איקלע [נזדמן] רבנאי אחוה [אחיו] של ר' חייא בר אבא למזבן שומשמי [למכור שומשומים] ואמר: הכי [כך] אמר שמואל: עד ודיין מצטרפין. אמר אמימר: כמה מעליא [מעולה] הא שמעתא [הלכה זו]! אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: משום דקלסה אבוה דאמך [ששיבח אותה אבי אמך], רמי בר חמא, את נמי מקלסת לה [גם אתה משבח אותה]?! כבר פרכה (שבר אותה) רבא את המימרה הזו, והוכיח שאינה נכונה.

א אמר רב ספרא אמר ר' אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב הונא, ואמרי ליה [ויש אומרים] וממשיכים את מסורת השמועה אמר רב הונא אמר רב: שלשה דיינים שישבו לקיים את השטר, שנים מהם מכירין בעצמם את חתימות ידי העדים, ואחד מהם אינו מכיר. עד שלא חתמו שני דיינים אלה לקיים את השטר — שניהם מעידין בפניו, בפני השלישי שאינו מכיר, כעדים המכירים את החתימות, ואף הוא חותם עמהם על סמך עדות זו. אולם משחתמו שני הדיינים — אין מעידין בפניו וחותם. כיון שחתימתם הראשונה לא היתה כהוגן, שהרי לא היה כאן בית דין שאישר את הדברים.

ושואלים: ומי כתבינן [והאם כותבים אנו] אישור לשטר לפני שהכירו כל הדיינים חתימת ידי העדים, ואיך כתבו כאן את האישור? והאמר [והרי אמר] רב פפי משמיה [משמו] של רבא: האי אשרתא דדייני דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו [אישור זה, קיום שטר, של דיינים שנכתב לפני שהראו העדים על חתימת ידם] פסולה, ואפילו העידו העדים על חתימתם אחרי כתיבת האישור, דמתחזי כשקרא [שנראה הדבר כשקר], כי כאשר כתבו את מה שכתבו עדיין לא ידעו שהם יכולים לאשר את השטר, ובוודאי הכא נמי מתחזי כשקרא [כאן גם כן נראה הדבר כשקר], שהדיינים לא היו רשאים לכתוב אישור זה לפני שהדיין השלישי יכיר את החתימות!

אלא אימא [אמור], תקן את הדברים בלשון זו: עד שלא כתבו שני הדיינים האחרים את האישור — מעידין בפניו וחותם, משכתבו — אין מעידין בפניו וחותם, שהכתיבה היתה שלא כהוגן.

ומעירים: מהלכה זו שאמר רב הונא שמע מינה תלת [למד ממנה שלושה דברים]: שמע מינה [למד ממנה] כי עד נעשה דיין, שהרי שני הדיינים שהכירו חתימת העדים היו גם עדים ובכל זאת יכולים הם לחתום בתורת דיינים, ואין אומרים שהם נחשבים כנוגעים בדבר ופסולים; ושמע מינה [ולמד ממנה] שדיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין עדים אחרים להעיד בפניהם, ודי להם בידיעת עצמם; ושמע מינה [ולמד ממנה] גם שדיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים — צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד מהם, ואין אחד מהם יכול לסמוך על ידיעתם של האחרים.

על מסקנות אלו מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: בשלמא [נניח], עניין זה שעד נעשה דיין, אכן שמעינן מינה [לומדים אנו מכאן], אלא שדיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם — אין להוכיח מכאן, כי דלמא [שמא] לעולם אימא לך [יכול אני לומר לך] שצריכין שיעידו בפניהם, ולא די במה שמכירים הם מעצמם וצריך שתהיה עדות ממש, ואולם שאני הכא דקא מקיימא הגדה בחד [שונה כאן שמתקיימת הגדת עדות באחד], שהרי בבית דין זה היתה כבר הגדת עדות, לפי ששני הדיינים העידו בפני השלישי שלא הכיר את החתימות, ושמא בלא עדות בכלל אכן אין לעשות דין.

ועוד: מה שאמרנו שדיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד, דלמא [שמא] לעולם אימא לך [יכול אני לומר לך] שבדרך כלל אין צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד, ושאני הכא דלא קא מקיימא [ושונה כאן שאין מתקיימת] הגדה של עדות כלל אם לא יעידו בפניו, אבל אם היתה הגדת עדות מסויימת, שמא הדיין השלישי יכול להצטרף גם בלא לדעת את כל הפרטים, ויכול הוא לסמוך על שני הדיינים האחרים.

מספרים: יתיב [ישב] ר' אבא וקאמר לה להא שמעתא [ואמר את המימרה הזו] של עד נעשה דיין, איתיביה [הקשה לו] רב ספרא לר' אבא ממה ששנינו במשנה בעניין עדות על חידוש הלבנה: ראוהו את מולד הירח שלשה, והן עצמם בית דין — יעמדו שנים מהם כעדים ויושיבו שניים מחבריהם אצל היחיד (אחד מהם), ויעידו השניים בפניהם, ויאמרו אז הדיינים את הנוסח המקובל לקידוש החודש: "מקודש החדש, מקודש". שאין היחיד נאמן על ידי עצמו לקדש החודש, ולכן אינו יכול לקדש לבדו, וצריכים שניים אחרים לבוא ולהצטרף אתו כדיינים. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שעד נעשה דיין — למה לי כולי האי [כל זה]? ליתבו בדוכתייהו וליקדשי [שישבו השלושה במקומם ושיקדשו] שהרי הם העדים בדבר, והם עצמם יהיו הדיינים!

אמר ליה [לו] ר' אבא: אף לדידי קשיא לי [גם לי היה קשה הדבר] ושאילתיה [ושאלתי אותה] שאלה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק שאל אותה לרב הונא, ורב הונא שאל אותה לחייא בר רב, וחייא בר רב שאל אותה לרב, ואמר להו [להם] רב בתשובה לשאלה זו: הנח לעדות החדש שהיא דאורייתא [מן התורה] ובעדות מן התורה מקפידים יותר, ואילו קיום שטרות אינו אלא דרבנן [מדברי סופרים] ולכן בענין זה עד נעשה דיין.

ב אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו כבית־דין לקיים את השטר, וקרא ערער (ערעור) על אחד מהן שהוא פסול. עד שלא חתמו על האישור — מעידין עליו שני הדיינים האחרים שהוא כשר, וגם הוא חותם. משחתמו כבר — אין מעידין עליו וחותם. שכיון שכבר חתמו, הרי הם נוגעים בעדות, שאינם רוצים להודות שהיה זה מושב בית־דין בלתי ראוי.

ומבררים: ערער דמאי [ערעור של מה], באיזה ערעור על הדיין מדובר כאן? אי ערער דגזלנותא [אם היה זה ערעור של פסול גזלנות] שבאו וטענו כנגדו שהוא גזלן —