נדרים סד ע"א

נדרים סד ע"א - Steinsaltz

MISHNA: Rabbi Eliezer says: When halakhic authorities are approached with regard to the dissolution of a vow, they may broach dissolution with a person who took a vow by raising the issue of how taking the vow ultimately degraded the honor of his father and mother, asking him the following: Had you known that your parents would experience public shame due to your lax attitude toward your vow, would you still have taken the vow? But the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and prohibit broaching dissolution of a vow with this particular question.

To support the opinion of the Rabbis, Rabbi Tzadok said: Instead of broaching dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, let them broach dissolution with him by raising the issue of the honor of the Omnipresent. They should point out that a vow taken in the name of God lessens the honor of God, so they could ask him: If you had known that your vow would diminish the honor of God, would you have taken your vow? And if so, if this is a valid method of broaching dissolution, there are no vows. Nevertheless, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, as in this case the extenuation is connected to this particular vow.

And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. How might they broach dissolution by asking about a new situation? If one said: It is forbidden to me like an offering [konam] that I will therefore not derive benefit from so-and-so, and that person later became a scribe [sofer], and the one who took the vow now requires his services, or if the one forbidden by the vow was marrying off his son and prepared a feast for all the residents of his town, and the one that had taken the vow said: Had I known that he would become a scribe, or that he would be marrying off his son in the near future, I would not have vowed.

The mishna cites another example of a new situation. If one said: Entering this house is konam for me, and that house became a synagogue, and he said: Had I known that it would become a synagogue, I would not have vowed, in this and all such cases Rabbi Eliezer permits the halakhic authority to use this as a basis for the dissolution of the vow, and the Rabbis prohibit it.

GEMARA: The Gemara clarifies the meaning of the statement made by Rabbi Tzadok. What does: If so, there are no vows, mean? Abaye said: It means: If so, vows are not dissolved properly. The one who took the vow might say he regrets doing so only because he is not willing to publicly state that he would have taken his vow despite knowing that it diminishes the honor of God. He may not actually regret having taken the vow, and this will lead to the improper dissolution of the vow.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סד - א

פרק תשיעי - רבי אליעזר

הקדמה

בפרק זה מתבארים הלכות התרת נדרים.

במסכת חגיגה [י א] אומרת המשנה שהיתר נדרים הוא מהדברים ה"פורחים באויר", ואין להם על מה שיסמכו, לפי שאינם מפורשים במקרא, אלא הם נלמדים מדרשת הפסוקים.

הגמרא מביאה כמה דרשות, וביניהן את הדרש מהפסוק "לא יחל דברו", הוא אינו מוחל את דברו, אבל אחרים מוחלים לו.

ומכאן למדו חכמים, שהנודר הרוצה להתיר את נדרו, צריך לבוא לפני חכם, ולהשאל על נדרו, כדי שיתירנו החכם.

ומצינו בדברי הראשונים שני אופנים שמכחם יכול החכם להתיר לו נדרו:

א. על ידי חרטה, שמתחרט הנודר על שנדר את הנדר.

ב. על ידי פתח, שמוצא לו החכם צד של טעות בנדר, שאם היה יודע הוא לא היה נודר.

ויש הסוברים שהחרטה עצמה היא פתח של טעות לנדר, שאילו היה יודע הנודר שהוא יתחרט על נדרו, הוא לא היה נודר אותו. ^[1]

ובמשנה להלן יתבאר שנחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם אפשר לחכם להתיר את הנדר גם בפתח של דבר לא צפוי, הנקרא "נולד", וכפי שיבואר במשנה.

הערות

^[1] וכך פוסק הרמ"א להלכה, שנהגו לעשות מכל חרטה פתח, שעל פיו מתיר החכם את הנדר. שולחן ערוך, יורה דעה רכח ז.

מתניתין:

רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם פתח לחרטה מנדרו, בכבוד אביו ואמו.

ואומרים לו: אילו ידעת שאתה גורם להוריך בזיון כאשר נדרת, משום שאנשים רואים בך אדם המקל ראש בנדרים, ותולים את הפגם שלך בהוריך, האם היית נודר?

אם היה משיב שלא היה נודר אז בגלל כבוד הוריו, יכולים להתיר את נדרו.

וחכמים אוסרין לפתוח לו פתח לחרטה על נדרו על ידי השימוש בכבוד אביו ואמו. כי שמא אינו מתחרט באמת מחמת כבוד הוריו, אלא אומר זאת לפנינו בפיו בלבד, שהוא מתחרט מפני כבודם, אבל אינו חושב כך בלבו.

כי אם יענה עתה על שאלת החכם, שלא היה איכפת לו מכבודם, אלא היה נודר על אף שאין זה לכבודם, הרי בעצם האמירה הזאת הוא פוגע בכבוד הוריו, ושמא ישקר בפנינו, כדי שלא לומר אמירה הפוגעת בכבוד הוריו.

הסבר הגמרא להלן, הוא לפי גירסת הר"ן, והסברו -

אמר רבי צדוק: לפי רבי אליעזר, הסובר שפותחים בכבוד הוריו, עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו - יפתחו לו, אפשר לפתוח לו גם בכבוד המקום.

ואומרים לו: אילו ידעת שכאשר אתה נודר, אתה מקל ראש בכבוד המקום. לפי שהנודר נדר, הרי זה כאילו הוא נודר במלך עצמו, ויש בכך זלזול בכבוד המלך, האם היית נודר?

אם היה משיב שלא היה נודר, מתיר לו החכם את נדרו.

אמרו לו חכמים לרבי צדוק: אם כן, לדבריך, שלפי רבי אליעזר פותחים לכל נודר אפילו בכבוד המקום - אין נדרים.

ונחלקו אביי ורבא בביאור דברי המשנה הללו.

לדעת אביי, ביאור הדבר, שאין נדרים ניתרים יפה!

שהרי כל אדם, כאשר ישאלוהו האם היה נודר גם אם היה יודע שבכך הוא מיקל ראש בכבוד המקום, לא יעיז לענות שאכן הוא היה עושה נודר. ואם כן, יש לנו לחוש שאינו אומר עתה את האמת.

ובהכרח, שגם לרבי אליעזר אין פותחים בכבוד המקום. אלא רק בכבוד אביו ואמו התיר רבי אליעזר לפתוח, כי לדעתו, אין לחוש שמא ישקר הנודר ולא יאמר את האמת משום כבוד הוריו.

אך רבא ביאר אחרת את דברי המשנה, וכפי שיבואר בגמרא.

ומודים חכמים לרבי אליעזר, במי שנדר בדבר שבינו לבין אביו ואמו, כגון שאסר את הנאתו עליהם, שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. כי כאן ודאי הוא לא ישקר מחמת כבודם לומר שלא היה נודר, למרות שאינו מתחרט בלבו. שהרי עצם הנדר הזה הוא פגיעה בכבודם, ומוכח ממנו שאדם זה אינו זהיר בכבודם.

ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין ב"נולד", בדבר שאירע באופן בלתי צפוי כפי שתבאר המשנה מיד.

וחכמים אוסרין לפתוח בנולד. ^[2]

ומבארת המשנה: כיצד היא הפתיחה בנולד, שנחלקו בה חכמים ורבי אליעזר?

אמר: קונם שאיני נהנה לאיש פלוני לפרק זמן מסויים.

ולאחר מכן נעשה אותו איש פלוני סופר [תלמיד חכם או לבלר העיר], והוא צריך להזדקק אליו תמיד.

או שהיה אותו איש פלוני משיא את בנו, ורגילים כל חביריו להשתתף בסעודת הנישואין.

ואמר אז הנודר: אילו הייתי יודע בשעה שנדרתי שהוא נעשה סופר [תלמיד חכם, או לבלר העיר], ואצטרך להזדקק לו, או שהיה משיא את בנו בקרוב ואצטרך להשתתף בשמחתו - לא הייתי נודר!

וכיון שדבר זה אירע באופן בלתי צפוי, הרי זה "נולד".

ומביאה המשנה דוגמא נוספת למחלוקתם אם פותחים בנולד:

אמר הנודר: קונם לבית זה, שאיני נכנס.

ולאחר מכן נעשה בית זה בית הכנסת.

ואז אמר הנודר: אילו הייתי יודע בשעה שנדרתי שהוא נעשה בית הכנסת - לא הייתי נודר!

רבי אליעזר מתיר לפתוח בנולד שכזה.

וחכמים אוסרין לפתוח בנולד. ^[3]

גמרא:

שנינו במשנה, שאמרו חכמים לרבי צדוק: אם פותחים בכבוד המקום - אין נדרים!

ודנה הגמרא: מאי, מהו הביאור בדברי חכמים - "אין נדרים"? אמר אביי, כך אמרו חכמים לרבי צדוק:

אם כן, שפותחים בכבוד המקום, אין נדרים ניתרין יפה, לפי שאדם אינו מעיז לומר בפניו שנדר על אף שאין זה לכבודו של מקום, ויש חשש שהיתר הנדרים, התלוי בחרטה האמיתית של האדם, אינו נעשה כראוי.

הערות

^[2] וכתב הרמ"א בסימן רכח סעיף יג, שאף על פי שאין מתירים על סמך פתח של נולד, אם מתחרט הנודר על נדרו מחמת נולד שאירע עתה, אפשר להתיר לו על סמך החרטה, כי בחרטה הוא מתחרט מעיקרא על זה שנדר, וזה הוא יסוד התרת נדר בחרטה. אכן לפי הראשונים הסוברים שרק בפתח אפשר להתיר, לא יוכלו להתיר בנולד מחמת החרטה. ועיין בהרחבה במילואים על הריטב"א סימן טו.

^[3] הראשונים [כאן ובמסכת כתובות סג א] דנו בשאלה, כיצד התיר רבי עקיבא את נדרו של חותנו [שהדיר את בתו, אשתו של רבי עקיבא, מנכסיו, כשנישאה לרבי עקיבא], בפתח "אילו ידעת דהוי חתנך צורבא מדרבנן, אדעתא דהכי מי נדרת", והיינו, שנעשה רבי עקיבא תלמיד חכם, והרי זה נולד, כמו שמצינו במשנתנו שאם נעשה סופר הרי זה נולד. ועיין בהגהות לריטב"א שהביא שנים עשרה תירוצים בדברי הראשונים לקושיה זאת. והרבה ראשונים הביאו שרבי עקיבא היה ראוי להיות תלמיד חכם, ואין זה נולד שיעשה לתלמיד חכם.

א משנה ר' אליעזר אומר: כאשר באים חכמים להתיר נדר, פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. שאומרים לו: אילו ידעת שהדבר גורם לבזות את הוריך שיש להם בן הנוהג קלות ראש ונודר, האם היית נודר? וחכמים חולקים על ר' אליעזר ואוסרין לעשות כן.

אמר ר' צדוק כסיוע לדברי חכמים: עד (במקום) שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום (הקדוש ברוך הוא), וכבוד המקום הוא שלא ידור נדרים והוא בנדרו גרם לפגיעה בכבוד המקום, ואם כן — אין נדרים! אולם מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שנדר בינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, מאחר שפתח זה שייך לגופו של הנדר.

ועוד אמר ר' אליעזר: פותחין בנולד, וחכמים אוסרין. כיצד הוא "נולד"? אמר "קונם שאני נהנה לאיש פלוני" ואחר זמן נעשה אותו אדם סופר (חכם, או לבלר, או מלמד תינוקות) שהוא נזקק לו, או שהיה המודר משיא את בנו ועורך סעודה לכל בני העיר, ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר.

או שאמר "קונם לבית זה שאני נכנס" ונעשה אחר כך אותו בית בית הכנסת, אמר: "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר". בכל אלה ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.

ב גמרא שואלים: מאי [מה] פירוש דברי ר' צדוק "אם כן אין נדרים"? אמר אביי: הכוונה היא: אם כן אין נדרים ניתרין יפה. שמפני שמאיימים על הנודר ואומרים לו שהנדר עצמו יש בו צד עבירה וזלזול בכבוד המקום, הוא אומר שמתחרט על הנדר, אף שבאמת אינו חוזר בו מכוונתו הראשונה, ונמצא שאין היתר אמיתי וראוי לנדר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין א"ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתח לו בכבוד המקום אמרו לו אם כן אין נדרים ומודים חכמים לר"א בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו:

מאי אין נדרים אמר אביי אין נדרים ניתרין יפה רבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם: ירושלמי* הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים הילכך אין פותחין: גרסינן בפ' ארבעה נדרים* בר ברתיה דרבי ינאי סבא נדר אתא לקמיה דר' ינאי א"ל אילו ידעית דהוו פתחין פנקסך וממשמשים בעובדך מי נדרת אמר רב אבא מאי קרא #ואחר נדרים לבקר (ג) ולא פתחינן בהדא אוחרנייתא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי פתח ליה (ד) רשב"ג לההוא גברא #יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא ולא פתחינן כהדא אוחרנייתא דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה בסיפא לא פתחינן ברישא אביי אמר פתחינן רבא אמר לא פתחינן והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן בהדא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיים נקרא רשע: ירושלמי* רבי ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו למקום מהו איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח:

ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שיהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי (ה) מודר רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין:

אמרו לו אם כן אין נדרים. כלומר בהא אפילו רבי אליעזר מודה שאין פותחין, שאם כן אין נדרים. ואם תאמר ומאי קושיא והלא בריש פרק ארבעה נדרים אמרינן דר' שמעון בן גמליאל פתח יש בוטה כמדקרות חרב, וכן אמרו שם דפותחין בהך דרבי נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה. ויש לומר דלא אסרינן הכא אלא דוקא כדאמר בלשון זה שממעט כבוד המקום הא בדלאו הכי פתחינן, ומיהו אפילו בהנך לא פתחינן כדאיתא התם [ב]ירושלמי [כאן פרק תשיעי הלכה א'] הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד,, דתנינן מורא רבך כמורא שמים, הלכך אין פותחין.

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. פי' אומר לו אילו היית יודע כשנדרת שיש גנאי לאביך ולאמך שהבריות אומרות להם ראו גדולים שגדלתם כלום היית נודר ואם אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר מחירין לו. וחכמים אוסרין לפי שאין זה פתח יפה כדמפרש רבי צדוק:

א"ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום. פירוש שהנודר עובר הוא על כבוד המקום ומצותו דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם לא תחדל יהיה בך חטא ואילו אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר כלום מתירין אם כן אין נדרים כלומר אם אתה אומר שפותחין לו בכבוד המקום אין נדרים אלא ודאי אין פותחין וכך אין פותחין בכבוד אביו ואמו:

וחכמים מודים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. פי' אם נדר או נשבע כלום כנגד אביו ואמו:

גמ' מאי אין נדרים אמר אביי אין נדרים ניתרין יפה. פירוש שהרי כשפותחין לו לומר אילו היה יודע שעובר על כבוד אביו ואמו או על כבוד המקום אילו היה נודר אין לך עז פנים שלא יאמר שאילו ידע כן לא היה נודר ולפעמים היה משקר ואין ההיתר כלום:

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. ואומרים לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולין שגידלתם כמה בנכם קל בנדרים ונמצאת מזלזל בכבודם כלום היית נודר:

וחכמים אוסרים. דחיישינן שמא משקר כי הוא בוש לומר שלא היה מניח בשביל כבודם ונמצא שחכם מתיר נדר זה בלא חרטה ומיירי שאינו מתחרט מעיקרא דקי"ל פותחין בחרטה ואין צריך למצוא לו פתח כשהוא מתחרט מעיקרא:

יפתחו לו בכבוד המקום. בא להקשות על דברי ר"א כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא ישקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אילו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר:

אמרו לו. השיבו חכמים דרבי אליעזר מהא לא תסייען דאף ר"א מודה בהא דודאי ישקר דלא חציף איניש כולי האי שיאמר שלא היה מניח בשביל זה ולא דמי לרשב"ג דפתח לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולהא דאמרי' בריש ארבעה נדרים (לעיל כב.) דפתחינן בסיפיה דר' נתן המקיימו כאילו מקריב עליו קרבן דהיינו כבוד המקום דהתם אומר לו מן הפסוקים כהך דתנן במתני' (לקמן סה:) שעובר על לא תשנא ולא תקום ולא תטור אבל היכא שמזכיר לו כבוד המקום אז ודאי משקר:

בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדיר אביו:

ועוד אמר ר"א. קולא אחרת בנדרים פותחין בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואילו ידע מעיקרא שיתחדש דבר זה לא היה נודר:

וחכמים אוסרים. דטעמא דחרטה משום שע"י חרטה נעקר הנדר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר טעות מעיקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:

ונעשה סופר. תלמיד חכם והכל צריכין לו:

והיה משיא את בנו. כגון שהדירו לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:

גמ' א"כ אין נדרים נשאלין לחכם. דפתיחה דבכבוד המקום שייכא בכל הנדרים ואם יפתחו לו בכבוד המקום כשידור פעם אחת לא יבא לחכם להתיר לו אלא יפתח זה הפתח לעצמו והוא אינו יודע דהוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:

ר' אליעזר אומר וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכת שהחלק השביעי שבה הוא בענין היתר הנדרים על אי זה הצד מתירין אותם הן על ידי חכם או על ידי הדיוטות הן בעל בנדרי אשתו הן אב בנדרי בתו הן אב וארוס בנדרי נערה המאורסה ושזה החלק יתבאר בשלשה פרקים אלו ר"ל פרק זה ושני פרקים שאחריו ובאו עניני זה הפרק לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי חכם או הדיוטות שכבר הותחל ביאורו על ידי גלגול בפרק ארבעה נדרים ועניני שני הפרקים שאחריו ר"ל פרק נערה ופרק אלו נדרים באו לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי האב או על ידי אב וארוס או על ידי הבעל כמו שיתבאר ונשוב לעניני זה הפרק ונאמר שעל הצד שהזכרנו יחלקו עניניו לשני חלקים הראשון לבאר ענין הפתחים ר"ל במה פותחין לו לומר אדעתא דהכי מי נדרת ובמה אין פותחין לו לקצת סבות שנבאר השני לבאר בנדר שהותר מקצתו על אי זה צד הותר כלו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר ר' אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין אמר ר' צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים מודין חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו אמר הר"ם פי' אמר ר' אליעזר כי כאשר אמרו אביו ואמו בזיתנו בזאת השבועה או עברת על רצוננו הנה לא יצטרך שאלה לחכם ולא הפרה ואמר ר' צדוק שאם היה הענין הזה ידוע שהשם לא רצה בנדר ואסר ונאמר לו בכל שבועה שהשם אינו חפץ בזה אשר הכריחך לעשות שבועה ולא תהיה אם כן אצלנו שבועה בשום פנים שיצטרך בה שאלה לחכם עד שיפר אותה וזה אמרם בביאור זה הענין אם כן אין נשאלין נדרים לחכם אולם החכמים אמרו שאי אפשר משאלה לחכם ויתיר לו נדרו והלכה כחכמים:

אמר המאירי ר' אליעזר אומר פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו כלומר שאומרים לו אלו היית יודע שאביך ואמך מתביישין בך כשהבריות אומרות להן ראו בנכם כמה הוא פרוץ בנדרים מי נדרת וכל שיאמר הוא לאו מתירין לו וחכמים אוסרין ומפני שאם כן אין נדרים כמו שאנו מבארים עכשו במה שאמר אמר ר' צדוק וכו' פי' לר' אליעזר הוא משיב לאחר שאתה מתיר לפתוח באביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום כלומר אלו היית יודע שאתה קרוי רע לשמים על שאתה פרוץ בנדרים מי נדרת ואם יאמר לאו יתירוהו בפתח זה ואם אתה אומר כן אין כאן נדרים ואם כן ודאי אתה צריך להודות שאין פותחין בכבוד המקום ואחר שכן אף בכבוד אביו ואמו אין פותחין שאם כן אין כאן נדרים ושאלו בגמרא מאי אם כן אין נדרים ופירש אביי אם כן אין נדרים נתרין יפה כלומר שבודאי אף על דעת כן נדר אלא שמתבייש לומר שלא חס על כבוד קונו ועל כבוד אביו ואמו ומחמת בשתו הוא אומר דאדעתא דהכי לא נדר ורבא פרשה אם כן אין נדרים נשאלין לחכם אלא סומכין על אי זה שימצאו ביודעים ושלא ביודעים שהרי פתחים אלו ידועים הם לכל ויבאו לידי מכשול אבל כשאין פותחין לו בכך אלא שמזקיקין עצמן לחזר אחר פתחים אחרים מזקיקין עצמן לבא לפני חכם או לפני שלשה שידעו לפתוח שלא הרשו את ההדיוטות להתיר אלא אם כן יודעים לפתוח כמו שאמרו בתלמוד המערב שלשה שיודעים לפתוח פותחין כזקן:

ומודים חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו כגון שנדר או נשבע שלא יהנה מנכסיו או שלא ידבר עמהם שפותחין לו בכך שאם מטעם שאין נדרים נתרים יפה אלו לא היה אומר כן בגמר מחשבה לא היה מתבייש בכך הואיל ואיחצף איחצף ואם מטעם שאין נדרים נשאלין לחכם הואיל ולשאר נדרים צריכין לבא לפני חכם אף בזו אינו טועה שלא לילך אצל חכם ויראה לי שכן הדין בכל שהנדר הוא דבר שאביו ואמו מצירים עליו מצד הנדר עצמו ולא נאסר אלא בשאין מצירים עליו אלא דרך כלל על שהוא פרוץ בנדרים וכן בכבוד המקום לא נאסר אלא על דרך כלל כשהוא מכעיסו על שהוא קל בנדרים אבל אם נדרו על צד שמצד עצמו של נדר הוא מתריס כנגדו ית' הן בנדר בנדנוד מניעת מצוה כגון ענג שבת או שמחת יום טוב הן בנדנוד או סרך עברה פותחין כמו שיתבאר למטה במשנה השניה ובתלמוד המערב אמרו הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד מורא רבך כמורא שמים כלומר והרי הוא ככבוד המקום:

ושמא תאמר והיאך אפשר שלא לפתוח בכבוד המקום והלא בפרק ארבעה נדרים אמרו ברבן גמליאל שפתח לאדם אחד יש בוטה כמדקרות חרב וגו' כלומר כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב כלומר שיש איסור בדבר אלא שלשון חכמים מרפא וכן ר' ינאי פתח לאחרים ידעת דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת כלומר שיפשפשו מן השמים במעשיך פרשו בתוספות שאף לדעת אלו בלשון זה שהזכרנו אסור שמתבייש הוא להיות מזלזל בכבוד המקום וזו שבכאן נקרא פתח של זלזול כבוד ואותו האמור שם נקרא פתח של איסור נדר ומכל מקום אנו כבר פסקנו שם שאף בפתח איסור נדר אין פותחין:

משנה ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית הזה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים אמר הר"ם פי' ר' אליעזר מתיר אחר שאלת חכם אפילו לא יתחרט ובל יכריחהו הענין המתחדש וכונתו היה שלא יתחדש זה הענין ויתחרט על מה שנשבע עליו וחכמים אומרים לפי שדעתם על עצם הענין אשר נשבע עליו והשתנה בו ואחר זה תועיל לשאלה לחכם והתירה והלכה כחכמים:

אמר המאירי ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד ר"ל אע"פ שאינו מצוי שמאחר שמכל מקום אלמלא היה יודע שכן לא היה נודר בטל הנדר מעיקרו ונעשה כעין טעות וחכמים אוסרין שהרי זו אינה חרטה שבעיקר הנדר דאדרבה רוצה היה בקיומו אלמלא הנולד והנולד אינו מצוי ואינו ראוי להעלות על לב הא נולד מצוי אף לרבנן פותחין בו שאף בשעת הנדר יש לדון שהעלהו על לבו והרי הוא כמי שהיה הנולד בשעת הנדר אלא שנעלם ממנו ואלו היה יודע לא היה נודר וכיצד הוא נולד שאינו מצוי קונם שאני נהנה לפלוני כלומר קונם הנאתו עלי ונעשה סופר העיר וצריך לו לכתוב שטרותיו או שהיה משיא את בנו וצריך ליכנס לביתו לשמוע שבע ברכות ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר וכן קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין שכל אלו נולד שאינו מצוי הם ואף לדבר מצוה אין פותחין בו והלכה כחכמים ולמדת לפי דרכך שאין פותחין בנולד שאינו מצוי אף לדבר מצוה שהרי בית הכנסת מצוה היא וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה:

וראיתי מי שסובר על גדולי המחברים שפרשו במשנתנו שלדעת ר' אליעזר מותר בלא שאלה אחר שנולד דבר שאלו היה שם בשעת הנדר לא היה נודר ולדעת רבנן צריך שאלה הא בשאלה מתירין אותו על סמך אותו נולד שהרי הם כתבו בפרק שמיני שאם אסר עצמו בהנאת פלוני ונעשה סופר אסור עד שיתירו נדרו הא מכל מקום רשאי הוא להתיר נדרו בכך אע"פ שלא נתחרט אלא מצד הנולד ומתמיהים עליהם הרבה ובפרט ממה שאמרו בפרק ארבעה נדרים אדעתא דמחיין קצרא וכו' והקשה והא נולד הוא ולדבריהם הרי מכל מקום נשאל הוא ואיני רואה קושיא בדבריהם שאין כונתם לומר אלא עד שיתיר נדרו מצד אחר ואף הם כתבוה כן בהלכות שבועות בפרק ששי אלא שבפירוש המשניות בחמישי של נזיר ראיתי להם דברים שלא נתישבה דעתי בהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

יעוד אמר ר"א פותחין בנולד וחכמים איסורין פי' טעמא דחכמים משום דכל פתח דפתחינן לי' למימר אדעתא דהכי מ' נדרת מיחזי כאלו נדר על תנאי שלא יהי' דבר זה ועכשיו שהוא אותו הדבר נמצא שנדרו בטל אבל בנולד ליכא למימר תני כשנודר הנאה מאותו פלוני לא אסיק אדעתי' שיעשה סופו הלכך כשנדר בכל לב נדר ולא על תנאי שלא יעשה סיפר הלכך לא תפחינן בנודל אלא במירי דמסיק אינש אדעתי':

עד שפותחין לאדם בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום. מאחר שהתרת לפתוח בפתח של אביו ושל אמו למה לא תתיר לפתוח בכבוד המקום שיאמרו לו אלו היית יודע שיהיו העולם קורין לך רע לשמים שאתה קל בנדרים ואומר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר שיהא מותר. אלא ודאי כשם שאין פותחין בזה כדאמרינן בפרק ארבעה נדרים ולא פתחינן כהדא דרשב"ג כל הבוטה ראוי לרקרו בחרב וכן לא פתחינן בההיא דרבי נתן כל הנודר כאלו בונה במה וכן לא פתחינן בההיא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע כך אין פותחין לו בכבוד אביו ואמו. אם כן אין נדרים. ועוד אם פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו אם כן אין נדרים נתרין יפה שכל אדם מפני הבושת כשישאלו לו בית דין אלו היית יודע שיגיע בושת ופגם לאביך בדבר זה היית נודר ויאמר לאו מפני הבושת ואין הדבר בלבו כן אלא דעתו על כל פנים על הנדר בין שיגיע בין שלא יגיע ונמצא שאין פיו ולבו שוים ולא יתירוהו כהוגן. הילכך אין פותחין לו בכבוד אביו ואמו. ודעת בגמרא דהוא הדין אין נדרים נשאלים לחכם כי מאחר שכל הנדרים פותחין להם בכבוד אביו ואמו ובפתח זה נפתרים כלם אין אדם שישאל לחכם על נדרו שיאמרו והלא בית דין יתירו אותו בפתח זה ולמה אצטרך לבא לפניהם על כך אני אתירנו לעצמי מטעם זה והתורה תלה הפרשה בראשי המטות שצריך חכם להתיר על כן אין פותחין בכבוד אביו ואמו. הרי"ץ ז"ל.
ומצטרך צריכי נולד דסופר והוצאת בניו ובית הכנסת שהוא חד מצוי יותר מחבירו והייתי אומר דאינו נולד דמידי דשכיח לא הוי נולד כדאמרינן לעיל בארבעה נדרים. הרא"ם ז"ל. ומה שמשמע למקצת בני אדם מדברי הר"ם שכתב פ"ח מהלכות נדרים דנולד יש לו התר על ידי חכם אין דעת הר"ם שיפתחו לו בנולד ועל ידי הנולד יתירו לו אלא על ידי חרטה שמתחרט הוא עצמו מפני הנולד קאמר כי הוא עצמו כתב בהלכות שבועות פ"ו שאין פותחין בנולד כי הא מתניתין דהכא. הרי"ץ ז"ל.

רש"י בד"ה ר"א אומר כו' אלו היית כצ"ל בכך אין הד"א נודר הס"ד:

בד"ה ונעשה כו' האי נולד כו' כצ"ל:

בד"ה ובמסכת כו' דזכינהו חכמים לר"א והודה כצ"ל:

בד"ה מאי כו' אין מתחרט כצ"ל:

הרא"ש מעיקרא כלום הס"ד המקום הס"ד:

בד"ה לזה כו' שאסר על הראשון כצ"ל. בד"ה פותחין כו' בניו ולא כצ"ל לסתור הס"ד בד"ה להתיר כו' דהוא אינו כצ"ל:

ר"ן בד"ה מאי אין כו' מפני כבוד כצ"ל פותחין ורבא הד"א:

במשנה ועוד אר"א פותחין בנולד וחכ"א. ופי' הרא"ש דבדבר שאינו מצוי כו'. וכ"כ הר"ן לקמן (בע"ב) בפי' המשנה משום דפתח דשכיח הוא דמשוי כו'. וכן על הא דמשני הש"ס לקמן לרבנן דהאי כי מתו כו' היינו שירדו מנכסיהם הביא הר"ן ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אר"ז העניות מצויה. ולעיל (כג) האי לאו נולד הוא דשכיחי כו'. מכל הני חזינן דבנולד דשכיח פותחין ואמרינן דאדעתא דהכי לא נדר אבל בלא שכיח אמרינן דלא היה מניח מלידור בשביל זה כמ"ש הרא"ש. וק"ל דזה היפך מסוגיא דריש כתובות דאמרינן שם ודלמא אונס דשכיח שאני ר"ל דלכן לא מבטל התנאי. וע"ש (ג) בתד"ה א"ד הג' עניני אונס. וכן לענין נדרים גופייהו לעיל (כז ב) פי' הרא"ש בד"ה שאני מעברא. ועכבו נהר דמתני' היינו כו' דלא שכיח. אמנם למתבונן בם יש לחלקם בכמה אנפי ואכמ"ל. ולא כתבתי אלא לעורר המעיינים:

ודע דק"ל במה שפסק השו"ע או"ח סי' תרנ"ח ס"ד בנתנו ע"מ להחזיר ונאנס מידו דל"י. דלכאורה אם הוא אונסא דלא שכיח נימא דאדעתא דהכי לא אתני. ולא תקשה עלי מהא דגיטין (עד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כו' ומת כו' לא נתנה זקוקה ליבם. אע"ג דמיתה אונסא דלא שכיחא כדמוכח בסוגיין. דש"ה דקפיד ואמר לי. וי"ל גם הפסק דהשו"ע הנ"ל משום דהתם להרוחה דידיה קמכוון שנצרך לו האתרוג לצאת בו עי' בגיטין שם (בע"ב) ולכן הוה קפידא אף בנאנס:

ר"ן ד"ה א"ל א"כ אין נדרים. ובגמרא מפרש מאי קאמר. כצ"ל והס"ד ומה"ד בדבר שבינו כו':

במתני' רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו כו' ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד כו'. נ"ב ר"א לטעמיה צריך היה לאותו דבר שהדירו אביו מנכסיו קודם שנעשה סופר כדאיתא בפר"א:

ר"ן ד"ה אמרו לי' לרבי אליעזר כצ"ל. ונ"ב נראה שצ"ל צדוק וגרסא אחרת הי"ל במשנתינו שאינה כן בספרנו וכן גרסת הר"ן אמרו לו א"כ:

פותחין לאדם בכבוד אביו וכו'. הרמב"ם לא מייתי כלל הך דאין פותחין דרבנן דר"א. וראיתי בפי' המשנה להרמב"ם דלר"א אין צריך שאלה כלל וצריך לומר דס"ל דבהא פליגי אביי ורבא דלאביי לר"א צריך שאלה ולרבנן אין מועיל שאלה משום שאין ניתרין יפה. ולרבא לר"א לא צריך שאלה ולרבנן צריך שאלה דא"כ אין נשאלים לחכם אבל שאלה מועיל לכ"ע וא"ש דלא מייתי הרמב"ם דסתמא כל נדרים צריכים שאלה ושאלה מועיל. אבל צל"ע א"כ מודים חכמים לר"א בדברים שבינו לאביו ואמו שפותחין פי' שא"צ שאלה כלל ומ"ט לא מייתי הרמב"ם הך חידושא. ועוד ישתקע הדבר ולא יאמר להתיר בלי שאלה:

ועוד אמר ר"א פותחין בנולד. צל"ע איך אפשר לומר כן דא"כ מה הועיל במתו כל האנשים הרי מסכן עצמו עתה באומרו לפרעה אני הורג בנך בכורך וע"כ צ"ל כיון שהקב"ה שולחו בכך אין לו לירא. א"כ אמאי לא פתח לו מהאי פתחא ה' שולחו אפי' לא מתו כל האנשים וע"כ צ"ל משום דנבואה זו נולד הוא. וכ"כ להדיא בתשובה המיוחסת סי' רנה ע"ש וא"כ מה יענה ר"א וצ"ע. והשיב לי תלמיד אחד אפי' פותחין בנולד מ"מ זה הוה כפתיחה בכבוד המקום. שירא לומר אע"פ ששלחני הקב"ה אני מתיירא. ויפה כיוון וא"ש דקאמר ועוד אר"א אחר שהשמיענו דר"א מודה בכבוד המקום כדברי ר' צדוק שוב אמר דאי לא הא לא הא:

מאי אין נדרים וכו'. לכאורה יש נפקותא רבה לדינא דלאביי אפי' אם עבר והתיר אינו מותר מן התורה ולרבא עכ"פ מותר מן התורה. ואפשר לא גזרו אלא לכתחלה. ותו לאביי יש להקל אם מעצמו בא ושואל ופותח פתח זה כמ"ש הט"ז סי' רכ"ח ס"ק י"ד משא"כ לרבא. והטוש"ע פסק כאביי וכתב הרב"י דכללא דלבר מיע"ל קג"ם איננו אלא במה שנוגע להלכתא והכא אינו נוגע לדינא ולהנ"ל הא ליתא וע"כ צ"ע. ע"כ נלע"ד דהטור לא גרס במתני' א"ל א"כ אין נדרים כמו שגרס הר"ן שרבנן השיבו לר' צדוק. אלא כמ"ש לפנינו והכל מדברי ר' צדוק וכמ"ש התי"ט שכן גי' הרמב"ם. ור' צדוק טען זה על ר"א ועל רבנן שלו ע"ש. והשתא י"ל בין לאביי ובין לרבא טעם ר"א ומחלוקתו משום אין נדרים נתרין יפה ולא פליג אדם בטעם זה מעולם גם רבא מודה. אך בכוונת ר' צדוק פליגי אביי ורבא. ואפ"ה פריך הש"ס מסיפא ומודים חכמים לר"א בדברים שבינו לבין אביו ואמו משום שנשנה הך ומודים בתר דברי ר' צדוק משמע גם הוא מודה בו. והשתא נהי דהלכה כרבא בכוונת ר' צדוק מ"מ הא אין הלכה כמותו אלא כרבנן דר"א ולדידהו גם רבא מודה שאין נדרים ניתרים יפה ואסור אפי' מן התורה אא"כ בא מעצמו ושואל על נדרו:

מתני' רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים שכן רשעים דרכן לנדור כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (דף ט.) ואם אמר לאו דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו: וחכמים אוסרין. שאפילו אין דעתו להתחרט נותנים לו דעת להתחרט: רבי צדוק אומר ער שפותחין לו בכבוד אביו ואמו כו'. כלומר אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו פותחין לו נמי בכבוד המקום שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב''ה עושה שנודר ורשע הוא לשמים: אלא אם אתה אומר כן. שפותחין לו בכך: אין נדרים. בגמרא מפרש לה: בדבר שבינו לבין אביו ואמו. במה שהדיר והם צר. כים לו להנאתו שפותחין לו בכבודם: פותחין בנולד. בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר ומפרש כיצד: ונעשה סופר. אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי: או שהיה משיא. המודר את בנו ואמר אילו הייתי יודע כו' בקרוב זמן לא הייתי נודר: ונעשה. אותו בית: כית הכנסת. האי נולד ממש הוא: ר''א מתיר וחכמים אוסרין. דקסברי אין פותחין בנולד ובמס' נזיר בפ' ב''ש (דף לב:) מפרש דזכינהו חכמים לר' אליעזר והודה להם: גמ' מאי אין נדרים. דקאמר לן רבי צדוק לר' אליעזר אין נדרים: ניתרין יפה. כדפרשינן לעיל אפילו שאין דעתו להתחרט מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו אומר שמתחרט אבל אין מתחרט לגמרי:

מתני' רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו. כלומר אילו היית יודע שאומרים עליך לאביך ולאמך ראיתם בנכם קל בנדרים ויתביישו וי''מ שיאמרו העולם אוי לאב ולאם שהגדילו בן שקל בנדרים כזה: וחכמים אוסרין . דחיישינן שמא יתבייש ויאמר מדעת כן לא נדרתי וישקר: אמר ר''א בר צדוק. ראייה לדברי חכמים: עד שפותחין בכבוד אביו יפתחו בכבוד המקום . פירוש אילו היית יודע שקוראין אותך רע לפני המקום כלום היית נודר: אמרו לו אין נדרים. ובגמרא מפרש ליה: קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר. וצריך לו לפי שהוא כותב שטרות העיר או שמשיא בנו וצריך ליכנס לביתו לחופת בנו: ואין חכמים מודים. בגמרא מפרש במאי פליגי: אמרו לו מת. ובגמרא פריך מת נולד הוא: ועוד אמר ר' [אליעזר]. קולא אחרת: מאי אין נדרים. אמר אביי אין נדרים נתרים יפה. כלומר שבלב מקיים הנדר ומחמת בושת אומר שלדעת כן לא נדר:

ר"ן
מתני' רבי אליעזר אומר פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו. שאומרים לו אילו היית יודע שמבזין אביך ואמך על שאתה קל בנדרים וכדאמרינן (סנהדרין נב.) דקרו לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כלום היית נודר. לשון אחר שיאמרו שאתה למדת מהם שאף הם מזלזלין בנדרים: וחכמים אוסרים. בגמרא מפרש טעמייהו: אמר ר' צדוק עד שפותחין בכבוד אביו ואמו פותחין לו בכבוד המקום. כלומר רבי אליעזר כי היכי דשרי לפתוח בכבוד אביו ואמו שרי נמי לפתוח בכבוד המקום שאומרין לו אילו היית יודע כשנדרת שהיית מיקל בכבוד המקום דהא אמרינן בספרי שהוא כנודר במלך עצמו כלום היית נודר: אמרו לו אם כן אין נדרים. כלומר אפי' ר' אליעזר מודה לרבנן דבכבוד המקום אין פותחין דאם איתא דפותחין אין נדרים ובגמרא מפרש מאי דבר שבינו לבין אביו ואמו כגון שאסרם בהנאתו ומיהו נהי דמסקינן הכא דאין פותחין בכבוד המקום דוקא בכבוד המקום הוא דאין פותחין משום דאם איתא דפותחין אין נדרים נתרים יפה כדאיתא בגמ' שאין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפי' היה יודע שהוא מיקל בכבוד המקום היה נודר ואפי' לא היה נמנע לכך מתחלה ישקר לומר כן אבל בכבוד מצוה אחת פותחין וכדתנן לקמן (דף סה:) פותחין לו מן הכתוב בתורה אילו היית יודע שאתה עובר על לא תשנא את אחיך בלבבך כלום היית נודר משום דמצוה אחת כי הני דמני תנא לא חמירא להו לאינשי כולי האי ואי אפילו אדעתא דהכי היה נודר לא ישקר לומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר והיינו נמי דתנן פותחין בשבתות: ירושלמי הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים הלכך אין פותחין בו: גמ' מאי אין נדרים אמר אביי אם כן אין נדרים ניתרין יפה. שאפילו אם מתחילה לא היה נמנע מפני כבוד המקום לא יעיז פניו בכך לפני חכם וישקר ויאמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר נמצא שאין נדרים מותרין יפה ומשום הכי מודה רבי אליעזר לרבנן שאין פותחין לו בכבוד המקום ומיהו בכבוד אביו ואמו פליג דרבנן אסרי דסבירא להו לא שנא בכבוד המקום ולא שנא בכבוד אביו ואמו אין אדם מעיז הלכך אין פותחין ורבי אליעזר סבר בכבוד המקום הוא דאין אדם מעיז אבל בכבוד אביו ואמו מעיז הלכך פותחין:

נדרים סד ע"א