דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 225ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מג - ב

והוינן בה: וכי לית ליה לרבי יוסי את הצורך להבחין בין זרע הבעל הראשון לזרע הבעל השני? ומשנינן: איבעית אימא אכן רבי יוסי לית ליה, אין הוא חושש להבחנה!

ואיבעית אימא: לעולם אית ליה לרבי יוסי שיש צורך בהבחנה.

ואימא הכי: רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות - ינשאו. שבהן אין צורך להבחנה. חוץ מן הארוסות האלמנות, מפני האיבול.

ופרכינן: אי הכי, היינו מה שאמר רבי יהודה!

שגם הוא מתיר לארוסה גרושה להנשא מיד, ובארוסה אלמנה גם הוא מודה שלא תנשא מיד מחמת האיבול, שהרי נישואין שמחה הם.

ומשנינן: איכא בינייהו, נשואה - אם מותר לה ליארס מיד.

רבי יהודה סבר: נשואה מותרת ליארס מיד, לפי שלא גזר על אירוסין משום נישואין.

ורבי יוסי סבר: נשואה אסורה ליארס.

וכך אמר רבי יוסי: כל הגרושות מן האירוסין ינשאו מיד.

כי אין הגירושין איבול, ואין צורך בהבחנה בגרושה מן האירוסין, שהרי לא התעברה מהארוס.

ואין רבי יוסי גוזר על ארוסה משום נשואה.

אבל על הנשואות שהתגרשו, ויש חשש שהן מעוברות, עליהן גזר רבי יוסי שאפילו לא יתארסו, כי אם נתיר להן להתארס יש לחשוש שיבואו להנשא, וזה אסור כי צריך אז הבחנה.

ותמהינן: וכי סבר רבי יוסי שנשואה שהתגרשה, אסורה ליארס מיד שמא תנשא!?

והתניא, רבי יוסי אומר: כל הנשים [והנשואות בכלל], יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.

וכמה ימי איבול שלה? - שלשים יום.

וכולן [הגרושות והאלמנות מן הנשואין] לא ינשאו משום הצורך בהבחנה - עד שיהו להן ג' חדשים!

ומוכח, שסובר רבי יוסי שנשואה מותרת ליארס מיד! ואיך אמרת שסובר רבי יוסי שנשואה אסורה ליארס!?

ומשנינן: האי - מאי קושיא?

אילימא, משום דקתני בברייתא: רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו.

מי אלימא ברייתא זו ממתניתין, דאוקימנא שהעמדנוה בארוסות גרושות ינשאו.

הכא נמי נעמיד את הברייתא הזו שהיא אומרת: כל ארוסות גרושות ינשאו!

אלא מסיפא של הברייתא יש להקשות:

דקתני: וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים.

ובהכרח שהמדובר ב"וכולן" הוא בנשואות, שלא ינשאו עד שלשה חדשים. כי הרי העמדנו את הרישא שרבי יוסי אומר ארוסות גרושות ינשאו מיד, ולא גזרו בהן לאסור משום נשואות שהתגרשו וצריכות המתנה.

ומוכח כי רק אינסובי, נישואין, הוא דלא יעשו הנשואות מיד.

הא איתרוסי מיד - שפיר דמי גם לנשואות, ולא חששו לגזור שאם יתארסו שמא גם ינשאו, ולא תהא הבחנה!

אמר רבא: תריץ ואימא הכי:

רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו.

חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.

וכמה איבול שלה? - שלשים יום.

ונשואות לא יתארסו - עד שיהא להן שלשה חדשים.

ותמהינן: איך אפשר לתרץ כך? וכי אלמנה מן האירוסין - מי אית לה איבול כלל?

והתני רבי חייא בר אמי: אם מתה אשתו כשהיא רק ארוסה -

לא אונן, ולא מיטמא לה

וכן היא, לא אוננת, ולא מיטמאה לו

מתה - אינו יורשה.

מת הוא - גובה כתובתה, אם כתב לה כתובה מן האירוסין.

וחוזרת בה הגמרא מכח הקושיה הזאת, ומפרשת אחרת.

אלא, לעולם יש לנו לומר כמו שביארה הגמרא תחילה, שדברי רבי יוסי "כל הנשים יתארסו", הן בנשואות. וחידושו של רבי יוסי הוא שאסור לה להתארס בימי האבל.

ומה שהקשינו לעיל מהברייתא האומרת ש"קודם הזמן" מארסין, יש לתרץ שברייתא זו אינה לדברי הכל, אלא מחלוקת תנאי היא אם מארסים בזמן האבל. ויש האוסרים אירוסין בזמן האבל, וכמותם סובר רבי יוסי. ואילו הברייתא האומרת שקודם הזמן מארסים אינה לדברי הכל, אלא היא אינה סוברת כרבי יוסי.

דתניא: מראש חדש ועד התענית - העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומליארס ומלישא.

שבת שחל תשעה באב בתוכה - אסור לספר ולכבס.

ויש אומרים: כל החדש אסור.

מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאיסור ליארס שנאמר בברייתא זו הוא איסור ליארס ממש?

דלמא רק למיעבד לעשות סעודת אירוסין, שיש בסעודה שמחה, הוא דאסור.

הא ליארס בלבד, ללא סעודה, שאין בכך שמחה - שפיר דמי!

ומקשה הגמרא לרב אשי: אי הכי, לדבריך, שאתה מפרש את דברי הברייתא שנמנעו העם מליארס הכונה היא עם סעודה אבל בחי סעודה מותר, אם כן זה שכתוב בה שנמנעו העם מלישא -

לינשא נמי, נאמר שרק למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא בלי סעודת נישואין שפיר דמי בימי האבל על החורבן!?

ודוחה רב אשי את הקושיה הזאת: הכי השתא!? מהו הדמיון!?

בשלמא נשואין, גם בלא סעודה איכא שמחה, ולכן אסור לישא בימי האבל על החורבן.

אלא, אירוסין בלא סעודה - מי איכא שמחה עד שנאסור אירוסין בזמני אבל!?

אלא, אמר רב אשי, אל תעמיד את האמור בברייתא לעיל שקודם הזמן מארסין במחלוקת תנאים, כי גם רבי יוסי מודה שאפשר לארס קודם הזמן בימי האבל על החורבן, לפי שאין שמחה באירוסין.

ומה שקשה לך מדוע אסר רבי יוסי על האלמנה להתארס, והרי יש להתיר לה מקל וחומר שמותר ליארס קודם הזמן, בימי האבילות על החורבן - יש לחלק ביניהם:

שאני אבילות חדשה של אשה על מות בעלה, מאבילות ישנה על חורבן המקדש.

ושאני אבילות דרבים על חורבן המקדש, מאבילות דיחיד על מות קרובו.

ולכן האבילות על החורבן קלה מהאבילות על מות בעלה, והחמיר רבי יוסי בה שלא תתארס, על אף שבאבלות על החורבן קודם הזמן הוא מתיר ליארס.

מתניתין:

א. ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו האחים.

אם רצה הגדול שבהם, שזכותו לייבם תחילה לפני שאר האחים, לייבם את כולן - הרשות בידו.

ב. מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן - פוטרת צרתה!

ושואלים: אם כך לכל הנשים, שר' יוסי מתיר להינשא מיד, ולית ליה [וכי אין לו] לר' יוסי טעם זה שצריכה להמתין כדי שיוכלו להבחין בין ילד של ראשון לשל שני, וכל הנוגע בו?

ומשיבים: אמנם לית ליה [אין לו], אינו חושש לכך. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: לעולם אפשר לפרש כי אית ליה [יש לו], הוא מקבל הלכה זו, ואימא [ואמור] כך, ר' יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו. שכיון שהיא ארוסה ואין חשש שהיא מעוברת — רשאית להינשא מיד.

ושואלים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זו] שיטת ר' יהודה, ומה איפוא ההבדל ביניהם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין נשואה הבאה ליארס. ר' יהודה סבר: נשואה מותרת ליארס, כיון שאינה נישאת, אין איפוא חשש שמא תתעבר. ור' יוסי סבר: נשואה אסורה ליארס, שגזרו אירוסין משום נישואין.

ושואלים: האם סבר ר' יוסי כי נשואה אסורה ליארס? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול (אבילות על בעלה), וכמה תמתין בשל האיבול שלה — שלשים יום. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים.

ושואלים: האי, מאי קושיא [ברייתא זו, מה קושיה] יש ממנה לענייננו? אילימא דקתני [אם תאמר ממה ששנה בה] שר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, שכולל גם נשים נשואות — מי אלימא ממתניתין [האם תקיפה וברורה היא יותר ממשנתנו] שגם בה נאמר בלשון זו, דאוקימנא [שהעמדנו] את משמעות הלשון בארוסות גרושות שינשאו, ואם כן הכא נמי [כאן בברייתא גם כן] נפרש: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, ואין כאן קושיה, שבנשואין כולם סבורים שמותר מיד.

אלא הקושי הוא מסיפא [מן הסוף], דקתני [ששנה] בו: וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים. ונדייק מכאן: אינסובי [להינשא] הוא שלא, הא איתרוסי [הרי להתארס] — שפיר דמי [יפה, מותר] אפילו לנשואה!

אמר רבא: תריץ ואימא הכי [תרץ ואמור כך], תקן את הגירסה, ר' יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, חוץ מן הארוסה האלמנה, מפני האיבול. וכמה זמן איבול שלה — שלשים יום. ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים.

לגופה של הלכה זו שואלים: ואלמנה מן האירוסין מי אית [האם יש] לה איבול? והתני [והרי שנה] ר' חייא בר אמי ברייתא זו: מתה אשתו הארוסה לו — לא אונן (אינו נוהג במנהגי אבילות שלפני הקבורה) עליה, ולא מיטמא לה אם כהן הוא. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו, שאינה מחוייבת להתעסק בקבורתו אם מת. מתה — אינו יורשה. מת הוא — גובה את כתובתה מנכסיו! ואם כן ודאי אין לומר שדיבר ר' יוסי בארוסות אלא בנשואות.

אלא יש לתרץ את קושיית רב חסדא מדוע אוסר ר' יוסי לאלמנה להתארס אף שבאבל על החורבן מותר הדבר, ולומר כי תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין אירוסין בזמן אבילות זו. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מראש חדש אב ועד התענית בתשעה בו העם ממעטין מעסקיהן, מלישא ומליתן, מלבנות בית חדש ומלנטוע נטיעה חדשה, ומליארס ומלישא אשה. שבת (שבוע) שחל תשעה באב בתוכה — אסור לספר ולכבס, ואסור ליארס. ויש אומרים: כל החדש אסור. משמע שיש תנא האוסר אירוסין באבילות זו, ולא קשה על ר' יוסי שאוסר אירוסין באבילות.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי [ממה, מהיכן] אתה יודע שמה שנאמר שם ליארס כוונתו ליארס ממש, כלומר, עצם האירוסין (הקידושין), דלמא [שמא] הכוונה היא כי למיעבד [לעשות] סעודת אירוסין הוא שאסור, הא [הרי] ליארס בלבד — שפיר דמי [יפה, מותר הדבר].

ומקשים עליו: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, מה שאמרו שנמנעים מלישא נשים תצטרך גם כן לפרש לינשא נמי [גם כן] הכוונה למיעבד [לעשות] סעודת נשואין הוא שאסור, הא [הרי] לישא בלא סעודה שפיר דמי [יפה, מותר הדבר], ובודאי אסור לאבל לישא אשה אפילו בלי סעודה? ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בשלמא [נניח] נשואין בלא סעודה — איכא [יש] שמחה בעצם הנישואין, אלא אירוסין בלא סעודה — מי איכא [האם יש] שמחה בכך?

אלא אמר רב אשי תירוץ באופן אחר: שאני [שונה] אבילות חדשה שאשה מתאבלת על בעלה שמת, מאבילות ישנה כגון על חורבן הבית, שיש להקל בה בדברים מסויימים. ושאני [ושונה] אבילות של רבים מאבילות פרטית של היחיד. שמאחר שהיא חלה רק על היחיד, אפשר להחמיר בה, אבל אין גוזרים להחמיר הרבה על הרבים.

א משנה היו ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו כמה מן האחים, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כל הנשים היבמות כולן — הרשות בידו.

והלכה נוספת: מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ולא השאיר בנים — ביאתה או חליצתה של אחת מהן על ידי היבם פוטרת גם את צרתה, ואין הצרה צריכה לייבם ואף לא לחלוץ.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara asks: But does Rabbi Yosei not accept that there is a decree to wait three months in order to distinguish between the seed of the first and second husbands? According to the Gemara’s emendation of his statement, it would appear there is no case in which Rabbi Yosei applies the decree.

The Gemara answers: Indeed, he does not accept the decree. And if you wish, say that actually, he does accept the decree and applies it in the case of a married woman who was divorced. And with regard to the challenge to his opinion from the a fortiori inference, emend the mishna and say: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months, since the reason to wait does not apply in this case.

The Gemara asks: If so, then this opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of Rabbi Yehuda. What difference is there between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in the case of a woman who was married to her previous husband and seeks to be betrothed. Rabbi Yehuda holds that it is permitted to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months. And Rabbi Yosei holds that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months.

The Gemara asks: But does Rabbi Yosei really hold that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months? Isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband; and how long is her mourning period? It is thirty days. And none of them may be married until they have waited three months.

The Gemara clarifies the question: What difficulty does this baraita pose? If we say that the baraita teaches: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting, is the baraita stronger than the mishna that was established as teaching that women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months? Here, too, the baraita could be established as teaching that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months.

Rather, the difficulty arises from the latter clause that teaches: And none of them may marry until they have waited three months. This implies that Rabbi Yosei holds that it is specifically marrying that is not permitted, but betrothing seems well and is permitted. This challenges the Gemara’s original claim that Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Yehuda on this point.

Rava said: Resolve the difficulty and emend Rabbi Yosei’s statement to say this: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may marry within three months except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband. And how long is her mourning period? It is thirty days. And women who were married to their previous husbands may not be betrothed until they have waited three months.

The Gemara asks: But does a woman who became a widow from betrothal have to observe a mourning period for her husband? Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Ami teach in a baraita: If one’s wife to whom he was betrothed died, he does not observe a period of acute mourning for her, and if he is a priest he is not permitted to become ritually impure for her. And similarly, if he dies, she does not observe a period of acute mourning for him and she does not become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her. If he dies, she collects payment of her marriage contract. The baraita demonstrates that a widow is required to mourn her husband only if she was married to him and not merely betrothed. If so, clearly Rabbi Yosei’s ruling in the mishna is referring to married women. Accordingly, all of the Gemara’s emendations of Rabbi Yosei’s statement, in order to defend his statement from Rav Ḥisda’s a fortiori inference, are refuted.

Rather, it must be that the question of whether it is permitted to betroth a woman during the period prior to the week of the Ninth of Av is subject to a dispute between tanna’im. As it is taught in a baraita: From the New Moon of Av and until the fast on the ninth, the public reduces its activities, refraining from business transactions, from building and planting, and from betrothing and marrying. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, and it is prohibited to be betrothed. And some say: It is prohibited for the entire month. The Gemara’s challenge to Rabbi Yosei’s opinion that it is prohibited for a widow to be betrothed during her mourning period was based on an a fortiori inference that assumes that it is permitted to be betrothed during the mourning period preceding the week of the Ninth of Av. However, since this ruling is subject to a dispute, Rabbi Yosei could reject the a fortiori inference by stating that he holds in accordance with the opinion that it is in fact prohibited to be betrothed during that period.

Rav Ashi strongly objects to this: From where is it known that when the baraita prohibits one to be betrothed, it is referring to actually betrothing? Perhaps it is only to make a betrothal feast that is prohibited, but merely to be betrothed seems well and is permitted.

The Gemara questions Rav Ashi’s objection: If so, then with regard to the prohibition against marrying as well one could make the same claim: With regard to the prohibition to marry, too, it is only to make a marriage feast that is prohibited, but merely to marry seems well and is permitted. The Gemara rejects its question: How can these cases be compared? Granted, from a marriage, even without a feast, there is joy, but from a betrothal without a feast, is there any joy? It is merely a legal ceremony.

Rather, Rav Ashi stated a different resolution of Rav Yosei’s opinion: New mourning, i.e., the mourning for a relative who has just passed away, is different from old mourning, i.e., the mourning over historic events such as the destruction of the Temple, and it is appropriate to be more lenient in the latter. And the mourning of the public is different from the private mourning of the individual, and it is appropriate to be more stringent in the latter. As such, it is not possible to form an a fortiori inference from the halakhot of mourning for the Temple to those of a wife mourning for her husband.

MISHNA: In a case of four brothers married to four women and some of the brothers died childless, their wives thereby become yevamot. If the eldest of the brothers who survived wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so.

In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of the wives with the yavam releases her rival wife from the levirate bond, and the rival wife need not enter into levirate marriage or perform ḥalitza.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה שאני בין אבילות דיחיד לאבילות דרבים. פירש"י ז"ל תשעה באב אבילות דרבים ואבילות ישינה הילכך קילא קשיא לן דהא מ"מ ק"ו מיה איתי' ומה במקום שאסור לכבס אעפ"י שהוא קל התירו באירוסין מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס דעיקר ק"ו מכיבוס לאירוסין הוא.
אלא ה"פ: אבילות ישינה קילא ליה ולפיכך החמירו עליו בכיבוס ולא הוצרכו להחמיר כן באבילות חדשה ושאני בין אבילות דיחיד לענין אירוסין לאבילות דרבים דשל יחיד חוששין שאם אתה מתירו ליארס אף הוא יעשה סעודה או יכנוס אבל אבילות דרבים אין לחוש לכך שלא יקלו הם באבילותם משום שמחתו של זה ודמיא הא מילתא לההיא דאמרינן בפ"ק דכתובות (דף ד') כאן באבילות דידה כאן באבילות דידיה וכו' דידה לא גזרינן שאם יצרו תוקפו היא מונעתו דידיה לא איכפת לה.
ואי קשיא הא דתניא בפרק ואלו מגלחין (מ"ק דף כ"ג) שלשים יום לנשואין משמע אבל לאירוסין לא איכא למימר ה"ה לאירוסין אלא רבותא קמ"ל סד"א משום דמקיים מצוה לישתרי קמ"ל א"נ ההיא משום סיפא נקט נישואין דקתני סיפא מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעבדו עליו שלשה רגלים דדוקא לישא אבל ליארס שרי א"נ ההיא אתיא כרבי יהודה דאיהו איירי עלה ולית ליה שלשים לאירוסין ומיהו אנן כרבי יוסי קיי"ל.
וקשיא לי הא דתניא באבל רבתי שלשים יום לאירוסין שלשים יום לנשואין כיצד לאירוסין אסור לעשות סעודת אירוסין עד שישלימו שלשים יום, כיצד לנשואין אסור לעשות סעודת נישואין עד שלשים יום ואפשר דמשבשתא היא א"נ ההיא נמי משום סיפא נקט סעודה דקתני סיפא אבל אם היה טבחו טבוח וכו'.

הא דאמר רב אשי שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה ושאני בין אבילות דרבים לאבילות דיחיד. פירש רש"י ז"ל ט' באב אבלות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא. וקשיא לן דמכל מקום קושיא דרב חסדא לא אפריקא דאנן קל וחומר מכבוס לארוס קא אמרינן ואכתי איתיה קל וחומר ומה במקום אבלות ישנה שאסור לכבס התירו לארוס אבלות חדשה שמותר לכבס אינו דין שמותר לארוס. ועוד קשיא לי לישנא דגמרא דלא הוה ליה למימר תרי זמני שאני שאני, אלא שאני בין אבילות ישנה ואבילות דרבים לאבלות חדשה ודיחיד. אלא ודאי תרתי אמר והכי פירושו, שאני אבלות ישנה קילא ליה ולפיכך הוצרכו להחמיר עליו ולאסור את הכיבוס, אבל באבלות חדשה דחמירא ליה לא הוצרכו להחמיר עליו כן. ושאני בין אבלות דיחיד לאבלות דרבים לומר שהארוסין אף על פי שאין בה שמחה בלא סעודה, מכל מקום החמירום ואסרום באבלות דיחיד גזרה שמא יעשה בהן סעודה, או שמא יכנוס. אבל אבלות דרבים אין לחוש לכך שאם הוא יקל לא יקלו האחרים באבלותם משום שמחתו של זה וכיוצא בדבר אמרו בריש פרק קמא דכתובות (ד, ב) כאן באבלות דידה כאן באבלות דידיה, כלומר באבלות דידיה גזרינן שמא יתגבר יצרו עליו, אף היא אינה מונעתו אבל באבלות דידה לא גזרינן שאע"פ שיצרו מתגבר עליו ויקל, היא מונעתו דאבלות חמירא לה.
ומהא דרב אשי משמע דארוסין גרידא בלא סעודה אינן אסורין כלל ואפילו בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה ובירושלמי בריש פ"ק דמסכת כתובות (ה"א) גרסינן ר' בא בר כהן אמר קמי ר' אסא בר אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דתימר שלא לעשות סעודת ארוסין הא לארס יארס, שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שלא יקדמנו אחר, מיחלפא שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר אלקים מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכה הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר בתפלה אפילו כן לא קיימא ע"כ בירושלמי. אבל באבלות חדשה כל הנשים לא יתארסו עד תשעים יום חוץ מיום שמת בו בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו כדאיפסיקא הלכתא לעיל אבל באבלות דעלמא כגון לשאר קרובים בין באיש בין באשה כל שלשים אסורין בארוסין גזרה שמא יעשה סעודה או יכנוס. והא דתניא בפרק אלו מגלחין (מועד קטן כג, א) שלשים יום לנשואין דמשמע הא לארוסין לא איכא למימר דהתם לרבותא נקט נשואין דסלקא דעתך אמינא כיון דמקיים מצוה לישתרי קא משמע לן דלא. והוא הדין לאירוסין וכענין שאמרו (שם יח, ב) גבי ואלו כותבין במועד אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו, הא לארס שרי, לא מבעי קאמר לא מבעי לארס דלא קא עביד מצוה אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה אסור. אי נמי איכא למימר דמשום סיפא נקט נשואין, דקתני סיפא מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים דדוקא לישא אבל לארס שרי, נקט נמי רישא נשואין. אי נמי ההיא ר' יהודה הוא דלית ליה שלשים לאירוסין דאיהו איירי עלה התם, אבל אנן כר' יוסי קיימא לן.

א"ה היינו רב יהודה פי' דקס"ד דכיון דלא גזר ר' יוסי ארוסה אטו נשואה לא גזר נמי אירוסין אטו נשואין ופרקי דאיכא בנייהו נשואה ליארס דרבי יהודה שרי ורבי יוסי אסר דאע"ג דלא גזר רבי יוסי אירוסין משום נשואה משום דבדיד' גופא ליכא למיחש אבל גזר הוא אירוסין אטו נשואין דאיכא למיחש בדידה גופא שאם תתירנ' ליארס תבא לינשא ואע"ג דמתני' קתני כל הנשים יתארסו דמשמע דשרי בנשואות ליארס ואנן מפרשי' איפכא דארוסות הוא דשרי להנשא השתא דסביר' לן דמתני' בטעות איתניא וה"ק כל הנשים שנתארסו מותרות חוץ מן האלמנה:

אלא מסיפא פירוש דמסיפא מוכח דלישנא דרישא ולישנא דמתני' כפשוטים כל הנשים יתארסו תנאי היא פירוש ותו ליכא למפרך לר' יוסי מקל וחומר דאיהו סבר דמתני' דלקמן דאסור לארס באבילות ישנה גם כן ומתני' דלעיל ר' יהודה היא דשרי אירוסי' אפילו באלמנה. א"ה מלישא לינשא נמי סעודת נשואין הוא דאסור פי' אלא ע"כ נשואין לחוד אסור ודכוותה נקט אירוסי' אפי' בלא סעוד' דבחד גוונא תני להו ולא עוד אלא שלא הוצרך לומר שאסור לינשא אלא כדי ללמד על ליארס באירוסין דומיא דנשואין בלא סעודה היא דאי לא למה לי למיתני דאסור להנשא:

ומהדרין הכי השתא התם נשואין בלא סעוד' איכא שמחה אבל אירוסי' בלא סעוד' מי איכא שמחה פי' וכיון שכן ע"כ כי קתני נשואין היינו ללמד על אירוסי' דהיינו דלהוי בהו שמח' דומיא דנשואין ולנ"מ דלכ"ע מותר לארס בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה ולא אסרו אלא לעשות סעודת אירוסי' וכן הלכתא מדאסיק רב אשי הכי ומיהו נרא' דביו' ט' באב עצמו אסור לארס ובירושל' התירו ליארס אפי' בו ביום למי שאין לו בנים כדי שלא יקדמנו אחר בתפלה:

אלא אמר רב אשי שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה ושאני בין אבלות דיחיד לאבלות דרבי' פרש"י ז"ל דאבלות ישנה דט' באב קילא אי משום דהויא אבלות ישנה אי משו' דהויא אבלות דרבי ולעולם מודה ר' יוסי דמארסי באבלות ישנה ותו ל"ק ק"ו דלעיל ואין פי' זה מחוור דנהי דאבלות דהתם קולא מ"מ אכתי איתיה לק"ו מכבוס לאירוסי' דהתם דקיל' אסרו כיבוס מפני שהוא חמור והתירו ארוס שהוא קל וא"כ במקום אבלות חדשה שהתירו כיבוס דין הוא שיתירו אירוסי' ועוד הקשו עליו ז"ל דלא ה"ל למימר תרי זמני שאני והכי ה"ל למימר שאני בין אבלות ישנה ואבלות דרבים לאבלות חדשה ואבלות דיחיד לכ"פ דרב אשי תרתי אמר שאין לדון אירוסי' מכבוס כלל דלענין כיבוס שאני בין אבלות שנה לאבלות חדשה דאבלות ישנה קילא ליה והוצרכו להחמיר ולאסו' אפי' כיבוס בלא גיהוץ ולא עוד אלא דכיון דזמנו קצר אסרו לספר בכל אדם ואפי' בנשים דלא הוו ניוול כולי האי בזמן קצר כזה אבל באבלות חדשה דחמירא ליה ולא אתא לזלזולי ביה התירו כיבוס לכל אדם והתירו נטילת שער בנשים מפני שזמנו ארוך והוי נוול ולא מצו למיקם בה. אבל לענין אירוסי' הוא בהפך דבאבילות חדש' כיון דבאבילות דיחיד הוא אם אתה מתיר ליארס יבא לינשא או לעשות סעודת אירוסי' ואין מי שימנע לו כי אין לאחרי' עסק באבלות אבל אבלות ישנה שהיא אבלות דרבים אעפ"י שירצה להקל באבלותו מפני שמחתו לא ירצו האחרים להקל באבלותו מפני שמחתו וליכא למיחש בנשואי' ולא לסעודת אירוסי' ודמיא למאי דאמרי' בפ"ק דכתוב' (דף ד') שאני בין אבלות דידיה לאבלות דידה דבאבלות דידיה אין אשתו מונעתו ואתו לזלזולי ביה ובאבלות דידה אעפ"י שיתגבר יצרו עליו אשתו מונעתו וכן הלכתא כדאסיק ר' אשי. דאירוסי' לרב יוסי אסור תוך ל' יום מפני האיבול דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי והא דתניא התם ל' יום לנשואין דמשמע דשרי לאדם י"ל דהאי ר' יהודה היא דאיהו איירי עלה התם א"כ דלרבותא נקט נשואי' דאע"ג דיש בהם גמר מצוה אסירי ודכוות' אמרי התם גבי אין נושאי' נשים במועד דה"ה לארס ולרבותא נקט נבואי' ואבלי' אבלו' אביו ואמו יש אם לו בנים גדולים אסור ליארס אשה תוך י"ב חדש אבל אם אין לו בנים או שהם קטנים מותר ליארס אשה תוך ל' יום ולכנס' תוך ל' יום וכבר הארכתי במקומו בס"ד:

ר"א אמר שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה שאני בין אבילות דיחיד לאבילות דרבים פי' קסבר ר"י אע"ג דקודם ט"ב הלא מותר ליארס מפני שהוא אבילות ישנה ואבילות דרבים דקילי אבל אבילות חדשה ודיחיד דחמירה אסור ליארס תוך ל' יום, וקיי"ל ר"י ור' יוסי הל' כר' יוסי:

ירושלמי. וכמה הוא האבל ל' יום הדית בנשים אבל באנשים ג' רגלים ביש לו בנים אבל אם אל"ב מותר מיד, בשיש מי ישמשנו אבל אם אין מי שישמשנו מותר מיד כשאין לו בנים קטנים אבל אם הי"ל בנים קטנים מותר מיד דהוה מעשה שמתה אשתו של ר"ת עד כשהי' בב"ה אמר לאחותה כנסי וגדלי בני אחותך אע"פ שנכנסה לא הכירה עד שעברו עליו ל' יום:

מתניתין: ד' אחים נשואים ד' נשים ומתו אם רצה גדול שבהם לייבם את כולן הרשות בידו מי שהיה נשוי ב' נשים ומת ביאתה או חליצתה של א' מהן פוטרת צרתה.

גריס הרב אלפס אמר רב נחמן ק"ו ומה במקום שאסור לספר ולכבס מותר לארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר לארס ומוכח מהכא שהאשה מותרת לספר בשבעת האיבול והכי איתא באבל רבתי ורש"י ז"ל גריס ומה במקום שאסור לכבס מותר לארס במקום שמותר לכבס אינו דין שמותר לארס ול"ג לספר:

ומאי דאיסתפקא לרב אלפס בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אם הולד פגום לכהונה או לא תימה הוא מאי ספיקא איכא דמילתא פסיקא הוא ק"ו מאלמנה ועוד דגריס בפ' כיצד לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נהי דממזר מיהא לא הוי. ישראל פסול מיהא ליקרי הלכך מילתא פשוטה היא שהולד פגום לכהונה:

בד"ה ולית ליה לר' יוסי להבחין לית ליה ורדופה וחברותיה דנקט לעיל משום ר"מ עכ"ל יש לתמוה לדבריהם אלו מאי קא קשיא להו לעיל (יבמות דף מ"ב ע"ב) בד"ה ר' יוסי אומר כו' לפי' ר"ת דגרס ר' יוסי מתיר ליארס דליארס אפילו נשואה שריא דהא איכא למימר ה"נ הכי דרדופה וחברותיה דנקט משום רבותא דר"מ ויש ליישב דדוחק להו לומר כך לפי האמת דלרבותא דר"מ נקט הכי אלא למאי דס"ד השתא הוצרך למימר הכי וק"ל:

גמ' אי הכי מלישא ולינשא נמי למעבד סעודת נשואין כו' יראה דודאי המקשה נמי ידע דאיכא לחלק בין נשואין לאירוסין דהא בהדיא קתני לעיל ומארסין אבל לא כונסין ולא קא קשיא ליה לישא נמי אמאי אסור אלא דהכי פריך מכח דומיא דמשמע ליה דבגוונא חדא קתני ואסור ליארס ולינשא וכיון דאירוסין דקתני דוקא סעודתא הוא ה"נ נשואין דקתני דוקא סעודתא אבל לישא גרידא שפיר דמי ולעיל קתני דאסור והמתרץ השיב לו כיון דנשואין בלא סעודה איכא שמחה כמו אירוסין בסעודה שפיר קתני להו בגוונא חדא וק"ל:

בתוס' בד"ה שאני בין כו' וצ"ל דבאבילות דרבים יש להחמיר נמי בכיבוס כו' לכבס ולספר כו' עכ"ל נראה מדבריהם דספר נמי דאסר באבילות דרבים מה"ט דהוי לספר דבר פרהסיא וצ"ל דלא הוי פרהסיא כמו משא ומתן דאסור גם בקודם דקודם ולזה כוונו לעיל התוספות דלפי מסקנא ניחא וצ"ל נמי דספר הוה שום סברא לאסור גם באבילת דיחיד דהיינו בל' יום טפי מכיבוס ודו"ק:

גמ' מלבנות ולנטוע ומליארס מלישא שבת שחל ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס וי"א כל החודש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואי בעית אימא כו' קתני ולא אנשואות קאי אלא אארוסות כו' כצ"ל:

בד"ה אלא אמר רב אשי כו' חדשה דט' באב כו' כצ"ל:

גמרא ול"ל לר"י להבחין ל"ל. קשה אמאי לא פריך הש"ס אהך תירוצא מהברייתא דמייתי בסמוך דקתני בר"י וכולן לא ינשאו עד שיהא להן ג"ח:

תוס' ד"ה שאני, והא דאסור במתניתין לארס וכו' לפי שצריכה להמתין ג' חדשים.
וקשה לי דמ"מ לפי ב' התירוצים בסוגיין, דר' יוסי להבחין לית ליה, או דאימא רי"א כל ארוסות גרושות ינשאו, וכיון דמשום הבחנה ליכא ממילא גם משום איבול משכחת לה דתנשא למי שאין לו בנים, וצ"ע.
ואולי יש ליישב דקושי' תוס' דוקא למסקנא דפלוגתייהו דר"י ור"י רק לענין איבול וכיון דעיקר דינא דמתני' לענין איבול בזה קשה דה"ל לפלוגי דתנשא למי שאין לו בנים, אבל לפי תירוצם הנ"ל דעיקר פלוגתייהו בהבחנה ולא באיבול, ואבילות דנקט הוא דרך גררא, י"ל דלא מיירי בכל גווני ובאמת משכחת דמותרת למי שאין לו בנים.
ולפ"ז היינו מרוויחים קושי' תוס', דאי הכי היינו ר"י (ותירוצם דחוק דכיון דלפי האמת בארוסה ליכא אבילות. אך נימא דלס"ד לא עלה על דעת כלל לומר דבארוסה ליכא אבילות בהיפוך מן האמת. ולפי הנ"ל ניחא) דאם איתא דפלוגתייהו באבילות ישאר הקושיא דמשכחת להנשא למי שאין לו בנים:

אלא אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו. חוץ מאלמנה ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול דהא שמחה היא אלא ינשאו אתא לאשמועינן ופליג אדרבי יהודה דאמר כל הנשואות יתארסו ואתא ר' יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו וג' מחלוקות בדבר דת''ק אסר אפילו ארוסות ליארס דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון ור' יהודה סבר הנשואות יתארסו ולא גזר אירוסין אטו נשואין והארוסות ינשאו ולא גזר ארוסה אטו נשואה אבל הבחנה מיהא אית ליה ונשואה לא תנשא ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה: ואי בעית אימא אית ליה. ואפ''ה ינשאו קתני [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי וה''ק כל הארוסות שנתגרשו ינשאו חוץ מן הארוסות אלמנות מחמת האיבול ולקמן פריך מי חייל איבול אארוסה: אי הכי היינו ר' יהודה. דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא וליכא למימר הכא כדלעיל דרבי יוסי איבול אתא לאשמועינן דנשואין אסור כל ל' יום דהא בנשואין כ''ע מודו דשמחה היא וינשאו דקאמר רבי יהודה אגרושה דליכא איבול קאמר: איכא בינייהו נשואה ליארס. דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו דלא גזר אירוסין אטו נשואין ואתא רבי יוסי למימר כל ארוסות [גרושות] ינשאו הואיל וליכא איבול שרי ומשום הבחנה לא מיתסרא דהא לאו מעוברת היא וארוסה אטו נשואה לא גזרינן אבל נשואות לא יתארסו דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי: כל הנשים יתארסו. ואפילו נשואות: וכולן. הנשואות בין גרושה בין אלמנה לא ינשאו משום הבחנה עד שלשה חדשים: הכא נמי. תני הכי כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה אפי' ארוסה מפני האיבול: וכולן. הנשואות לא ינשאו אפי' גרושה דליכא איבול דחיישינן להבחנה: אלא מסיפא דקתני וכולן לא ינשאו. דעל כרחך אנשואות לא ינשאו קאי דהא אוקמא רישא אארוסות ינשאו ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות הלכך סיפא אנשואות קאי דקתני לא ינשאו דבעינן הבחנה אבל איתרוסי שפיר דמי ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין: תריץ ואימא הכי כו'. דודאי סיפא אנשואין קאי כדקאמרת ומיהו לא תיתני לא ינשאו אלא לא יתארסו: ולא מיטמאה. כלומר אינה מצווה להתעסק בו: גובה כתובתה. וכגון דכתב לה מן האירוסין: ה''ג אלא תנאי היא. אלא לעולם כדקתני מתני' כל הנשים יתארסו וכדפרשינן בריש שמעתין דאנשואות קאי ואיבול איכא בינייהו ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור ודקשיא לך קודם הזמן דקתני ומארסין תנאי היא דאיכא למאן דאסר וההיא דקתני מארסין לאו דברי הכל היא ולא סבירא ליה לרבי יוסי: אלא אמר רב אשי. לא תוקמא כתנאי ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין ודקשיא לך ק''ו הוא שאני בין אבילות חדשה דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא: מתני'

ולית ליה לרבי יוסי להבחין לית ליה. ורדופה וחברותיה דנקט לעיל משום ר''מ: אי הכי היינו רבי יהודה. השתא לא בעי למימר דאיכא בינייהו איבול דלא מסתברא ליה למימר שלא יחוש רבי יהודה באיבול לענין נישואין כדפי' בקונטר' אע''ג דלפי המסקנא ליכא איבול בארוסה מ''מ למאי דס''ד השתא דאיכא איבול בארוסה אין סברא לומר שלא יחוש ר' יהודה לענין נישואין: שאני בין אבילות חדשה. פי' בקונט' דאבילות דתשעה באב דהוי ישנה ודרבים קילא וקשיא דאכתי תקשי ק''ו כדמעיקרא ומפרש ר''ת שאני בין אבילות חדשה שאסרו ליארס לפי שבחדשה יש להחמיר מבישנה משא''כ באבילות ישנה ובאבילות דרבים יש להחמיר טפי לענין משא ומתן מאבילות דיחיד דמשא ומתן שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו בפרקמטיא כל היום יבאו ויאמרו שאין חוששין להתאבל על ירושלים ולא דמי לאירוסין שאין אלא שעה אחת וכדאוקמי' בקודם דקודם אבל בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור ליארס דאי שרי אכתי איכא ק''ו דכיבוס ומיהו במגילת סתרים מתיר ליארס אפילו בט' באב שלא יקדמנו אחר ברחמים והביא ראיה מירושלמי וצ''ל דבאבילות דרבים יש להחמיר נמי בכיבוס דכיבוס נמי דבר של פרהסיא שלא יהו כולם עוסקים לכבס ולספר וליפות עצמם ונראים שאין חוששין להתאבל כלל וא''ת דהכא אסרי' ליארס תוך שלשים ובפרק בתרא דמו''ק (דף כג. ושם) תני כל שלשים יום לנישואין משמע דליארס שרי וי''ל דההיא כרבי יהודה דשרי אי נמי נשואין נקט לאשמועינן דאפילו נשואין שרי מיד לאחר שלשים יום אע''פ שבאשתו קתני דצריך להמתין ג' רגלים ונראה לר''ת דאע''ג דאסרינן באביו ובאמו בית השמחה עד י''ב חדש מ''מ מותר לישא אחר שלשים משום מצות פריה ורביה דכל ל' יום לנשואין סתמא קתני אפילו באביו ובאמו דלא מפליג אלא באשתו ואע''ג דקיים פריה ורביה שרי דהלכה כר' יהושע דאמר בסבא על יבמתו . ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך (קהלת יא) ואם יש לו בנים קטנים מותר לכנוס אפילו תוך ז' או שאין לו בנים כלל או לכל הפחות אחר שבעה כדמשמע בעובדא דר' יוסף הכהן (מו''ק דף כג.) דבעוד שהיה בבית הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני אחותך ומשמע דכנסה לאלתר מדקתני אעפ''כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה ומפרש התם דהיינו ל' ומשמע דלא בא עליה אבל נשואין הוו ור''ח הביא הירושלמי דקתני אע''פ שכנסה לא הכיר בה עד לאחר שלשים ומעשה באחת משודכת שמת אחיה לאחר הזמנת קרואים סמוך לחופה והתיר לכונסה תוך שלשים משום פריה ורביה דבעל מאחר שאם לא ישא את זו לא ישא אחרת ושמא אפי' אם לא היתה משודכת היה מתיר מאחר שחפץ בה יותר מאחרת כדאשכחן. ברבי יוסף הכהן דמשום פרנסת בניו אשתראי אע''פ שהיתה אבילה מאחותה ומיהו התם לא אפשר באחרת לפי שמרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים והא דאסר במתני' ליארס תוך שלשים ולא מפליג אפילו רוצה לינשא למי שיש לו בנים קטנים או למי שאין לו בנים כלל לפי שצריכה להמתין עדיין לינשא עד שלשה חדשים משום הבחנה ועוד אומר ר''ת דמי שאין לו בנים מותר לישא ולבעול תוך ל' דלא מקיימא מצות פריה ורביה אלא בבעילה אבל תוך ז' ימי אבילות אסור לכנוס כדמוכח בריש כתובות (דף ד. ושם) דלא שרי אלא בטבחו טבוח ויינו מזוג ובמת אביו של חתן או אמה של כלה דוקא ובשאין לו בנים מיירי התם מדקאמרינן התם דאביו של חתן קטרח. ורבי יוסף הכהן אף על פי שדבר עמה בבית הקברות לא כנס עד אחר שבעה או שמא משום פרנסת בנים שרי לכנוס אפילו תוך שבעה וק''ק לפירוש רבינו תם מדתני במסכת שמחות פרק ז' גבי אשתו דצריך להמתין שלש רגלים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת לאחר שלשים יום ומותר לישא צריך לומר דלישא ולבעול קאמר דלכנוס גרידא

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד