אמר רב: מנין שאין קדושין של איש זר תופסין ביבמה — שנאמר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה, ה), וכוונתו: לא תהא בה הויה לזר, כלומר, אין איש זר יכול לשאת אותה, שאין תפיסה של קידושין ("הויה") בה.

ושמואל אמר: בעניותינו (בעניות דעתנו), מכיון שאין אנו יודעים בבירור מה משמעות הכתוב, לכך צריכה גט. ומסבירים: מספקא ליה [מסופק לו] לשמואל האי [הכתוב הזה] "לא תהיה אשת המת החוצה ", אי [אם] לאיסור לאו הוא דאתא [שבא], לומר שאסור שתהיה לזר, אבל קידושיו תופסים בה, כשאר חייבי לאווין, אי [או] לומר שלא תפסי [תופסים] בה קדושין הוא דאתא [שבא], שאין בה הויה לזר.

אמר ליה [לו] רב מרי בר רחל לרב אשי, הכי [כך] אמר אמימר: הלכה כוותיה [כשיטתו] של שמואל. אמר רב אשי: השתא [עכשיו] שאמר אמימר כי הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של שמואל שהמקדש יבמה לפני חליצה צריך לתת לה גט, אם היה יבמה של זו שנישאה לשוק על פי עדות עד אחד או שנים שאמרו שמת בעלה ואחר כך מת בנה, כהן — חולץ לה היבם, שהרי בין כה וכה היא אסורה לו לאחר שיתן לה המקדש גט ושריא ליה [ומותרת לו], לאיש שנתקדשה לו.

ותוהים: אם כן, נמצא כי איתגורי איתגר [היא מרויחה] בזה שנתקדשה באיסור, אם כן מצינו חוטא נשכר! אלא צריך לתקן ולומר, אם היה יבמה ישראל נותן לה שני זה שקידשה לאשה גט, והותרה לו ליבם, שהרי גם אם היא גרושה מותרת לישראל.

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה, קדושין — אין בה, נשואין — יש בה. ותוהים: אי [אם] קדושין אין בה — נשואין נמי [גם כן] אין בה, שהרי כיצד יתפסו בה נישואין אם לא תפסו קידושין שהם קלים מהם! אימא [אמור] ותקן כך: קדושין ונשואין אין בה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: מאי [מה פירוש] "נשואין יש בה" — בזנות. כלומר, אם נישאה ממש, אף שהקידושין לא תפסו בה לדעת רב, מכל מקום כיון שבא עליה זר נשתנה דינה ונאסרה על היבם. כדברי רב [רב] המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם כדאמרן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה] קדושין אין בה, נשואין יש בה. והכוונה לא שהנישואין תופסים בה ממש, אלא שצריך לתת לה גט, משום דמיחלפא [שהיא מוחלפת] באשה שהלך בעלה למדינת הים, ולכן תיקנו שיצטרך לתת לה גט, כדי שלא יבואו להתיר גם באשה ששמעה שמת בעלה במדינת הים והלכה ונישאה לאחר, שתיקנו שתצטרך גט כשבא בעלה.

אמר ר' ינאי: בחבורה של החכמים שעסקו בנושא זה, נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה. אמר ליה [לו] ר' יוחנן: רבי, לא משנתנו היא זו שאין קידושין תופסים בה? דתנן [שכן שנינו במשנה], האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי" או "לאחר שאשתחרר מעבדותי", "לאחר שתשתחררי את" ,"לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך שאני נשוי לה", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" — אינה מקודשת, שהוא כקונה קניין בדבר שלא בא לעולם, כי בשעת הקידושין אין קידושין אלה יכולים לחול. ומכאן אנו למדים שקידושין אינם תופסים ביבמה כלל עד שתחלוץ. אמר ליה [לו] ר' ינאי: אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה [אם לא שהעליתי לך חרס, האם היית מוצא את המרגלית תחתיו]? כלומר, כיון שאמרתי לך את ההלכה, הצלחת אתה למצוא ראיה יפה זו ממשנתנו.

אמר ליה [לו] לאחר זמן ריש לקיש לר' יוחנן: אי לאו דקלסך גברא רבה [אם לא ששיבח אותך אדם גדול] כר' ינאי הוה אמינא לך אנא [הייתי אומר לך אני] ודוחה את ראייתך, כך: מתניתין [משנתנו זו] כדעת ר' עקיבא היא, שאמר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולכן אין הקידושין תופסים ביבמה. אבל לדעת חכמים קידושין תופסים בה כשאר חייבי לאוין.

ושואלים: ואי [ואם] דעת ר' עקיבא היא, יש להקשות הלא כי [כאשר] אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" — ליתפסי [שיתפסו] בה קידושי? דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את ר' עקיבא שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כלומר, שיש דין קניין גם בדבר שעדיין אינו קיים במציאות. ואם כן, אף שכעת אין הקידושין תופסים בה, מכל מקום לאחר שיחלצו לה יתפסו בה! וראיה שזו דעת ר' עקיבא — דתנן [שכן שנינו במשנה]: