סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַוְונָא אֲמַר לֵיהּ וְהָא אַקְרְיוּן בְּחֶלְמָא קָנֶה רָצוּץ מַאי לָאו הָכִי קָאָמְרִי לִי הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה
לָא הָכִי קָאָמְרִי לָךְ קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה
רַבִּי דְּתַנְיָא לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו רַבִּי אוֹמֵר בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד עַל מְנָת לְשַׁחְרְרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר הֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתַב לֵיהּ לִכְשֶׁאֶקָּחֲךָ הֲרֵי עַצְמְךָ קָנוּי לְךָ מֵעַכְשָׁיו
רַבִּי מֵאִיר דִּתְנַן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְקוּדֶּשֶׁת
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנְיָא יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֲפִילּוּ אִם אָמַר פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יְהוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה מְחוּבָּרִים אוֹ פֵּירוֹת עֲרוּגָה מְחוּבָּרִים עַל פֵּירוֹת זוֹ תְּלוּשִׁין לִכְשֶׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ וְיִתָּלְשׁוּ וְהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְנִתְלְשׁוּ דְּבָרָיו קַיָּימִין
רַבִּי עֲקִיבָא דִּתְנַן קוּנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יָפֵר שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יֶתֶר מִן הָרָאוּי לוֹ
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת עַד אֶחָד בִּיבָמָה מַהוּ טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר וְהָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר אוֹ דִלְמָא טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא וְהָכָא כֵּיוָן דְּזִימְנִין דְּרָחֲמָא לֵיהּ לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ אָמְרוּ לָהּ מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִיךְ וְנִתְיַיבְּמָה וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ חִילּוּף הַדְּבָרִים תֵּצֵא וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא תְּרֵי וּתְרֵי מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָנֵי סְמוֹךְ אַהָנֵי
וְעוֹד מַמְזֵר סְפֵק מַמְזֵר הוּא וְכִי תֵּימָא לָא דָּק וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא קָתָנֵי
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ חַד וְטַעְמָא דַּאֲתוֹ בֵּי תְרֵי אַכְחֲשׁוּהּ הָא לָאו הָכִי מְהֵימַן
וְאִיכָּא דְּאָמַר הָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲפִילּוּ אִיהִי נָמֵי מְהֵימְנָא דִּתְנַן הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי תִּנָּשֵׂא מֵת בַּעְלִי תִּתְיַיבֵּם כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ לְמִישְׁרֵי יְבָמָה לְעָלְמָא
מַאי טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר הָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר אוֹ דִלְמָא טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא וְהָא לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא דְּמִיסְנָא הוּא

רש"י

אלא לאו כה''ג. דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת: והא אקריון בחלמא. ליל שבת זה: קנה רצוץ. מקרא אחד ושמו קנה רצוץ: מאי לאו הנה בטחת כו'. ולאו שפיר עבדית: לא. קרא אחרינא אקריוך: קנה רצוץ לא ישבור. סיפיה דקרא לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת: על מנת לשחררו. ומוזהר שלא להשתעבד בו: לכשיביאו שליש. דהוי גמר מלאכה כדאמר בר''ה (דף יג.) ועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש: עד אחד ביבמה. מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם: דרחמא ליה. אוהבת את יבמה: הולד ממזר. דבר חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה בנים בכרת: מת בעלי תנשא. אם אין כאן יבום: יבמה לעלמא. עד אחד מתירה לשוק שאומר לה מת יבמיך או מת בעליך ואח''כ מת בנך:

תוספות

אלא לאו כה''ג. מתוך פירוש הקונטרס משמע דאיצטריך ליה למילף מקרא משום דבר שלא בא לעולם וקשה לר''י דמה לי שבתות ויו''ט משאר ימים ונראה לר''י כמו שפר''ח דאתא קרא למישרי שבת שלא מן המוקף וא''ת וכיון דשרי לתרום בשבת מדאורייתא היכי אתא קרא למישרי שלא מן המוקף כיון דיכול להמתין עד השבת ויתרום מן המוקף וי''ל דאתא קרא דהיכא דיש לו פירות בעיר אחרת ואין לו בידו אלא כדי סעודת שבת דאי הוה מעשר מינייהו גופייהו הוה בצר ליה ושרי משום עונג שבת לעשר מאותן של עיר אחרת שלא מן המוקף וא''ת ובהאי עובדא דרבי ינאי היכי הוה שרי לתרום שלא מן המוקף כיון דמדאורייתא יכול לתרום למחר מן המוקף וי''ל דהכא בתרומת פירות דרבנן התירו שלא מן המוקף משום עונג שבת כיון דבעלמא כשהם בעיר אחרת שאין יכול לתקן שרי מדאורייתא ועי''ל דשרי לתרום בע''ש שלא מן המוקף כדי שלא יצטרך לטרוח ולתרום בשבת דכל זה עונג שבת: לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו'. וא''ת דאמר בפ''ק דגיטין (דף יג: ושם) אפילו לר''מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה''מ לדבר שבעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא והשתא מהיכא דשמעינן ליה דבר שלא בא לעולם דהיינו לאחר שתתגיירי שמעינן נמי לדבר שלא בא לעולם כגון לאחר שאתגייר ואמר ר''י דלא חשיב לאחר שאתגייר לא בא לעולם כ''כ כיון שהגוף הוא בעולם רק שמחוסר גירות אבל התם נולדים לא באו לעולם כלל ואר''י שבענין זה תירץ הר''ר אלעזר משזנ''א אהא דמקשינן דאמר בריש המפקיד (ב''מ דף לג. ושם) אימור דאמר ר''מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו ותימה דהא כל הנהו דהכא לא עבידי דאתו ותירץ דלא בעינן עבידי דאתו אלא בדבר שאין בעולם כלל אבל הנך דהכא דהוו בעולם לא בעינן עבידי דאתו וא''ת א''כ בפרק אע''פ (כתובות דף נח: ושם) גבי מקדיש מעשה ידי אשתו דמפרש טעמא דרבי מאיר מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר יקדשו ידיה לעושיהם וידיה איתנהו בעולם ופריך וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והתניא הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' ומשני מההיא אין מהא ליכא למשמע מינה והשתא הא מההיא נמי לא שמעינן שיכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כלל כגון מעשה ידיה שלה ואכתי מצינן למימר דלא קדשי מעשה ידיה שלה אי לא משום דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם וי''ל כיון דחזינן דבמקצת סבר כר' אליעזר בן יעקב רבו ה''ה דבדבר שלא בא לעולם כלל סבר כוותיה ואיהו אית ליה בסמוך דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל וא''ת דבפרק מי שמת (ב''ב דף קמא:) משמע דגרע עובר לר' מאיר מגר דאמר לר''מ המזכה לעובר לא קנה ורב הונא נמי דסבר הכא כר''מ סבירא ליה אף משתלד לא קנה ואפ''ה לאחר שאתגייר מקודשת ולרבי חנינא הוי איפכא בקדושין בפרק האומר (דף סב:) דקסבר לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואפ''ה אמר רבי חנינא (שם) האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין וי''ל דאין לחוש כל כך שכמו כן מצינו סברות רב נחמן ודרב הונא הפוכות זו מזו ועוד י''ל דרבי חנינא למ''ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא מסיק הכי אע''פ שהמשנה סוברת אין אדם מקנה מ''מ ניחא ליה לאוקמי הא דקתני התם אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי אינה מקודשת לדברי הכל משום דלא קתני לה בגמ' בברייתא בפלוגתא דר''מ ורבנן: עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד וכו'. וא''ת מאי קמיבעיא להו הא ודאי טעמא דעד אחד משום דדייקא ומינסבא הוא כדמוכח לעיל ואר''י דמיבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאיגלויי הוא והאי דעבידא לאיגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד אחד משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי וממאי דהיא גופה נאמנת לומר מת בעלי להתייבם לא בעי למיפשט להא לישנא דקסבר דודאי משום דמרחמא ליה לא משקרא במזיד אבל אעד אחד איכא למימר דסמכה שפיר ולא דייקא הכא כבעלמא ופשיט רב ששת תניתוה אמרו לה מת בנך ואח''כ כו' אלמא עד אחד מהימן כאן אע''פ שהיא אינה נאמנת לומר מת בני ואח''כ מת בעלי כשהלכה היא ובנה למדינת הים כדתנן בהדיא בהאשה שלום (לקמן קיח:) דחיישינן דמשקרא משום דמרחמא ליה כל שכן במת בעליך שבעצמה נאמנת שע''א יהא נאמן וא''ת והיכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע''א להתייבם והא ליכא חומר בסופה כשנופלת מן הנשואין דבין לרב ובין לשמואל דפליגי ביבמה מן האירוסין אם היא כאשת איש ואסורה לחזור או לא אבל מן הנשואין לכו''ע מותרת לו לחזור וי''ל דדייקא מ''מ לפי שאין יודעת אם יכנוס או יחלוץ וחיישית שמא יחלוץ ותנשא לשוק ואיכא חומר ועוד הואיל ואיכא חומר בכל שאר נשים מדקדקת גם זו כאחרות שמורגלות לדקדק: מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. אע''ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמא בחזקת איסור ליבם אר''י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה דריש פרקין (דף פח:): כי תיבעי לך יבמה לעלמא. דאיהי לא מהימנא כדאמר בסמוך ולהאי לישנא סבר דעד אחד עדיף מינה ולא כמו שהיה סבור בלישנא קמא דעד אחד גרוע מינה וה''ה דהוה מצי למיבעי ביבמה ליבם במת בנך ואח''כ מת בעליך דאיהי לא מהימנא אלא שכן היה מעשה דיבמה לעלמא בעו מיניה ועי''ל
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר