|
טקסט הדף מנוקד
דְּכׇל הָעוֹלֶה לְיִבּוּם עוֹלֶה לַחֲלִיצָה וְכֹל שֶׁאֵין עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה
אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר הַכּוֹנֵס יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ שֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה וַחֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה וְהַוָּלָד אֵינוֹ פּוֹטֵר עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא הַכּוֹנֵס יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ שֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא וְאֵין בִּיאָה וַחֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת אֶלָּא וָלָד פּוֹטֵר וְהַוָּלָד אֵין פּוֹטְרָהּ עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם טַעְמָא דְּשֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא הוּא הָא לָא הָוֵי וָלָד בֶּן קַיָּימָא מִיפַּטְרָא צָרָתָהּ לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ הָכִי קָתָנֵי הַכּוֹנֵס יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ שֶׁמָּא לֹא יְהֵא הַוָּלָד בֶּן קַיָּימָא וַחֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה וְאִם תֹּאמַר הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים וְרוֹב נָשִׁים וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן וָלָד אֵין פּוֹטֵר עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ וְלָא תְּנַן לָהּ בְּמַתְנִיתִין נְפַק דַּק וְאַשְׁכַּח דִּתְנַן הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ בִּשְׁלָמָא יַבּוֹמֵי לָא שֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא וְיִפְגַּע בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח דְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא לֹא תַּחְלוֹץ אַמַּאי בִּשְׁלָמָא תַּחְלוֹץ בְּתוֹךְ תִּשְׁעָה וְתִנָּשֵׂא בְּתוֹךְ תִּשְׁעָה לָא הַיְינוּ סָפֵק אֶלָּא תַּחְלוֹץ בְּתוֹךְ תִּשְׁעָה וְתִנָּשֵׂא לְאַחַר תִּשְׁעָה וּלְטַעְמָיךְ תַּחְלוֹץ וְתִנָּשֵׂא לְאַחַר תִּשְׁעָה אֶלָּא בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא דְּאַבָּיֵי בַּר אַבָּא וְרַב חִינָּנָא בַּר אַבָּיֵי דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ שֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא וְנִמְצָא אַתָּה מַצְרִיכָהּ כָּרוֹז לַכְּהוּנָּה וְלַצְרְכַהּ דִּלְמָא אִיכָּא אִינִישׁ דְּהָוֵי בַּחֲלִיצָה וְלָא הָוֵי בְּהַכְרָזָה וְאָתֵי לְמֵימַר קָשָׁרֵי חֲלוּצָה לְכֹהֵן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִידֵּי לֹא תַּחְלוֹץ וְלֹא תִּתְיַיבֵּם קָתָנֵי לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם קָתָנֵי בְּלֹא חֲלִיצָה אֲבָל אִי חָלֵיץ לַהּ הָכִי נָמֵי דְּשַׁרְיָא תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ הַחוֹלֵץ לִמְעוּבֶּרֶת וְהִפִּילָה צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין אָמַר רָבָא הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ בְּהָנֵי תְּלָת חֲדָא הָא דַּאֲמַרַן אִידַּךְ דִּתְנַן הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶם אֶת הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָּימִין וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף בֵּין בָּאֶמְצַע מִשּׁוּם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּימִין רש"י
דכל העולה לייבום כו'. דביאתה פוטרתה: עולה לחליצה. דכתיב (דברים כה) אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו': שמא יהא הולד של קיימא וביאת מעוברת. בולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי והכא ליכא למימר הכי והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם: הא לא יהא ולד של קיימא. דלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה: אמר לך ר''ל הכי קתני. כלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא לא יהא והאי דקתני סיפא ולד אינו פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא מיירי הכי קאמר וא''ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם: שהלך בעלה. ואין לו בנים: לא תנשא. קס''ד אפילו ע''י חליצה קאמר דלא תנשא לשוק לעולם: היא צרתה. אותה צרתה שהלכה עמו אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא צרתה והכי מפרש בפ' האשה: אלא לא תחלוץ. ותנשא לשוק: אמאי. אי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה: בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך ג'. שמת לא: אפשר דהיינו ספק דבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאפילו נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון אכתי איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא ואע''פ שאין אלא ו' חדשים וב' ימים דקי''ל (ר''ה דף יא.) יולדת לז' יולדת למקוטעין ואע''ג דהיא לאו ודאי מעוברת דהא מדקתני שמא מעוברת צרתה מכלל דאחר זמן מרובה שהלך בעלה למדינת הים קמיירי לא פלוג רבנן בנשים אלא כולן צריכות להמתין: אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר כו'. וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי נהי נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה הני מילי בנפל אבל הכא הא איכא למיחש שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי הכל אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ונראה בעיני דה''ג בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא דהיינו ספק שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ול''ג אי בן ט' לראשון ופירושו היה בספרים משובשים אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא חליצה לא פטרה כר''ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו: ולטעמיך. אי טעמא דלא תחלוץ משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה היא תחלוץ לאחר ט' דהשתא ודאי לאו מעוברת היא ותנשא ומ''ט קתני עד שתדע ואפי' לסוף כמה שנים: אלא בר מינה דההיא. כלומר מההיא לא תידוק סייעתא לר''ל דהא דקתני לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא אלא כדאביי בר אבין כו': שמא יהא ולד. צרתה: בן קיימא. ונמצא חליצתה שלא לצורך וכשרה לכהונה ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלתה חליצתה: [א''ל] אביי מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני. דתידוק מינה סייעתא לר''ל: לא תנשא קתני. דלא תנשא לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר צרתי ילדה לבעלי אע''פ שרוב נשים יולדות אבל אי חלצה אפי' בתוך ט' ה''נ דמשתריא לאחר ט' דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה: על פיו. אחרי דברי פיו ולא בסתם ירושה בשתיקה: ריבה לאחד ומיעט לאחד או שהשוה לו את הבכור דבריו קיימים. דלכולן נתן בחייו ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט מיעט: ואם אמר משום ירושה. פלוני יירש שדה פלונית ופלוני שדה פלונית: לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הואיל ולא חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים: בתחלה. תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה: באמצע. ירשה ותנתן לו וירשה: בסוף. ירשה ותנתן לו:
תוספות
בשלמא בתוך ג' חדשים כו'. אין גירסא זו נכונה כדפירש בקונטרס ועוד דאי אפשר כלל לדקדק מדאינה חולצת תוך ג' לינשא אחר ג' דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דהא ודאי תוך ג' מודה ר' יוחנן דאין חולצת כדתנן היבמה לא תחלוץ עד שיהיו לה ג' חדשים וטעמא משום דאינה עולה לייבום דאפי' יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא לאו בת ייבום היא ולכך אינה עולה לחליצה אבל בתוך ט' בת ייבום היא אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא או אפילו הפילה לכך דייק שפיר אלא ה''ג תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט': ותנשא לאחר ט'. תימה דלא מסיק אדעתיה האי ולטעמיך דפריך: ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ודוקא בשאר נשים דלאו גרושות איירי וכן מוקי לה בהדיא בפרק בתרא (לקמן קיט: ושם) והא דפריך לקמן (דף מא:) גבי והיבמה לא תחלוץ עד שיהא לה ג' חדשים ומפרש בגמרא מעיקרא טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצא מצריכה כרוז לכהונה תינח אלמנה גרושה מאי איכא למימר אר''י משום דהתם בא להשמיענו דין כל הנשים שנופלות לייבום ואם היה דין אחר לגרושה ה''ל לפרושי אבל הכא דאיירי אם אירע בו מעשה באשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים איירי שפיר דוקא בשאר נשים דלאו גרושות ועדיפא מינה בפרק בתרא דמוקי ההיא דהאשה שלום דוקא בגרושה דפריך מינה אההיא דמייתי הכא: הלכתא כר''ל בהני תלת. הא דפליגי בפרק ב' דחולין (דף כט: ושם) גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא חשיב הכא אע''ג דסבירא ליה כוותיה בפ' ב' דזבחים (דף ל. ושם) היינו משום דר''ל משמיה דלוי סבא אמרה ותימה דלא חשיב הא דפ''ק דמסכת ע''ז (דף ו: ושם) דתניא כותיה דר''ל דנשא ונתן מותר כיון דחשיב הכא מידי דתניא כוותיה ואור''י דמ''מ התם הלכתא כר' יוחנן דהתם גבי הא דתנן וחכ''א לפניהם אסור לאחריהם מותר פריך חכמים היינו ת''ק ומשני נשא ונתן איכא בינייהו ובפרק קמא דסנהדרין (דף טו: ושם) גבי זאב וארי דתניא כוותיה דר''ל התם פליגי אליבא דר''א ולא סבירא להו כוותיה.: משום ירושה לא אמר כלום. טעמא מפרש התם במתניתין לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה ורבי יוחנן בן ברוקא פליג בפרק יש נוחלין (ב''ב קל.) ואמר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים וטעמא מפרש התם משום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה והא דכתיב לא יוכל לבכר היינו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות יכול ורבנן ביום הנחילו את בניו מוקמי לדרשא אחריתי ולא יוכל לבכר איצטריך משום דהורע כחו שאין נוטל בראוי כבמוחזק וס''ד דהורע כחו נמי בהא א''נ איצטריך דס''ד כיון דשנואה שנואה בנישואיה דיכול לבכר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|