סקר
מסכת בבא קמא:





 

פירוש שטיינזלץ

דתני [ששנה] ר' זכאי קמיה [לפני] ר' יוחנן ברייתא זו: מה שנאמר בכהן גדול: "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יד) להביא (לרבות) גיורת מכנה (מבוססת, שלימה), זו שנולדה בקדושת ישראל, שהיא ממשפחה של גרים כשרים — שהיא כשרה לכהונה. ואמר ליה [לו] ר' יוחנן: לריבוי זה אני שונה "עמיו", ועוד לשון ריבוי "מעמיו", כלומר, אפילו כשהיא ממקצת עמיו ומעם אחר — להביא בתולה הבאה משני עממין, כלומר, מצירוף בני זוג השייכים לשני עמים שונים, ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

שואלים: מאי [מה הם] "שני עממין" אלה? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית, ומאי [ומה] פירוש משני עממין שהם מבחינת הדין נחשבים כשני עמים שונים, שכן זכרים אסורין ונקבות מותרות, אם כן היינו [זהו] גיורת מכנה שדובר בה, שהרי היא גיורת כשירה לכל דבר. אלא המדובר בעמוני שנשא בת ישראל שהם שני עמים.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] באופן אחר: אמר ליה [לו]: אני שונה "עמיו" "מעמיו" להביא בתולה הבאה משני עממין ישראלית וגר, ואותו גר הוא מעם שיש בו שני עממין, כלומר, עמוני ומואבי (שהנקבות שבהם מותרות), ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

ושואלים: ולהך לישנא [וללשון שניה זו] שאמרנו, בת מצרי שני שנשא ישראלית באיסור, אותה בת שהיא כשרה לכהונה מנא ליה [מניין לו]? שהרי במצרים אין חילוק בין זכרים לנקבות! וכי תימא [ואם תאמר] דיליף [שלומד] מעמוני שנשא בת ישראל — אולם אפשר להקשות: מה לעמוני שנשא באיסור בת ישראל ונולדה לו בת, שאף שהיא עמונית, הריהי מותרת, שכן נקבות עמוניות מותרות לגמרי ואיסור קל הוא, ולכן בתו מותרת לכהונה, מה שאין כן במצרי שנשא בת ישראל, שאין זרעו כשר אלא מדור שלישי.

ואומרים: אם כן, מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח, שהוולד כשר לקהל, שדור שלישי הוא, ומותר!

ודוחים: מה למצרי שני שנשא מצרית שניה שכן אין ביאתו בעבירה, שהרי מותר לו לשאתה, מה שאין כן בעמוני שנשא בת ישראל.

ויש לחזור לראיה הראשונה: עמוני שנשא בת ישראל יוכיח שביאתו בעבירה, ואף על פי כן הוולד כשר. וחזר הדין מצד זה לצד זה לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שהם מותרים.

אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה [זהו ששמעתי אותו] את רב יהודה שאמר בדרשתו את ענין הייתור "עמיו" "מעמיו", ולא ידענא [ידעתי] מאי קאמר [מה הוא אומר], ועכשיו אני מבין שרצה לדרוש להכשיר בת של עמוני שנשא בת ישראל וכר' יוחנן.

כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל, אמר: הכי תנא קמיה [כך שנה לפניו] ר' זכאי: אשה עמונית כשרה, בנה מעמוני פסול, ובתה מעמוני כשרה. במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני גוי — פסולה.

אמר ליה [לו]: פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], כלומר, ברייתא זו שהבאת אינה מן הברייתות הראויות להיכנס לבית המדרש. כי מאי דאמרת [מה שאמרת] אשה עמונית כשרה — דבר זה ידוע, ואין צריך לאמרו, שהרי פירשו: עמוני ולא עמונית. ומה שאמרת כי בנה מעמוני פסול — גם את זה אין צורך לומר, דהא [שהרי] עמוני הוא.

אולם המשך דבריך שאמרת: ובתה מעמוני כשרה, למאי [למה לאיזה ענין]? אילימא [אם לומר] לענין לבא בקהל — אין צריך לומר זאת, השתא [עכשיו, הרי] אמה כשרה לקהל, היא בתה מיבעיא [נצרכה] לומר שכשרה? אלא ודאי הכוונה לכהונה.

ובהמשך: במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה. ונברר מאי [מה פירוש] "בתה מעמוני"? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית ונתגיירו שניהם — אם כן היינו גיורת מכנה, זו שדובר בה קודם שכשרה! אלא עמוני שנשא בת ישראל בעבירה, ולשיטה זו הבת פסולה לכהונה, אולם הלא לדעת ר' יוחנן כשרה היא, ולכן אמר ליה [לו] פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], שאין ברייתא זו מוסמכת ללמוד ממנה.

א שנינו במשנה: מצרי ואדומי אינן אסורין אלא שלושה דורות בין זכרים בין נקבות, ור' שמעון מתיר את הנקבות מקל וחומר. ואמרו לו חכמים שלקל וחומר זה יש תשובה. ושואלים: מאי [מה] היא תשובה זו שרמזו לה?

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] עריות יוכיחו שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות, שהרי קירבת ערוה לא נאסרה מן התורה אלא עד שלושה דורות, כגון בתו ובת בתו, או אמו ואם אמו, ואסר בהם אחד זכרים ואחד נקבות!

את הראיה הזו דוחים: מה לעריות — שכן חמורות הן, משום שיש בהן עונש כרת! ומשיבים: ממזר יוכיח שאין בו כרת, ודינו שווה בין בזכרים בין בנקבות.

ודוחים: מה לממזר שיש בו צד חמור, שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם בכל הדורות. אם כן — עריות יוכיחו שאחרי שלושה דורות אין בהן איסור, ולאחרים שאינם קרוביהן מותרים מיד. וחזר הדין מצד זה לצד זה,

לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, אין זה דומה לזה ואין זה דומה לזה, הצד השוה שבהן — שאסורין אחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות.

ודוחים: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת, אם בביאת הערוה בעצמה ואם ביצירתו של הממזר, שהרי אין ממזר אלא מחיוב כרת.

ורבנן [וחכמים] לומדים זאת מחלל שהוא נוצר מביאת חייבי עשה, כגון הוולד הנולד לכהן גדול מזו שאינה בתולה שאסורים בין הזכרים ובין הנקבות. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב שאמר שהוולד חלל.

ומאי [ומה פירוש] "לא כי" שאמר ר' שמעון — הכי קאמר להו [כך אמר להם]: לדידי לא סבירא לי [לי עצמי, לשיטתי, אינני סובר] כר' אליעזר בן יעקב, ואין לכם תשובה לדברי על פי שיטתי. ולדידכו [ולכם] דסבירא לכו [שאתם סבורים] כר' אליעזר בן יעקב — מכל מקום הלכה אני אומר, שכך מסורת בידי שנקבות של מצרי ואדומי מותרות.

תניא [שנויה ברייתא], אמר להן ר' שמעון: הלכה אני אומר, ועוד: מקרא מסייעני, שהרי נאמר בפסוק "בנים אשר יוולדו להם" (דברים כג, ט), ודרשו: "בנים" ולא בנות.

ומפרשים את הענין על פי ברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: במצרי ובאדומי "בנים" ולא בנות נאסרו, אלו דברי ר' שמעון. אמר ר' יהודה, הרי הוא אומר: "בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ט), משמע שהכתוב תלאן בלידה ("אשר יולדו") ואין מחלקים בין זכר ונקיבה, אלא בלידת הדור השלישי.

אמר ר' יוחנן: אי לאו [אם לא] שאמר ר' יהודה כי הכתוב תלאן בלידה — לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר, היה מגיע לידי סתירה מתוך שיטתו שלו. ומדוע, כיון שאמר מר [החכם] שלדעת ר' יהודה קהל גרים איקרי [נקרא] גם הוא קהל ה',

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר