|
טקסט הדףסריקא והשתא גופא מליא אבל זרע אין לה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא: סימ''ן אמר ליה לא נעש''ה מעשי''ה במית''ה נעש''ה ולא נעשה בולד יבם ותרומה יבום ותרומה סימ''ן: אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר ומה במקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה לא עשה מתים כחיים מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום אינו דין שלא נעשה מתים כחיים ת''ל {משלי ג-יז} דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק''ו ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום עשה מתים כחיים מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים ת''ל {ויקרא כב-יג} וזרע אין לה והא אין לה ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום מק''ו ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני ת''ל {דברים כה-ה} ובן אין לו והא אין לו ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לתרומה מק''ו מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני תלמוד לומר אין לה והא יש לה: הדרן עלך יש מותרות
מתני' האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת ואח''כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמא לה ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה ובת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין ר' יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ניסת על פי ב''ד תצא ופטורה מן הקרבן לא ניסת על פי ב''ד תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב''ד שפוטרה מן הקרבן הורוה ב''ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא: רש"יסריקא. ריקה כמו אילן סרק (ב''ב דף כז:): ולא נעשה מתים כחיים. ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן: דרכיה דרכי נועם. וזו שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר והרי יש לו: מתני' האשה באו ואמרו לה כו': בעד אחד כדדייקינן בגמרא מסיפא: תצא מזה ומזה. כשאר אשת איש שזינתה דהך לאו אנוסה היא ואע''ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא והא דלא דייקא קנסי לה: וצריכה גט מזה ומזה. אם תרצה להנשא לאחר וטעמא דבעיא גט משני מפרש בגמרא: מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו: בלאות. ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה לא תוציא משם: והולד ממזר מזה ומזה. אם ילדה משני ממזר גמור ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם: נפסלה מן הכהונה. משום זונה: מן המעשר. קנסא וכן תרומה דרבנן: יורשין כתובתה. בגמרא פריך כתובה מאי היא: חולצין. אחיו של ראשון מדאורייתא חולץ ורבנן גזור דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמ' (לקמן פח:) גבי גט: ביאתה או חליצתה. ארישא פליג דקתני לא מייבמין: ואין הולד ממזר. אם החזירה הראשון: ניסת שלא ברשות ב''ד. שבאו שני עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר ב''ד: מותרת לחזור לו. דאנוסה היא: ופטורה מן הקרבן. דיחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור: שלא על פי ב''ד. אלא בעדים חייבת קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי לה לאמתוני: גמ' הא אישתיק מהימן. ולא אמרינן חולין לעזרה קא מייתי: אי נימא תרי. אמרו לו אכלת חלב: וכי לא מכחיש ליה מהימן. אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר דקא מייתי חטאת אפומיה ומיתאכלא דאי לא מהימן היכי מתאכלא דלמא חולין בעזרה נינהו: ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי. הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן דאין עדים מצו להכחישו בהא הילכך אי אמר נמי לא אכלתי נאמן ומדאיפליגו בהא מכלל דרישא עד אחד אומר אכלת כו ' דדייק מינה הא אישתיק חייב דברי הכל היא: תוספותהאשה. איידי דאיירי לעיל ביש מותרות בפסול תרומה ומעשר קתני נמי הא פירקא בתריה דאיירי נמי בהכי דקתני היתה בת לוי נפסלה מן המעשר בת כהן מן התרומה: הולד ממזר מזה ומזה. אר''י דאפילו לאחר שנתן הראשון גט הוי ממזר מן השני מידי דהוה אראשון שהולד ממזר ממנו: מכלל דרישא ברשות ב''ד ובעד אחד אלמא עד אחד מהימן מנלן. למאי דס''ד השתא דעד אחד מהימן מדאורייתא הא דקרי ליה ברשות ב''ד לפי שיש דברים שאין נאמן להם וצריכה לישאל לב''ד להתירה לינשא על פיו אבל בשנים הדבר ידוע שהיא מותרת ואע''ג דסבור עכשיו דנאמן מן התורה כמו שנים מ''מ אסורה לחזור דבעד אחד הוה לה למידק אע''פ שהאמינתו תורה: רבי מאיר מחייב. וממשכנים אותו אם אומר שלא להבי' ולא דמי לשאר חייבי חטאות דניחא להו בכפרה ולא בעי משכוני: |