככרעיה דראשון וכיון דמארוס לארוס קאתי אע''ג דאקליש ליה נדרא מצי אב ובעל להפר דכי ה''ג לאו אינתוקי הוא: שמע בעלה והפר לה. הך בבא נמי בנתארסה מיירי דבגוונא דרישא קיימא ולא מפלגא בהדי רישא אלא דברישא הפר אב והכא הפר בעל: חוזר האב ומפר חלקו של בעל. דאב לחודיה מצי מפר אע''פ שנתארסה לאחר וכדמפ' טעמא לקמן וכי קתני ומפר חלקו של בעל אין ה''נ דחלק עצמו ג''כ יפר האב דהא לא אצטריכא לתנא לאשמועינן דמילתא פשיטא היא שחלקו של אב בלא הפרה לא פקע וחלקו של בעל הוא דאיצטריך ליה לאשמועינן דאע''ג דבעל כבר הפר חלקו אפ''ה חוזר האב ומפר אף אותו חלק עצמו של בעל משום דכי מיית ליה בעל בטלה הפרה דיליה: אבל ב''ה אומרים אין יכול להפר אב בלא ארוס אחרון: ואמרינן במאי קמיפלגי ב''ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ומש''ה כיון דלגבי האי נדר ארוס אחרון כמאן דליתיה דמי וכדמפרש בסמוך אב מצי מפר דלא תימא נהי דארוס אחרון כמאן דליתי' דמי מיהו כי נתרוקנה רשות דארוס ראשון לאב דוקא בנדרי' שלא נראו לארוס אבל נראו לא דליתא אלא אפי' נראו לו נמי

נדרים עא ע"א