מנו [בעליה, קובעיה, של הלכה זו, מי הוא] — רב יהודה, שאמרנו שהורה להיתר בבן ישראלית מגוי ומעבד, והא [והרי] אמר רב יהודה עצמו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל — אותו ולד אין לו תקנה לבוא בקהל ישראל!

ודוחים: משם אין להוכיח, כי איתמר [כאשר נאמר] דין זה של רב יהודה הרי זה באופן מסויים, וכגון דקדיש [שקידש] אותו שהיה חציו עבד בת ישראל ולאחר מכן בא עליה, שעל ידי קידושיו נוצרה בעיה מיוחדת, שהרי הוא חציו בן חורין, ומצד זה יחולו הקידושין באותה אשה, אולם כאשר בא עליה נמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש — ולכן הוולד פסול. אבל אם רק בא עליה בלא קדושין, כיון שהיא פנויה — הוולד כשר.

ומקשים: והאמרי נהרדעי [והרי אומרים חכמי נהרדעא] משמיה [משמו] של ר' יעקב: לדברי הפוסל וולד ישראלית הנולד מן הגוי — פוסל אפילו בפנויה, לדברי המכשיר — מכשיר אפילו באשת איש שבא עליה גוי.

ושניהם, הפוסל והמכשיר, לא למדוה אלא מדין אשת אב. מאן דפסיל סבר [מי שפוסל סבור] כך: מה אשת אב, שלא תפסי [תופסים] בה קדושין, הולד מביאה כזו ממזר, אף כל אשה שלא תפסי [תופסים] בה קדושין הולד ממזר, ובכלל זה — בן גוי, שאין קידושין תופסים בגוי.

ומאן דמכשר סבר [ומי שמכשיר סבור]: מה אשת אב, דלדידיה [שעבורו], עבור הבן, לא תפסי [תופסים] בה קדושין, אבל לאחריני תפסי [לאחרים תופסים], בה קדושין אם היא אלמנה או גרושה, ואם בא עליה הוולד ממזר, לאפוקי [להוציא, למעט] גוי ועבד דלא תפסי בהו [שאין תופסים בהם] קדושין כלל שאין הוולד ממזר. ואם כן אין לחלק לענין זה בין פנויות ונשואות.

אלא, יש להסביר באופן אחר: כי איתמר [כאשר נאמר] בשם רב יהודה, היה זה כגון שבא מי שחציו עבד על אשת איש, שאף שמצד היותו עבד איננו פוסל, אבל הואיל שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש, הרי בשל כך הוולד הוא ממזר.

אמר רבינא, אמר לי רב גזא: איקלע [הזדמן] ר' יוסי בר אבין לאתרין [למקומנו] והוה עובדא [והיה מעשה] בפנויה שבא עליה גוי ואכשר [והכשיר] את הוולד, ומקרה אחר היה בגוי שבא על אשת איש — ופסיל [ופסל] ר' יוסי בר אבין את הוולד. אמר רב ששת: לדידי [לי עצמי] אמר לי רב גזא: לא ר' יוסי בר אבין הוה [היה זה] אלא ר' יוסי בר' זבידא הוה [היה], ואכשר [והכשיר] בין בפנויה בין באשת איש. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבה לרבינא: איקלע [הזדמן] אמימר לאתרין [למקומנו] ואכשר [והכשיר] את הוולד בין בפנויה בין באשת איש.

ומסכמים: והלכתא [והלכה] היא: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש.

אגב דיון זה בכשרות בן הגוי מן הישראלית, מוסרים כי רבא אכשריה [הכשיר] את רב מרי בר רחל שהיה בנה של ישראלית שבא עליה גוי ומנייה בפורסי [ומינה אותו להיות בין הממונים] של בבל, ואף על גב [ואף על פי] שאמר מר [החכם], שמן הכתוב "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים יז, טו) למדים, שלא רק מלך, אלא כל משימות (תפקידים ומינויים) שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך ולא ממוצא גוי — האי [זה], כיון שאמו מישראל — "מקרב אחיך" קרינן ביה [קוראים אנו בו], וכשר.

מסופר: עבדיה [עבדו] של ר' חייא בר אמי אטבלה לההיא גויה לשם אנתתא [הטביל גויה אחת לשם אשה אישות], שהטבילה לשם טהרת נדה. אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה [יכול אני להכשיר בה ובבתה] שתהיינה שתיהן כשירות לבוא בקהל ישראל.

בה — אני מכשיר שתהיה כגיורת גמורה כדבריו של רב אסי. שאמר רב אסי לגבי אשה שלא היה ברור אם אכן נתגיירה, אבל חיה בתוך עם ישראל ונהגה ככל ישראלית אחרת מי [האם] לא טבלה לנדותה? ומשמע כיון שטבלה לשם טהרה, הרי טבילה זו עולה לה גם לשם גירות.

וכן בברתה [בבתה] אפשר להכשיר מן הטעם שגוי או עבד הבא על בת ישראל — הולד כשר.

ומהו מקור פסק זה של רב אסי — ההוא (אדם מסויים) דהוו קרו ליה "בר ארמייתא" [שהיו קוראים לו "בן ארמית", גויה] משום שאמו לא טבלה לשם גירות כדין, אמר רב אסי: מי [האם] לא טבלה לנדותה? ומכיון שטבלה — עלתה לה טבילה זו גם לשם גירות. כיוצא בו מסופר: ההוא (אדם מסויים) דהוו קרו ליה "בר ארמאה" [שהיו קוראים לו "בן הארמי" הגוי], משום שאביו לא טבל כדין לשם גירות. אמר ר' יהושע בן לוי: מי [האם] לא טבל לקריו? וכיון שטבל לשם טהרה מטומאת קריו עלתה לו טבילה זו גם לגירות.

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלוקח (הקונה) עבד מן הגוי וכשקונה עבד צריך להטבילו לשם עבדות, שהרי עבד של יהודים חייב גם הוא במצוות מסויימות, וקדם וטבל לשם בן חורין, כלומר, שבטבילתו אמר שהוא רוצה להתגייר, קנה עצמו בטבילה זו להיות בן חורין וישראלי גמור. מאי טעמא [מה טעם] הלכה זו —