|
טקסט הדף מנוקד
קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאֵין מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְשׁוֹר הַמּוּעָד דִּתְנַן אֵין הַשּׁוֹר נַעֲשֶׂה מוּעָד עַד שֶׁיָּעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים
תָּנוּ רַבָּנַן נִיסֵּת לָרִאשׁוֹן וְלֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים לַשֵּׁנִי וְלֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים לַשְּׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים נִישֵּׂאת לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים תֵּצֵא בְּלֹא כְּתוּבָּה אִיבַּעְיָא לְהוּ נִישֵּׂאת לַשְּׁלִישִׁי וְלֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים מַהוּ דְּלִיתְבְּעוּהָ הָנָךְ קַמָּאֵי מִי מָצוּ אָמְרִי לַהּ אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּאַתְּ הוּא דִּגְרַמְתְּ אוֹ דִלְמָא מָצֵית אֲמַרָה לְהוּ הַשְׁתָּא הוּא דִּכְחַשִׁי מִסְתַּבְּרָא מָצְיָא אֲמַרָה לְהוּ הַשְׁתָּא הוּא דִּכְחַשִׁי אִיבַּעְיָא לְהוּ נִישֵּׂאת לָרְבִיעִי וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מַהוּ דְּתִיתְבְּעֵיהּ לִשְׁלִישִׁי אָמְרִינַן לַהּ שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה מִדִּיבּוּרִיךְ דְּמָצֵי אָמַר לַהּ אֲנָא אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא גָּרֵשְׁתִּיךְ מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא אִי אִיהִי שָׁתְקָא אֲנַן מִי שָׁתְקִינַן נִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין אֶלָּא אָמְרִינַן הַשְׁתָּא הוּא דִּבְרִיַּית הוּא אָמַר מִינַּהּ וְהִיא אָמְרָה מִינֵּיהּ אֲמַר רַבִּי אַמֵּי דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְטַעְמָא מַאי הִיא (קַיְימָא) [קִים] לַהּ בְּיוֹרֶה כְּחֵץ הוּא לָא קִים לֵיהּ בְּיוֹרֶה כְּחֵץ אֲמַר אִיהוּ אֵיזִיל אִינְּסִיב אִיתְּתָא וְאֶיבְדּוֹק נַפְשַׁאי אָמַר רַבִּי אַמֵּי אַף בָּזוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה רָבָא אָמַר נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים עַל אִשְׁתּוֹ וְהוּא דְּאִית לֵיהּ לְמֵיזַיְינִינְהִי רש"י
קובעת לה וסת. לסמוך עליה להיות דייה שעתה דתנן (נדה דף ב.) כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ועוד דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא: ואינה מטהרת מן הוסת. אפילו נעקרה פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא: אדעתא דהכי לא גרשתיך. אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך ונמצא גט בטל למפרע: מתקיף לה רב פפא. ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי אנן מי שתקינן הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה אלא מדשתקינן ודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה מספיקא קא מגרשת לה ולא איכפת לך בה וגמרת בדעתיך לגרושין: אלא. אי איכא למפטריה הכי פטרינן ליה דאמרינן ליה השתא היא דאיברית שחזרה להיות בריאה מחולייה: מינה. יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן כתובה: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת:
תוספות
ושור המועד. רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין דברי רשב''ג דלא מיתחזיק אלא בתלת זימני.: נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. משמע דמן השני יש לה כתובה וכן משמע בסמוך דקאמר נישאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי משמע שהשני נתן לה כתובה ותימה לר''י דאמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א''כ סבר דבתרי זימני הויא חזקה וכ''ת משום דאמרה ליה השתא הוא דכחשי ונסתחפה שדהו אם כן מאי קבעי נישאת לשלישי כו' מי מצי אמרי לה דאיגלאי מילתא דאת גרמת או דלמא מציא אמרה השתא הוא דכחשי הלא אע''ג דלא נישאת לשלישי אין לה כתובה מן השני אלא מטעם דמצי אמרה השתא הוא דכחשי ואר''י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזיק בג' זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כדפירשתי לעיל ומיהו תימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא ע''י דאיתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן אהאי רובא אע''ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמא. אמרי' איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא ולענין ממונא לא אזלינן: תצא בלא כתובה. לכאורה נראה דוקא בשהתה עם השלישי דומיא דנשאת לשלישי ולא היו לה בנים דבסמוך וטעמא דלענין ממון לא מחזקינן לה בעקרה עד דאיתחזק בתלת זימני וא''ת מן השלישי נמי לא תפסיד כתובה דתימא ליה השתא הוא דכחשי כמו שאומרת לראשון ולשני י''ל דטענה דהשתא הוא דכחשי לא מהני להוציא אלא לענין שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני אבל קשה דאי בשהה עמה י' שנים היכי קאמר בסמוך גבי נישאת לרביעי והיו לה בנים או דלמא מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך והא אע''ג שהיא בת בנים על כרחו הוא צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה לכך נראה לר''י דלאלתר תצא שלא בכתובה ולא משום קנס דקנסוה כמו בשניות לפי שנישאת באיסור מדקבעי בסמוך נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי ואי קנס הוא היכי תיתבע לשלישי אלא נראה לר''י דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי מקח טעות ומ''מ כשיש לה בנים מן הרביעי חוזרת ותובעת לשלישי דאיגלאי מילתא דלאו מקח טעות הוא וכן מצא ר''י בהלכות דרב יהודאי גאון דבלא הכיר בה איירי אבל הכיר בה יש לה כתובה והא דקתני בתוספתא נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נישואי מינות נראה שהסופרים טעו וכתבו מינות במקום טעות דלא שייך כאן לשון מינות כלל: אי איהי שתקא אנן מי שתקינן. וא''ת דתנן בהשולח (גיטין מו: ושם) המוציא אשתו משום אילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר כו' נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה א''ר יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך והשתא תקשה התם אי היא שתקה אנן מי שתקינן וי''ל דהתם כיון דתקינן לרבי יהודה דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא ורבנן אע''ג דיחזיר לא חיישינן התם לקלקולא כיון דלא חשיב לבדוק יפה בסימני אילונית גמר בדעתו לגרש בכל ענין ולהכי שתקינן וכי תובעת כתובתה מצי אמר לה אדעתא למיתב כתובה לא גירשתיך אבל הכא דליכא תקנה דלא יחזיר פריך שפיר היכי שתקינן ואפי' רבנן דלא חיישי התם לקלקולא היינו דוקא בספק אילונית דכיון דלא חשש לבדוק יפה גמר לגרש בכל ענין אבל הכא אין בידו לבדוק ומוכיח הדבר שמשום בנים מוציאה שכבר נישאת לשנים ולא היו לה בנים איכא קילקולא ולהכי פריך לכ''ע אנן מי שתקינן ואתי נמי שפיר הא דמשמע בהשולח דלא מצי מקלקל לה אלא כשאמר לה משום שם רע ונדר ואילונית אני מוציאך והכא אע''ג דלא אמר לה משום עקרות אני מוציאך מצי מקלקל לה כדפי' ומשני דהכא לא שייך קילקולא דאמרינן השתא הוא דברייתא ובשעה שגירשה לא היתה ראויה אבל בשם רע ונדר ואילונית איכא קלקולא כשנתגלה לבסוף שהשם רע היה שקר ולא היתה אילונית גם מתחלה דאם היתה לא הוה בריאה לעולם ונדר נמי כיון שיכול להפר כאילו לא היה נדר ואם תאמר דבפ''ק דנדה (דף יב: ושם) אמר גבי אשה שאין לה וסת לא יחזיר אפי' הדר ואיתקן משום קלקולא והשתא והא אין יכול לקלקלה דאמר השתא הוא דבריאת כדאמרי' הכא ואר''י דלא דמי דקלקול בנים אין רפואה מועלת כ''כ ולכך בשעה שגירשה לא היתה בת בנים דלא שכיח שתרפא לגמרי מגרש לה אבל קלקול דוסת שכיח להתרפאות ולא גמר ומגרש דיאמר אילו הייתי יודע שסם מועיל לה לא הייתי מגרשה וה''ר שלמה מדריו''ש תירץ דהתם יש לחוש שתקבע וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא הוא דבריאת דהא איגלאי מילתא למפרע דבעוד שהיתה תחתיו איבריאת: שבינו לבינה היא נאמנת. תימה דבמאי איירי דאי בשהתה עשר שנים עמו למה לי טעמא דאין יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה לפי שלא זכה ליבנות ממנה ואי לא שהה ניחוש שמא עיניה נתנה באחר כמשנה אחרונה דסוף נדרים (דף צ:) דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה השמים ביני לבינך פי' גלוי לשמים שאין יורה כחץ דהכי משמע התם בגמרא כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה יבקשו שניהם רחמים או כמו שפר''ח שיעשו סעודה ויתפייסו וכ''ת דהתם באינה באה מחמת טענה והכא בבאה מחמת טענה מ''מ ניחוש שמא נתנה עיניה באחר ועוד דהתם אם אין באה מחמת טענה מאי נפקא לה מיניה ובמשנה ראשונה למה אמרו יוציא ויתן כתובה וההיא דסוף שמעתין דכופין בבאה מחמת טענה ולא חיישי' שמא עיניה נתנה באחר איכא לאוקמא בידוע שהוא עקור או בשהתה עמו י' שנים ויש לו בנים מאשה אחרת דאי לאו דבאה מחמת טענה לא היו כופין משום ביטול פריה ורביה כיון דיש לו בנים והך דהכא ליכא לאוקמה בשהה י' שנים ויש לו בנים ובאה מחמת טענה דא''כ אפי' יורה כחץ נמי כופין כיון דלא זכה ליבנות ממנה ומיהו י''ל קצת דכיון דיש לו בנים אין לתלות באונס שלו אלא אית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדאמר לעיל ולכך צריכה טעם דיורה כחץ ואע''פ שיש לו בנים מאשה אחרת שמא אח''כ נתקלקל ויש להאמינה דמוכח מילתא דשהה י' שנים ולא ילדה ומה שלא אמרה מיד משום דעד י' שנים לא היינו חוששין לדבריה דהוה תלינן בעיניה נתנה באחר א''נ איכא לאוקמא בדלא שהה עמה י' שנים ובבאה מחמת טענה דכיון שיש לה טענה מעליא לא רצו להפסידה ואוקמוה אדין משנה ראשונה דלא חשו לעיניה נתנה באחר וההיא דנדרים באינה באה מחמת טענה ומ''מ למשנה ראשונה יוציא ויתן כתובה משום דשמא אין לה הנאת תשמיש כ''כ כשאין יורה כחץ או שטוענת שרוצה שיהא לה זכר דמי שאין לו בנים חשוב כמת והר''ר יצחק בן רבינו מאיר פירש דהכא אניסת לשלישי קאי דאמרו תצא בלא כתובה וקמ''ל דאי אמרה דאין יורה כחץ דנאמנת ולא תפסיד כתובתה ממנו דחזיא ליה כיון דאין ראוי לבנים וקשה לר''י דמתוך הלשון משמע דהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה דמחמת שהיו יחד הרבה ולא הולידו מחמת כן באים לב''ד ועוד ק''ק דלמה אין לחוש שטוענת כן ומשקרת בשביל כתובה וה''ר שמואל ב''ר חיים פירש דהכא איירי כששהתה עם השלישי י' שנים וכרשב''ג דאמר בתלת זימני הויא חזקה דמסקנא דשמעתין כוותיה אתיא כדקאמר הוא אומר
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|