ממאנת והולכת לה. שלדעתו, כיון שהיתה טעות בקידושין — לא חלו הנישואין כלל, למרות שהיתה פה בודאי בעילה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אשה שכאשר נתקדשה התנה עמה בעלה שהוא מקדשה על מנת שאין עליה נדרים, והיו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה — הרי היא מקודשת. ואם התנה איתה שמקדש אותה על מנת שאין בה מומים, והלכה אצל רופא וריפא אותה ממומיה — אינה מקודשת. ומסבירים: מה בין חכם לרופא? מדוע במקרה אחד מקודשת ובמקרה אחר לא? — חכם כשמתיר את הנדר, עוקר את הנדר מעיקרו, וכאילו לא נדרה כלל, ונמצא שבשעה שקידש אותה אכן לא היו עליה נדרים. ואילו הרופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא, ובשעת הקידושין הלא היו בה מומים, בניגוד לתנאי, ולכן אינה מקודשת.

ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת]: הלכה אצל חכם והתירה, או אצל רופא וריפא אותה — אינה מקודשת! אמר רבא: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [ברייתא זו] — כשיטת ר' מאיר היא, הא [וברייתא זו] — כשיטת ר' אלעזר היא. ומסבירים: הא [זו], הברייתא האומרת שכאשר הלכה לחכם והתירה הריהי מקודשת — כשיטת ר' מאיר שאמר: אדם רוצה, כלומר, מוכן, שתתבזה אשתו בבית דין, ואינו מקפיד כשהולכת להתיר את נדרה. הא [וזו] — כשיטת ר' אלעזר, שאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ומשום כך, גם כשהלכה אצל חכם והתיר לה הדיין, בעלה עדיין מקפיד עליה, שלא התכוון בעלה שתלך ותבייש עצמה בבית דין, ולכן גם לאחר ביטול הנדר אין הקידושין תופסים.

ושואלים: מאי [מה] היא אותה הלכה יסודית שחולקים בה ר' מאיר ור' אלעזר? — דתנן [ששנינו במשנה]: המוציא את אשתו משום נדר שנדרה, ואחר כך התחרט ורוצה להחזירה — לא יחזיר. וכן אם מוציא אותה משום שם רע שיצא עליה — לא יחזיר, שמא, כאשר ימצא חכם שיתיר את הנדר, או שיתברר שהשם הרע לא היה בו ממש יאמר שאילו היה יודע לא היה מגרשה, ונמצא שהוא מערער למפרע את תוקפו של הגט. ולכן מודיעים לו שאם מגרשה משום נדר או שם רע — אינו רשאי עוד להחזירה.

ר' יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים, שלפי הדין אין לו הפרה — לא יחזיר. וכל נדר שלא ידעו בו רבים, אלא היה בינו ובינה — יחזיר. ר' מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם, כלומר, שאין הבעל יכול להפר אותו וצריך שהחכם ידקדק בדבר עד שימצא פתח להתיר אותו — לא יחזיר, שהרי יכול לטעון שאילו ידע שיש התרה לנדר כזה לא היה מגרשה, ונמצא מערער על הגט שנתן לה. ושאינו צריך חקירת חכם ויודע שיכול להפירו בעצמו — יחזיר. שאין לחשוש לקלקול, שהרי ידע שיכול לבטל הנדר, ובכל זאת גמר בלבו לגרשה.

ר' אלעזר אומר: אחד נדר הצריך חקירת חכם, ואחד שאינו צריך חקירה — לא יחזיר. אמר ר' אלעזר טעם לדבריו: לא אסרו להחזירה לאחר שנאסרה בנדר שצריך חקירת חכם אלא מפני נדר שאינו צריך. ומסבירים את השיטות: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה האומר כי כל נדר שידעו בו רבים, אין לו הפרה? — דכתיב [שנאמר]: