שהולד על כל פנים פגום לכהונה, שאם נולדה בת, הריהי כחללה ואסורה לכהן. ומסבירים: מאן [מי הוא], למי התכוונו כשאמרו הכל מודים — הכוונה היא לשמעון התימני, דאף על גב [שאף על פי] שאמר שמעון התימני: אין ממזר מחייבי לאוין, נהי [אם אמנם] שממזר לא הוי [איננו], פגום מיהא הוי [על כל פנים הריהו],

ולומדים דבר זה מקל וחומר מאלמנה. כיצד? ומה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל שהרי האיסור לשאת אלמנה מיוחד רק לאדם אחד, לכהן הגדול, ובכל זאת בנה הנולד ממנו בנישואי עבירה פגום לכהונה והוא חלל — זו הגרושה שהחזירה, שאיסורה שוה בכל, אינו דין שבנה פגום לכהונה?

ומקשים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך, לשבור] את הראיה הזו, ולומר: מה לאלמנה — שכן היא עצמה מתחללת, ואילו גרושה שהחזירה בעלה איננה מתחללת על ידי חזרתה לבעלה הראשון.

ועוד: "היא תועבה" (דברים כד, ד) כתיב [נאמר] במחזיר גרושתו, ולשון "היא" באה לצמצם את הדבר וללמד: ואין בניה תועבין.

ועוד, תניא [שנינו בברייתא] במפורש להיפך: המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו, ר' עקיבא אומר: אין לו בה קדושין, שהקידושין אינם תופסים בה כלל, וממילא אינה צריכה הימנו (ממנו) גט, והיא פסולה, וולדה פסול, וכופין אותו להוציא (לגרש). וחכמים אומרים: בכל אלה יש לו בה קדושין, ולכן צריכה הימנו גט להתירה לאחרים, והיא כשרה וולדה כשר.

ונברר: זה שאמרנו שוולדה כשר, למאן [למי] כשר? לאו [האם לא] שהוא כשר לכהונה? ודוחים: לא, הכוונה היא שכשר לקהל. כלומר, שאיננו ממזר, ומותר לבוא בקהל ה'. ותוהים: אי הכי [אם כך], מה שנאמר בברייתא היא כשרה, למאן [למי] היא כשרה? אילימא [אם תאמר] שהיא כשרה לקהל, שמותר לה להינשא לישראל — פשיטא [פשוט] שכן הוא, וכי משום דזניא [שזנתה] אפסלה [נפסלה] לקהל?! שהרי אשה זונה אינה פסולה לכל ישראל. אלא לאו [האם לא] הכוונה היא שכשירה לכהונה,

ומדהיא [ומכיון שהיא] כשירה ומשמעו — לכהונה, ולדה נמי [גם כן] שאמרו שכשר — כשר לכהונה! ודוחים: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא] ומה שאמרו היא כשירה, כוונתו כשירה אכן לכהונה, אולם וולדה כשר —הכוונה שכשר לקהל.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש, דקתני רישא [ששנה בראשה] של ברייתא זו: היא פסולה וולדה פסול. ונברר: היא פסולה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] שפסולה לקהל, וכי משום דזניא [שזנתה] אפסלה ליה [נפסלה לו] לקהל?! אלא לאו [האם לא] הכוונה היא שפסולה לכהונה.

ובהמשך נאמר וולדה פסול, למאן [למי] פסול? אילימא [אם תאמר] פסול לכהונה, ונדייק: הא [הרי] נלמד מכאן כי לקהל הוא כשר? האמר [הרי אמר] ר' עקיבא עצמו במשנתנו שהולד ממזר ופסול לבוא בקהל! אלא פשיטא [פשוט] שמדובר כאן שפסול אף לקהל, שאף שאמרו יחד "היא פסולה וולדה פסול" אין מדובר באותו ענין עצמו.

ומדרישא הא כדאיתא והא כדאיתא [ומכיון שבראשה של הברייתא הסברנו זה כמו שהוא וזה כמו שהוא] ולא באותו ענין, סיפא נמי הא כדאיתא והא כדאיתא [סופה גם כן זו כמו שהיא וזו כמו שהיא].

ומה שהקשינו מדיוק הפסוק "היא תועבה" ש"היא" בא למעט, כוונתו נמי [גם כן] כך: היא תועבה ואין צרתה תועבה, שאם נפלו שתיהן לייבום, גרושה זו פסולה ואין הצרה פסולה לייבום, אבל בניה אפשר לומר שהם תועבין.

אלא הקל וחומר שנאמר לגבי אלמנה קשיא [נשאר קשה]: מה לאלמנה — שכן היא עצמה מתחללת!

אלא לא כך נאמרו הדברים, אי אתמר הכי אתמר [אם נאמר כך נאמר] הדבר: אמר רב יוסף אמר ר' שמעון ברבי: הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום. מאן [מי הוא] הכל מודים, זה ר' יהושע. דאף על גב [שאף על פי] שאמר ר' יהושע: אין ממזר מחייבי כריתות, אלא מחייבי מיתות בית דין בלבד, נהי [אם אמנם] שממזר לא הוי [איננו] — פגום מיהא הוי [על כל פנים הריהו],

ונלמד את הדבר מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל — בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום.

וכי תימא [ואם תאמר] כפי שהקשינו קודם: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת — אין זו קושיה, כי הכא נמי [כאן גם כן], כיון שבעלה אדם שעבר בכך על איסור כרת, עשאה זונה, ובאמת היא מתחללת מכהונה. ואין פירכא לקל וחומר זה.

א כיון שעסקנו בבעיה זו דנים גם בנושא קרוב לה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: הכל מודים בעבד וגוי הבא על בת ישראל שהולד ממזר.

מאן [מי] זה "הכל מודים", כלומר, מי הוא המודה בזה — שמעון התימני. דאף על גב [שאף על פי] שאמר שמעון התימני שאין ממזר מחייבי לאוין, אלא מחייבי כריתות בלבד — הני מילי [דברים אלה] אמורים בילד הנולד