א משנה הנודר "קונם עלי מן הכבוש" — אין אסור אלא מן הכבוש של ירק שהוא סתם "כבוש" שבלשון בני אדם. אבל אם אמר "כבוש שאני טועם" — אסור בכל מיני הכבושים. וכן אם אומר "מן השלוק" — אינו אסור אלא מן השלוק של בשר שהוא "שלוק" בלשון בני אדם. ואם אמר בלשון "שלוק שאני טועם" — אסור בכל השלוקים.

ב גמרא אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: אם אמר "דכביש [שכבוש] אסור עלי "מאי [מה] דינו? "דשליק" [ששלוק] מאי [מה] דינו? "דצלי" [שצלוי] מאי [מה] דינו? "דמליח" [שמלוח] מאי [מה] דינו? היכין משמע [כיצד המשמעות] האם הכוונה היא לסוג מסויים שמקובל לקרוא לו בשם זה, או לכל המינים שהם בגדר זה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועדיין תיבעי [תישאל] השאלה.

ג משנה הנודר "קונם עלי מן הצלי" — אין אסור אלא מן הצלי של בשר, אלו דברי ר' יהודה. ואם אמר "צלי שאני טועם" — אסור בכל הצלויים. וכן האומר "מן המליח" — אין אסור אלא מן המליח של דג שהוא סתם "מליח" בלשון בני אדם. אבל אם אמר "מליח שאני טועם" — אסור בכל המלוחים.

אם אמר "דג דגים שאני טועם" — אסור בהן בדגים, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין תפלים, בין חיים בין מבושלים, ומותר בטרית טרופה, שהוא מין דג קטן שחותכים אותו לחתיכות קטנות, ובציר היוצא מן הדגים. שאין אלה נכללים בלשון בני אדם במונח "דג". הנודר מן הצחנה שהיא תערובת דגים שלמים וחתוכים — אסור אף בטרית טרופה, כיון שיש בהם גם חתיכות דגים, ומותר בציר של דגים ובמורייס שהוא הנוזל היוצא משומנם של דגים. הנודר מטרית טרופה — אסור בציר ובמורייס.

ד גמרא תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: אמר "דג שאני טועם" — אסור בדגים גדולים, ומותר בקטנים. אמר "דגה שאני טועם" — אסור בקטנים ומותר בגדולים. "דג דגה שאני טועם" — אסור בין בגדולים בין בקטנים.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ממאי [ממה, מניין] אתה למד ש"דג שאני טועם" גדול הוא — דכתיב [שנאמר]: "וימן ה' דג גדול לבלע את יונה" (יונה ב, א). אבל יש לשאול: והכתיב [והרי נאמר] "ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה" (יונה ב, ב)! משמע שדג גדול קרוי גם "דגה"!

ומשיבים: הא לא קשיא [זה איננו קשה]; דלמא פלטיה [שמא פלט אותו] דג גדול, וחזר ובלעיה [ובלע אותו] דג קטן. ומקשים מכתוב אחר: אלא "והדגה אשר ביאר מתה" (שמות ז, כא) וכי דגים קטנים מתו, גדולים לא מתו?! אלא יש לומר כי "דגה" משמע דגים גדולים ומשמע קטנים בלשון מקרא, ואולם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובני אדם קוראים "דגה" לדגים קטנים דווקא.

ה שנינו במשנה: הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה. אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אם אמר "הרי עלי ציחין" מאי [מה] יהיה דינו? האם הוא לשון צחנה, או לשון אחרת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועדיןן תיבעי [תישאל] השאלה.

ו משנה הנודר מן החלב — מותר בקום, שהוא נוזל היוצא מן החלב בזמן שמגבנים אותו, ור' יוסי אוסר. הנודר מן הקום — מותר בחלב. אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה — אסור בה, בין שהיא מלוחה ובין שהיא טפלה (בלי מלח). הנודר מן הבשר