משום רווח ביתא [רווחת הבית] תיקנו לו, וכאשר מביא את הפירות לביתו יש מזונות יתירים בבית, אבל לזבוני [למכור] — לא תיקנו שיהיו שלו?! בפתרון בעיה זו היו שתי דעות, יהודה מר בר [בן] מרימר משמיה [משמו] של רבא אמר: מה שעשה, עשוי. רב פפא אמר משמיה [משמו] של רבא: לא עשה ולא כלום.

אמר רב פפא: הא [זה] שאמר יהודה מר בר [בן] מרימר לאו [לא] בפירוש אתמר [נאמר], ששמע כך את הדברים מרבא, אלא מכללא אתמר [מכלל הדברים נאמר], שהסיק זאת מתוך מעשה שהיה. דההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא [שאשה אחת הכניסה לו לבעלה בנדונייתה שתי שפחות], אזל גברא נסיב איתתא אחריתי [הלך האיש נשא אשה אחרת], עייל לה חדא מנייהו [הכניס, נתן, לה, לאשתו השניה, אחת מהן] מן השפחות האלה כדי שתשמש אותה.

אתאי לקמיה [באה האשה הראשונה לפני] רבא, צווחה על העוול שנעשה לה ולא אשגח [השגיח] בה רבא, שאמר שאין לה מקום להתערב בדבר. מאן דחזא סבר [מי שראה חשב] שטעמו של רבא היה משום שסבר מה שעשה עשוי, שיכול הבעל למכור נכסי מלוג של אשתו ולהשתמש בפירותיהם כרצונו. ולא היא [ואין הדבר כן], אלא כיון שתיקנו חכמים שייהנה הבעל מפירות נכסי האשה שכן יש בכך משום רווח ביתא [רווחת הבית] והא קא רווח [והרי אף באופן כזה יש רווחה] בבית, שהרי בסופו של דבר השפחה הזו עושה מלאכה גם בשביל הבית.

ומסכמים: והלכתא [והלכה היא]: בעל שמכר קרקע נכסי מלוג של אשתו לאחר לפירות — לא עשה ולא כלום. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הלכה זו? אביי אמר: חיישינן [חוששים אנו] שמא תכסיף (תיפחת, תפגע) הקרקע עצמה במשך הזמן, שמתוך שהקונה רק נוטל ממנה פירות ואין הקרקע שלו, שמא לא יטפל בה כראוי. רבא אמר: משום שאין כאן רווח ביתא [רווחת הבית].

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] למעשה אם זה או זה הטעם? ומסבירים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה, כגון שהיתה ארעא דמקרב למתא [קרקע שקרובה לעיר] שיכול לבדוק בכל עת אם מטפלים בקרקע כראוי, אי נמי [או גם כן] שהבעל אריס הוא המעבד בעצמו את הקרקע, אלא שמכר את הנאת הפירות לאחר, והבעל בתור אריס גם הוא מקבל חלק מן הפירות, וכיון שהוא המטפל בקרקע, ידאג שלא תיפסד. אי נמי, זוזי וקא עביד בהו עיסקא [או גם כן, זוזים, כסף שמקבל הבעל בשכר הפירות ועושה בהם עסק], שנמצא שבסופו של דבר יש רווח לבית בכך.

א משנה שומרת יבם (אשה שמת בעלה בלא ילדים, והיא עתה ממתינה ליבם שיחלוץ או ייבם אותה) שנפלו לה נכסים בירושה — מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת או נותנת אותם לאחרים, ומה שעשתה קיים.

מתה שומרת יבם, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה, כלומר, בנכסי מלוג שלה? בית שמאי אומרים: כיון שהיא רק שומרת יבם ואינה נשואה ליבם עדיין יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב בכל הרכוש הזה. ובית הלל אומרים: הנכסים נשארים בחזקתן, ומשום כך, כתובה — בחזקת יורשי הבעל, שהרי הם צריכים להוציא משלהם ולתת כתובה, ובינתיים כסף זה הוא בחזקתם, ולא חייבו אותם להוציאו. ואילו נכסים הנכנסים והיוצאים עמה (נכסי מלוג) — בחזקת יורשי האב של האשה, שהרי הם שייכים לאשה.

הניח אחיו המת מעות בתוך נכסיו — ילקח (ייקנה) בהן קרקע שתהיה משועבדת לכתובתה, והוא, האח המייבם אותה, אוכל את פירות הקרקע. וכן אם הניח פירות התלושין מן הקרקע — ילקח בהן קרקע, והוא, האח המייבם אותה, אוכל פירות.

אם הניח פירות המחוברין בקרקע, אמר ר' מאיר: שמין אותן את הנכסים כמה הן יפין (שווים) בעוד הפירות מחוברים להם, וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר, כלומר, ההפרש שהוא שווי הפירות — ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

וחכמים אומרים: פירות המחוברין בקרקע — שלו הם, ואין קונים בהם קרקע אלא היבם אוכלם. ואילו פירות התלושין מן הקרקע שאינם משועבדים לכתובתה — כל הקודם בהם זכה בהן; אם קדם הוא ולקחם — זכה ועושה בהם מה שירצה, ואם קדמה היא — הרי הם כשאר נכסיה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

לאחר שכנסה היבם הרי היא כאשתו לכל דבר, ויש רק הבדל אחד: ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון. שהשעבוד עבור הכתובה שלה הוא מנכסי הבעל הראשון, ולא מנכסי היבם.

לא יאמר לה היבם "הרי כתובתיך מונחת על השלחן", שיש סכום כסף מוכן לתשלום זה, אלא כל נכסיו של בעלה הראשון אחראין לכתובתה כל זמן שלא גירש אותה, ויש לה שעבוד עליהם. וכן בכלל: לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת על השלחן", אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה.

גירשה את שומרת היבם לאחר שכנס אותה — אין לה עוד זכות בשאר הנכסים ואינה נוטלת אלא כתובה. אם החזירה אחר כך לאחר גירושיה — הרי היא ככל הנשים, ואין לה אלא כתובה בלבד, אבל אין לה עוד שעבוד על נכסי בעלה הראשון.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: שומרת יבם שמתה, מי קוברה (מי חייב בהוצאות הקבורה)? יורשי הבעל קברי לה [יורשים אותה] משום דקא ירתי [שהם יורשים] את הכתובה, או דלמא [שמא] יורשי האב קברי לה, דקא ירתי [קוברים אותה, משום שהם יורשים] נכסים הנכנסין והיוצאין עמה (נכסי מלוג)? אמר רב עמרם: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שומרת יבם שמתה —