נדרים נז ע"א

דף נז - א

מתניתין:

א. מי שאסר על עצמו "פירות" בסתם, וכגון שאמר "קונם פירות עלי", או "קונם תאנים עלי", ולא סייג את איסורו לאמר: "קונם פירות או תאנים אלו עלי", או "קונם תאנים של פלוני עלי", או "קונם תאנים של מקום פלוני עלי", אין הוא נאסר אלא במה שאסר על עצמו.

אבל אינו נאסר בהנאה מחילופיהן של הפירות [כגון שמכר תאנים, וקיבל בדמיהם ענבים], או בגידוליהן של תאנים, ^[1] שאין כוונתו בנדרו אלא לאסור ההנאה מהתאנים עצמם.

ב. אבל אם אמר: קונם פירות "האלו" עלי, שפירט וסייג את איסורו לפירות אלו העומדים לפניו בלבד, ולא אסר על עצמו את כל אותו המין -

או שאמר "קונם הן - הפירות העומדים לפניו - על פי" -

או שאמר: קונם הן לפי -

בכל אלו הרי הוא אסור בחילופיהן של הפירות האסורים.

אבל לא בחילופי חילופיהן.

ואסור בגידוליהן, מה שגדל מהן כשזרען בקרקע וגדלו.

אבל בגידולי גידוליהן, הרי הוא מותר. ^[2]

וטעמו של דבר, כי כאשר אסר באופן זה, כוונתו היתה שייאסרו עליו אף החילופין והגדולין. ^[3] ג. ואולם, אם אמר: קונם פירות שאני אוכל, או קונם פירות שאני טועם ^[4] - הרי זה מותר בחילופיהן ובגידוליהן. ^[5]

והיתר גידולי הגידולין ברישא, והיתר הגידולין עצמן בסיפא - אינו אלא בדבר שזרעו כלה, שהזרע שנאסר בהנאה נרקב, וצומח ממנו דבר חדש.

אבל בדבר שאיו זרעו כלה, שהזרע האסור עצמו מתפתח וגדל ונעשה פרי, נמצא שמעורב בפרי חלק מהאיסור עצמו, ולכן, אפילו גידולי גידולין אסורין.

כי תערובת האיסור המועטה [שלא כלתה] המצויה עתה בפרי, אינה בטילה ברוב ההיתר שגדל והתפתח מהזרע האסור.

כיון שדבר האסור באיסור נדר שהתערב ברוב היתר, הוא נחשב ל"דבר שיש לו מתירין", על ידי שאלה שאפשר להשאל על הנדר באמצעות חכם, ולהתירו.

וקיימא לן, שכל דבר איסור שיש לו מתירין - אפילו התערב באלף דברי היתר, אינו בטל ברוב, אלא כל התערובת אסורה.

וכן האומר לאשתו: קונם מעשה ידיך עלי, ^[6] או קונם הן על פי, או קונם הן לפי, הרי זה אסור בחילופיהן ובגידוליהן. כיון שלא אסר את כל המין, אלא סיים את אותן הדברים שהיא עשתה.

אבל אם אמר: קונם מעשה ידיך שאני אוכל, או קונם מעשה ידיך שאני טועם, הרי זה מותר בחילופיהן ובגידוליהן.

אף על פי שסיים את הדבר שהוא אוסר עליו, ולא אסר על עצמו את כל המין.

ואין היתר לגידולין או לגידולי גידולין, אלא בדבר שזרעו כלה.

אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין.

האומר לאשתו: "מה שאת עושה איני אוכל עד הפסח", או שאמר לה: "מה שאת עושה איני מתכסה עד הפסח":

אין אנו מפרשים: מה שאת עושה עד הפסח - איני אוכל או מתכסה לעולם.

אלא: מה שאת עושה - איני אוכל או מתכסה עד הפסח. ^[7]

ולכן, אם עשתה לפני הפסח, הרי זה מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח. כיון שלא אסר את עצמו בהן אלא עד הפסח.

האומר לאשתו: "מה שאת עושה עד הפסח איני אוכל" ומה שאת עושה עד הפסח איני מתכסה":

אם עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אף לאחר הפסח, שמשמעות לשונו היא: מה שתעשי עד הפסח, יהא אסור עלי באכילה או להתכסות בו.

האומר לאשתו לפני חג הפסח: "שאת נהנית לי [משלי] עד הפסח, אם הולכת את לבית אביך עד החג שלאחריו".

אם הלכה לפני הפסח ועברה על תנאו, שהרי התנה שלא תלך משעת נדרו ועד החג, הרי היא אסורה בהנאתו עד הפסח. ^[8]

ומדייקת הגמרא ממשנתנו: רק אם הלכה לפני הפסח ועברה על תנאו, אכן אסורה היא בהנאתו עד הפסח, אבל אם עדיין לא הלכה - אלא שאם תלך תהא אסורה למפרע - לא נאסרת היא בהנאתו.

הרי שאינה צריכה לחשוש שמא תעבור על התנאי ותהא אסורה למפרע, וקשיא לרב יהודה!?

אמר רבי אבא ליישב את שיטת רב יהודה: לעולם אסורה היא מיד בהנאה ואפילו לא הלכה, כי שמא תלך ; ומה ששנינו: "הלכה" לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח, הכי קאמר:

הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ואף לוקה האשה שעברה על "לא יחל דברו" ; אבל אם לא הלכה, אסורה בעלמא מדרבנן, אבל אינה לוקה.

הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל ושאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה [אפי'] גידולי גידולין אסור האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאיני אוכל ושאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה [אפי'] גידולי גידולין אסור:

בעי רמי בר חמא אמר קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דיליה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר דבר שלא בא לעולם עליו (א) הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו או דילמא משום דחילופיהן בגידוליהן דמו לא שנא הוא ולא שנא חבירו א"ר אחא בר מניומי תא שמע האומר (ב) לחבירו קונם שאני נהנה לך לווה ובעלי חובות באין ונפרעין מאי טעמא בעלי חובות נפרעין לאו משום דאמרינן דחילופיהן לאו בגידוליהן דמו אמר רבא ודילמא לכתחלה הוא דלא ודיעבד (ב) דההיא שעתא דאיתהני אכתי לאו מחליפין נינהו והשתא דבאין ונפרעין לא שקיל מינייהו מידי ובעיין לא איפשיט:

שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת עושה עד הפסח איני אוכל ושאת עושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח לאחר הפסח בבל יחל שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתה עד החג ומותרת לילך אחר הפסח:

מתני': קונם פירות האלו קונם הם על פי קונם הם לפי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש ולאו דוקא אלו, אלא כל שפורט הרי הוא כאילו אמר אלו, וכגון שאמר תאנים של מקום פלוני עלי, או פירות של פלוני עלי, וכמו שכתבתי למעלה בשם מורי הרב ז"ל, וכל שהוא אוסר קצת מאותו מין ועדיין הוא יותר בשאר הרי זה כהקדש, ולאסור אותו על עצמו לגמרי כהקדש נתכוון, והלכך אסור בחילופיהן שהרי זה נהנה ממנו כל שהוא מחליפו ונהנה מחליפיו, ודוקא כשהחליפן הוא, הא אם נתחלפו על ידי אחר ושלא בשליחותו מותר כשאר איסורי הנאה, וכדכתיבנא לעיל בפרק השותפין, ואינו אסור אלא בשעבר הוא והחליפן.

ובגידוליהן. בין בדבר שאין זרעו כלה בין בדבר שזרעו כלה, דלא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין, ועוד דקתני בשאני (טועה) [טועם – לפי השי"מ] בשאני אוכל מותר [בגידוליהן – לפי השי"מ] בדבר שזרעו כלה, אלמא באלו דקתני שאסור בגידולין אפילו בזרעו כלה קאמר, שמה שאסר באלו התיר בשאני טועם, ומיהו אינו אסור אלא בגידולין אבל בגידולי גידולין מותר כיון שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין, וכטעמא דאמרינן בגמרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, והא דקתני שאני אוכל לא קאי אאלו, מדאמרינן לעיל בשלהי פרק הנודר מן המבושל [נדרים נב, ב] תא שמע שאני אוכל שאני טועם כו' הא ביוצא מהם אסור ואם איתא מאי קושיא התם דאמר אלו ואלו דוקא, אלא באומר קונם ענבים שאני טועם קאמר, ואלא מיהו לענין דינא לא שנא לא אמר אלו ולא שנא אמר אלו, כל שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר אלא טעימתן ואכילתן (שלא) [של – לפי הש"מ] אלו דוקא ולא חילופיהן, והיינו מתניתין דבסמוך דהאומר לאשתו קונם מעשה ידך.
האומר לאשתו קונם מעשה ידך וכו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן. כתב מורי הרב ז"ל אף על גב דלא אמר ידיך עלי למעשיהן, אלא מעשה ידיך, או מה שתעשי, הרי זה כאומר אלו, שהרי לא אסר עליו מעשה ידים בכלל ואפילו של ידיו, אלא מעשה ידי אשתו פרט, ובזה יש לנו לומר שנתכוון [שלא להנות ממעשה ידי אשתו, ואם אשתו טוחנת ואופה נתכוון – לפי השי"מ] שלא להנות מריוח מעשה ידיה גם על ידי חליפין ונראה לי שלא נתכוון לאסור אלא בכנגד ריוח מעשה ידיה, וימכרו הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה, ושכנגד חטים שלו.

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. אף על גב דמעשה ידיך כאומר אלו, [כיון – לפי השי"מ] דאמר שלא אוכל מעשה ידיך לא אסר אלא אכילת הלחם שתטחון ותאפה, דהדבר פשוט דהאומר ככר זו עליה שאני אוכל דמותר בהנאתו, וכן שאני טועם בטעמו הוא דאסר נפשיה, מיהו בטעם גופיה מוסיף איסור לאיסור יוצא מהם לפי ספק בעיין, והוא הדין תערובת מטעם דתלמודא מדמי להו, עד כאן לשון רבינו ז"ל.

קונם פירות אלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי. פירוש והאי לישנא משמע איסור הנאה ולא איסור אכילה בלחוד ואע"ג דאמר לפי או על פי כמאן דאמר לעצמי דמי ולפיכך אסור בחלופיהן ובגידוליהן דהא קא מתהני מינייהו דחלופיהן וגידוליהן כמותן:

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה. פירוש שלא אסרו עליו אלא אכילת אינהו גופייהו ובהנאה שרו ליה וכיון דכן חלופיהן דלאו אינהו גופייהו נינהו אשתרו ליה באכילה וכן גידוליהן בדבר שזרעו כלה ופנים חדשות באו לכאן כגון זרע קשואין ודלועין אבל בדבר שאין זרעו כלה אינהו גופייהו חשיבי ואפילו גידולי גידולין אסורין וכן ברישא דאסרינהו בהנאה אפי' גידולי גידולין בדבר שזרעו כלה אסירי דומיא דחלופיהן דאינהו וכל דאתי מחמתייהו מיתסרי עליה כי היכי דלא ליתהני:

וסברא דרבנן ז"ל דכל איסורי הנאה לכתחלה הוא דאסור להחליפן ולמוכרן ליהנות בהן ואיסורא דאורייתא נמי מדאיצטריך קרא למשרי נבלה למכרה לעובד כוכבים הא באיסורי הנאה אסור למכרן הא כל שמכרן כבר ליכא איסורא דאורייתא שאין להן דמים וכדאמרינן התם [קדושין דף נו:] מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ופירשו בירושלמי [פ"ב דקדושין הלכה ח] לפי שאינם דמיהן ואין לך דבר שתופס דמיו אלא ע"ז והקדש ושביעית כדאיתא במסכת ע"ז [דף נד:] וכדפרישית התם וחלופי איסורי הנאה דשרו בדיעבד אפי' מדרבנן נמי שרו כדאמרינן בפ"ק דחולין [דף ד:] חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר לפי שהן מחליפין מיהו דוקא לאחריני אבל לדידהו גופייהו אסירי מדרבנן שלא יבא ליהנות מאיסורי הנאה והכי משמע במסכת ע"ז ובדוכתי אחריני והא דמתניתין דאסר בחליפין בדיעבד מסתברא דאיסורא דאורייתא אלא דאיסור הבא מעצמו שאני דכיון דיש לו דמים שכך היה דעתו מתחלה לאסור עליו דמיו וחליפיו והבא מחמתו וכשם שאסר גידולין בדבר שזרעו כלה וכדאמרינן לקמן והכי ריהטא שמעתין כדבעיא למימר קמן ויש בזה פי' אחר וזה הנראה לי נכון (א) ושאני אפי' לכתחלה רשאי להחליפן ולמוכרן דומיא דנבלה שמותר להחליפה ואין איסור אלא לאכלה והא נמי איסור אכילה היא בלחוד וזה פשוט וכן בגדוליהן רשאי לזרען לכתחלה כדי ליהנות בגדוליהן מיהו כי קתני סיפא דשרו בגידוליהן דוקא כדאמר אלו וארישא קאי הא לאו הכי כוליה מין אסר עליה:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור הן בחלופיהן הן בגדוליהן. פי' בחלופיהן הפת שאופה והקמח שטוחנת והצמר שהיא טווה כלם אסורין לו הן וחלופיהן כיון (שאחר כך) [שאמר כן] אסרן עליו בהנאה מיהו אין איסור במעשה ידיה אלא מה שהשביח הפת והצמר וכיוצא בהן בשביל מעשה ידיה והשאר מותר כיצד יעשה ימכרנו ותפול הנאת השבח לים ומתני' דאמר קונם ידיך עלי למעשה דידים איתנהו בעולם דאי דאסר מעשה ידיה הוה ליה דבר שאין בו ממש וליכא משום בל יחל (ב) דרבנן:

שאני אוכל ושאני טועם וכו'. כמו שמפורש למעלה: [דף מז.]

מתני' קונם פירות האלו עלי כו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן. אם החליפן לכתחלה אסור המחליף בדמיהן מדרבנן אסרו דמי כל אסורי הנאה וגדולי קונם אסורים כגדולי הקדש והוא הדין אפי' לא אמר אלו דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחלופין וגדולין והא דקאמר אלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מאי נפקא מיניה בגידולין של אלו בלאו הכי אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אי לאו דאמרי בגדולין קודם שהגיעו לכלל פירות:

שאני אוכל שאני טועם כו'. דלא אסר עליו אלא אכילה וטעימה מהם:

אבל בדבר שאין זרעו כלה. כגון בצלים וכיוצא בהם אפילו גדולי גדולין הוו כמו גוף האסור כיון שאין הזרע כלה:

קונם מעשה ידיך עלי. אסר כל מה שהיא עושה ומכינה לו לאכול ואם נטעה אילן הגידולין אסורין:

שאת עושה איני אוכל עד הפסח כו' מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח. שלא אסר על עצמו מעשה ידיה כי אם עד הפסח ולא אמרינן עד הפסח לא קאי כי אם על שאת עושה אבל איסור אכילה וכיסוי הוא לעולם:

שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג. היה עומד אחר החג ואסר עליה הנאתו עד הפסח אם תלך לבית אביה עד החג:

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי ומה שנתגלגל בו לענין החלק הששי שבספר והוא החלק הרביעי שבפרק והוא שאמר קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי וקונם הן על פי אסור בחלופיהן ובגדוליהם שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהם בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולים אסורין האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי וקונם הן על פי אסור בחלופיהן ובגדוליהם שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין אמר הר"ם פי' דבר שזרעו כלה הוא מה שיפסד זרעו בארץ ויפסד כמו החטה והשעורה ורוב השעורים ודבר שאין זרעו כלה נמי שיהיה זה הדבר אשר נשבע עליו בצל או שום או מה שדומה לו שהוא כאשר יזרע זה הבצל או זה השום בעצמו יצמח מה שיצמח ממנו וישאר הגרעין הזרוע קיים בארץ וכבר התבאר זה בתשיעי ממסכת תרומות ובקש אותו שם:

אמר המאירי קונם פירות אלו עלי או קונם הם לפי או קונם הם על פי אסור בחילופיהן אם נמכרו ובגידוליהן אם נזרעו וכל שכן במשקין היוצאין מהם שאדם אוסר על עצמו בקונם דבר שלא בא לעולם כמו שביארנו בפרק שתוף וכבר ביארנו בפרק בשול שזה שהוזכר אלו והן לאו דוקא אלא כל שפורט הדברים שהוא אוסר עליו הדין כך כגון פירות של פלני או של מקום פלני שכל שאינו אוסר עליו את כל המין אלא מקצת פרטיו ומשאיר עצמו מותר באחרים שבאותו המין הרי הן כעין הקדש ואסור בחליפיו אלא שמכל מקום דוקא בהחליפן הוא אבל אם נתחלפו על ידי אחר שלא בשליחותו מותר כשאר חליפי איסורי הנאה אבל כל שאסר על עצמו את כל המין אינו כעין הקדש ואינו מתכוין אלא לפרוש מאכילת אותו המין ומותר בחליפיו הא כל שפורט באיזה צד נאסר בחליפיו וכן נאסר בגידוליו אם נזרעו או ניטעו ובתוספות חולקים במה שכתבנו וגורסין כאן קונם פירות אילן עלי ולא פירות אלו ואע"פ שדרך כלל נדר הואיל והזכיר קונם סתם ולא הזכיר לשון אכילה אסר על עצמו אף חילופיו וגידוליו ואין בזו חלוק בין דבר שזרעו כלה לאין זרעו כלה דלא גרעי גידולין אף בדבר שזרעו כלה מחליפין אלא שגידולי גידולין מיהא מותרין ונשאר לענין משנתנו והוא שאם אמר קונם שאני אוכל קונם שאני טועם לא אסר על עצמו אלא גוף הפירות ואפילו אמר אלו ומותר בחלופיהן וכן מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה ר"ל שנפסד זרעו בקרקע קודם הצמחתו כגון זרע החטים והשעורים ורוב הזרעים שמכיון שזרעו כלה אין כאן גוף הפרי כלל אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצל או שום שהזרוע נשאר בקרקע קיים אלא שמוסיף אחרים עליו הרי הגדולין כגון הבצל אחר שהשורש שכבר נאסר קיים אפי' נעתקו הגידולין מן השרש [אסור] שהרי מכל מקום נאסרו בעודן מחוברין עמו ולא הופקע איסורו ואפילו גידולי גידולין יתבאר בגמרא שאסורין מטעם דבר שיש לו מתירין כמו שנבאר:

וכן האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי ר"ל כל מה שאת מכינה לי לאכול אסור בחלופיהן ר"ל אם הכינה לו מאכל והחליפו בפירות ובגידוליהן ר"ל בגידולי פירות שלקח מן החליפין או אם נטעה היא או זרעה ואפילו בדבר שזרעו כלה אלא שגידולי גידולין מותרין כמו שביארנו בראשונה שאני אוכל שאני טועם מותר בחליפין שלא אסר עצמו אלא מגוף מה שהכינה ובגידולין כגון אם נטעה היא או זרעה בדבר שזרעו כלה הא בדבר שאין זרעו כלה הרי הוא כגוף מעשה ידיה ואסור בו אף בגדולי גדולין כמו שביארנו בחברתה ויש מפרשין מעשה ידיה דמי מעשה ידיה והם מפרשים בו אפילו לא אמר קונם ידיך עלי למעשיהן אלא קונם מעשי ידיך עלי או קונם מה שתעשי עלי ועל ידי מה שאמר בקונם מעשה ידיך עלי נתגלגל בענין אחר ר"ל שאת עושה וכו' אע"פ שאינו מכונת הפרק והוא שאמר:

משנה קונם שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת עושה עד הפסח ואני אוכל שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות לאחר הפסח קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח ולאחר הפסח בבל יחל דברו קונם שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח אמר הר"ם זה כלל מבואר לא יצטרך זולת תקון הקריאה וחתוך המאמר במקום החתוך ולא ידבר בו בתלמוד כלל לרוב ביאורו ולא יזכרהו התנא אלא מפני ההבדל האחד לבד אשר אמר בו ואחר הפסח בלא יחל דברו וזה שהוא אפשר שיעלה על הדעת כאשר היתה השבועה נופלת בשבט דרך משל שהיא לא תהנה ממנו עד הפסח אם תכנס לבית אביה מהיום עד הסוכות וכבר עבר פסח שאז נניחה לילך לבית אביה לפי שעבר הזמן אשר התנה בשבועתו שהיא לא הועיל בו כאשר הלכה לבית אביה ואמר שאין הענין כן אבל יחוייב אליו שימנעה עד שלמות הזמן אשר נשבע ואע"פ שהוא בטל העונש אשר התנה בו אם תעבור כאשר עבר הפסח וזה הענין לבד הוא אשר רצה לומר ולבאר אלינו אולם שאר הדברים מבוארים:

אמר המאירי קונם שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח הואיל והזכיר שם איסור האכילה קודם הזכרת הגבלת הזמן והדביק הגבלת הזמן לאכילה אין הגבלת זמן חוזרת אלא ליתן זמן לאכילתו ואין כונתו לאסור מה שהיא עושה באכילה או בלבישתו אלא עד הפסח כלומר קונם עלי מה שאני אוכל או מתכסה ממעשה ידיך עד הפסח הא לאחר הפסח אהנה אף ממה שתעשי מהיום עד הפסח והלכך לאחר הפסח מיהא מותר אף במה שעשתה משעת הנדר עד הפסח אבל אם הזכיר הגבלת הזמן קודם הזכרת האכילה והדביק הגבלת הזמן למעשה ידיה אין הגבלת הזמן חוזרת ליתן זמן לאכילתו אלא ליתן זמן למעשה ידיה איזה מהן יאסר עליו לעולם וכונתו לומר שכל שתעשה עד הפסח יהא אסור לו לעולם:

קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג ר"ל שהיה במרחשון ואמר לאשתו קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכבר ביארנוה בפרק שני בשאמר הנאת תשמישך עלי שאם לא כן הרי הוא משועבד לה ואמר על זו שאם הלכה לפני הפסח הרי חל מיד איסור הנאתה ונמצא אסורה בהנאתו עד הפסח כמו שנדר ואע"פ שאף בלא הלכה אסורה מחשש שמא תלך ונמצאת אסורה למפרע בזו אין בה דין מלקות אבל כשהלכה קודם הפסח חל איסור הנאתה מיד בודאי עד הפסח וכל שנהנית יש בה דין מלקות על הדרך שביארנו בפרק שני ולאחר הפסח בבל יחל כלומר אם לא הלכה עד הפסח אבל לאחר הפסח הלכה והרי אם לא נהנית עד הפסח אין לנו בהליכתה שלאחר הפסח כלום ומותרת לילך שהרי לא אסרה אלא עד הפסח והרי לא נהנית עד הפסח אבל מכל מקום אם נהנית קודם הפסח אסור לה לילך אחר הפסח מפני שאם תלך נמצאת עוברת למפרע על בל יחל אבל מלקות אין כאן שהרי בשעת הנאתה לא חל האיסור עדין:

קונם שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת לבית אביך עד הפסח אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ואם נהנית לוקה ולאחר הפסח מותרת לילך מיד:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא וכבר הארכנו בה יותר בפרק שני ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פיסקא קונם פירות האלו עלי קנום הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן פי' כדפרישית לעיל שאע"פ שכל איסרו הנאה הבא מאליו כגון ערלה וכלאי הכרם חילופיהן מותרין וגם גידוליהן מותרין בדבר שזרעו כלה הקינמות שאסר הוא על עצמו דעתו הי' גם על חילופיהן וגידוליהן:

שאני אוכל ושאני טועם מורת בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גדולין אסורין פי' כיון שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר עליו אלא גופן ולא חילופיהן וגידוליהן והרי הן כאיסור הבא מאליו שמורת בחילופיהן וגידוליהן אבל מיהו אין הגידולין מותרין אלא בדר שזרעו כלה כגון תבואה וקטניות אבל דבר שאין זרעו כלה כגון השום והבצלים אפילו גידולי גידוליו אסורין ובאיסור הבא מאליו בדבר שאין זרעו כלה בעינן למימר בגמרא מאי דני' בצל שעקרו בשביעי כו' לא קמבעי' לי' אלא דבר שאין זרעו כלה אבל דבר שזרעו כלה פשיטא לן דגידוליו מותרין בכל איסורין חוץ מתרומה כדתנן בפ"ט דתרומה:

מתניתין אסור בחילופיהן אם מכרן דמיהן אסורין וכן אם החליפן בפירות אחרים וכן חליפי חליפין ובגידוליהן אם נטען. שאני אוכל כו' בדבר שזרעו כלה כגון חטה ודכוותה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שלוקטין אותם וחוזרין ונוטעין אותן שזו הנטיעה אינה כלה אלא מתוספת אפילו גידולי גידולין אסורין עד עולם. וכן נמי משמע אם נדר מן האילן ושתלו מענפיו במקום אחר קרוי נמי אין זרעו כלה. ואני שמעתי גידולי גידולין כגון אותם בצלים קטנים שקורין אשקלוניי"ש שמתוספת זו עד זו עד מרחוק. פירוש אחר מהר' יצחק קונם הן לפי בין שאמר קונם לפיו או על פיו אסור בגידוליהן ובחילופיהן אפילו בדבר שזרעו כלה ובא כיון דקאמר אלו אסור בכל מידי דהוה אענבים דאמר אלו דלעיל בין שנדר על פירותיו בין שנדר על פירות חבירו אסור שיקחם הוא בעצמו ויחליפם. אבל אם החליפם חברו בחפץ אחר שאינו פרי נראה דמותר בהנהו חליפין דלא חשיב כמתהני מן הפירות הואיל ולא אתי פירות לידיה דנודר אבל בגידוליהן אפילו זרעם חבירו אסור בהם ובגידוליהן דחשיב כמתהני מאותן פירות עצמן אדעתא דהכי נדר אבל ליאסר בחליפי פירות שביד חברו לא נתכוון לנדור. כך מצאתי בפירוש הר' יצחק שנראה לו. הרא"ם ז"ל. וכפירוש הר' יצחק כתב הרשב"א ז"ל ודוקא כשהחליפם הוא הא אם נתחלפו על ידי אחר ושלא בשליחותו מותר כשאר איסורי הנאה וכדכתיבנא לעיל בפרק השותפין ואינו אסור אלא כשעבר הוא והחליפן. עד כאן. ועיין בהר"ן ז"ל. ובגידוליהן בין בדבר שאין זרעו כלה בין בדבר שזרעו כלה דלא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין. ועוד דקתני בשאני טועם בשאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה אלמא באלו דקתני שאסור בגידולין אפילו בזרעו כלה קאמר שמה שאסר באלו התיר בשאני טועם ומיהו אינו אסור אלא בגידולין אבל בגידולי גידולין מותר כיון שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין וכטעמא דקאמר בגמרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. הרשב"א ז"ל.

קונם פירות האלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש דכיון דאמר קונם הם עלי לא לאכילה בלבד אסרן אלא אפילו להנאה ואם נתחלפו באחרים וכן אם זרעו וצמחו אסורין הן גם כן דמכל מקום הרי נהנה מהם. והא דקתני קונם הם לפי ועל פי ריבותא קתני דאפילו אמר לפי ועל פי אסורין בחילופיהן דלא תימא שלא אסרן אלא לפיו קא משמע לן מאי לפי דקאמר לעצמי וכי שרינן בסיפא בחילופיהן דוקא שנתחלפו על ידי אחרים אבל להחליפן הוא או שיצוה להחליפן לכתחלה אסור. דבפרק כל שעה מקשינן מנבלה שמותר למכרה למאן דאמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ומתרץ שאני הכא דגלי קרא מכלל דבאיסורי הנאה אסור להחליפן. וכבר כתבנו זה בפרק האיש מקדש ומסתברא דלזרען בתחלה בהני דסיפא מותר בדבר שזרעו כלה כדי שיהא מותר בגידוליהן אף על פי שאסור להחליפם דהאי בידי אדם והאי בידי שמים. הרנב"י ז"ל.

והא דקתני שאני אוכל שאני טועם לא קאי אאלו מדאמרינן לעיל בשילהי פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם וכו'. ביוצא מהן אסור ואם איתא מאי קושיא התם דאמר אלו ואלו דוקא אלא באומר קונם ענבים שאני טועם קאמר. ואלא מיהו לענין דינא לא שנא לא אמר אלו ולא שנא אמר אלו כל שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר אלא טעימתן ואכילתן של אלו דוקא ולא חילופיהן והיינו מתניתין דבסמוך דהאומר לאשתו קונם מעשה ידיך. הרשב"א ז"ל.
אבל הרנב"י ז"ל כתב וז"ל: וסיפא דשאני טועם שאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאי לאו בלשון אלו קאמר אי הכי קאמר קונם חטים או שעורים שאני טועם אם כן אמאי מותר בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה הרי מכל מקום כל חטים ושעורים אסר עילויה. עד כאן.
וזה לשון הריטב"א ז"ל: שאני אוכל שאני טועם פירוש לא אמר אלו אלא אמר קונם חטים או ענבים שאני אוכל או שאני טועם. מותר בחילופיהן פירוש דהא לא אסרן אלא לאכילה ולטעימא דהיינו בגופיהו דפירות ובגידוליהן אם זרען וצמחו בדבר שזרעו כלה כגון חטים וקישואים ודלועים אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שנוטע בצל ואינו כלה ומוסיף אחרים בקרקע אפילו גידולי גדולין הם אסורין כמו גוף האיסור. ומשמע דאפילו להחליפן לכתחלה מותר בסיפא דהא לא אסרן על עצמו אלא באכילה בלבד אבל לא בהנאה. אבל קשה כיון דאמר סתם חטים שאני אוכל או שאני טועם היאך מותר בגידוליהן והלא אסור בכל חטים שהרי אדם יכול לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם כדמשמע לקמן בשלהי מכילתין ולעיל בפרק השותפין וכדמשמע נמי במתניתין דהנודר מן הנולדים. וי"ל דכי אמרינן הכא מותר בגידוליהן היינו כשהם עשב קודם שנעשו חטים אבל אחר שיהיו חטים גמורים אסור הוא בהם כיון שאסר על עצמו חטים סתם. ויש מפרשים דהאי שאני אוכל שאני טועם אאלו דרישא קאי קונם פירות אלו עלי שאני טועם ולכך מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאף על גב דאמר אלו ואמרן ברישא אסור בגידוליהן מיהו כשאמר שאני אוכל מגרע לנו איסור הנאה דגלי אדעתיה שאינו אוסרן אלא באכילה אף על גב דלענין יוצא מהם מהני שאני טועם להחמיר שהוא אסור ביוצא מהם לפי ספק בעיין דסוף פרק הנודר מן המבושל. ואם תאמר אם כן קשה הא דאמרינן בסוף פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן הא ביוצא מהן אסור. ואם איתא מאי ראיה מהכא שאני הכא דאמר אלו ואמר שאני טועם ואלו דוקא. יש לומר דהכי קא דייק מדלא נקט בהדיא בסיפא קונם פירות אלו שאני טועם ושאני אוכל אלא נקט שאני טועם גרידא משמע דאפילו לא אמר אלו אשמועינן תנא דמותר בחילופיהן הא ביוצא מהן אסור. עד כאן.
האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי פירוש לאו דוקא דזה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עלי ידיך למעשיהן קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש הפת שהיא אופה והצמר שהיא טווה והקמח שטוחנת והתבשיל שמבשלת כולן אסורים לו הן וחילופיהן אם החליפן באחר שהרי אסרן על עצמו בהנאה. ויש אומרים שאם נטעה אילן הגידולין אסורין. ואומר הרב רבינו יונה זצ"ל שאין הפת והקמח עצמן אסורין לו שהרי לא אסר לעצמו אלא מה שהיא עושה בהן הילכך שמין כמה השביח וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. הריטב"א ז"ל.
והא דאמרינן מעשה ידיך עלי צריך לעיין והא דבר שאין בו ממש הוא אלא אם כן אמר קונם עלי ידיך למעשיהן. איכא למימר אין הכי נמי דקאמר הכי אלא דמתניתין לישנא קלילא נקט. אי נמי דקאמר הכי ומכל מקום בל יחל דרבנן איכא. שאני טועם שאני אוכל כלומר קונם עלי מעשה ידיך שאני טועם. מותר בחילופיהן ובגידוליהן פירוש שלא אסרן אלא לאכילה ולטעימה ולא להנאה. בדבר שזרעו כלה פירוש אגידולין קאי דלאו הני נינהו. הרנב"י ז"ל.

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך וכו'. אסור בחילופיהן וגידוליהן. כתב מורי הרב ז"ל אף על גב דלא אמר ידיך עלי למעשיהן אלא מעשה ידיך או מה שתעשי הרי זה כאומר אלו שהרי לא אסר עליו מעשה ידים בכלל ואפילו של ידיו אלא מעשה ידי אשתו פרט ובזה יש לנו לומר שנתכון שלא ליהנות ממעשה ידי אשתו ואם אשתו טוחנת ואופה נתכוון שלא ליהנות מריוח מעשה ידיה גם על ידי חליפין. ונראה לי שלא נתכוון לאסור אלא כנגד ריוח מעשה ידיה וימכרו הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה ושכנגד חטים שלו. שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן אף על גב דמעשה ידיך כאומר אלו כיון דאומר שלא אוכל מעשה ידיך לא אסר אלא אכילת הלחם שתטחון ותאפה דהדבר פשוט דאומר ככר זו עלי שאני אוכל דמותר בהנאתו וכן שאני טועם בטעמו הוא דאסר נפשיה מיהו בטעם גופיה מוסיף איסור לאיסור יוצא מהם לפי ספק בעיין והוא הדין תערובת מטעם דתלמודא מדמי להו. עד כאן לשון רבינו ז"ל. הרשב"א ז"ל.
קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהשתא יש לו ליזהר שלא תהנה קודם הפסח שמא תלך קודם הפסח או אחר הפסח ואם הלכה לפני הפסח ומהנה לה קודם הפסח לוקה אחר הפסח אם לא נזהר מליהנות לה קודם הפסח והיא הלכה אחר הפסח לוקה מפני שעבר על בל יחל דברו. וכתב הר"ם בהלכות נדרים פ"י עבר הפסח אף על פי שהלך התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותהנה אלא נוהג בה איסור כמו שנדר עד החג ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. עד כאן. והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל: אמר אברהם בחיי ראשי צורת ההלכה אינה כן ואפילו רב יהודה דמחמיר ועליה מקשינן ממתניתין מתרץ להאי בל יחל דאי אתהני לו קודם הפסח קאמר אבל לאוסרה בהנאתו בדלא הלכה לפני הפסח לא אמר אלא ודאי אם נהנית לו קודם הפסח חייב למונעה מלילך לבית אביה עד החג כדי שלא יחול עליו בל יחל למפרע. עד כאן. ודברי הר"ם ישרו בעיני יותר מדלא קתני הכא כדקתני בסיפא ומותרת לילך אחר הפסח. והכי הוה ליה למימר הכא אחר הפסח הרי זה עובר על בל יחל דברו ואם נהנת קודם הפסח או לא נהנה מותרת לילך אחר הפסח אלא ודאי מדלא תני תקנתא שמע מינה דאיסורא איכא. וכבוד הראב"ד ז"ל יהא מונח במקומו כי הוא לא השיג עליו כראוי. ונראה שלא נתן דעתו להבין דבריו כי הר"ם לא כתב שתהא אסורה בהנאתו אם הלכה אחר הפסח כי הוא כתב בסוף לשונו: ואם הלכה אחר הפסח אינה אסורה מליהנות לו. אלא השמיענו שלכתחלה אין לו לנהוג קולא בנדרו להניחה שתלך ותהנה לכתחלה שהרי כוונתו היתה לאסור אותה בקונם שלא תלך מכאן עד החג אלא שלא הרחיב בתנאי יותר מנדרו כמו שעושה בסיפא על כן אין לו כלל לזלזל בנדרו. הרי"ץ ז"ל.
והרנב"י ז"ל כתב כרברי הראב"ד ז"ל וז"ל: שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג פירוש שהאריך התנאי וקיצר האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח פירוש שהרי הלכה שם קודם החג לפיכך אסורה היא לו עד הפסח אבל מותרת היא לו לאחר הפסח אפילו הלכה שם קודם החג. ולאחר הפסח בל יחל דברו כלומר ואם הלכה שם אחר הפסח קודם החג (או שמא) או שאם נהנית ממנו למפרע קודם הפסח הרי עבר על לא יחל דברו ואפילו היא עוברת בכך אף על פי שלא נדרה היא הואיל והאיסור חל עליה. שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח פירוש שקצר זמן התנאי והאריך זמן האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג פירוש שהרי אסרה לעצמו עד החג אם תלך שם לפני הפסח והרי הלכה ומותרת לילך לאחר הפסח. וכתב רבינו ז"ל תריצנא (למתניתין) לרישא דמתניתין בפרק שני הכי הלכה אסורה בהנייתו פירוש הלכה שם קודם הפסח אסורה בהנייתו. ולוקה פירוש אם אחר שהלכה שם קודם הפסח נהנית ממנו בין קודם הפסח בין לאחר הפסח הרי זו לוקה משום בל יחל דברו. לא הלכה אסורה לעולם חוששין שמא תלך כלומר קודם הפסח נמי מספיקא אסורה בהנייתו איסורא בעלמא חוששין שמא תלך שם קודם הפסח. והא דקתני ולאחר הפסח בל יחל דברו פירוש ברישא למימרא דאי אתהני קודם הפסח למפרע הרי זה בל יחל דברו. עד כאן.

גמרא גידולי גידולין כצ"ל:

רש"י בו זמן הס"ד:

בד"ה אם כו' לבית אביך מעכשיו כצ"ל:

ברא"ש בד"ה שאת כו' ולהתכסות אחר כצ"ל:

ר"ן בד"ה מתניתין כו' וכיון דלהאי כצ"ל ואפי' נימא כצ"ל למעלה הס"ד עליה הס"ד שלו הס"ד:

בד"ה שאני כו' אתא והיינו כצ"ל דשאיני אוכל כצ"ל איתא בשאיני אוכל כצ"ל אלא ודאי כדאמרן כצ"ל:

בד"ה שאת כו' איני אוכל כצ"ל קאי על שאת כצ"ל אאכילה קאי כצ"ל והס"ד:

במשנה מותר לאכול ולהתכסות אחה"פ. עתוי"ט שדקדק מלשון הרא"ש דעה"פ קאי נמי על מה שאת עושה. טפי ה"ל להביא מלשון הר"ן שכתב דעה"פ אאכילה נמי קאי:

שם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עה"פ. מש"כ התוי"ט ולוקה על הנאתו שלמפרע. ל"י מי דחקו להכנס במשעול צר במחלוקת דהתראת ספק (עי' שבועות כח ב אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא כו' למ"ד הת"ס כו') הלא בפשטיה משמע דאם נהנית אחר שהלכה לוקה. וזהו אליבא דכ"ע. ועוד דאם תפרש דלוקה למפרע א"כ מאי איריא הלכה לפני הפסח אפי' אחה"פ קודם החג נמי:

ר"ן ד"ה בדבר שזרעו כלה. מיהו בגידולי גידולין שרי כו' כי היכי דחליפי חליפין מותרין כדמוכח לעיל כו'. צ"ע דהתם בשארי אה"נ או במדיר. אבל בנודר כי היכי דחמיר מינייהו לענין אם החליפן אחר ה"נ איכא למימר לענין חליפי חליפין:

רא"ש ד"ה קונם פירות האלו. אם החליפן. לכתחלה אסור המחליף כו'. כ"נ דצריך להפסיקן. ור"ל דדוקא לכתחלה אסור ליהנות בחילופן אבל אם שוב החליף או קנה באותן הדמים דבר מה מותר בהנאתו דזה הוה חליפי חליפין עי' בק"נ אות ט"ז. ודלא כמשמעות התוי"ט. ודקדוק הב"י שהביא. הוא ממש"כ אסור המחליף דמשמע דוקא כשהחליפן הוא בעצמו:

בא"ד וגדולי קונם אסורים כגדולי הקדש. וכ"כ הר"ן. ותימה דהתנן פ"ט דתרומות מ"ד גדולי הקדש חולין. וזה אינו ענין לפלוגתא דבפ"ג דמעילה מ"ו כמובן. (ועי' בתרומות שם מה שתמהתי על פי' הרע"ב). וכן הרמב"ם בפ"ה מהל' מעילה הי"א פסק להא דתרומות. ובפלוגתא דבפ"ג דמעילה פסק כמ"ד דמועלין בהן. והתוי"ט במעילה שם הביא ראיה לפסק הרמב"ם מהמשנה דלפנינו ולא זכר מהמשנה דתרומות וצע"ג:

בא"ד וה"ה אפי' ל"א אלו כו'. והעתיקו התוי"ט בלי חולק. אמנם הר"ן כתב דבאינו פורט מותר בחלופין. וכ"כ הב"י ר"ס רט"ז דהר"ן חולק בזה על הרא"ש וכן התוי"ט במשנה דלקמן. והטור השמיט דעת אביו בזה וכן בש"ע לא הזכירו. והש"כ שם סק"ד כתב ג"כ להתירא וכן הט"ז שם. ומש"כ בשם הרא"ש ג"כ להתירא תמוה. ולכאורה דעת הרא"ש תמוה דהא אפי' במשקין היוצאין מהן תנן בפרק דלעיל מותר וכש"כ חילופיהן. ועי' לעיל (נב ב) בפשיטות בעיא דרמב"ח. ולשון השו"ע שם ברה"ס ואצ"ל במשקין היוצאין מהם ועי' בב"י שם. ואולי לדעת הרא"ש אם סחטן הוא בעצמו אסורין דומיא דחליפין דאסורין למחליף עצמו וצ"ע. והנה לענין דינא נראה דלא פליגי. דהרא"ש לא כתב לאסור בלא אלו אלא לשיטתו דאף באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. ובזה גם הר"ן מודה אם נתפוס בעיא דרמב"ח לחומרא (כדפסק השו"ע בסעיף ב) כמבואר בדבריו כאן ובהשותפין. והאחרונים ל"ד בזה. גם מש"כ הש"כ בסק"א דדעת הסמ"ג בשם ר"י כהרא"ש דאפי' באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. נמשך אחר הב"י שם שכ' ע"ד הסמ"ג ואין דעת הר"ן כן. אבל במחכת"ה ל"ד. שהרי הסמ"ג לא כתב אלא על בעיא דרמב"ח. וגם הר"ן כתב כן דבעייתו אינה אלא למחליף עצמו. ולכן גם מש"כ הש"כ בסק"ז במדיר שאסור בכל אופן כמו שאסר על עצמו. ל"ד דהא בהחליפן אחר יש חילוק ביניהן לדעת הר"ן:

קונם פירות וכו' אסור בחילופיהן וכו' כל ענין חילופים בארתי לעיל מז ע"א וע"ב ע"ש היטב:

שאת נהנית לי עד הפסח עיין מ"ש בזה לעיל טו ע"א והנה בתוס' שם ד"ה תנן וכו' הקשו הא משועבד לה פי' ואלים שיעבודא דילה ולא מצי להפקיע בקונם. ותי' תוס' בחד שינויא דכיון שתלה בתנאי שיכולה לקיים שפיר חל הנדר ע"ש. לכאורה פירושו שלזה לא אלמוהו שיעבודה וכי תעבור על תנאו ותלך לבית אביה יבוא קונם ויפקיע השיעבוד אלא שצל"ע כשתלך אחר הפסח איך תיאסר לכתחלה מה שכבר אכלה. בשלמא כל זמן שלא גבתה המזונות אין לה על הבעל אלא שיעבוד ואתי' קונם ומפקיע השעבוד כיון שתלה בתנאי שהיתה יכולה לקיים לא אלמוה שיעבודה. אך אחר שגבתה חובה מבעלה ואכלה הרי שלה אכלה בהיתר קודם פסח ואם אח"כ תעבור על התנאי ותלך לבית אביה איך יחול לאסור את שלה שגבתה בחובה כבר והוא תימה בעיני. ובאמת תי' ב' של תוס' שם דמיירי שאוסר תשמישה עליו אם תלך וצ"ל אם תעבור אחר הפסח עובר הבעל על בל יחל למפרע והיא הביאתו לידי כך ועברה על לפני עור וכן פי' להדיא בחי' נמוקי יוסף על נדרים בשמעתין ע"ש אלא לפ"ז לעיל דף טו פריך אדרב יהודה דבתנאי לא מזדהר הוה מצי למימר ולטעמיך לר"נ נמי תקשי דבתנאי כזה שהיא לא נדרה והאיסור על הבעל גם ר"נ מודה דלא מזדהרה וכמ"ש תוס' בכתובות ר"פ המדיר ד"ה ה"נ ע"ש וק"ל:

מתני' בדבר שזרעו כלה. בקרקע וגדל כגון חטה וכיוצא בה דהיינו גידולין גמורין: אבל בדבר שאין זרעו כלה. כגון השומים והבצלים שאינו כלה בקרקע אלא שרבה וגדל בגופו: אפילו גידולי גידולין אסורין. דכגופייהו דמו: מעשה ידיך עלי. ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה הואיל ואמר עלי אסור בחילופיהן וט' אבל כי אמר שאיני טועם משמע מהן גופן איני טועם הלכך מותר בחילופיהן ובגידוליהן אם זרעו וצמחו: שאת עושה איני אוכל עד הפסח. דאמר הכי קונם עלי מה שאת עושה שאיני אוכל ממעשה ידיך עד הפסח או שאמר קונם שאת עושה שאיני מתכסה מכל מלאכתך עד הפסח: מותר לאחר הפסח. שהרי לא נדר מכל מה שתעשה אלא עד הפסח: אפי' אחר הפסח אסור. לאכול ולהתכסות מכל שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן: היה עומד באדר ואמר קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מעכשיו עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח:

קונם פירות האלו עלי ולא גרסי' פירות אלו: אסור בחילופיהן ובגידוליהן. דכיון דהזכיר קונם סתם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בין בחילופיהן בין בגידוליהן: שאני אוכל שאני טועם. לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות: בדבר שזרעו כלה. הגידולין הוו כגוף אחר: אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין. כגון בצלים שאין הבצל כלה אלא מוסיף אחרים עליו הלכך גידולין כגופן: האומר לאשתו קונם מעשה ידיך. פי' אם תעשה לי מאכל אסור בחלופיהן אם הכינה לו מאכל והחליפן בפירות. בגידולין פי' בגידולי פירות שלקח מן החליפין: שאני טועם מותר בחליפין. שלא אסר עצמו אלא מהם אבל בדבר שאין זרעו כלה אסור בגידולי גידוליהן ומשכחת לה כגון שנטע אילן או זרע דבר שאין זרעו כלה ונמצא שהגידולין אסורין עליהן דהיינו כמו מעשה ידיה והלכך גידולי גידולין אסורין בדבר שאין זרעו כלה אבל בדבר שזרעו כלה הגידולין אסורין וגידולי גידולין מותרין: קונם שאת עושה איני אוכל עד הפסח. ממה שאת עושה ואשמועינן דלא תימא דה''ק איני אוכל מכל מה שתעשה עד הפסח לעולם וכן כולם אשמועינן הכי: שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג. עומד בחודש אחד לפני הפסח ואמר קונם שלא תהא נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מעכשיו ועד החג והלכה לפני הפסח אסורה עד הפסח כלומר אם הלכה לבית אביה:

ר"ן
מתני' קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. משום דכיון שפרט הדברים הנאסרים עליו שוינהו עליה כהקדש ומש''ה מתסר בחילופיהן ובגידוליהן כי היכי דחלופי הקדש וגדוליו אסירי דלא דמי לנודר סתם מן התאנים ומן הענבים שכיון שלא פרט ואסר עליו כל המין לא עשאם עליו הקדש שלא נתכוון אלא מאכילת אותו מין ומש''ה לא מתסר בחילופיהן ובגידוליהן אלא בפורט כי הכא דאמר פירות האלו והוא הדין נמי דאם אמר פירות מקום פלוני או פירותיו של פלוני דכיון שיחד הרי הוא כפורט ואסור בחילופיהן ובגידוליהן וכמו שנפרש במשנה שלפנינו בס''ד וכי תימא היכי אמרינן דמאי דמתסר בחילופיהן ובגידוליהן משום פורט הוא והא בעי רמי בר חמא לעיל בפ' השותפין (דף מז.) קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן וספיקיה דרמי בר חמא הוא אי טעמא דמתניתין משום כוונת הנדר הואי הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר לא או דלמא דלאו משום כוונת הנודר הוא אלא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו והוא הדין בכל איסורי הנאה שחילופיהם אסורים למחליף עצמו וכמו שכתבתי למעלה ובודאי אי טעמא דחילופיהן כגידוליהן דמו לאו דוקא באומר אלו דבכל איסורי הנאה נמי אסירי חילופיהן וכיון (להאי או דלמא) דאלו לאו דוקא כי נימא נמי דמשום כוונת הנודר הוא משמע דאלו לאו דוקא דהוא הדין באוסר בכלל דהא רמי בר חמא לא אסתפק באלו אי דוקא אי לאו דוקא יש לי לומר דלעולם אלו דוקא ואפילו נימא דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו משום דההוא טעמא לא סגי אלא לאסרן על המחליף עצמו אבל לאסרן לאחר לא ומתני' פסיק ותני אסור בחילופיהן ובגידוליהן אפילו החליפן אחר והאי איסורא על כרחיך משום אלו הוא דהא חלופי איסורי הנאה כשהחליפן אחר לא אסירי ורמי בר חמא לעיל הכי קאמר פשיטא לי דכשהחליפן אחר משום אלו מתסר הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר לא מיהו הא מיבעיא לי החליפן הוא אי מתסרי חליפין דוקא משום אלו דנימא דדוקא גבי נודר אבל מודר לא כי היכי דאמר כשהחליפן אחר או דלמא נהי דבשהחליפן אחר אסירי דוקא משום אלו כשהחליפן הוא לא צריך אלו דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו לא שנא נודר ול''ש מודר ודקתני תנא אלו משום החליפן אחר נקט ליה דבלאו אלו לא מתסר בחילופיהן כן נראה לי וכבר כתבתי מזה למעלה: שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. דנהי דשאני אוכל שאני טועם מפיש איסורא אפי' הכי לא מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן דהא כי אכיל חליפין וגידולין לא טעים הנהו פירות דאסר עליה: בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין. אכולה מתני' קאי וה''ק מאי דאמרי' ברישא אסור בגידוליהן דמשמע דוקא בגידוליהן מתסר אבל בגידולי גדולין שרי הני מילי בדבר שזרעו כלה דבכי האי גוונא נהי דבגידולין ראשונים מיתסר דאע''ג דליכא מידי ממאי דאסר בגידולין דהא זרעו כלה אפי' הכי לא גרעי גידולין מחליפין דחליפין נמי אע''ג דלית בהו מידי ממאי דאסר עליה אפי' הכי אסירי מיהו בגידולי גידולין שרי דכיון דגידולין בדבר שזרעו כלה כחליפין דמו כי היכי דחליפי חליפין מותרין כדמוכח לעיל בהשותפין גבי מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ה''נ גידולי גידולין שרי ומש''ה קתני ובגידוליהן דמשמע אבל גידולי גידולין לא משום דמיירי בדבר שזרעו כלה וכן נמי סיפא דשאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון דאין זרעו כלה הרי בגידולי גידולין הללו מעורב בהן מן האיסור הראשון ונדרים הוה להו דבר שיש לו מתירין כדאמרי' בגמרא וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל: האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי וכו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן. אשמועינן רבותא דמיחד פירותיו של פלוני כי הכא דיחד מעשה ידי אשתו כאומר אלו דמי ומתסר בחילופיהן ובגידוליהן ולא תקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמה באומר קונם ידיך למעשיהם אי נמי מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה דבר שיש בו ממש הוא מיהו כתב הרב רבי יונה ז''ל דלא מתסר אלא בכנגד מעשה ידיה שאם אשתו טחנה ואפתה ומכרה לחם להיות מעות שכנגד טחינה ואפיה שלה ודכנגד חטים שלו: שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. בהך סיפא נמי אשמועינן רבותא טפי ממתניתין קמייתא דאע''ג דאמר אלו כיון דאסיק דבוריה בשאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן דהא מעשה ידי אשתו כאלו דמי וכדכתיבנא ואפילו הכי קתני עלה שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן דשאני אוכל שאני טועם לא מסתייה דלא מפיש איסורא לגבי חליפין וגידולין כי לא אמר אלו דאדרבה שרי בהו כי אמר אלו משום דבחליפין וגידולין ליכא טעמא דאיסורא הלכך כי אסיק דבוריה שאני אוכל שאני טועם למשרינהו אתא והיינו רבותא דהאי שאני אוכל דהך מתני' טפי משאני אוכל דמתני' קמייתא דשאני אוכל דרישא לא קאי אאלו וראי' לדבר בפרק הנודר מן המבושל (לעיל דף נב:) בעי למפשט בעיין דשאני אוכל דוקא מדקתני מותר בחילופיהן ובגידוליהן דמשמע הא ביוצא מהן אסור ואם איתא דשאני אוכל דרישא קאי אאלו היכי פשטינן מינה שאני הכא דאמר אלו אלא ודאי כדאמרן: שאת עושה איני אוכל עד הפסח וכו' מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח. דלא מספקינן דלמא עד הפסח קאי על שאת עושה ואיני אוכל לעולם קאמר דאי הכי הוה ליה למימר שאת עושה עד הפסח איני אוכל כדקתני סיפא ומדלא קאמר הכי משמע דעד הפסח אאכילה קאי (נמי): שאת נהנית לי עד הפסח וכו'. הך מתני' פרישנא לה לעיל בפרק ואלו מותרין (דף טו.) לרב יהודה כדאית ליה ולרב נחמן כדאית ליה: