רבינא אמר: לענין קרבן קתני [שנה] ברייתא זו, וכך יש לפרשה: עשו בית דין בהוראתן — הרי זה כזדון איש באשה ולא מתיא [ואינה מביאה] קרבן, שהרי על עבירת זדון אין מביאים קרבן. אם נישאת על פי עדים — עשו זאת כשגגת איש באשה, ומתיא [ומביאה] קרבן.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] לדחות את קושיית רב ששת באופן אחר: הא קמייתא [זו הברייתא הראשונה] הפוטרת מגט עריות שנישאו — כדעת רבנן [חכמים] היא, האוסרים אותה על בעלה גם בנישאת על פי עדים, ותריץ הכי [ותרץ, ישב אותה, כך]: חוץ מאשת איש שנישאת על פי עדים, ובכלל זה גם זו שניסת על פי בית דין שצריכות גט.

א לגבי עצם הסברה שהעלה רב ששת מתיב [מקשה] עולא: מי אמרינן [האם אומרים אנו] נימוק זה של מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות], שאם לאשה לא היתה כלל דרך להימנע מעבירה דנים אותה כאנוסה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: כתב גט וכתב בו תאריך לשם מלכות שאינה הוגנת, שאיננה המלכות שבה הם נמצאים, או לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון שכבר בטלו מן העולם, או כתב תאריך לבנין הבית או לחורבן הבית, וכן אם היה הגט ניתן במזרח וכתב בו מקום במערב, או שניתן במערב וכתב בו מקום במזרח — הרי גט זה פסול, ולכן אם נישאה לאחר —

תצא מזה ומזה, גם מזה שנתגרשה ממנו, וגם מבעלה החדש, וכל הדרכים האלו המוזכרות במשנה של קנסות שקנסו אשה נשואה שחזרה ונישאה שלא כדין — קיימים גם בה. ואמאי [ומדוע]? לימא [נאמר]: מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות], הרי כאנוסה היא שחשבה שהגט כשר ולכן הלכה ונישאה! ומשיבים: זו אינה אנוסה, כי איבעי לה לאקרויי לגיטא [היתה צריכה להקריא את הגט] לחכם, והוא היה אומר לה שגט זה פסול הוא.

אמר רב שימי בר אשי: תא שמע [בא ושמע] ראיה אחרת, ממה ששנינו: הכונס את יבמתו והלכה צרתה של היבמה ונשאת לאדם אחר, ונמצאת זו היבמה לבסוף אילונית ולא היתה זקוקה לייבום, ואם כן בעילתה לא פטרה את צרתה מן הייבום ואותה צרה שנישאה לאחר, בעבירה נישאה — תצא הצרה מזה ומזה מבעלה ומהיבם, שלא תתייבם, וכל הדרכים האלו בה. ואמאי [ומדוע]? נימא [נאמר]: מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות]? ומשיבים: מכאן אין להוכיח, כי איבעי [היה] לה לאמתוני [להמתין] עד שיתברר אם האשה האחרת היא איילונית.

אמר אביי: תא שמע [בא ושמע] מה ששנינו: כל העריות שאמרו שהן פוטרות צרותיהן, אם הלכו הצרות ונישאו ונמצאו אלו (העריות) אילונית, שנישאו בטעות ולא היו בכלל חובת הייבום, ונמצא שהיו הצרות צריכות להתייבם — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ואמאי [ומדוע]? נימא [נאמר]: מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות]? ומשיבים, כפי שאמרנו כבר: איבעי [היה] לה לאמתוני [להמתין].

אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע]: כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה שהאיש יתן את הגט לאשה והאשה תתן לו שובר לכשתקבל את כתובתה, לאשר שקיבלה את כל הסכום, וטעה הסופר ונתן את הגט לאשה ואת השובר נתן לאיש. והאיש חשב שגט בידו, והאשה חשבה ששובר בידה, ונתנו זה לזה וזה לזה

ולאחר זמן התברר שהרי הגט יוצא מתחת ידי האיש, ושובר יוצא מתחת ידי האשה ולא היה כאן מעשה גירושין כלל, אם בינתיים נישאה האשה לאחר — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ואמאי [ומדוע]? נימא [נאמר]: מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות]! ומשיבים: גם שם, איבעי לה לאקרויי לגיטא [היתה צריכה להקריא את הגט] לבקי.

אמר רב אשי: תא שמע [בוא ושמע]: שינה אדם בגט את שמו או את שמה של אשתו, או שם עירו או את שם עירה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ואמאי [ומדוע]? נימא [נאמר]: מאי הוה [מה היה] לה למיעבד [לעשות]! ומשיבים: איבעי לה לאקרויי לגיטא [היתה צריכה להקריא את הגט] לחכם.

אמר רבינא: תא שמע [בוא ושמע]: כנסה בגט קרח, שכן כאשר עושים סוג גט מיוחד (מקושר) צריך שיהיו בו עדים כמנין השורות שבו, וגט זה לא היו בו מספיק עדים ("קרח"), והוא פסול, ואם נישאה — תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ומה היה לה לעשות? ומשיבים: איבעי לה לאקרויי לגיטא [היתה צריכה להקריא את הגט] לחכם, והוא היה אומר לה שגט זה פסול.

מסופר: רב פפא סבר למיעבד עובדא [חשב לעשות מעשה] ולהתיר לאשה לחזור לבעלה על סמך הנימוק של במאי הוה [במה היה] לה למיעבד [לעשות], שכיון שלא היתה לה דרך לברר את הדברים יש לראותה כאנוסה. אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרב פפא: והתניא כל הני מתנייתא [והרי שנויות כל המשניות הללו] שמהן הוכחנו פעם אחרי פעם שהנימוק של מה היה לה לעשות אינו תופס!

אמר ליה [לו] רב פפא: ולאו שנינהו [וכי לא תירצנו אותן], שבכל המקרים הללו היתה לה דרך לברר את הדינים! אמר ליה: ואשינויי ליקו וליסמוך [ועל תירוצים נעמוד ונסמוך]! שאמנם תירצנו ודחינו את הקושיות בדרך כלשהי, אבל סיכומם של הקשיים מצטבר כדי הוכחה שאין סומכים על הנימוק "מה היה לה לעשות". ופסק, כלומר, לא עשה רב פפא מעשה.

ב אמר רב אשי: ולקלא לא חיישינן [ולקול אין אנו חוששים] שאם יצא קול בלי עדות מוכחת שבעלה חי אין אנחנו חוששים לכך. ושואלים: הי קלא [איזה קול], כלומר, איך היה בדיוק הדבר, אילימא קלא דבתר [אם תאמר קול שיצא לאחר] נשואין של אשה זו לאחר] הא [הרי] כבר אמרה רב אשי חדא זימנא [פעם אחת], שאמר רב אשי: