צדקה, שאין בית דין פוסקים צדקה מנכסיו של אדם שלא מדעתו. אבל מאן דאמר [מי שאומר] שאין נותנים לה לצורך צדקה — אבל לדעתו תכשיט כן יהבינן [נותנים] לה. ומדוע — אנו מעריכים בדעתו שלא ניחא ליה דתינוול [נוח לו לבעל שתתנוול אשתו] בהיעדר תכשיטים.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע]: היבמה שמת בעלה בלא בנים והיא ממתינה ליבם שייבם או יחלוץ לה — שלשה חדשים הראשונים אחרי מות בעלה הריהי ניזונת משל בעלה,

מיכן (מכאן) ואילך, כל עוד לא התייבמה, אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם. עמד היבם בדין, ופסקו בית דין שצריך לייבמה וברח — ניזונת משל יבם. ומדין זה, אפשר להביא ראיה כנגד דברי שמואל, שהרי נותנים מזונות לאשה כאשר היבם (הקשור ומחוייב פחות מהבעל) ברח ואיננו כאן!

אמר [יכול היה לומר] לך שמואל שבמקרה זה גם הוא מודה שנותנים לה מזונות, כי למאי ניחוש [למה נחשוש] לה להאי [לזו]: אי [אם] משום החשש שמא נתן לה היבם צררי [כסף] — הלא לא מיקרבא דעתיה לגבה [קרובה דעתו של היבם אליה] עד כדי שישאיר לה כסף, אי [אם] משום מעשה ידיה שאמר לה היבם "צאי מעשה ידיך במזונותיך" — הרי עדיין לא משתעבדא ליה [אינה משועבדת לו] במעשי ידיה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת (באה) ואמרה "מת בעלי", אם רצתה — ניזונת מנכסיו, אם רצתה — גובה כתובתה. אם אמרה "גירשני בעלי" ואין בידה גט — הרי זו מתפרנסת והולכת מהנכסים עד כדי הסכום הקצוב בכתובתה, שכן אם נשואה היא — מגיעים לה מזונות, ואף אם גרושה היא — הריהי מקבלת כתובתה בדרך זו. והרי שיש לה מזונות, וקשה לדברי שמואל!

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר כששמעו בו שמת. ושואלים: אם כן, ומאי שנא [ומה שונה], מדוע דווקא נותנים לה עד כדי כתובתה ולא יותר? שאם שמעו בו שמת — יכולה היא להתפרנס מנכסיו עד שתינשא לאחר! ומשיבים: דאיהי [שהיא] היא דאפסידה אנפשה [שהפסידה לעצמה], שכיון שאמרה שגירשה — אין לה עוד מזונות.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: כיצד אמרו שהממאנת אין לה מזונות? אי [אין] אתה יכול לומר שמדובר בקטנה היושבת תחת בעלה — שהרי בעלה חייב במזונות. אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים, ולותה ואכלה במשך הזמן ואחר כך עמדה ומיאנה בו. ונדייק מכאן: טעמא [הטעם, דווקא] שמיאנה, הא [הרי] אם לא מיאנה יהבינן [נותנים אנו] לה, ומשמע שמפרנסים את האשה כשהלך בעלה למדינת הים!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך שמואל: הכא למאי ניחוש [כאן למה יש לחשוש] לה? אי [אם] משום צררי [כספים] — צררי [כספים] לקטנה לא מתפיס [איננו נותן], ואי [ואם] משום מעשה ידיה — קטנה לא ספקה [מספיק לה] מעשה ידיה כדי לפרנסה. למחלוקת זו של רב ושמואל לא נמצא איפוא פתרון מוחלט גם לאחר הראיות המרובות שהובאו.

ושואלים: מאי הוה עלה [מה היה עליה] על בעיה זו, כיצד יש לפותרה למעשה? כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: מעשה בא לפני רבי בבית שערים ופסק לה מזונות. ובא מעשה דומה לפני ר' ישמעאל בצפורי ולא פסק לה מזונות. תהי [תהה] בה בהלכה זו ר' יוחנן: וכי מה ראה ר' ישמעאל שלא פסק לה מזונות? הא [הרי] לא נחלקו בני כהנים גדולים וחנן במשנתנו אלא לענין שבועה, האם צריכה להישבע, אבל מזוני יהבינן [מזונות נותנים אנו] לה!

אמר ליה [לו] רב שמן בר אבא: כבר תרגמה [הסבירה] רבינו שמואל בבבל: המדובר הוא כששמעו בו שמת. אמר ליה [לו] ר' יוחנן בהתפעלות: כבר פתריתו [פתרתם, תירצתם] בה כולי האי [כל זה]? לא ידעתי שנכנסתם כל כך לעומק הסוגיה, לפתור ולתרץ בעיה זו.

כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, מסר את השמועה, באופן אחר וכך אמר: מעשה בא לפני רבי בבית שערים ולא פסק לה מזונות. ומעשה בא לפני ר' ישמעאל בציפורי ופסק לה מזונות. אמר ר' יוחנן: מה ראה רבי שלא פסק לה? דהא [שהרי] לא נחלקו חנן ובני כהנים גדולים אלא לענין שבועה, אבל מזונות יהבינן [נותנים אנו] לה. אמר ליה [לו] רב שמן בר אבא: כבר תרגמה [הסבירה] שמואל בבבל — כששמעו בו שמת. אמר ליה [לו]: פתריתו [פתרתם, תירצתם] בה כולי האי [כל זה]?

ומסכמים: והלכתא כותיה [והלכה כשיטתו] של רב ופוסקין מזונות לאשת איש שהלך בעלה למדינת הים. ואגב פסק זה מביאים עוד כמה פסקי הלכה: והלכתא כותיה [והלכה כשיטתו] של רב הונא אמר רב, שאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה", שאין תקנת חכמים במזונות אלא לטובת האשה, והיא יכולה לוותר על כך.

והלכתא כותיה [והלכה כשיטתו] של רב זביד בקוניא (בזיגוג), שאמר רב זביד: הני מאני [אותם כלי] קוניא, שהם כלי חרס המכוסים בזיגוג באופנים שונים, שיש מהם הבולעים מהמאכל המבושל בהם, ונאסרים כאשר בולעים דבר איסור, כיין נסך, חמץ בפסח, או מאכלות אסורות — חיורי ואוכמי שרו [לבנים ושחורים מותרים], שהזיגוג גורם שלא ייבלע בהם דבר איסור שהיה בתוכם, ולאחר שטיפה מותרים, ואינם ככלי חרס שאסורים לעולם.

ירוקין אסירי [ירוקים אסורים], לפי שהם בולעים. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה שהלבנים והשחורים מותרים אלא דלית בהו קרטופני [שאין בהן סדקים], אבל אם אית בהו קרטופני [יש בהם סדקים] — אסירי [אסורים] גם אלה, שהאיסור נבלע בחרס עצמו דרך סדקים אלה.

א משנה מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד ופירנס את אשתו במשך אותו הזמן, וכשחזר הבעל הוא תובע ממנו את הכסף שהוציא על אשתו. חנן אומר: איבד את מעותיו כלומר, הבעל אינו חייב לשלם, שהרי עשה זאת אותו אדם מדעתו, ולא על פי בקשת הבעל.

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע אותו האיש כמה הוציא עבור האשה ויטול. אמר ר' דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר ר' יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן במקרה זה, הניח מעותיו על קרן הצבי, שהריהו כמניח את מעותיו על קרן של צבי הבורח לו למקום אחר.

ב גמרא תנן התם [שנינו במשנה שם]: המודר הנאה מחבירו, שנדר שלא יהנה חבירו ממנו —