לפתוח ולקרוא בספר תורה ראשון, ולברך ראשון שהוא קודם לאחרים כשמכבדים אנשים לברך ברכה על האוכל וכיוצא בה, וליטול מנה יפה ראשון, שאם מתחלק שווה בשווה עם אחר במנות, יכול הכהן לבחור איזו מנה שירצה. ומן האמור בבני דוד ראיה שאף תלמיד חכם קודם לכל אדם בעניינים שונים.

באותו ענין אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר [מותר לו לתלמיד חכם לומר]: לא יהיבנא אכרגא [אין אני נותן את מיסי הקרקע], דכתיב [שנאמר] במכתב שנתן מלך פרס בידי עזרא "מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום" ["מנדה בלו והלך אין רשות להטיל עליהם"] על הכהנים והלוויים ושאר עובדי המקדש (עזרא ז, כד). ואמר ר' יהודה: "מנדה" — זו מנת (מס) המלך, "בלו" — זו כסף גולגלתא [הגולגולת], מס המוטל על כל אדם לפי הגולגולת, ו"הלך" — זו ארנונא, מס של עבודת כפייה על האדם ובהמותיו לצורך השלטונות.

ועוד אמר רבא על המותר לתלמיד חכם לומר כדי שלא יצטרך לשלם מיסים: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר [מותר לו לתלמיד חכם לומר]: "עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא [עבד האש אני ואיני נותן את מס הקרקע] ". שכהני האש היו פטורים ממיסים, ויכול תלמיד חכם להשתמש בביטוי זה משום שבליבו הוא מתכוון לשמים (שהרי נאמר על ה' שהוא "אש אוכלה"), אלא שמטעה בכך את גובה המס. מאי טעמא [מה טעם] התירו לומר דבר כגון זה — לאברוחי אריא מיניה קאמר [להבריח אריה ממנו בלבד הוא אומר זאת], כלומר, כדי למנוע מעצמו נזק.

רב אשי הוה ליה ההוא אבא [היה לו יער אחד], זבניה לבי נורא [מכר אותו לכריתת עציו לבית כהני האש]. אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: האיכא [הרי יש כאן] משום "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד), שהרי אתה מסייע בכך לפולחן עבודה זרה! אמר ליה [לו]: רוב עצים, ואף אותם הנמכרים לכהני האש, להסקה ניתנו ולא לפולחן, ולכן אין עליו לחשוש שמא העצים האלה מיועדים דווקא לצורך זה.

א משנה נדר "עד הקציר" — כוונתו עד שיתחיל העם לקצור, וכוונתו קציר חטין אבל לא קציר שעורין, וקובעים זמן זה הכל לפי מקום נדרו. אם היה בהר — לפי הקוצרים בהר, ואם היה בבקעה — לפי הקוצרים בבקעה.

אמר "עד הגשמים" או "עד שיהו הגשמים", כוונתו עד שתרד רביעה (עונה) שניה של גשמים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד שיגיע זמנה של רביעה, שאינו צריך להמתין לגשמי הרביעה השניה ממש, אלא כשמגיע הזמן הראוי לכך, זהו הזמן שקבע לנדר. אמר "עד שיפסקו גשמים" — הרי זה אסור עד שיצא חודש ניסן כולו, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.

ב גמרא תניא [שנויה ברייתא]: הנודר "עד הקיץ" בגליל, וירד לעמקים, אף על פי שהגיע כבר זמן הקיץ בעמקים — אסור עוד עד שיגיע הקיץ בגליל, שכאמור במשנה זמן הנדר נקבע לפי המקום שנדר בו.

ג שנינו במשנה: אמר "עד הגשמים" או "עד שיהו גשמים" — הרי זה אסור עד שתרד רביעה שניה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא עד שירד הגשם ממש, אלא עד הזמן הראוי לכך. אמר ר' זירא: מחלוקת כשאמר "עד הגשמים", אבל אם אמר "עד הגשם" — לדברי הכל עד זמן גשמים קאמר [אומר הוא] ואין כוונתו לזמן ירידת גשמים ממש.