אפילו בקמייתא [בדוגמאות הראשונות] כשלא היתה הקפדה, הריהם חולקים בענין נדרי זירוזין, וסבורים שנדר הוא, ושמע מינה פליגי רבנן עליה [ולמד מכאן שחולקים חכמים עליו]. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].

ולגבי ענין ההלכה, שאותה לא ביררנו שואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על ההלכה בענין זה? ומביאים, תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר רב הונא: הלכה כר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כר' אליעזר בן יעקב.

א משנה נדרי הבאי שאין בהם ממש, שהתירום חכמים, הריהם כגון אם אמר "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה אנשים מרובים כעולי מצרים", או שאמר "אם לא ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד", שלא התכוון לנדר, אלא הוא ביטוי של גוזמה, שרצה לאשר ולאמת דבר שהכל יודעים שאיננו נכון כמשמעו.

ב גמרא תנא [שנה החכם]: נדרי הבאי — מותרין, שבועות הבאי — אסורין. ששבועה היא ענין חמור, ואין אדם מוציא מפיו לשון שבועה אלא אם כן מתכוון להישבע ברצינות, וכיון שהדבר אינו נכון — אסור משום שבועת שוא.

ונברר: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שבועות הבאי? אילימא דאמר [אם תאמר שאומר] "שבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים "— מידעם קאמר [האם דבר אמר]?! שהרי אין זה נוסח של שבועה ואין שבועה חלה עליו כלל, גם אם נתכוון לכך ברצינות.

אמר אביי: הכוונה דאמר [שאומר] "שבועה שראיתי בדרך הזה כעולי מצרים ". שאם לא ראה — הרי זה כנשבע לשקר. אמר ליה [לו] רבא: אם כן למה לי למימר [לומר] דבר זה? והרי אין בכך שום חידוש! ועוד: דומיא [בדומה] לנדר השנוי במשנה קתני [אמר], וכפי שבנדר אומר "אם לא ראיתי" כך גם בשבועה! אלא אמר רבא, באומר כך: "יאסרו פירות העולם עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים".

לגופם של דברים אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ודלמא האי גברא [ושמא אדם זה] קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא [קן נמלים ראה וקרא להם בשם] "עולי מצרים", שראה נמלים רבות כעולי מצרים, ושפיר משתבע [ויפה הוא נשבע] ומדוע אנו אומרים שזו שבועת הבאי?