א כיון שהזכרנו כאן את ההיתר לשאת את אנוסת אביו ומפותת אביו, עלול הדבר לגרום לצירופים משפחתיים מוזרים, ומביאים כמה חידות הקשורות ביחסים וצירופים שכאלה. כגון החידה ששואלת אשה: "יש לי אח מאב ולא מאם, והוא בעלה דאם [של אמי], ואנא ברתה דאנתתיה [ואני בת אשתו]." אמר רמי בר חמא: שלא כדעת ר' יהודה דמתניתין [שבמשנתנו], אבל לדעת חכמים ייתכן הדבר, שאם אנס אדם אשה והוליד ממנה בת, ובנו של אותו איש נשא את אנוסת אביו, הרי יכולה הבת הזו לומר על בעל אמה שהוא אחיה מאב ולא מאם, והוא בעלה של אמה, והיא בת אשתו.

חידה אחרת היא: "אח שלי הוא, וברי [ובני] הוא, אחתיה אנא [אחותו אני] דהאי דדרינא אכתפאי [של זה שאני נושאת על כתפיי]". כיצד יכול להיות הדבר? — משכחת לה [יכול אתה למצוא דבר כזה] בגוי הבא על בתו והוליד ממנה בן, שהוא איפוא גם אחיה וגם בנה (ונקטו דוגמא בגוי — משום שלא רצו אפילו לדמיין תיאור מקרה כגון זה בישראל).

חידה אחרת: "שלמא לך ברי, בת אחתיך אנא [שלום לך בני, בת אחותך אני] " — משכחת לה [מוצא אתה אותה] בגוי הבא על בת בתו והוליד ממנה בן, שהבן של אותה נכדה הוא גם כן קרוב מצד אחי אמה, והיא בת אחותו.

חידה אחרת: "דלאי דדלו דוולא ליפול בכו סתר פתר [הפועלים הדולים דליים להשקות השדות, שתיפול לכם חידה מסותרת לפתור אותה]: דהאי דדרינא הוא בר, ואנא ברת אחוה [שזה שאני נושאת על כתפיי הוא בן שלי, ואני בת אחיו] ". ופתרונו — משכחת לה [מוצא אתה אותה] בגוי הבא על בת בנו, שהילד שנולד הוא מצד אחד בן אמו, ומהצד האחר הוא דוד של אמו.

חידה אחרת: "בייא בייא [וי וי] מאח, והוא אב, והוא בעל, והוא בר [בן] הבעל והוא בעלה דאם [של אמי], ואנא ברתה דאיתתיה [ואני בת אשתו], ולא יהיב פיתא לאחוה יתמי בני ברתיה [ואיננו נותן אוכל לאחיו היתומים בני בתו] ". וכיצד יכול להיות מצב כזה? — משכחת לה [מוצא אתה אותה] בגוי הבא על אמו והוליד ממנה בת, ובת זו היא איפוא גם אחותו וגם בתו, וחזר ובא על אותה בת, על בתו שלו שהוליד, שהיא אחותו, וחזר זקן, אביו של אותו אדם, ובא גם הוא עליה על הבת ההיא והוליד ממנה בנים.

ואותה בת היא איפוא גם אשתו של בעלה־אביה, ואביה־בעלה הוא גם בעל אמה, והוא, בעלה, גם בן בעלה (בן הזקן), ואחיו של בעלה (בני הזקן) שנולדו ממנה הם בני בתו, חידה אחרת: "אנא ואת [אני ואתה] — אחי [אחים], אנא ואבוך [אני ואביך] — אחי [אחים], אנא ואמך [אני ואמך] — אחי [אחים] "וכיצד יכול להיות הדבר? — משכחת לה [מוצא אתה אותה] בגוי הבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן, והוליד ממנה בן, וקריא ליה אחתיה דאימא [וקוראת לו לבן אחות אמו] וקאמרה ליה הכי [ואומרת לו כך] שהיא גם אחותו מאב וגם אחות אמו מאב אחד, וגם אחות אביו מאם אחת.

ועוד חידה: "אנא ואת [אני ואתה] — בני אחי [אחים], אנא ואבוך [אני ואביך] — בני אחי [אחים], אנא ואמך [אני ואמך] — בני אחי [בני אחים] ", כיצד זה יכול לקרות? הא בהיתרא נמי משכחת לה [דבר כגון זה מוצא אתה גם בהיתר], כלומר, בלא איסור עריות — כגון ראובן שיש לו שתי בנות, ואתא [ובא] שמעון אחיו ונסב חדא מינייהו [ונשא אחת מהן], ואתא בר [ובא בן] של לוי שהוא אח שלישי ונסב חד מינייהו [ונשא גם הוא אחת מהם] שהיא בת דודו, וקאמר ליה [ואומר לו] בריה [בנו] של שמעון לבר בריה [לבן בנו] של לוי שהרי הם גם בני אחים (בני דודים מאם), וגם הוא ואביו בני אחים (בני דודים מאב), וגם הוא ואמו בני אחים (בני דודים מהאב).

ב משנה הגיורת שנתגיירו בניה עמה — לא חולצין ולא מייבמין זה לזה, ואפילו היתה הורתו (הריונו) של ראשון שלא בקדושה של קהל קודש בישראל ולידתו בקדושה שאמו ילדה אותו כשהיתה כבר יהודיה, והשני הורתו ולידתו בקדושה — אינם נחשבים אחים, שכיון שהתגייר אפילו אחד מהם נחשב כאילו נולד מחדש ואין לו כל קירבה עם אחיו. וכן הדין בענין שפחה שנשתחררו בניה עמה, שגם הם אינם נחשבים כקרובים זה לזה.

ג גמרא מסופר: בני יודן אמתא [השפחה] אשתחרור [השתחררו], שרא להו [התיר להם] רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי [לשאת את הנשים, זו של זה וזו של זה] אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] רב ששת אסר בכגון זה! אמר ליה [לו]: הוא אסר ואנא שרינא [ואני מתיר], כלומר, אני חולק עליו בזה.

ומסבירים: אם היו שני המשוחררים או (הגרים) אחים מן האב ולא מן האם — כולי עלמא לא פליגי דשרי [הכל אינם חולקים שמותר], שאין לגר קירבה מן האב, שודאי אינו מתייחס עוד לבית אביו. ואם היו אחים מן האם בלבד ולא מן האב — כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חולקים שאסור].

כי פליגי [כאשר נחלקו], הרי זה כשהם אחים מן האב ומן האם: מאן דשרי [מי שמתיר] אומר: בתר אבא שדינן [אחר האב אנו מטילים, מייחסים] אותם, דהא "בני פלניא" קרו להו [שהרי "בני פלוני" קוראים להם], וכיון שכך, יודעים הכל שהם נחשבים עכשיו כזרים זה לזה ואין מקום לגזור איסור עליהם מחשש שיבואו להחליפם באחרים ולהתיר יותר מזה. ואילו רב ששת סבור: כי קרו להו נמי [קוראים להם גם כן] "בני פלונית" ויודעים הכל שהם אחים גם מן האם.

ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] שבנוסח אחר היו הדברים: פליג [חולק] רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומאי טעמא [ומה טעם] דבריו? — שלשיטתו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [הוא נחשב] וכל יחסי הקירבה הקודמים שלו, אינם נחשבים עוד.

תנן [שנינו במשנה]: הגיורת שנתגיירו בניה עמה — לא חולצין ולא מייבמין. מאי טעמא [מה הטעם], לאו [האם לא] משום דאסירי [שהם אסורים] זה באשת זה ולכן אינם מייבמים, שאין בהם מצוות ייבום, ולא בטל מהם איסור אשת אח! ומשיבים: לא, הכוונה היא שאינה (שאין) אשת אחד מהם בתורת חליצה וייבום כלל, שאינה נקראת אשת אחיו, ושריא לעלמא [ולכן מותרת לעולם] לכל אדם אחר. ואינהו נמי שרו [והם גם כן מותרים] זה באשתו של זה.

ומקשים: והא קתני [והרי שנה] "אפילו" ("אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה"), אי אמרת בשלמא אסירי [נניח אם אתה אומר שהם אסורים] לשאת זה את אשתו של זה משום איסור אשת אח, היינו דקתני [זהו ששנה] "אפילו", ללמד: דאף על גב [שאף על פי] שראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה, ולכן כבנים של שתי אמהות דמו [הם נחשבים], אפילו הכי [כך] — אסירי [אסורים]. אלא אי אמרת שרו [אם אומר אתה שמותרים], מאי [מה] מקום לומר "אפילו"?

ומשיבים: דאף על גב [שאף על פי] דתרוייהו [ששניהם] לידתן בקדושה, ואתי לאחלופי [ויבואו, עלולים, להחליפם] בישראל גמורים אפילו הכי [כך] — שרי [מותר].

איכא דאמרי [יש שאומרים]: הכי נמי מסתברא דשרו [כך גם כן מסתבר שהם מותרים], דקתני [ששנה] "אפילו". אי אמרת בשלמא שרו [נניח אם אתה אומר שהם מותרים] זה באשתו של זה — היינו דקתני [זהו ששנה] "אפילו", כלומר, דאף על גב [שאף על פי] דתרוייהו [ששניהם] לידתן בקדושה, דאתי לאחלופי [שיבואו להחליפם] בישראל גמורים — אפילו הכי [כך] שרו [הם מותרים]. אלא אי אמרת אסירי [אם אומר אתה שהם אסורים], מאי [מה מקום] ללשון "אפילו"?

ודוחים: מכאן אין ראיה, שהרי אפשר לפרש באופן אחר: דאף על גב [שאף על פי] שהראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה, שכבנים של שתי אמהות דמי [הם נחשבים] — אפילו הכי [כך] אסירי [הם אסורים], ואין, איפוא, להוכיח מכאן לצד זה או לצד אחר.

ומנסים להביא ראיות נוספות, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: שני אחים תאומים גרים, וכן עבדים משוחררים — לא חולצין ולא מייבמין האחד את אשת אחיו, ואין חייבין זה על אשת זה משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה — לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה — הרי הן כישראלים לכל דבריהן, שחולצים ומייבמים וחייבים משום אשת אח. קתני מיהת [שנינו על כל פנים] שאין חייבין משום אשת אח, ונדייק מכאן: חיובא ליכא [חיוב מן התורה — אין כאן],