והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא] : האומר "עד ראש חדש אדר" — כוונתו עד ראש חדש אדר הראשון, אם היתה שנה מעוברת — כוונתו עד ראש חדש אדר השני.

ויש לתמוה: האם מכלל הדברים אתה לומד דרישא [שבתחילתה של הברייתא] לאו בשנה מעוברת עסקינן [עוסקים אנו]?! והרי בשנה שאינה מעוברת אין שני חודשי אדר, ואין כלל מקום לשאלה למה היתה כוונתו! אלא שמע מינה [למד מכאן] כי הא [זה] — דפשיטא ליה דמעברא שתא [שפשוט לו שמעוברת השנה] ואז כשאומר "אדר" כוונתו לאדר השני, הא [זה] — שלא ידע ששנה זו מעוברת, מניחים אנו כי כוונתו לאדר הראשון, והרי זה סיוע למה שאמרנו קודם, שיש לחלק בין יודע בעיבור השנה לשאינו יודע.

א משנה ר' יהודה אומר: האומר "קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח" — לא נתכוון זה לאסור את עצמו אלא עד ליל הפסח, עד שעה שדרך בני אדם מישראל לשתות יין למצוות ארבע כוסות.

וכן אם אמר "קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום" (יום הכיפורים) — אינו אסור אלא עד לילי צום, כלומר, עד ליל אותו יום שבו הוא מתחיל לצום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר בערב יום הכיפורים, שמצוה להרבות בו באכילה ושתיה. ר' יוסי בנו של ר' יהודה אומר: האומר "קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת" — אינו אסור אלא עד לילי שבת, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשום.

האומר לחבירו "קונם (מה) שאני נהנה לך (ממך) אם אין את בא ונוטל לבניך כמתנה כור אחד של חטין ושתי חביות של יין" — הרי זה (חבירו) יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם. ויאמר לו: כלום אמרת (נדרת) אלא מפני כבודי שאתה רוצה לכבד אותי ולתת לבניי מתנה — זהו כבודי שאינני לוקח, ואין כאן עוד נדר.

וכן האומר לחבירו "קונם שאת נהנית לי אם אין את בא ונותן לבני כור של חטין ושתי חביות של יין", ר' מאיר אומר: אסור בהנאתו עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה הנודר יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו: הרי אני נחשב כאילו נתקבלתי.

היה חבירו מסרב (מפציר) בו לשאת את בת אחותו, ואמר כדי לדחותו "קונם שהיא נהנית לי לעולם", וכן המגרש את אשתו ואומר "קונם אשתי נהנית לי לעולם" — הרי אלו מותרות להנות לו, שלא נתכוון זה לאיסור הנאה ממש אלא לשום (לשם) הנאת אישות, שנדר שלא ישאנה.

היה מסרב (מפציר) בחבירו שיאכל אצלו, ואמר החבר: "קונם לביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם לך" — בכל זאת מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה בדבריו אלא לשום (לשם) אכילה ושתיה.